שמלת וינטג' משופצת לחתונה אזרחית

מכירים את הקטע הזה שאתם בני שבע עשרה ובתיכון, צעירים ופוחזים וזוגיות נראית לכם כמו איזו הזיה מסרט דיסני, ופתאום תוך רגע החיים רצים לכם נורא מהר, ושש שנים עוברות כמו כלום ואתם בני עשרים ושלוש והחברים שלכם מתחילים להתחתן סביבכם? אז החברים שלנו מתחילים להתחתן סביבנו, והזוג הראשון עשה את זה ביום שישי הזה ממש.

זו הפעם הראשונה שהייתי בחתונת שישי בצהריים, שהתחילה בשלוש בצהריים ונמשכה לתוך הערב, שנערכה בחצר וילה בכפר מעש, עם לאונג' גדול לשבת בו, בופה בצד ורחבת ריקודים על המרפסת. החופה שהיתה בעצם החלפת נדרים והכרזה על הזוג המאושר על ידי חבר טוב של השניים, התקיימה תחת חופה אמיתית שהחזיקו ארבעה בחורים.

מה לובשים לחתונת צהריים? שברתי את הראש במשך שבוע, וגם אחרי שהחלטתי הגעתי למסקנה שאולי בחרתי לא נכון כי אני הולכת למות מחום כי החתונה בחוץ בחצר בית, בלי צל ובלי מזגן. הסנדלים היו הדבר היחיד שהיה בטוח בכל האאוטפיט, כי ההזמנה ציינה שכדאי מאוד לוותר על העקבים (אירוע על דשא).

למרות הסיכון בלהזיע את עצמי למוות (מה שאכן קרה בסופו של דבר עד שמזג האוויר התקרר) בשמלה החלטתי ללבוש את מה שתכננתי בתחילת השבוע, וזו השמלה הכחולה שבתמונה.

את השמלה קיבלתי במתנה מאדר, שהכרתי אחרי כמה תגובות שלה בבלוג, מייל חמוד ופגישה אקראית באוטובוס בו היא זיהתה אותי. היא מצאה לנכון להעביר לי כמה בגדים שווים בטירוף כשירדה במשקל והחליפה את כל המלתחה שלה :).

השמלה נקנתה במקור בשוק הוינטג', ולמען האמת השוס האמיתי של השמלה הזו היא קולר הפיטר פן שלה. ביום כיפור ישבתי לשפץ את השמלה קצת כדי שתתאים לגזרה שלי, והעליתי את קו המותן שלה שהיה מאוד נמוך גבוה אל על . החתולה שלי מצאה לנכון להפריע לי בכל רגע נתון שתפרתי.

בהזדמנות זו אתן רואות את הסטודיו החדש שלי שלקח נתח גדול מהסלון (ותודה לחבר שלי שלא הרג אותי על זה)

הסטודיו ישמש אותי לכל העבודות שאני עושה עד עכשיו, ובעיקר ללימודים

 חסר לשמלה כפתור אחד למעלה, ובגלל שהכפתורים המקוריים של השמלה כל כך יפים לא רציתי להחליף לסתם כפתורים שיש לי בבית והחלטתי שלטובת החתונה אני יכולה ללכת עם השמלה הזו גם פתוחה עם גופיית תחרה מתחתיה.

העגילים הגיעו מאיביי סוף סוף. זה לקח יותר מחודשיים! עוד מישהי מרגישה שיש האטה היסטרית במשלוחים שמגיעים מחו"ל בזמן האחרון? אני חושדת שמישהו בדואר מתעצל לחלק את החבילות בזמן.

וכן, הם תואמים את הכתר בקעקוע שבגב ;).

את התיק אמא סרגה לי במתנה לפני כמה שנים, עם פרח קאלה מיוחד שמעטר אותו (הפרח האהוב עלי).

בברכת "שיהיה לי חודש של חופש נעים, כי היום זה היום האחרון שלי בעבודה!!!" ושיהיה לכן חג שמח!

געגועים לחורף / שמלת יד שניה ב-20 ש"ח

אנחנו בשיא הקיץ, אבל העובדה שהעברנו שעון הלילה לשעון חורף נותנת לי איזו אשליה נעימה לשניה שעוד מעט יתקרר קצת. אלוהים, אני לא יכולה לעמוד בחום הזה יותר.

אחרי שהחבר ואני צילמנו את התמונות ביום שישי (והלכנו לשוק לקנות תבלינים, ואכלנו פלאפל) נכנסתי הביתה ומיד הדלקתי מזגן והתפשטתי לתחתונים וחזיה. אוף.

את השמלה קניתי בסוג של הזיה אחרת. הייתי במיגרנה מהגהינום, לא ראיתי כלום מרוב הכאב. השעה היתה שבע בערב והלכתי עם משקפי שמש ברחוב. האוטובוס עצר כמה מטרים אחרי התחנה, וכל מה שראיתי זו שמלה מתנפנפת ברוח.

"השמלה הזו צריכה להיות שלי...
רגע... שמלה? חנות בגדים? בתחנה מרכזית? אני ממש הוזה."

 אבל מסתבר שהיא תמיד היתה שם ולא שמתי לב. קניתי אותה ומצאתי עוד שמלה בתוך החנות (זו שאני לובשת בתמונות) בעשרים שקלים. 

זו עוד אחת מהחנויות הישנות האלה של הכל בתוך חנות אחת, של בוכרי זקן שמחזיק ערימות של בגדים חדשים ב80-100 ש"ח לצד בגדי יד שניה ב5-30 ש"ח, וגם גרביים ותחתונים וכנראה עוד כמה דברים שפספסתי.

את השמלה לקחתי לתיקון אצל החייט וחסכתי לעצמי את הכאב ראש שבלנסות לתקן אותה לבד. אני ממש שמחה שעשיתי את זה, כי הוא עט עליה במספריים ובמכונת תפירה עתיקה (אוברלוק ידנית בת שמונים שנה!) ושיפץ אותה על מנת שתשב עלי בצורה מושלמת, ואחרי שעתיים של מדידות (מה חשבתי לעצמי שבאתי לחייט ביום שישי שלפני ערב חג?!) ו-60 ש"ח קיבלתי בחזרה את השמלה עם הבטחה לקצת חורף. לפחות הצבע קצת דומה.

פעילויות לחופש הגדול: גרסת המבוגרים

אם פספסתן, הגרלה שווה במיוחד לבושם החדש של נינה ריצ'י מתרחשת ברגעים אלה בבלוג, כל מה שצריך זה להגיב לפוסט!

 אז מה אתן מתכננות לעשות בחופש הגדול?

זה לא לא שהתבלבלתי בתאריכים, החופש הגדול אכן נגמר לפני שבוע (שמענו את ה"פוווווווווווווו" לרווחה שנשפתם עד לפה!), פשוט חשבתי שראוי לציין שלמעשה אוכלוסיה שלמה יצאה בימים האחרונים לחופש הגדול של עצמה.

לאחר שסיימו את כל ההגשות ומועדי הב', בוגרי התיכונים הטריים והסטודנטים שסיימו זה עתה שנת לימודים יצאו ל"חופש הגדול של הגדולים", אם עד הגיוס ואם עד סוף אוקטובר.

החופש הגדול בגרסת המבוגרים קצת פחות מהנה כי הוא מלווה בעיקר בתחושת "כסף! אני אדם בוגר עכשיו ואני חייב להרוויח כסף לכדי לממן את קיומי!", אבל אין כמו קניונים, אוטובוסים ורחובות שחזרו להיות ריקים לאחר שכל הזאטוטים התכנסו לכיתות ואפשר להתחיל לנפוש באמת.

אז מה אפשר לעשות בחופש הגדול? (שימו לב: כל הפעילות ב-ח-י-נ-ם)

1) יריד יד שניה בויצ"'ו

כחובבת יד שניה אחת התחנות שלי בחיפוש אחר בגדים חדשים היא ויצ"ו. אחד הדברים המבאסים בחנויות הביגודית הוא שהן מופעלות על ידי מתנדבים, ולפיכך גם לא ממש מופעלות בימי שישי בבוקר. ביום שישי (וגם חמישי  הקרוב תהיה לכן הזדמנות לבקר בסניף ביגודית החדש של ויצ"ו שנחנך בתל אביב ברחוב ארלוזרוב.

התשלום על הבגדים בסניפי הביגודית של ויצ"ו מועבר לארגון שמקדם את רווחת ילדיי ונשיי תל אביב באמצעות הפעלת פרויקטים שונים. בין הפרויקטים ניתן למצוא: בית חם לנערות, מועדון תעסוקתי לקשישים, משחקיות לילדים, קבוצות תמיכה והעצמה לנשים חד הוריות ועוד.

שימו לב שחנויות הביגודית מציעות גם כלי בית, נעליים, תיקים ועוד. יצא לי לבקר בויצ"ו בקינג' גורג' אם אתן מעוניינות לראות איך זה נראה.

2) העונה הישראלית לעיצוב בחולון

השנה כבר הפסקתי להיות מופתעת לשמע צירוף המילים "חולון" ו"עיצוב" - מגוון המוזיאונים והגלריות שהציגו בעיר בשנים האחרונות ובפרט שבוע האופנה בחולון (שיתקיים גם השנה) והתערוכה של יוז'י ימאמוטו הציבו את חולון כעיר פורחת ומלאה בפעילויות עיצוב. 

האם הפעילויות שוות את הנסיעה לחולון? עוד לא ברור. אני מקווה לבקר בתערוכות בשבועות הקרובים ולספר לכם בעצמי.

מה שקורה בחולון זה מספר תערוכות במקביל שמוצגות בגלריות שונות שכולן עוסקות באותו עולם: העיצוב. זו הזדמנות מצויינת להכיר עיצוב ישראלי מודרני שלא דרך החנויות אלא דרך האמנות נטו, וכולן חינמיות אין כסף.
שתי תערוכות שעניינו אותי במיוחד:

• תערוכה נודדת PARALLEL NIPPON

מה היא עיר? מה המשמעות של 'לחיות' במקום מסוים? ומה הקשר בין אדריכלות לחברה? דרך מבנים שנבנו ביפן, כמו גם מבנים מחוץ ליפן שתוכננו על ידי אדריכלים יפניים בוחנת התערוכה הנודדת, שמגיעה אלינו מירדן את השינוי שחל בחברה היפנית במעבר מכלכלת "הבועה" לכלכלת "הפוסט-בועה". התערוכה מחולקת לארבעה נושאים: עיר, חיים, תרבות ומגורים ומציגה תמונה מדויקת יותר של המציאויות השונות לכאורה של אדריכלות יפנית היום. 

התערוכה מתקיימת בשיתוף המכון לאדריכלות של יפן, קרן יפן ובסיוע שגרירות יפן בישראל.

התערוכה תנעל ב-3.11.12. 

גלריית המשכן "בית מאירוב"- רח' הרצפלד 31, חולון, טלפון: 036516851

• תערוכת "HAPPILY  EVER AFTER" ("עד עצם היום הזה")

אוצרת: יערה קידר.

שמלת הכלה נמצאת במרכז התערוכה הקבוצתית בה משתתפים ארבעה עשרה מעצבי אופנה, אביזרים ותכשיטים, שמרביתם עיצבו דגמים במיוחד עבור התערוכה. השמלה כפריט סנטימנטלי שלעיתים אף עובר מדור לדור, מסמלת זיכרון של ערב אחד בחיים וגם המשכיות. באמצעותה מעצבי אופנה יכולים להתנתק משגרת היומיום ולהביע דרכה פנטזיה מוחלטת של בין טירוף לשפיות, חלום למציאות, עדינות ועצמתיות, נוחות ופרקטיות ועוד. 

מוסיפה קידר: "עד עצם היום הזה, תיאור הזמן שחותם את מרבית סיפורי האגדות, מגלם בתוכו עולם פנטסטי, אלמותי ועתיר קלישאות, שבו לאהבה סוחפת אין סוף, והיא ממשיכה להתקיים בדמיוננו לנצח נצחים. את התחושה הזו מבקשת התערוכה לשקף".

המשתתפים ע"פ סדר אקראי: ויקטור בלאיש, ליהי הוד, אלון ליבנה, אפרת קליג, אניה פליט, ליאורה טרגן, ענבר ספקטור, רונן לוין, מרדכי אברהם, מארק גולדנברג, עומר פוזנר וחגית כסיף למותג החדש roomeur, גרגורי לרין, תמי בר לב

התערוכה תנעל ב-31.10.12.

גלריית החווה -רח' הנחושת פינת רח' המלאכה, א.ת חולון, טלפון: 035596590 

לתערוכות נוספות בחולון.

3) תערוכות עיצוב בשנקר

שנקר, הפקולטה לעיצוב (היוש!) והנדסה ינצלו את המרחב שלהם במהלך החופשה כדי להציג שתי תערוכות קטנות, שניתן לבקר בהן בבת אחת (הרחובות קרובים מאוד אחד לשני). הכניסה כמובן חינם.

"כל הארץ חזית, כל העם צבא"
 תערוכה המציגה 200 כרזות מאוסף נדיר במגוון נושאים מהשנים 1920-1960. התערוכה הפורסת את ההיסטוריה של תרבות העיצוב בישראל הינה שיתוף פעולה בין שנקר לציונות 2000.

בניין המחלקה לאמנות רב תחומית, שנקר (בניין עלית), רח' ז'בוטינסקי 8, רמת גן
11 בספטמבר – 10 באוקטובר

Ordinary : תערוכה קבוצתית בינלאומית על הדחף האנושי להיות רגיל

גלריה לורבר, שנקר, רח' ידע עם 8, רמת גן

5 בספטמבר – 31 באוקטובר

מה איתכן? יצאתן כבר לחופש? חזרתן ללימודים? יש לכן המלצות למקומות מיוחדים ואירועים נוספים או שכבר ביקרתן בתערוכות ויש לכן מה לספר עליהן? אנא ספרו לי!

הדודה והפיקניק

השבוע גיליתי אירוע חשוב במיוחד שמתרחש כל שנה ביוני. מעולם לא שמעתי עליו, אף אחד לא רוצה לחגוג איתי, אז היי! אני הולכת לחגוג אותו בבלוג. 

יום הפיקניק הבינלאומי (נשבעת שלא המצאתי) מתקיים בכל שנה ב-18 ביוני, וכל מה שעושים בו הוא... פיקניק!

הפיקניק האולטימטיבי בשבילי הוא כזה שאין בו שמש, אין בו חול, אין בו דשא, ובכלליות פיקניק ללא פיקניק. משהו כמו הפיקניק בסוויני טוד (הבו לי את ג'וני דפ בשיער פרוע ואת הבגדים של הלנה בונהם קרטר). 

אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד. פיקניק בישראל צריך להיות נעים וקליל ונחמד, ובארץ חובה לבלות בשמלות בהירות שלא סופגות את אור השמש, מבדים קלילים כמו שיפון או כותנה דקה ונעימות לקיץ. 

הוזמנתי ביום חמישי לבקר אצל הדודה, היא La Tante בצרפתית, בוטיק אופנה אינטימי ביפו, 

בעלת הבוטיק, איריס פרידמן, דיילת אל-על בעברה שטיילה בכל העולם ואספה בגדי וינטג' יחודיים הבינה שאוסף האופנה שלה מיוחד מספיק כדי להמכר לכל המבקשות. האוסך מכיל בעיקר שמלות וינטג' פרחוניות ומתוקות, וגם שמלות שהולכות עם קו הבגדים שאספה של מעצבים ישראלים כמו פיו פיו.

המינוס במבחר של בגדי הוינטג' הוא טווח המידות. איריס העידה שלרוב יש אצלה שמלות במידה 44, אבל כשהגעתי הן כבר נקנו (הבונוס: אם תבקשו יפה אולי תקבלו הודעה מהבוטיק כשהן בנמצא) כך שלא יכולתי למדוד שום שמלה שתתאים לפיקניק הדמיוני שלי. אז החזקתי אחת והמשכתי לפנטז בעצב.

מה שמבדיל את החנות משלל חנויות הוינטג' שאני מכירה בארץ הוא ההשקעה בפרטים הקטנים. מישהו מכיר חנות שיוצאת לצלם בגדים נבחרים של הקולקציה באיכות הפקת אופנה?

La Tante נמכר בבית גלריה ייחודי ביפו, בין שוק הפשפשים לנמל יפו, ממש על קו המים. הסטודיו פתוח במהלך השבוע בתיאום מראש, כתובת:נמל יפו 32 דירה 3 טלפון:0544300873

מחירי השמלות נעים בין 300 ל-600 ש"ח.

לפעמים בגדים הם הרבה יותר מבגדים

יום שישי, שעת צהריים. אני שוכבת על הספה מכורבת בשמיכה וחתול, מרותקת למסך הטלוויזיה. זה אינו תיאור של אירוע מקרי אלא תיאור חוזר של כל יום שישי אצלי בבית - אני מנצלת את הזמן הפנוי לראות עוד סרט ישן בערוץ TCM.
זה נראה לאנשים מוזר שאני מוצאת עניין בסרטים שצולמו לפני שבעים ושמונים שנה, ולי זה נראה מוזר עוד יותר שהם לא מוצאים בהם עניין. הסרטים האלה הם החלון למציאות השונה, לחלום, לסרטים עוד לפני האפקטים וכשלאנשים היה זמן לשבת בקולנוע לראות סרט של שעתיים וחצי....

באחד מימי שישי יצא לי לראות את "הרימו עוגן", סרט הוליוודי נהדר משנת 1945 (כשבגרמניה כבר רצחו יהודים במרץ) עם הכוכבים פרנק סינטרה, ג'ין קלי והכוכבת שכולם כבר שכחו ממנה - קתרין גרייסון.

קתרין גרייסון משחקת נערה שחולמת לפרוץ בהוליווד ככוכבת ענק, ופוגשת שני מלחים בחופשה שמתאהבים בנערה היפהפיה מהר מאוד...

כשהם יוצאים לאכול ארוחת ערב, היא לובשת שמלה מרהיבה משיפון לבן, צמודה לגוף ומתנפנפת מהמתניים, שזורה בציורי חמניות בעבודת יד. השרוולים השקופים, הצורה שהבד נע בכל פעם שהיא הסתובבה, השמלה שהדגישה כמה שהבחורה הזו עדינה ושברירית.... זו הפעם הראשונה שהתאהבתי בשמלה.

השמלה בתנועה (זהירות: הקול שלה הוא לא הסגנון שאנחנו רגילים אליו).

ואז אני רואה את השמלה קמה לחיים.

השיפון, החמניות, הנינוחות והרוגע... 

השמלה מקולקציית האביב של רודרטה בהשראת החמניות של ון גוך.

לפעמים בגדים הם הרבה יותר מבגדים.

"'Bloom Forth"

Model: Abbey Lee Kershaw

Vogue China May 2012

להפקה המלאה: כאן.

שוק הוינטג' בדיזנגוף: טיפים למתחילות

דברים שאני אוהבת: ימי שישי, חופש, שווקים, את המצלמה שלי. בהכרח בסדר הזה, אחד אחר השני.

זה פחות או יותר סיכום יום שישי שלי, בו נסעתי לתל אביב לשוק הוינטג' שמתקיים בכל יום שלישי (מ-12:00 בצהריים עד 20:00 בערב) ובכל יום שישי (משעה 9:00 עד שעה 16:00) בכיכר דיזנגוף. השוק נמצא בלב העיר שעמוסה עד עייפה בתושבים ומבקרים, מאוכלס ע"י תיירים, אספנים, פאשניסטות ואוהבי תרבות.

השוק מחולק לשני מתחמים משני צידי הכיכר: שוק העתיקות, האקססוריז והאוספים (בולים, מדליות, גלויות ועוד) ושוק הבגדי היד שניה ווינטג'.

לשוק הבגדים הגעתי כמה פעמים לפני שהצלחתי למצוא שם בגדים, ומסתבר לי שזה לא כי הם לא היו שם - פשוט לא ידעתי לחפש. אז כשאתן מגיעות לשם, הנה כמה חוקי אצבע שכדאי לעקוב אחריהם:

1. לא כל המוכרים מגיעים בכל הימים. לפעמים צריך להגיע כמה פעמים כדי לפגוש מוכרים שונים וסחורות שונות
2. הגיעו לשוק עם שעה או שעתיים פנויות, ואל תתנו לאף אחד להאיץ בכן
3. הגיעו עם בגדים צמודים שנוח למדוד מעליהם פריטי לבוש
4. אל תתנו לבנות הכחושות וההיפסטריות שמסתובובת שם להטעות אתכן - אפשר למצוא בגדים במידה 34 וגם במידה 50 בשוק הזה, ואתן רק צריכות לחפש מספיק טוב
5. עזבו את הדוכנים עם הבגדים שמקופלים יפה והבגדים שתלויים על קולבים: לכו לערימות המבולגנות ותתחילו לחפור. הסיבה היא שהבגדים בערימות האלה הם הרבה יותר זולים (10-50 ש"ח) בעוד רוב הבגדים שמסודרים יפים או תלויים על קולבים יעלו לכן 80-150 ש"ח, וחלק מהמוכרות ממש לא זורמות עם נסיונות התמקחות.
6. מחפשות מידה מסויימת? תפסיקו. המידות שמצויינות על הבגדים זה כמו חג פורים, בכל יום תחפושת אחרת ומספר אחר. את יכולה להיות מידה 46 כמוני ולקנות שמלה במידה 50 ובמידה 42 ושתיהן יהיו בדיוק באותו גודל. פשוט תמדדו.
7. שוק הוינטג' הוא אמנם שוק בסגנון הישן, אבל הטכנולוגיה השתלטה על כולנו. כיום יש מספר לא מועט של בנות שמגיעות לשוק וצדות בגדים שראו בפייסבוק של החנויות השונות שמוכרות בשוק. אלה הבגדים מהצד היקר יותר, אבל לפעמים שווים ממש. כדאי לעקוב: ענת וינטג', איה וינטג', זכאים וינטג', ליטל וינטג'.

מה לבשתי:

- שמלה מ-PLNDR (שולחים לארה"ב בלבד) שקניתי פשוט כי הבלוגרית הסופר-קולית ביקום קנתה אותה והייתי חייבת אותה גם.

- גרביונים לבנים (כי חשבתי שיהיה קר - טעות היסטרית!)

- מגפיים מקליגולה

- וסריג מ-ZIP, שעושה לי חשק לבכות. קניתי אותו בסייל סוף עונה לפני כמה שבועות ב-50 ש"ח, הוא עבר מאז שתי כביסות, ובכל כביסה התחילו להופיע בו חורים קטנים. בנתיים תפרתי יותר מעשרה חורים, וכבר מתחילים לראות את האיזור הפגוע... בשביל 50 השקלים האלה והעובדה שלא שמרתי את הקבלה של הסריג הזה אני קצת מתבאסת לפנות לחנות ולהגיד להם שהסריג הזה מתפרק.

אבל מצד שני בזמן כל כך קצר נקשרתי אליו רגשית מהר מאוד. הורוד הזה עושה לי חשק לחייך, ותמיד כדאי שיהיה פריט אחד לפחות בארון שעושה לך חשק לחייך גם אם עצוב לך. גם קניתי אותו במסע שופינג קצר עם חברה חדשה שפגשתי דרך הבלוג, והוא מסמל בשבילי הרבה מעבר לעוד סתם סריג ורוד עם נקודות. אוף.

פוסט לבוש: חורף, חורף, אל תלך!

החום הזה שהשתלט על ישראל ביומיים האחרונים פחות או יותר שיתק אותי, בתור מיגרניסטית (חוטפת מיגרנות על ימין ועל שמאל), שכל דבר קטן משפיע עלי: שינוי קיצוני במזג האוויר, דברים מוזרים באוכל (ביי ביי מונוסודיום גלוטומט!), סתם אנשים שמעצבנים אותי, אם ישנתי יותר או פחות מדי. 

ביום שישי בבוקר (ממש לפני התערוכה שביקרתי בה) יצאנו החבר ואני לצלם תמונות של השמלה הפייבוריטית החדשה בארון, חמש שעות אחר כך כבר הייתי קבורה בתוך חדר חשוך עם קרח על המצח, לא מסוגלת להרכיב מילים למשפטים.

כולי תקווה שהחורף הזה יתארך קצת והקיץ יחוס עלי עם המזג אוויר הנורא שלו והמיגרנות יעזבו אותי בשקט...

את השמלה קניתי ב-25 ש"ח בשוק וינטג' וסתם בגדי מעצבים שנפתח לכמה ימים בתוך עזריאלי, לא היה מקום למדוד וקניתי לגמרי על עיוור, בפעם הראשונה בחיי. הרגשתי אמיצה נורא. היא מזכירה לי ספות שיש בבתים של סבתות ועושה לי נעים בעינים, והמותן המשולש שלה מזכיר לי את הניינטיז לגמרי.

העליונית בצורה מפתיעה נקנתה בקסטרו, ארץ הערסים והמידות הקטנות.

הגרביונים מקינג ג'ורג' (כתבתי עליהם כאן).

המגפיים מקליגולה.

פינת חמד: אקססוריז גותיים מודרניים אצל ברוניקה

בעולם בו רפליקות יותר קלות לייצור מאשר המקור, נדיר שהולכים ליריד תכשיטים או מחפשים פריטים באינטרנט ונתקלים במשהו מיוחד באמת שלא ראינו קודם. הבגדים הם אותם בגדים, התכשיטים הם פחות או יותר אותו דבר... כל בן אדם הופך ל"מעצב" אחרי ביקור קצר באבגד או בכל חנות חרוזים ויצירה אחרת, והופך לעוד אחת מהרפליקות שלי אישית יצאו כבר מכל החורים...

מרמלדה, מגזין הלייף סטייל האינטרנטי הקים אתר קניות שמרכז מעצבים עצמאיים ישראלים. כפי שאמרתי, הרבה יותר קל לייצר רפליקות ולכן עצוב היה לי לראות כמה שהאתר דומה לאטסי ופחות כמו משהו מיוחד אמיתי. לכן כשנכנסתי גם הנמכתי מיד ציפיות - אם האתר נראה כמו כל אתר שופינג אחר ללא יחוד, הוא בוודאי אוסף כמה מעצבים שמעתיקים ממוכרים מוצלחים בחו"ל עוד כל מיני פפיונים וינשופים בגולדפילד ומסגרות "ויקטוריאניות" אעלק וינטג' שנמכרות במחיר מופקע להחריד.

לשמחתי הרבה טעיתי וגיליתי את זה מהר מאוד, כשנתקלתי בחנות של רוני רוזוב בנק, ברוניקה.

העבודות בהשראת הוינטג', התקופה הויקטוריאנית, קעקועים והאר-נובו כמו כל מעצב בימים אלה, אבל החומרים הם מודרניים לחלוטין והשיטות הן של ימינו אנו, בחיתוך מדוייק בפרספקס שחור והייתי שמחה לצרף כל אחת מהן לארון התכשיטים המצומצם שלי.