29 בינואר 2012

Velvet Underground: איך לתפור שמלה בחמישה צעדים




לפני שלושה חודשים כתבתי פוסט על חנות קטנה במרקטפלייס של אסוס, והתלהבתי עד אין קץ משמלה אחת נהדרת מקטיפה בצבע בורדו. התגובה האחרונה לפוסט היתה של לנור, חברה טובה ובעלת המותג Macabre Doll (זה הבלוג) שהציעה לתפור אחת כזו ביחד. כן, כן, כן!

אז איך תופרים שמלה בחמישה צעדים פשוטים?

צעד #1:
קני בד קטיפה קוריאנית רך ונעים שלא תרצי להפסיק ללטף. השקיעי בקטיפה את מיטב כספך, כי קטיפה ב-20 ש"ח היא לא נעימה ומתפוררת במהרה.

צעד #2:
מצאי חברה מהממת שיודעת לתפור גם מתוך שינה, התנחלי בסטודיו התפירה שלה ואל תעזבי עד שהשמלה מוכנה!


צעד #3:
יש לערוך הפסקות יזומות על מנת לשחק עם החתולת הבית!


צעד #4:
חזרי הביתה עם השמלה המוכנה והניחי אותה על הרצפה.
חברי את קולר התחרה שקנית מבעוד מועד בנחלת בנימין מארגז השאריות (5 ש"ח!) בסיכות ותפרי. 




שלב #5:
צאי לרחובות פתח תקווה כשגשום וקר והרוח מנסה להרים לך את החצאית אל על והצטלמי בשמלה החדשה!

26 בינואר 2012

WTF, שאנל?

הפוסט היום הוא פוסט WTF שכזה.

הסרטון של שאנל הוא ענתיקה במושגי עולם האופנה (ממאי), וכשצפיתי בו לראשונה לא ידעתי מה להרגיש לגביו והמשכתי בחיי בלי לחשוב עליו יותר מדי. היום נתקלתי בסרטון שוב ופתאום הבנתי - זו הפנטזיה הסיוטית הכי מוזרה שראיתי בימי חיי.

שאנל הפיקו סרט קצר בשני חלקים (מגבלות יוטיוב, אני מניחה) שמציג את החברה הגבוהה האמיתית.
הנשים קריסטן מקמנמי המהממת ופרייה בהה בתור הפנטזיה הנשית (כולל קטע לסבי... וטפ?) ואחרות חיות את החיים שכולנו חולמים עליהם. אנחנו הנשים של העולם הרגיל מסתכלות על קולקציות הcruise (החופשה בתרגום חופשי) של בתי האופנה הגדולים וחושבות "לאן אני אלבש את זה?", הן הנשים שיש להן לאן ללבוש את כל מה שנראה לנו מהודר או יקר מדי.

הכל נראה כל כך יפה ומושלם... ולאט לאט מתגלים כל הסדקים במסיכת היופי והפאר הזו.

גם אם אין לכן חצי שעה לצפות בסרטונים, ממליצה לקפוץ בדקות ולא להתרכז בעלילה - לראות את הבגדים על גוף חי זו חוויה אחרת לחלוטין.



24 בינואר 2012

אופנה, אמנות חיה

הפוסט מכיל תמונות גדולות וכבדות, אבל אני מבטיחה ששווה לחכות שיטענו במלואן

למה אנשים לא מתחברים להפקות אופנה של מגזינים? למה הז'אנר הזה כל כך נעלם מהעין ולא מצליח להעביר את המסר רוב הפעמים? כי הוא רדוד, כי הוא שטוח, כי בהבעות פנים אומללות קשה להעביר מסר אמיתי. לנו הקוראים נמאס לראות דוגמניות שמתפקדות כקולב בגדים אנושי...

גם לי קשה להתחבר להפקות אופנה, ועם השנים מצאתי את עצמי מתחברת יותר לתצוגות אופנה, כי את התצוגות אפשר לראות בוידאו, ואחר כך לראות תמונות של תקריבים לפרטים קטנים ויפהפיים בבגד שאי אפשר לראות אלא אם את אנה וינטור ויושבת בשורה הראשונה. אפשר לראות איך הבד זז, אפשר לדמיין אותו חי, איך הוא נראה באמת - הבגדים האלה בסופו של דבר הם אמנות חיה.

שמלה: קום דה גרסון

אחת מהסיבות ש-Asos הפכו לאתר קניות כזה מוצלח היא שהם השכילו להשקיע בתמונות של הפריטים שלהם - גם בתקריבים וגם בזוויות שונות, וגם בוידאו. אני כמעט ולא קונה פריטים בלי לראות איך הבד יושב על גוף בתנועה ויותר מזה - לא פעם החלטתי לא לרכוש פריט רק כי הוא נראה רע בוידאו וחשף פרטים שלא הייתי רואה בתמונה!

פמלה ריד ומת'יו ראדר הם זוג אמנים ניו יורקים שיוצרים אופנה שמתכתבת עם המדיה העכשווית, עם האינטרנט, עם הקוראים שמחפשים משהו חי מאחורי כל הבגדים המתים... הפקה שדומה יותר לתמונות שרואים בטאמבלר שהוא הנפש החיה של אמנות הרחוב האינטרנטית ולא בווג.

שמלה: מניש ארורה

מעיל: אוסקר דה לה רנטה


עליונית: כריסטיאן דיור

שמלה: יוסוקה מגווה

מעיל: פול סמית'

לעבודות נוספות של הזוג אני ממליצה לבקר באתר שלהם.

21 בינואר 2012

Paris Pursuit - שבת אלגנטית

השנה היא שנת 1959. 

חופשה ברומא זוכה פרס האוסקר כבר יצא לפני שש שנים, סברינה יצא לפני ארבע שנים וארוחת בוקר בטיפאני יצא לאקרנים רק בעוד שלוש שנים - אבל אודרי הפבורן היתה כבר אז כוכבת הוליוודית מהשורה הראשונה, וכוכבת הפקות אופנה יוקרתיות.

ההארפרס באזר, מגזין האופנה האלגנטית והיוקרה של אמריקה באותן שנים היה המגזין הנכון לפרסום הפקה זוהרת שכזו: אודרי הפבורן, דיור, שאנל, לנוון - אלה לא יכולים להתפרסם במגזין שאינו נעלה ומהמעלה הראשונה בציבור.





מה שכל כך יפה באשה הזו הוא הבסיסיות שבה. הווליווד של אז לא היתה סקסית כמו היום. היא היתה תמימה, התבססה על מעמדות וחברה והציגה את הנשים באור שונה לחלוטין. אודרי הפבורן מעולם לא צולמה בפוזיציה פתיינית ומבזה. היא היתה הבת התמימה של השכן, אמיתית וכנה. ובעיקר לא בלונדינית. 








שיהיה שבוע רגוע :)

17 בינואר 2012

אזהרת טרנד: הגלידה מגיעה לעיר

אחרי הפרסומות האחרונות של בתי האופנה הגדולים אי אפשר לטעות - הטרנד הבא שישתלט לנו על הארון הוא צבעי הפסטל והגלידה היכונו, אלה הצבעים של הארון שלכם בחודשים הבאים:


לי קצת התחיל להמאס מצבעי החורף הכהים, מהכתום-אדום שהשתלט לנו על הארון ומהבדים הכבדים. הצבעים שליוו אותנו בסתיו והחורף האחרונים לא הולכים לשום מקום אלא משתדרגים: הכתום יהפוך לקורל, החמרה יהפוך לחום-קרמל. אבל אין כמו גלידה בלי ורוד בייבי וקצת ירוקים-כחולים. 

בהזדמנות זו אציין שגלידת פיסטוק וגלידת סניקרס הן הטעים האהובים עלי. משלוחי חצי קילו גלידה מכל סוג יתקבלו בברכה!

מתוך קמפיין Mulberry S\S 2012 

שלום לינדזי ויקסון!



אם כבר מתחרפנים עם צבעים של ילדות קטנות, למה לא ללכת על זה עד הסוף? 
מבחינתי האופציה השפויה לטרנד הקרב היא לקחת את זה עד הסוף: להתאהב בדברים הקטנים והחמודים שתמיד ראינו בחנות וחשבנו שאנחנו מבוגרות מדי בשבילם (רמז: אין כזה דבר!), ללבוש שמלות מתוקות עם הדפסים נעימים כמו הפיג'מות שפעם היו לנו כשהיינו קטנות....

הנה אוסף לוליטות (הסבר על התופעה) שלקחו את הטרנד הזה ברצינות (לו רק היה לי כסף...):





התמונות מכאן, כאן וכאן

15 בינואר 2012

כרונולוגיה של קעקוע


על המיטה, לפני הקעקוע

קווי מתאר ראשונים

חצי גמור

מוכן ומזומן!

עברה שנה מאז שסבתא נפטרה, והרגשתי שאני חייבת להשלים איזשהו מעגל ולקחת אותה איתי לכל מקום. סבתא היתה ציירת כל חייה ובעיקר בשנים האחרונות, וכל מי שהיה אצלי בבית ראה את העבודות שלה תלויות בכל חדר בבית.

היא ציירה עשרות אם לא מאות ציורים בחייה, והם פזורים אצל כל בני המשפחה. כמה חודשים לפני שנפטרה היא עברה עם כל נכד בבית וכתבה את שמו מאחורי תמונות שאהב. זו היתה הירושה שלנו...


המוטיב החוזר בכל הציורים שלה הוא הילדה הקטנה והצהובה שעשתה משהו אחר בכל ציור, אצלי בבית היא מופיעה פעמיים. הילדה הצהובה שלי שטה בתוך מסגרת נצחית...

12 בינואר 2012

תהיי שמנה, קבלי את עצמך: Plus Model Magazine

מגזין Plus Model קיים כבר חמש שנים, אבל שמעתי עליו לראשונה רק לפני שנה וחצי. הקונספט הכללי שלו הוא איגוד כל הנשים השמנות בתעשייה לעיתון אחד, להציג לראווה את החברות שמייצרות בגדים לשלל מידות ולהיות מקור הידע שממנו ישאבו כל הנשים השמנות את האהבה שלהן לאופנה.

הרעיון נחמד, אבל אני לא מתה על הביצוע - למה לתקוע את כל השמנות במגזין אחד, או במילים אחרות לשים אותן בכלוב שכל האנשים יצפו בו מבחוץ? 
אם רעיון קבלת הגוף היה מתפשט גם לתעשייה האמיתית של האופנה היתיי מרגישה הרבה יותר נעים, בניגוד למצב הנוכחי בו אני לא שווה יחס מהמגזינים הרגילים, וצריך לייצר לי מגזין משלי (שמבחינתי הקשר בינו לבין תכתיבי אופנה והפקות מדהימות מכאן והלאה).

ההפקה במגזין האחרון קצת שינה את דעתי לגבי המגזין, שכל כולו "שמנות". 
הנשים שצולמו אינן נשים שמנות. הן נשים רגילות, עם גוף רגיל (טוב לא באמת - הן חסרות צלוליטיס וללא צמיגים מיותרים כמו כל דוגמנית וכנראה עברו פוטושופ רציני, אבל הן לא רזות בצורה קיצונית).
הנשים האלה מייצגות את מה שהיה פעם מודל היופי ההגיוני.


What's Wrong With Our Bodies Anyway?
Plus Model Magazine, January 2012

לפני עשרים שנה הדוגמנית הממוצעת שקלה 8% פחות מהאשה הממוצעת.
היום היא שוקלת 23% פחות.

לפני עשרים שנה, דוגמניות במידות גדולות היו במידה 12 עד 18.
היום המגוון מתמעט, ורוב הדוגמניות ה"גדולות" במידה 6 עד 14 (42 בישראל, לשם ההשוואה),
כשהלקוחות ממשיכים להביע את חוסר שביעות רצונם. 

המשקל של רוב דוגמניות המסלול תואם את קריטריון האנורקסיה (18.5 BMI).
50% מהנשים לובשות מידה 14 או יותר, אבל רוב חנויות הבגדים מוכרות מידות 14 או פחות.

שינוי דעת הציבור לא יקרה ביום אחד,
אבל כולנו אחראים לעזור לשינוי הזה לקרות.

קבלו את עצמכם, את היחוד שבכם, ותאהבו את הגוף שלכם.

10 בינואר 2012

רגע לפני תצוגת אופנה - Macabre Doll

השבוע נזדמן לי לבקר בחזרות לתצוגת אופנה של בוטיק אופנה אלטרנטיבי, המקברה דול (Macabre Doll).

אם תרצו לראות את הבגדים תצטרכו לחכות לתצוגה עצמה (איוונט ופרטים ממש כאן), אבל הנה הצצה קטנה למה שהולך להיות שם, לפרטים הקטנים ולדוגמניות המסלול...

דנה רביב, דוגמנית הבית


איורי ארבעה דגמים מתוך הקולקציה

הדוגמניות מהממות, את הבגדים נשמור לתצוגה


הנעליים של הדוגמנית נועה, הקולקציה של ויויאן ווסטווד למליסה

הגרביונים של ביקי, ממותג הגרביונים הישראלי זוהרה
מתאמנות על המסלול


8 בינואר 2012

The Right Lines

היי! יש לי יום הולדת היום!

ליום הולדת 23 החלטתי לפרסם הפקת אופנה נהדרת שנתקלתי בה בחודש שעבר. היא נהדרת, היא כוללת את לינדזי ויקסון (הגירלקראש הרגעית שלי) והיא כל כך תלושה מהמציאות שאני מאחלת לעצמי שכך תראה השנה הבאה שלי.

שהשנה הבאה תהיה מהממת, שאמשיך לחיות בלה לה לנד הפרטי שלי ובעיקר שאהנה מכל מה שאני עושה.


ההפקה של טים ווקר, אחד מצלמי האופנה מוצלחים, הדוגמניות הן לינדזי ויקסון וקירסי פירונן (אותה אחת מהפקת הבובות המכניות)

The Right Lines by Vogue UK, April 2011



הייתי ממסגרת את התמונה הזו ותולה על הקיר





להפקה המלאה: מהבלוג המעניין הזה