DIY בכאילו

ביום שישי בצהריים יצאתי לכיוון רמת החיל כדי לחגוג יום הולדת לידיד במוזס. במחשבה לאחור אני ממש מטומטמת שבכלל הסכמתי לצאת בחום הזה לאנשהו, ואני צריכה להאשים את עצמי על כל רגע שבו רציתי למות מהחום ולא יכולתי ללכת אפילו מטר אחד בלי להזיע בשלל מקומות שלא נעים לגלות שהגוף יודע להזיע בהם.

לפני שנסעתי לרמת החיל הלכתי ברגל לדואר כדי לאסוף שני פריטים מהממים שהזמנתי מאסוס: נעליים שהיו קטנות עלי במידה אחת שלמה מהמידות הרגילות שלהם, ושמלה שגיליתי שיש לה עצמות מחוך בחזה, מה שגרם לה לשבת עלי ממש לא טוב וגם לא להסגר. 

נראה לי שזה סימן מאלוהי האינטרנט להפסיק להזמין משם לכמה חודשים. אני מוצאת עצמי מחזירה פריטים יותר משאני משאירה בזמן האחרון, וכנראה שאני עושה טעות בהערכה שלי לשמלות או שאסוס התחילו לזייף קצת בגזרות שלהם.

חיפשתי בארון שמלה קלילה לקיץ אך מספיק חגיגית ליום הולדת, ומצאתי את שמלת הג'ינס של H&M שקניתי בסייל לפני כמה שבועות. הבד של השמלה דק הרבה יותר מג'ינס ממוצע מה שהקל עלי קצת עם החום...

את השרשרת עשיתי בעצמי במסגרת השקת "תכשיט אקספרס" שהוזמנתי אליה.

תכשיט אקספרס הוא שירות חדש בשיטת "עשה זאת בעצמך" - בוחרים את התכשיט שרוצים להכין, מקבלים את כל החומרים והדרכה צמודה ויושבים להכין אותו בחנות.

כל ההכנה לוקחת בסביבות 40 דקות, אני אישית מצאתי את זה כחוויה כיפית לעצלניות שכמוני. אני אוהבת לאסוף אלף ואחד מדריכים להכנת תכשיטים אבל לא מוצאת את עצמי יושבת ועושה את זה באמת (בעיקר כי זה כאב ראש לחפש את החומרים המתאימים וללכת לקנות אותם), וכשהולכים לשבת בסטודיו שבחנות זה באמת קורה ובאמת יוצאים עם שרשרת מוכנה.

שרשרת: 230 ש"ח, צמיד: 160 ש"ח

 

שרשרת: 290 ש"ח, עגילים: 125 ש"ח

שרשרת: 270 ש"ח

להשיג ב"חרוז כזה", בוגרשוב 84 תל אביב (מאחורי דיזינגוף סנטר).

להוציא את הבגדים מהאינטרנט: שופינג ב-PiPA

בפרקים הקודמים: זארה פותחת שעריה לשמנות!

המטרה הראשונית שלי ב"להוציא את השמנות מהארון" היתה למצוא בגדים במידות גדולות לבחורות צעירות. עד כה כל מה שמצאתי היה אפרורי, עצוב או פשוט קטן עלי. כאילו שלבחורות צעירות (הלווו אני בת 22. טוב, 23 בחודש הבא) לא מגיע להתלבש כמו החברות שלהן. שמנה? תשארי בארון.

יצאנו לסיבוב בתל אביב בשישי בבוקר ועצרנו בבנדיקט, שזה המקום הכי כיפי לאכול בו ארוחות בוקר כל היום. תעשו לעצמכם טובה ותאכלו פנקייק אוכמניות!

הגעתי למכירה של PiPA, הוא אתר אינטרנט ישראלי שמוכר בגדים מדנמרק במידות 42-56. בשיטוט באתר הרגשתי שאני לא מספיק בטוחה אם אני יודעת איך הבגדים יראו עלי במציאות, והמחירים לא זולים מספיק כדי "להמר" - שמלות עולות בין 200 ל-450 ש"ח (אם כי יש החזר כספי מלא).

לדעתי האתר צריך עוד קצת זמן כדי להשתפר כדי שארגיש בו בטוחה מספיק, כמודירוג משתמשים וחוות דעת על הבגדים והמשלוח או יותר תמונות של הבגדים מזוויות שונות.

הגעתי למכירה של PiPA מצויידת בשתי חברות: אחת במידה 42-44 והשניה במידה 48-52 (תלוי באיזו חנות)  כדי לחפש לעצמי מכנסיים. מדדתי שני זוגות ג'ינס וזוג מכנסיים אחד ושניהם נראו עלי איום ונורא עד כדי סרוב להצטלם בהם. אחרי הטיול בזארה אני חושבת שיש לי בעיה כללית עם מכנסיים.

מה שכן מצאתי מלוכה דנמרקית של ממש. המון, המון בגדים אחרים ובעיקר שמלות מוצלחות ממש. בניגוד לאיכות הבגדים העלובה של מתאים לי, עונות וכו' הבד של הבגדים שPiPA מייבאים נעים ומרגיש כמו משהו ששוה להשקיע בו את הכסף ולא יתרחב תוך חצי שעה של לבישה.

מה שכן - הרוב הגדול של הבגדים שחור, אפור, משרדי ומתאים לבחורה העובדת ולא לבחורה הצעירה וההוללת.

אז מה מצאנו?

 שכמיה, 245 ש"ח

 שמלה, 429 ש"ח
השמלה האולטימטיבית למשרד, עם בד נעים כל כך!

 שמלה, 359 ש"ח
לא התחברתי לזו כל כך

 שמלת פרחים שהיה לי קשה לוותר עליה
עוד לא הגיעה לאתר של PiPA אז אין מחיר

 שמלה, 485 ש"ח
חגורה, 150 ש"ח

לא יכולתי להתאפק וקניתי את החגורה הנ"ל למרות שבכלל באתי לחפש מכנסיים, היא מוצלחת ממש ומתאימה לכל מידה!

זו לא אני, זו חברה שלי בפרצוף קצת אדיוטי מכוסה בפרצוף אדיוטי אחר

שמלה, 200 ש"ח

השמלה הזו נראית לא משהו בתמונות אבל מהממת במציאות. היא בסגנון שנות ה-20 ואלמלא היתה נקנית על ידי חברה שלי, הייתי קונה אותי בעצמי

שמלת סריג, 485 ש"ח.

רכבת היאוש בעזריאלי: עצירה ראשונה (H&M)

(פוסט זה הוא חלק מסדרת הפוסטים "להוציא את השמנות מהארון")

שלוש שמנות נכנסות לחנות בגדים...

כן, מה שקורה בסופו של דבר הוא בדיחה.

את הסוף אפשר לספר מההתחלה: מגוון הבגדים לנשים צעירות (20-30) הוא זעיר עד לא קיים. מביך.

לבנות מלאות (44+) יש שלוש אופציות לקניית בגדים:

1. חנויות במידות רגילות - אבל לבנות במידות גדולות אין את הפריווילגיה לתור בחנות כעולה על רוחן ולשלוף בגדים מהמדפים. במקום זה, אנחנו תרות בחנות אחרי הבגדים שאולי יש סיכוי קטן שיעלו עלינו
2. חנויות במידות גדולות - החנויות האלה קטנטנות, צפופות, עמוסות מדפים עם מוכרות נודניקיות 
3. שופינג באינטרנט - וזה הרבה פחות כיף מלמדוד את הבגד בחנות

ההרגשה הכללית שלנו בשופינג בקניון היא ייאוש. אנחנו מיואשות. אנחנו עם מיואש שמתפשר על בגדים שבכלל לא בא לו ללבוש כי זה הדבר היחיד שעולה עלינו.

המתנדבות לחיפוש הבגדים
מימין: מרינה, בת 25, מידה 48
משמאל: אלה, בת 28, מידה 42-44
(ואנוכי שאיני בתמונה, בת 22, מידה 46 בימים אלה)

בגדים הן לא מצאו, אבל הנה הוכחה שלהתלבש הן יודעות

עצירה ראשונה: H&M

אני חייבת לציין שהייתי בטוחה שזו החנות שבה אצלם המון בגדים ונמצא הרבה דברים יפים. בפועל, כל אחת מאיתנו לקחה איתה לפחות 3 פריטים לחדר ההלבשה ויצאה עם אפס שנסגרו עליה.

אה, לא, הנה חצאית אחת שמדדתי ואיימה להתפוצץ עלי (44):

היחידה שמוצאת בגדים שעולים עליה היא אלה (שבתמונה למעלה לובשת זוג מכנסיים דמוי-עור מהחנות), שלובשת את טווח המידות העליון שמיובא לארץ, והוא 42-44.  מדי פעם ניתן למצוא הבלחות של פריטים במידה 46 אבל הם כל כך נדירים שלא שווה לחפש אותם במיוחד.

קולקציית המידות הגדולות לא מיובאת לארץ כי H&M חירטטו סיפור על חוסר ביקוש. אין להם שום תירוץ אמיתי לעניין הזה.

אגב, גם לאלה לא נחסך הסיוט של חיפוש בגדים: מדידה של שמלה במידה 42 ושמלה במידה 44 מאותו דגם הביאה למסקנה שאין שום הבדל במידות של השמלות.

הנה השמלה שמצאתי, ואם רק היתה במידה אחת יותר (46 במקום 44) ולא צמודה לי לבטן הייתי קונה:

אני בשמלה מ-H&M, מידה 44

השבוע קפצתי ל-H&M שוב כדי לחפש עוד קצת שמלות. מצאתי את עצמי קונה בקולקציית ההריון, דבר שמצד אחד שימח אותי (ווווהווווווווווו משהו עלה עלייייייייייייייייייייייייייייי, וזו אפילו לא המידה כי גדולה בחנות!) ומצד שני העציב אותי כל כך כי הדבר היחיד שעולה עלי לא מיועד לנשים מן השורה, כך שאני מרגישה קצת אשמה על שאני לובשת אותה.

שמלה סגולה מקולקציית ההריון של H&M
מידה L, קיימת עד XL

בתחנות הבאות של "להוציא את השמנות מהארון": העצירה בחנות לשמנות בלבד

מתאים לי: הטוב, הרע והמכוער

לפני דיבורים על מתאים לי, בואו נעשה סדר בדברים - זהו  בפוסט ראשון מתוך סדרה שתבוא בשבועות הקרובים, "להוציא את השמנות מהארון" (מי ייתן וזה לא יוביל חיפושים בגוגל של לסביות שמנות לבלוג), שנולד מתוך הצורך והחיפוש הבלתי פוסק שלי לבגדים בטווחי מידות שעולים על 42, כמקובל ברוב רשתות האופנה.
הפרוייקט יעסוק באופנה שקיימת בארץ: האם לנשים גדולות/שמנות/מלאות/איך-שלא-תקראו-לזה יש אופציות שפויות לבגדים בארץ, או שנידונו לקניית בגדים באינטרנט לנצח? נבצע תחקיר מעמיק, מדידות וצילומים עד שנמצא איפה בארץ אפשר להשיג בגדים במידות גדולות ובמחירים הגיוניים.

אני לא היחידה שמדברת על פלח השוק המצומצם הזה, וכל מי שחשה הזדהות מוזמנת להצטרף לקבוצת הפייסבוק נשים גדולות יוצרות כח צרכני גדול שנפתחה ע"י הבלוגרית שרונה ראובני מהבלוג שרונה יוצאת מהארון.



אז סיפרתי בשבוע שעבר שהייתי בהשקה של J&J, ליין הג'ינסים החדש מבית ML (מתאים לי), שמטרתו העיקרית היא "להראות מידה אחת פחות". המותג החדש מיועד לנשים ממידה 40 פלוס, ועשוי מתרכובת חוטי פוליאסטר משולב בכותנה ולייקרה, בטכניקת אריגה חדשנית היוצרת אלסטיות שמקבילה לחיטוב שמקבלים בשימוש במחטבים מקצועיים.

הרע (אבל לא נורא)

מדדתי שני זוגות ג'ינסים בסך הכל, כי זה כל מה שנשאר.
מה שמופיע בתמונה הוא זוג סקיני עם רוכסן בקצה הרגל, מידה 2. הגזרה היתה חביבה אך לא התאימה לי בכלל ( לא בעיה ספציפית בגזרה של הג'ינס, מדובר בעובדה שהמותן שלי גבוה, והמותן של הג'ינס הוא צר). 

הג'ינס עצמו היה ארוך מדי, לפחות ב-10 ס"מ. בתמונה עצמה לא תראו את האורך כי המוכרת קיפלה לי אותו פנימה (מה שמאבד את כל החן של הרוכסן בצד).

לשיפוטכם: אני נראית מידה 44 או פחות?

את הג'ינס השני בגזרת בוטקאט מדדתי והיה לי ברור שאני צריכה מידה 3 (שכמובן לא היתה במלאי). אין דבר יותר מרגיז מחוסר אחידות במידות.

המכוער

שאר זוגות המכנסיים היו אחד משני הסוגים: הראשון הוא טייץ שמתחזה למכנסיים, והשני הוא מכנסיים של שמנות. מכנסיים של שמנות אלה מכנסיים מבד ניילוני שחור שנצמד בצורה לא נעימה ולא מחמיאה, בטח שלא לשמנות עם ירכיים גדולות וישבן מכובד עם או בלי צלוליטיס. 

גם פה בעיית המידות חוזרת - שני זוגות במידה 2 היו עלי בדיוק במידה, זוג שלישי לא עבר את הירכיים שלי.

זה אחד מזוגות המכנסיים של שמנות שמדדתי.

הטוב

"טוב, זה שלא מצאתי מכנסיים לא אומר שאני לא יכולה לראות מה יש בשאר החנות", חשבתי לעצמי. ביקשתי לראות את הקולקציה לצעירות, mlLY והתחלתי לשלוף את כל הבגדים מהקולבים בהיסטריה קלה.

הו, מתאים לי, למה זו הפעם הראשונה שאני רואה את הקולקציה הזו? אלה שמלות שהיו נמכרות באסוס כמו חטיפים, עם גזרות מקסימות וטאצ' סיסטיז משהו. חוץ מזה, קבלו צל"ש על הצבעים של הקולקציה. סוף סוף עדכניים ותואמים קולקציות ברשתות כמו מנגו, זארה, דורותי פרקינס ו-H&M, סוף סוך מקום שנתן לי להרגיש שאני לא קונה בגדים של זקנות.

כמובן, גם שם היתה בעיית חוסר מידות רצינית. לשמלה הכי יפה שמצאתי (השחורה-לבנה בתמונה בפינה הימנית) היתה רק מידה 0 (40 פחות או יותר). כנראה שכשאגלה באיזה סניף יש את השמלה במידה שלי אטוס למדוד אותה, כי קצת חלמתי עליה בלילה.

בסוף בחרתי בשמלה מקסימה עם קולר פיטר-פן. ביקשתי שיזמינו לי את השמלה בצבע כחול, אבל עד שהיא תגיע - כך היא נראית עלי בצבע חרדל:

מחיר השמלה: 230 ש"ח.

פוסט לבוש לשבת: החורף הגיע!

הזוכות בהגרלת ערכת טיפוח לשיער צבוע, מזל טוב! sexytomato ומרווה, אנא שלחו לי את הפרטים שלכן ל-shushonet@gmail.com!

סוף סוף המזג אוויר מתחזה לחורף, ואפשר להוציא את ארסנל הבגדים שאספתי "ליום שלא יהיה חם כמו בגהינום" (לא, באמת, דרום תל אביב זה המקום הכי חם במדינה).

ניצלתי את ההזדמנות לבדוק איך אוברסייז נראה עלי, שזו משימה לא פשוט לכשעצמה בהתחשב בעובדה שבמידה שלי אוברסייז רגיל הוא צמוד ולרוב גם לא עולה עלי. פתרתי את הבעיה בסוודר שפשוט יוצר למידות יותר גדולות ממני...

את הבגדים לבשתי להשקה של ג'ינס חדש ומחטב מבית ML (פרטים לכשאגש לקניון הקרוב למדוד),

- סוודר שמצאתי בשוק תן וקח בהוד השרון של ML, שזה קצת משעשע כי אין לי אפילו בגד אחד שלהם בארון

- טייץ מההאנגר

- מגפיים מ-Asos שקניתי ב-80 ש"ח בהחלפת בגדים של פורום אופנה מלאה בתפוז

את העגילים לא רואים, אבל אם כבר נספר על ההזמנה האחרונה מאיביי (הוא מוכר גם בטאו באו, לא התחשק לי לנסות להתעלל בעצמי בהזמנות שם), עגילים של בטסי ג'ונסון ב-20 ש"ח. המשלוח מהונג קונג, הגיע מהר והעגילים אחלה בחלה.

אם אין אין לחם, תאכלו עוגות!

ואם אין לכם כסף לטוס לניו יורק כדי לבקר בתערוכה לזכר אלכסנדר מקווין, תקנו את הספר!

אז בניו יורק כנראה שלא אבקר בזמן הקרוב, אבל בתערוכת "Savage Beauty" שהתקיימה בחודשים האחרונים במוזיאון המטרופוליטן לאמנות (MET) הייתי חייבת לבקר. אלכסנדר מקווין, המעצב, נושא דגל האוונגרד המודרני והסנסציה בכל עונה מחדש התאבד בפברואר ולנו הצופים נשארו רק סימני שאלה.

מי היה אלכסנדר מקווין? איך הוא טיפס למקום בו סיים את חייו? מה היתה ההשראה לתצוגות המטורפות שעיצב בכל קולקציה מחדש? איך הוא נתפש בעיני האמנות המודרנית?

מה בעצם עוד לא נאמר על אלכסנדר מקווין שלא נאמר בחייו?

המוזיאון הוציא ספר עצום בגודלו (2.5 קילו של ספר) ואת הנ"ל הזמנתי מאמאזון.

בכריכה הולוגרמה של גולגולת ופניו של אלכסנדר מקווין (העתק של עבודת אמנות שהתנוססה בהזמנה לאחת התערוכות, שעיצב אחיו של מקווין).

אי אפשר לטעות כשרואים את הכריכה הזו: זה הולך להיות ספר מיוחד.

הספר מכילכתבים רבים של מכרים ואנשים שעבדו עם מקווין ומספרים על חייו ואיך הוא נראה, מספרים על ההשראה לקולקציות, ובדומה לתערוכה עצמה, מציגים חלוקה לזרמים והשראות מרכזיות של מקווין ובכל אחד מהם את הדגמים המרכזיים והמעניינים ביותר.

אני חייבת לציין שרשימת הכתבים נראית קצת כמו תחרות "מי הכיר אותו יותר" ו"מי מסוגל לכתוב בשפה גבוהה מאוד". אני לא מזלזלת ביכולות קריאת האנגלית שלי, אבל במאמר הראשון פניתי למילון (טוב, מורפיקס) לפחות אחת עשרה פעמים.

התערוכה במוזיאון כללה מגוון יצירות אמנות לבישות שיצר מקווין על בובות ראווה שגם הן עברו טיפול (שימו לב שכולן "מלוכלכות") כדי שיתאימו לאווירה. נהדר.

ביוגרפיה עשוייה היטב, המחיר סביר בהחלט (200 ש"ח פחות או יותר). מומלץ!

אגב, אם באמנות עסקנו, מוזיאון המטרופוליטן נוהג לצלם מוצגים רבים ואף לערוך "טיול אונליין" לחלק מהתערוכות שלו, מומלץ לבקר באתר שלהם ולהתעדכן.

גרמניה בשחור לבן, חלק א'

אם פספסתם ממאורעות הימים הקודמים, החבר ואני טסנו לגרמניה וחזרנו אתמול בלילה. היה מהמם.

יש לי קצת יותר מאלף תמונות במצלמה שאני צריכה לעבור עליהן, כך שתצטרכו לחכות בסבלנות ולקבל את הטיול הזה בחלקים.

ה-Amphi Festival מתקיים כבר שבע שנים ברצף בקלן שבגרמניה (אם כי במקור התקיים בגלזנקירשן, גרמניה), לצד פסטיבלים דומים כמו ה-Wave Gothic Treffen שבליפציג, גרמניה והMera Luna שבהידלשיים, גרמניה.

סביר להניח שלא שמעתם על הפסטיבל מעולם, ואין סיבה שתשמעו עליו אלא אם אתם מתעניינם בתרבות הגות' או במוזיקת גות', דארק אייטיז ואי.בי.אמ.

הפסטיבל עצמו מתקיים בסופ"ש (שבת וראשון), אנחנו נחתנו בשישי בבוקר כך שהיה לנו יום שלם להעביר לפני הפסטיבל. 

במקור תכננו ללכת לישון במלון קצת, לקום לטייל בקלן ובערב לצאת במסיבה.

אהא.

בפועל הלכנו לישון, קמנו לאכול וחזרנו לישון עוד קצת.

כשהחלטנו לכבד את העולם בנוכחותנו סוף סוף, לבשתי שמלה חדשה שהגיעה זה עתה מההזמנה האחרונה באיביי, מהחנות הזו.

השמלה הגיעה תוך שבוע, זולה להפליא (180 ש"ח כולל משלוח) ומיוצרת עד מידה 50.

איכות הבד מצויינת והשמלה עמדה בכביסה במכונה, היא אפילו הגיעה עם קוד הנחה ל-10% לקניה הבאה והיתה עטופה היטב. הדבר היחיד שביאס אותי הוא שאריות החוטים שהיו פה ושם בשמלה. למי שמכירה, מדובר בחיקוי טוב של סגנון דורותי פרקינס, והוא היה אפילו מצויין אם היו טורחים לגזור את החוטים או להעביר שואב יד על השמלה כדי להוריד את שאריות הייצור מהמפעל.

אבל בסך הכל היא מהממת ומסוג הקלאסיקות שתמיד רציתי בארון.

ברקע אפשר לראות את חדר המלון שלנו והמנורה הסופר מכוערת (העיגול עם החורים) שתקעו על איזה מדף בצד. 

ניסיתי להראות שיש סרט שקושרים מאחור, לא הצליח לי.

עכשיו, לגרמנים יש קטע מוזר כזה שהם שותים אלכוהול בכל שעות היממה. הם פותחים איתו את הבוקר, ואין מצב שתראו גרמני אוכל ארוחת צהריים בלי בירה על השולחן. החלטנו לנסות את העניין ואני שתיתי שליש בירה מקומית (תוססת) לפני שאכלנו.

התוצאה - אני שיכורה בצהריים. חוויה מרנינה!

יש עדויות מפלילות לעניין.

לילה טוב, החלקים הבאים יגיעו בהמשך!

Online Shopping Frenzy!

אני לא יודעת מה עובר עלי בימים האחרונים, אבל אני באיזשהו פרנזי היסטרי של קניות חסרות מעצורים. יותר נכון, שיטוט ברשת למטרות קניית בגדים, אקססוריז, ובעצם כל דבר שנראה לי יפה.

השיטה האהובה עלי היא איסוף רשימת וישליסט שמסתכמת בכמה מאות שקלים. משם, אני מתחילה לסנן את כל מה שיקר לי מדי/אני לא באמת אלבש. 

ואז כשאני בוחרת לי את האייטם המהמם שאני רוצה ע-כ-ש-י-ו בארון... אני סוגרת את החלון. ב-99% מהמקרים אני שוכחת מהשמלה/שרשרת/תיק שראיתי, וחוסכת לעצמי הרבה כסף על משהו שלא באמת רציתי. האחוז הנוסף של הפריטים האלה נתקע לי בראש כמה ימים, ובסוף אני קונה אותו.

משום מה בחודש האחרון, לא משנה איזה חלון סגרתי, אני עדיין זוכרת את כל הפריטים ומעוניינת לקנות את כולם.

למזלי הרב חשבון הבנק שלי לא מאפשר לי להתחרע על איביי ללא הכרה ואני מגבילה את עצמי.
הבאסה האמיתית בהזמנת בגדים מהאינטרנט היא לא הפחד "האם זה יתאים לי" או "האם זה יראה כמו בתמונה", אלא "מתי לעזאזל זה יגיע כבר??". החוויה של שיטוט בחנות בגדים, מישוש הבדים, המדידה, הקניה - והחזרה הביתה עם שקית בגדים כל כך שונה מלחיצה על כפתור וציפיה במשך שבוע עד חודש למה שהזמנת.

אני רק רוצה לציין לטובת מי שמרגיש צורך בלתי נשלט להתחיל לעשות קניות באינטרנט - המכס בישראל התחיל לעבוד שעות נוספות ולהעביר את כ-ל החבילות בבדיקה במכס. שמעתי מבנות אחרות שהחבילות שלהן עברו במכס וחוייבו בתשלום במידה והחיבלה עברה את ה-50$, והחבילות שלי הגיעו עם חותמת "פטור ממכס". מעולם, בכל שנות ההזמנה שלי באינטרנט, לא קיבלתי חבילה עם חותמת כזו ושילמתי מכס בדיוק שלוש פעמים.

איך לא משלמים מכס על הזמנות מחו"ל?

* משתדלים להזמין חבילות בערך נמוך מ-50$.
* יוצרים קשר עם המוכר ומבקשים לכתוב את ערך החבילה ואת ערך המשלוח בנפרד (לא משלמים מכס על עלות החבילה הכוללת אלא על עלות הבגדים! משלוח לא נחשב בספירה). לי קרה לא פעם שמוכרים על דעת עצמם פשוט כתבו ערך נמוך יותר כדי לחסוך לי בעיות.
* משתדלים לקנות ממקומות עם משלוח חינם כמו אסוס או מתוך הקטגוריה של סנס אוף פשן.
* במידה והמכס חייב אתכם בתשלום שלא בצדק, אל תשלמו ותתבעו אחר כך - זה לא אפשרי! ברגע ששילמתם אין אפשרות לתבוע את הכסף בחזרה. חובה להשאיר את החבילה בדואר ולהגיע תביעה למכס על חיוב לא צודק.


אז מה קניתי בזמן האחרון?

 את החגורה הזו, ב-35 ש"ח. ממדידה ראשונית, היא מתפקדת כמו מחוך. במילים אחרות - קשה לי לנשום בה. כיף!
המשלוח הגיע מהונג קונג בתוך שבוע וחצי מרגע ההזמנה (שזה מהיר מאוד מנסיוני האישי), מקופל עטוף ושמור היטב.

את השרשרת הזו, ב-60 ש"ח בערך. היא עדיין בדרך.

וגולת הכותרת, המגפיים האלה ב-250 ש"ח.
בתור בחורה עם רגל בגודל שלא נכנסות לרוב הנעליים בארץ (41 עם נטיה ל-42), זו היתה אפשרות מצויינת לקנות נעליים מהאינטרנט. אף פעם לא עשיתי את זה קודם, אבל נראה שהנסיון הזה הצליח יפה מאוד.
תתפלאו לגלות, אבל הנעליים האל המיוצרות גם במידה גדולה יותר משלי. זה קורה כי הנעליים האלה נחשבות כנעלי "פטיש" (Fetish) וגם גברים נועלים אותן באירועים מסויימים.

לחובבות הסצינה האלטרנטיבית כמוני יש כמה אפשרויות לקניית נעליים בארץ, אבל המחירים הם בין 300 ש"ח ל-1000 ש"ח לזוג נעליים (או שקונים בתחנה מרכזית בת"א, אבל זו חוויה מפוקפקת שהייתי שמחה לוותר עליה). אין לי כסף לזה.

הנעליים הגיעו תוך שבועיים וחצי מהונג קונג באריזה מצויינת, המוכר היה אדיב וענה לכל השאלות שלי, ואף קיבלתי זוג גרביים עם קרעים (במכוון) שאין לי מה לעשות איתם כי הם מיועדים לרגליים של סיניות ולא לרגליים "שמנות" כמו שלי :).

כן, הנעליים האלה גבוהות. אני בגובה של החבר שלי (1.85 בערך) איתן.

שבוע טוב!

חוויית הקניה המחורבנת במשביר לצרכן

עבר חודש מאז שהכרזתי על אתגר חדש שהצבתי לעצמי - לא לקנות בגדים.

אז עכשיו אני יכולה לספר את האמת ולגלות ששנשברתי באמצע החודש, אבל למטרה שלא יכולתי לוותר עליה ולכן מבחינתי היא לא נחשבת - הייתי חייבת לקנות חזיית סטרפלס (אחרי שהזמנתי אחת מ-Brastop, לפני חודשיים, היא היתה גדולה עלי, החזרתי אותה, ושכחתי לקנות אחת חדשה) שלא תלחץ לי על הקעקוע החדש. כיוון שלא היתה לי ברירה (לא, ללכת בלי חזיה זה לא שיק ולא מגניב) הלכתי לקנות אחת.

ב-H&M יש חזיות סטרפלס עד מידה D. הן לא עלו לי על הציצי. הלכתי למשביר לצרכן. 

"שלום, אני מחפשת חזיית סטרפלס"

"כן, איזה מידה להביא לך? B? C?"

זה השלב שבו הלבנתי לחלוטין. כאילו, סיריוסלי? אגב, היא טרחה לעשות את זה מול החבר שעמד לידי. למה שלא תלכי לקופה ותכריזי במגפון מה דעתך על מימדי החזה שלי?

"אני כרגע לובשת מידה E, חשבתי יותר בכיוון הזה"

"אה באמת? זה לא נראה ככה!"

פתאום נזכרתי מי זו. זו אותה מוכרת שבגיל חמש עשרה נכנסה לי לתא המדידה, דחפה לי ידיים, שכנעה אותי לקנות את המידה הלא מתאימה ותקעה כאלה מבטים נוראיים. 
אני את הציצים שלי גידלתי בשלב די מאוחר, עד גיל שש עשרה בערך לבשתי מידה B וחשבתי שבזה אצטרך להסתפק כל חיי (וזו ההזדמנות שלי לעודד את כל הבנות שקוראות כאן - יש לכן עוד סיכוי!). מיותר לציין כמה חסרת בטחון הייתי בנוגע לחזה שלי, וכמה כל החוויה הזו לא תרמה לקניה הזו.

אז למוכרת מהמשביר לצרכן - חתיכת חולרע, אני מאחלת לך שהציצי הנפול שלך יגיע לך לפופיק בגיל שישים ואז נראה כמה תהיי בטוחה בעצמך וכמה תרצי להמשיך להעליב קונות שלך.

הבעיה היא שבאמת הייתי לחוצה לקנות חזיה. זה היה יום לפני ערב חג, ואני לא יודעת מה אנשים אחרים סיפרו לכם - קעקוע זה דבר כואב. בשעתיים הראשונות של הקעקוע הייתי בסדר, אחרי שש שעות הגוף שלי כבר נכנס לטראנס משל עצמו ורעדתי כמו משוגעת.  יום אחר כך זה כאב, אבל פחות. גם יומיים אחר כך.

אז קניתי חזיה.

אחת החזיות המחורבנות שקניתי בחיי (תפירה פשוטה מדי, הבד בקושי מחזיק בעומס, והיא הוציאה המון צבע בכביסה), וגם אחרי הנחה של 7% היא עלתה לי 204 ש"ח. של חברת סלוגי, אגב.

אני במשביר לצרכן כבר לא אקנה יותר חזיות. אני מעדיפה להזמין מהאינטרנט ולהסתכן שהחזיה לא במידה שלי, מאשר לעבור את החוויה הזו שוב.

אתגר אפריל ומפגש החלפת בגדים

שני דברים יש לי להגיד היום.

הראשון הוא האתגר/פרוייקט/איסור/איך שתרצו לקרוא לזה שאני מציבה לעצמי.

זהו חודש אפריל, החודש הכי יקר בשנה פחות או יותר. קונים המון תכשירי ניקוי לנקיון הכולל השנתי, קונים איפור ובשמים כי יש מבצעים, וקונים בגדים חדשים לחג, לקיץ שנכנס וכל תירוץ אחר שרק אפשר לחשוב עליו.

כלכלית, אין לי שום רצון להתרושש מהחודש הקרוב. אין לי מספיק בגדים לקיץ כי בקיץ שעבר לבשתי ארבע מידות יותר. אין לי בגדים לחג כי אני מתארחת אצל הצד הדתי של המשפחה, וכל השמלות שלי קצרות.

מצאתי את עצמי מסכמת לי בראש רשימות ענק של בגדים שאני צריכה. חזיות, תחתונים, שמלות, חולצות, מכנסיים. אני צריכה את הכל.

למה בדיוק אני צריכה את כל הבגדים האלה? האם באמת יש לי חוסר משמעותי בארון שמונע ממני ללבוש בגדים נקיים כל השבוע? נפל האסימון והבנתי שמדובר בחשיפה תקשורתית גדולה מדי. אני מקבלת קופונים במייל כל היום אבל בכלל אל אוהבת את הבגדים. כבר חודש שאני משוטטת ב-Asos כל הבגדים כל כך מכוערים. אני בכלל לא צריכה אותם.

החלטתי שאני אצליח להסתדר ואני אמצא כבר פתרון יעיל. במצבי לחץ יוצאים ממני פתרונות מצויינים, ואם אסור לי לקנות בגדים - אני אמציא אותם!

לכן, חודש אפריל הקרוב מוכרז בזאת כחודש ללא קניות בגדים. החבר שלי נקרע מצחוק כשאמרתי לו את ה אז עכשיו יש לי אתגר נוסף - להוכיח גם לו שאני יכולה.

הדבר השני שרציתי לספר עליו הוא ההתחדשויות האחרונות בארון.

הראשון הוא תיק ששבה את לבי ברגע שראיתי אותו בחלון הראווה. אני מסתובבת עם חצי בית בתיק ולכן חובבת תיקים עצומים, ומתה על הדפסים קטנים. כשמדובר בחתולים אני לא חושבת פעמיים ופשוט קונה.

התיק נקנה בחנות בשם Shopping בכיכר המדינה (כן כן, באותו מקום בו נמכרים תיקים של לואי ויטון ב-4,500 ש"ח), ה' באייר 10. הוא עלה לי 70 שקלים.

ביום שישי שעבר ארגנו מפגש החלפות קטן בביתי. למי שתהתה איך המפגש נראה, כך ערימת הבגדים נראתה אחרי שרק שתי בנות שמו את מה שהביאו איתן. הערימה גדלה קצת אחר כך.

(למעוניינות - שני מפגשים החלפת בגדים נוספים יתקיימו החודש. מפגש החלפת בגדים במידות גדולות יתקיים באדיבות פורום אופנה מלאה. לפרטים - הודעת המפגש.

מפגש החלפת בגדים ללא הגבלת מידות (אפשר להביא מידה 34, ואפשר גם 54) יתקיים ב-22.4 ברמת גן. פרטים נוספים יגיעו בהמשך.)

אבל הלהיט האמיתי של המפגש:

 עוגת הבראוניז של סווטי.

 מציאות שלקחתי לי מהמפגש: 

בוקסר ורוד, וחגורת בטן רחבה בצבא חאקי.

 מציאה נוספת מהמפגש: עוד תיק חדש!

שבוע טוב :).