פורטרט עצמי

איזו הרגשה זרה זו, להכנס לעורך של בלוגר, לפתוח פוסט חדש ולשבת מול דף ריק ולהתחיל לכתוב.

למען האמת, אין לי על מה לקשקש. אני משתדלת לנצל את החופש כדי לעשות דברים שאני אוהבת, להשתפר בטכניקות שלמדתי במהלך השנה ובעיקר לנוח.

לפני שבועיים הלכתי להופעה של אורפנד לנד (Orphand Land) ברידינג עם חברה, לבשתי שמלה עם כיסים (מאסוס, קניתי בשנה שעברה) כדי שיהיה לי איפה לשים דברים חשובים (פלאייר שחילקו לנו בתור מניפה - כי המזגן שם עלוב), טייץ כי השמלה קצרה, ואת מגפי המטאל הקבועות שלי שמגנות עלי בכל פעם מחדש כשמישהו דורך עלי/עף מכיוון הפוגו. הן כל כך קשיחות שלא מרגישים כלום, והפלטפורמות שלהן מגביהות אותי מספיק כדי שכל הגברים הגבוהים שעומדים מקדימה לא יפריעו לי להנות מההופעה.

אחרי שמציירים במשך שנה שלמה בנות במידה כלום ורבע, אין ספק שלצייר את עצמי היה תרגיל מחשבתי לא פשוט והייתי צריכה להתמודד עם העובדה שהפרופורציות שלי הן לא מה שאני רגילה לצייר בהן. 

לפני יומיים נתקלתי בפרוייקט שמנסה לעורר מודעות לפרופורציות של הדוגמניות באיורי אופנה, ומציע אלטרנטיבה לגוף נשי "רגיל" בכל מיני צורות, Tracing Real Body Models.

  

בתור תרגיל קבלה עצמית זה יכול להיות רעיון נחמד, אבל בתור אופציה אמיתית זה נראה לי כמו עוד רעיון שיש לו הגיון אבל לא יבוצע לעולם - אנחנו אוהבות לראות פנטזיות, לא מציאות. המגזינים מלאים בנשים שמחות ועשירות ומטופחות, נשים שהמימדים הפיזיים שלהן נתפסים כמושלמים ומהווים 1% מהאוכלוסייה האמיתית. למה שנהרוס לעצמנו את הכיף שבפנטזיה עם תמונת מציאות אמיתית?


ודבר אחרון - אם בא לכן שלושה פוסטרים מקסימים שאת עלותם (60 ש"ח) יתרמו לזכרון מנחם (ארגון התומך בילדים ונוער חולי סרטן ובני משפחותיהם), אפרת מקפה ויפה הרימה פרוייקט מקסים. קונים את הפוסטרים - תורמים את הכסף.

תהיי שמנה, קבלי את עצמך: Plus Model Magazine

מגזין Plus Model קיים כבר חמש שנים, אבל שמעתי עליו לראשונה רק לפני שנה וחצי. הקונספט הכללי שלו הוא איגוד כל הנשים השמנות בתעשייה לעיתון אחד, להציג לראווה את החברות שמייצרות בגדים לשלל מידות ולהיות מקור הידע שממנו ישאבו כל הנשים השמנות את האהבה שלהן לאופנה.

הרעיון נחמד, אבל אני לא מתה על הביצוע - למה לתקוע את כל השמנות במגזין אחד, או במילים אחרות לשים אותן בכלוב שכל האנשים יצפו בו מבחוץ? 

אם רעיון קבלת הגוף היה מתפשט גם לתעשייה האמיתית של האופנה היתיי מרגישה הרבה יותר נעים, בניגוד למצב הנוכחי בו אני לא שווה יחס מהמגזינים הרגילים, וצריך לייצר לי מגזין משלי (שמבחינתי הקשר בינו לבין תכתיבי אופנה והפקות מדהימות מכאן והלאה).

ההפקה במגזין האחרון קצת שינה את דעתי לגבי המגזין, שכל כולו "שמנות". 

הנשים שצולמו אינן נשים שמנות. הן נשים רגילות, עם גוף רגיל (טוב לא באמת - הן חסרות צלוליטיס וללא צמיגים מיותרים כמו כל דוגמנית וכנראה עברו פוטושופ רציני, אבל הן לא רזות בצורה קיצונית).

הנשים האלה מייצגות את מה שהיה פעם מודל היופי ההגיוני.

What's Wrong With Our Bodies Anyway?

Plus Model Magazine, January 2012

לפני עשרים שנה הדוגמנית הממוצעת שקלה 8% פחות מהאשה הממוצעת.

היום היא שוקלת 23% פחות.

לפני עשרים שנה, דוגמניות במידות גדולות היו במידה 12 עד 18.

היום המגוון מתמעט, ורוב הדוגמניות ה"גדולות" במידה 6 עד 14 (42 בישראל, לשם ההשוואה),

כשהלקוחות ממשיכים להביע את חוסר שביעות רצונם. 

המשקל של רוב דוגמניות המסלול תואם את קריטריון האנורקסיה (18.5 BMI).

50% מהנשים לובשות מידה 14 או יותר, אבל רוב חנויות הבגדים מוכרות מידות 14 או פחות.

שינוי דעת הציבור לא יקרה ביום אחד,

אבל כולנו אחראים לעזור לשינוי הזה לקרות.

קבלו את עצמכם, את היחוד שבכם, ותאהבו את הגוף שלכם.

להוציא את הבגדים מהאינטרנט: שופינג ב-PiPA

בפרקים הקודמים: זארה פותחת שעריה לשמנות!

המטרה הראשונית שלי ב"להוציא את השמנות מהארון" היתה למצוא בגדים במידות גדולות לבחורות צעירות. עד כה כל מה שמצאתי היה אפרורי, עצוב או פשוט קטן עלי. כאילו שלבחורות צעירות (הלווו אני בת 22. טוב, 23 בחודש הבא) לא מגיע להתלבש כמו החברות שלהן. שמנה? תשארי בארון.

יצאנו לסיבוב בתל אביב בשישי בבוקר ועצרנו בבנדיקט, שזה המקום הכי כיפי לאכול בו ארוחות בוקר כל היום. תעשו לעצמכם טובה ותאכלו פנקייק אוכמניות!

הגעתי למכירה של PiPA, הוא אתר אינטרנט ישראלי שמוכר בגדים מדנמרק במידות 42-56. בשיטוט באתר הרגשתי שאני לא מספיק בטוחה אם אני יודעת איך הבגדים יראו עלי במציאות, והמחירים לא זולים מספיק כדי "להמר" - שמלות עולות בין 200 ל-450 ש"ח (אם כי יש החזר כספי מלא).

לדעתי האתר צריך עוד קצת זמן כדי להשתפר כדי שארגיש בו בטוחה מספיק, כמודירוג משתמשים וחוות דעת על הבגדים והמשלוח או יותר תמונות של הבגדים מזוויות שונות.

הגעתי למכירה של PiPA מצויידת בשתי חברות: אחת במידה 42-44 והשניה במידה 48-52 (תלוי באיזו חנות)  כדי לחפש לעצמי מכנסיים. מדדתי שני זוגות ג'ינס וזוג מכנסיים אחד ושניהם נראו עלי איום ונורא עד כדי סרוב להצטלם בהם. אחרי הטיול בזארה אני חושבת שיש לי בעיה כללית עם מכנסיים.

מה שכן מצאתי מלוכה דנמרקית של ממש. המון, המון בגדים אחרים ובעיקר שמלות מוצלחות ממש. בניגוד לאיכות הבגדים העלובה של מתאים לי, עונות וכו' הבד של הבגדים שPiPA מייבאים נעים ומרגיש כמו משהו ששוה להשקיע בו את הכסף ולא יתרחב תוך חצי שעה של לבישה.

מה שכן - הרוב הגדול של הבגדים שחור, אפור, משרדי ומתאים לבחורה העובדת ולא לבחורה הצעירה וההוללת.

אז מה מצאנו?

 שכמיה, 245 ש"ח

 שמלה, 429 ש"ח
השמלה האולטימטיבית למשרד, עם בד נעים כל כך!

 שמלה, 359 ש"ח
לא התחברתי לזו כל כך

 שמלת פרחים שהיה לי קשה לוותר עליה
עוד לא הגיעה לאתר של PiPA אז אין מחיר

 שמלה, 485 ש"ח
חגורה, 150 ש"ח

לא יכולתי להתאפק וקניתי את החגורה הנ"ל למרות שבכלל באתי לחפש מכנסיים, היא מוצלחת ממש ומתאימה לכל מידה!

זו לא אני, זו חברה שלי בפרצוף קצת אדיוטי מכוסה בפרצוף אדיוטי אחר

שמלה, 200 ש"ח

השמלה הזו נראית לא משהו בתמונות אבל מהממת במציאות. היא בסגנון שנות ה-20 ואלמלא היתה נקנית על ידי חברה שלי, הייתי קונה אותי בעצמי

שמלת סריג, 485 ש"ח.

זארה פותחת שעריה לשמנות!

בפרקים הקודמים של "להוציא את השמנות מהארון": המשביר לצרכן

זארה, ההיית או חלמתי חלום?

לפני שבוע וחצי שמעתי שמועה (מרביד מנשה) שזארה מחזיקים במידות גדולות. לי אישית זה נשמע כמו הזיה מוזרה, אבל היה שווה ללכת לברר.

אז מה אפשר למצוא בזארה?

• רוב זוגות המכנסיים מיוצרים עד מידה 42 או 44
• שבעה זוגות מכנסיים בסיסיים מחוייטים או ג'ינס מיוצרים עד מידה 46 
• זוג מכנסיים אחד מיוצר עד מידה 50
• שני זוגות מכנסיים מיוצרים עד מידה 52
• כמעט כל השמלות מיוצרות עד מידה XL (מקבילה ל44)
• רוב החצאיות מיוצרות עד מידה XL, חוץ מכמה בודדות במידה XXL

טוב בסדר זארה, הצלחתם להפתיע אותי!

החדשות המרגשות הצליחו לדכא אותי תוך שניה וחצי כשהגעתי לסניף וגיליתי במה מדובר: כל פריט שעובר את מידה 42 אפור, פשוט ומדכא.

המצב הכללי בסניף די גרוע - לכל פריט יש בין אחת לשלוש מידות על המדף, ובזה זה נגמר. כמובן שרוב המידות שנשארו הן הקטנות, כי המידות הגדולות נחטפות מהר מאוד.

אני כרגע בין מידה 44 ל-46, תלוי באיזו חנות ובאיזה יום תפסתם אותי, אז הלכתי לבדוק איך נראית המידה הכי גדולה של המכנסיים ה"רגילים" של זארה:

לא חטפתי מחלת עור ירוקה, אלה הגרביונים שגרבתי באותו יום

לא משהו. מצאתי שהמותן אמנם יחסית גבוה, אבל צר! זו גזרה שמתאימה למלאות עם גזרת שעון חול מושלמת.

יש לי אחלה של מתניים אבל במקום הגבוה מהרגיל, כך שאת המכנסיים האלה הצלחתי לסגור אבל לא לנשום בהם יותר מדי.

זו החצאית הכי גדולה שמצאתי בכל הסניף. כל בגד במידה XXL נחטף מהמדפים ואני מאמינה שמידה אחת יותר גדולה היתה נראית עלי הרבה יותר טוב מאיך שהחצאית הזו נצמדה לי לקישקעס

אז מה... מכנסיים במידה חמישים? הייתכן, בזארה?

בעקרון כך הם נראים על דוגמנית גבעולית שלא דומה לי בפרופורציות בשום צורה:

וכך הם נראים במציאות במידה 48 (היחידה שנשארה בסניף):

גם המכנסיים האלה בנויים באותה גזרה: אם אין לך מתניים צרים יחסית אין לך מה לחפש שם. 

בתור התחלה, החדשות האלה די מעודדות. נראה שמישהי ניסה להשחיל פה ושם פריטים במידות גדולות ולבדוק אם הם יעברו את מבחן הלקוחות. מי יתן ובקולקציות הבאות המצב יראה קצת פחות עגום!

רכבת היאוש בעזריאלי: עצירה רביעית (משביר לצרכן)

בפרקים הקודמים: הכניסה לחנות לשמנות בלבד

עצירה רביעית: המשביר לצרכן

המשביר לצרכן הוא בדרך הכלל המקום שלי למציאות בגדים בזמן סיילים של סוף עונה. המחירים במקור הם גבוהים עד לא הגיוניים (בשום שלב בחיי לא חשבתי ש-460 ש"ח לחצאית זה מחיר הגיוני).

כשמגיע זמן הסיילים, מומלץ לבדוק אם התשלום על כרטיס מועדון משתלם עם ההנחה שהוא נותן (הכרטיס תקף גם בחנויות המשביר לצרכן, ניו פארם, אופיס דיפו וסונול), תגלו שרוב הפריטים יעלו 50% מהמחיר המקורי והמוגזם.

יש לבצע פשפוש יסודי בחנות העמוסה לעייפה בעשרות מותגים שחלקן לא מוכרים לאנושות מלבד גבולות המשביר לצרכן. מהבדיקה שלנו, רוב הבגדים חולים במחלת הבגדים לשמנות:

• לכל חולצה יהיה לפחות אבזם אחד מברזל על הכתף
• לכל ג'ינס תודבק לפחות אפליקציה מנצנצת אחת 
• לכל חולצה מכופתרת יהיו קפלים מתנפנפים על החזה

אוף.

המציאות האמיתיות נמצאות תחת הקולקציה של מותג עלום שם בשם Kety. המותג מייצר עד מידה 5 שמקבילה ל-46 פחות או יותר. הבעיה: אין אחידות במידות.

שמלה מהמשביר לצרכן: מידה 5, קצת גדולה עלי

שמלה מהמשביר לצרכן, מידה 5
גם מחטב לא יעזור לשמלה שקטנה עלי במידה אחת לפחות

מרינה הגיעה לחיפוש במטרה למצוא שמלה אדומה. מסתבר שבכל הקניון קיימת שמלה אחת במידה גדולה - אבל היא לא מהממת מספיק בשביל לקנות אותה במחיר שעולה על 200 ש"ח.

אם תרצו להצטרף לסיור חיפוש בגדים, או שאתן מכירות מקום נפלא לקנות בו בגדים, אתן מוזמנות להצטרף אלי! הגיבו בתגובה או שלחו מייל אלי: shushonet@gmail.com

רכבת היאוש בעזריאלי: העצירה בחנות לשמנות בלבד

בפרקים הקודמים: איך לא מצאנו בגדים בH&M

עצירה שניה: עונות

ההפתעה לטובה התרחשה בחנות הזו. 

מצד אחד, החנות חולה במחלת "בגדים לשמנות בלבד" והתסמינים ברורים:

* חנות צפופה להפליא

* רוב הבגדים לא פתוחים על הקולבים (כדי שתצטרכי לבקש מהמוכרת הכוונה)

* המוכרות נודניקיות ומחשיבות את עצמן לסטייליסטיות מכובדות. המוכרות האלה סטייליסטיות כמו שזבניות הקוסמטיקה בסופרפארם יודעות להתאפר. נשמה של ברבור, אני רוצה שתביאי לי את הבגדים ותסתמי, להתלבש אני יודעת לבד ולא ביקשתי ממך שתעירי הערות לגבי השמלה שאני מודדת.

אולי נשים מבוגרות דווקא אוהבות את תשומת הלב הזו וצריכות חיזוקים חיוביים מהמוכרות?

אני צעירה ובטוחה בעצמי מספיק בשביל לשלוף בגדים מהקולב לבד. למה אני לא יכולה לחוות את הקניה כמו שאני חווה אותה בזארה, בה המוכרים פנויים אך לעולם לא ינדנדו לך?

אני ליקטתי מספר בגדים למדידה, הנה מוצג מספר אחד:

חולצה עם בד מקסים, וגזרה מכוערת. סיריוסלי, זו גזרה להסתרת בטן אחרי הריון. נשים מלאות לא רוצות להראות כמו שק תפוחי אדמה חמוד, הן רוצות להראות חמודות.

מסקנה מהסיור בחנויות שמיועדות למידות גדולות: בגלל הלחץ מהמוכרות והצפיפות (שאי אפשר לדון בבגדים בלי שמוכרת תצוץ לך מאחור ותאזין ואף "תעלב" בשמו של הבגד הכעור ותגיד "אבל זה מחמיא על הגוף!") כולנו נטינו לעבור על המתלים החיצוניים שבאיזור הדלתות, פשפשנו קצת באחוריים וברחנו הלאה בלי לבדוק מה באמת מציעה החנות.

מבחינתי הכשל הוא בסידור של הבגדים - אם אתם לא תפתחו אותם יפה על קולבים אני לא אסתכל בהם. אם הבגד לא נראה יפה על הקולב כנראה שהוא יראה מכוער גם עלי, ואני לא מתכננת למדוד אותו.

הפתעה בעונות:
שמלה מגניבה לגמרי ומקורית להפליא (רק שאני לא מתכוונת [ומסוגלת כלכלית] לשלם על שום שמלה ליום יום יותר מ-250 ש"ח), אבל לא בטוח שאפשר ללכת איתה למשרד

בעונות חושבים שכל בחורה בתוך לבה מבקשת  להיות מלכת סאדו בשמלת עור.
תודה אבל לא תודה

עצירה שלישית: JUMP

הפתעה! הרשת מגדירה את עצמה כ"רשת אופנה של בגדי נשים, למעלה מ-25 שנה. מתמחה באופנה נוחה, טרנדית וצעירה. מתאפיינת במבחר דגמים, צבעוניים ומחמיאים".

ג'אמפ, שום דבר בכם לא טרנדי. הבגדים מתאימים לנשים בגיל 30-40, עם גזרות שמתאימות לנשים אחרי לידה וצבעים שמתאימים לשממון המשרדי הקבוע. 

הבגדים ברובם פוליאסטרים לא נעימים.

היציאה היחידה והמשעשעת שמצאנו שם:

אלה בשמלה מ-JUMP
מפה לדאנג'ן

בפרק הבא של "להוציא את השמנות מהארון": סיור בכל-בו

רכבת היאוש בעזריאלי: עצירה ראשונה (H&M)

(פוסט זה הוא חלק מסדרת הפוסטים "להוציא את השמנות מהארון")

שלוש שמנות נכנסות לחנות בגדים...

כן, מה שקורה בסופו של דבר הוא בדיחה.

את הסוף אפשר לספר מההתחלה: מגוון הבגדים לנשים צעירות (20-30) הוא זעיר עד לא קיים. מביך.

לבנות מלאות (44+) יש שלוש אופציות לקניית בגדים:

1. חנויות במידות רגילות - אבל לבנות במידות גדולות אין את הפריווילגיה לתור בחנות כעולה על רוחן ולשלוף בגדים מהמדפים. במקום זה, אנחנו תרות בחנות אחרי הבגדים שאולי יש סיכוי קטן שיעלו עלינו
2. חנויות במידות גדולות - החנויות האלה קטנטנות, צפופות, עמוסות מדפים עם מוכרות נודניקיות 
3. שופינג באינטרנט - וזה הרבה פחות כיף מלמדוד את הבגד בחנות

ההרגשה הכללית שלנו בשופינג בקניון היא ייאוש. אנחנו מיואשות. אנחנו עם מיואש שמתפשר על בגדים שבכלל לא בא לו ללבוש כי זה הדבר היחיד שעולה עלינו.

המתנדבות לחיפוש הבגדים
מימין: מרינה, בת 25, מידה 48
משמאל: אלה, בת 28, מידה 42-44
(ואנוכי שאיני בתמונה, בת 22, מידה 46 בימים אלה)

בגדים הן לא מצאו, אבל הנה הוכחה שלהתלבש הן יודעות

עצירה ראשונה: H&M

אני חייבת לציין שהייתי בטוחה שזו החנות שבה אצלם המון בגדים ונמצא הרבה דברים יפים. בפועל, כל אחת מאיתנו לקחה איתה לפחות 3 פריטים לחדר ההלבשה ויצאה עם אפס שנסגרו עליה.

אה, לא, הנה חצאית אחת שמדדתי ואיימה להתפוצץ עלי (44):

היחידה שמוצאת בגדים שעולים עליה היא אלה (שבתמונה למעלה לובשת זוג מכנסיים דמוי-עור מהחנות), שלובשת את טווח המידות העליון שמיובא לארץ, והוא 42-44.  מדי פעם ניתן למצוא הבלחות של פריטים במידה 46 אבל הם כל כך נדירים שלא שווה לחפש אותם במיוחד.

קולקציית המידות הגדולות לא מיובאת לארץ כי H&M חירטטו סיפור על חוסר ביקוש. אין להם שום תירוץ אמיתי לעניין הזה.

אגב, גם לאלה לא נחסך הסיוט של חיפוש בגדים: מדידה של שמלה במידה 42 ושמלה במידה 44 מאותו דגם הביאה למסקנה שאין שום הבדל במידות של השמלות.

הנה השמלה שמצאתי, ואם רק היתה במידה אחת יותר (46 במקום 44) ולא צמודה לי לבטן הייתי קונה:

אני בשמלה מ-H&M, מידה 44

השבוע קפצתי ל-H&M שוב כדי לחפש עוד קצת שמלות. מצאתי את עצמי קונה בקולקציית ההריון, דבר שמצד אחד שימח אותי (ווווהווווווווווו משהו עלה עלייייייייייייייייייייייייייייי, וזו אפילו לא המידה כי גדולה בחנות!) ומצד שני העציב אותי כל כך כי הדבר היחיד שעולה עלי לא מיועד לנשים מן השורה, כך שאני מרגישה קצת אשמה על שאני לובשת אותה.

שמלה סגולה מקולקציית ההריון של H&M
מידה L, קיימת עד XL

בתחנות הבאות של "להוציא את השמנות מהארון": העצירה בחנות לשמנות בלבד