29 בדצמבר 2011

Blast from the Past: סיכום שנה בניינטיז

שנת 2011 נגמרת ועם סופה מגיע גל השטפון של סיכומי שנה.
אני מצטערת, אבל שנת האופנה הזו לא היתה מרגשת במיוחד. היא עברה תהפוכות של בחורה לא החלטית ומעצבנת, וכך גם נראה הארון שלי בסופו של דבר. 

סיכום השנה שלי הוא סיכום אלטרנטיבי - הוא סיכום משנת 1995 שנעשה ע"י מגזין ווג, והוא מדהים לקריאה. היחס לאופנה היום לעומת היחס אז, הטרנדים שהיו ונמאסו על כולם והיום חוזרים בגדול - נשבעת שמגניב לגמרי לקרוא את זה.

התמונות כולן בגודל מלא, לחצו עליהן כדי לקרוא כל עמוד בנפרד.


הטרנד הכי טוב של שנות ה-90: שמלות ערב של ג'ון גליאנו
איך זה נראה היום: קודם כל, למי יש כסף לקנות שמלת ערב? ודבר שני, ג'ון גליאנו לגמרי אאוט מאז שפוטר מדיור אחרי שהתבטא נגד יהודים בבית קפה בעודו מסטול

קריסטן מקמנמי מימין

הטרנד הגרוע של שנות ה-90: הגראנג', הפרחים, הוינטג' החבוי
איך זה נראה היום: אפשר למצוא שמלות כאלה בכל חור וזה לגמרי באופנה

הטרנד הלוהט של שנת 1990: פוצ'י, המעצב ששלט בסצינה יצר בגדים בצורת התקף אפילפסיה למתקדמים.
איך זה נראה היום: לשמחתנו הרבה כל הכיעור הזה לא יחזור לארון שלנו

סקאלת אורך החצאית לפי שנים. אם צריך להשוות, אנחנו אי שם בשנת 1995 כרגע


הטרנד הלוהט של שנת 1991: עור, מטאל ואופנוענים
הטרנד הגרוע של שנת 1991: חזיות הבונדג' של מדונה
איך זה נראה היום: עור ומטאל נחשבים גסים מדי, אך תכשיטי גוף בסגנון הבונדג' והבדסמ שולטים לחלוטין בסצינה ואף נמכרים באסוס!



הטרנד הלוהט של שנת 1992: ג'מין היה המילה הלוהטת ל"נערה המופרעת". שיער פיקסי קצר, בגדי גראנג', ג'ינס ובגדי ראפ גדולים היו ה-דבר!
איך זה נראה היום: הנערה הפוחזת כאן כדי להשאר. כדי להתפרסם את צריכה להיות מופרעת מספיק, וככל שתעשי דברים לא מקובלים כמו לקצר את השיער (מישל ויליאמס, אמה רוברטס, נטלי פורטמן) כך תצליחי יותר
לגבי בגדי ראפ - פחחחחח. המקום היחיד שרואים כאלה דברים הם במשחק אייסי טאוור




הטרנד הלוהט של שנת 1993: שמלות פשוטות שנראות כמו קומבניזון פשוט, שמלות חושפות גוף, צמודות ומחבקות, שקופות
הטרנד הגרוע של שנת 1993: הטרנד הנזירי, מחזור של בגדים על ידי פירוק והרכבה שהוא חלק גדול מאופנת הפאנק
איך זה נראה היום: אף אחת לא תעז ללבוש שמלת קומבניזון, כי רק בחורה עם גוף של הרואין שיק יכולה ללבוש אחת כזו בלי להראות כמו היפופוטם כלוא במשי. לעומת זאת, ככל שתלבשי יותר שכבות שיחמיאו לגוף שלך כך תראי יותר מתוחכמת.


הטרנד הלוהט של שנת 1994: שמלות נשף
הטרנד הגרוע של שנת 1994: חזרתם של שנות ה-70 לארון, פרווה מזוייפת
איך זה נראה היום: ההפך המושלם: אף אחד לא לובש שמלות נשף. שנות השבעים השתלטו על זארה ומנגו ומסרבות להעלם. הפרווה שולטת ביקום פחות או יותר.




הטרנד הלוהט של שנת 1995: מינימליזם והשמלה הפשוטה
הטרנד הגרוע של שנת 1995: יותר מדי רטרו!
איך זה נראה היום: ההפך המושלם, שוב: אף אחד לא מתלבש פשוט מדי. המינימליזם לא כאן, כי החברה שלנו חומרנית מדי והפכנו לאנשים שנהנים להראות כל הזמן כמה כסף יש להם. 
רטרו? הוא כאן ובגדול. לא נפטר ממנו גם ב-2012!

כל התמונות הגיעו מTFS.

שתהיה לכם שנה אזרחית מוצלחת וחגיגות מהנות!

27 בדצמבר 2011

זה לא הבגד, זו את: ללבוש מעצבים ולהראות כמו זבל

העבודה במשך שמונה חודשים בסטרטאפ שמוקם בכיכר המדינה לימדה אותי שלושה דברים:

- סטרטאפים הם לא יציבים בדיוק כמו שאמרו לי
- אני יודעת לזהות ניתוחי פנים מקילומטראז'. ציצים מנותחים לעומת זאת, אני לא מצליחה לזהות
- הסתובבו שם כל כך הרבה נשים במותגים אבל חסרות קלאסה וחסרות סטייל וביזו את כל המותגים שלבשו עליהן באותו בוקר.

ההפקה הזו מוכיחה בדיוק את מה שחשבתי עד עכשיו: זו לא הבגד, זו את. אם תראי כמו בהמה, תתנהגי כמו בהמה ופרצופך יהיה מפוצץ בבוטוקס עד כדי חוסר הבעה - את תראי מוזנחת ועצובה ולא אופנתית וצעירה כמו שהתכוונת.

Lost in Translation by Antidote Magazine














25 בדצמבר 2011

להוציא את הבגדים מהאינטרנט: שופינג ב-PiPA

בפרקים הקודמים: זארה פותחת שעריה לשמנות!

המטרה הראשונית שלי ב"להוציא את השמנות מהארון" היתה למצוא בגדים במידות גדולות לבחורות צעירות. עד כה כל מה שמצאתי היה אפרורי, עצוב או פשוט קטן עלי. כאילו שלבחורות צעירות (הלווו אני בת 22. טוב, 23 בחודש הבא) לא מגיע להתלבש כמו החברות שלהן. שמנה? תשארי בארון.



יצאנו לסיבוב בתל אביב בשישי בבוקר ועצרנו בבנדיקט, שזה המקום הכי כיפי לאכול בו ארוחות בוקר כל היום. תעשו לעצמכם טובה ותאכלו פנקייק אוכמניות!

הגעתי למכירה של PiPA, הוא אתר אינטרנט ישראלי שמוכר בגדים מדנמרק במידות 42-56. בשיטוט באתר הרגשתי שאני לא מספיק בטוחה אם אני יודעת איך הבגדים יראו עלי במציאות, והמחירים לא זולים מספיק כדי "להמר" - שמלות עולות בין 200 ל-450 ש"ח (אם כי יש החזר כספי מלא).

לדעתי האתר צריך עוד קצת זמן כדי להשתפר כדי שארגיש בו בטוחה מספיק, כמודירוג משתמשים וחוות דעת על הבגדים והמשלוח או יותר תמונות של הבגדים מזוויות שונות.

הגעתי למכירה של PiPA מצויידת בשתי חברות: אחת במידה 42-44 והשניה במידה 48-52 (תלוי באיזו חנות)  כדי לחפש לעצמי מכנסיים. מדדתי שני זוגות ג'ינס וזוג מכנסיים אחד ושניהם נראו עלי איום ונורא עד כדי סרוב להצטלם בהם. אחרי הטיול בזארה אני חושבת שיש לי בעיה כללית עם מכנסיים.

מה שכן מצאתי מלוכה דנמרקית של ממש. המון, המון בגדים אחרים ובעיקר שמלות מוצלחות ממש. בניגוד לאיכות הבגדים העלובה של מתאים לי, עונות וכו' הבד של הבגדים שPiPA מייבאים נעים ומרגיש כמו משהו ששוה להשקיע בו את הכסף ולא יתרחב תוך חצי שעה של לבישה.

מה שכן - הרוב הגדול של הבגדים שחור, אפור, משרדי ומתאים לבחורה העובדת ולא לבחורה הצעירה וההוללת.

אז מה מצאנו?



 שכמיה, 245 ש"ח



 שמלה, 429 ש"ח
השמלה האולטימטיבית למשרד, עם בד נעים כל כך!


 שמלה, 359 ש"ח
לא התחברתי לזו כל כך

 שמלת פרחים שהיה לי קשה לוותר עליה
עוד לא הגיעה לאתר של PiPA אז אין מחיר


 שמלה, 485 ש"ח
חגורה, 150 ש"ח

לא יכולתי להתאפק וקניתי את החגורה הנ"ל למרות שבכלל באתי לחפש מכנסיים, היא מוצלחת ממש ומתאימה לכל מידה!


זו לא אני, זו חברה שלי בפרצוף קצת אדיוטי מכוסה בפרצוף אדיוטי אחר
שמלה, 200 ש"ח

השמלה הזו נראית לא משהו בתמונות אבל מהממת במציאות. היא בסגנון שנות ה-20 ואלמלא היתה נקנית על ידי חברה שלי, הייתי קונה אותי בעצמי


שמלת סריג, 485 ש"ח.


22 בדצמבר 2011

מתקפת הזומבים: הבובה שעלולה לקום ולהרוג אותך בלילה

תכירו...


ייתכן ואינכם יודעים עדייi, אך חיבתי לבובות אינה מוטלת בספק ואין אדם שלא שמע על הפנטזיות שלי למלא את הבית בבובות שעולות מאות ואלפי שקלים (למורת רוחו של החבר, שלא מת על המפלצות הללו) משלל מינים וסוגים.

את האוסף העתידי של הבובות החלטתי לפתוח באווה (Ava), בובה אחת מתוך ארבעה בסדרה מס' 22 של ה-Living Dead Dolls שמוקדשת לתחביב אחר שלי: זומבים!

Living dead dolls, 13th anniversary - Ava
בובות ה-Living Dead Dolls מיוצרות מזה שלוש עשרה שנה, בין סדרה אחת לשתיים בשנה, ואווה שייכת לסדרה מיוחדת שיצאה לחגיגות השנה השלוש עשרה. 


הבובות מהסדרה מתאפיינות במזג שקט ונינוח עם התקפות פסיכוטיות של צ'אקי (למי שראה "משחק ילדים"), מפחידות עד מוות וגורמות לך לחשוב שאולי הן יזחלו החוצה בלילה כדי לאכול אותך. מתה על זה.

הבגדים שמתחת למעיל: חולצה מכופתרת ומעליה שמלה



לילה טוב! :)

20 בדצמבר 2011

שחררו וותרו

סתם, ככה, שתדעו - זה הפוסט ה-100 בבלוג!





בישראל הכל זה טרנדים. בחצי שנה האחרונה הספקנו למחות על הקוטג', על מחירי החיתולים, על הדיור, על הדרת נשים, על פוליטיקאים מקולקלים ושלל עוולות שקורות לנו מעצם היותנו ישראלים אהבלים שנותנים לאישים פרטיים מטומטמים להחזיק למדינה בביצים בצורה לא דמוקרטית לחלוטין.

שכחנו שעדיין אין לנו כסף לקנות מוצרי בסיס, כי על הקוטג' יש מבצע 1+1 בכל סופר.
שכחנו שאנחנו הדור הצעיר, בני העשרים, לא נהיה מסוגלים לקנות דירה בעוד עשר או עשרים שנים. אין שום סיכוי.

הכתובת על הקיר בבית העם בדב הוז נמצאת כאן כדי להזכיר לנו לא לוותר.

שמלה: תמנון
ג'קט: של סבתא ז"ל
גרביונים: קינג ג'ורג' 33
נעליים: קליגולה

18 בדצמבר 2011

זארה פותחת שעריה לשמנות!

בפרקים הקודמים של "להוציא את השמנות מהארון": המשביר לצרכן

זארה, ההיית או חלמתי חלום?
לפני שבוע וחצי שמעתי שמועה (מרביד מנשה) שזארה מחזיקים במידות גדולות. לי אישית זה נשמע כמו הזיה מוזרה, אבל היה שווה ללכת לברר.

אז מה אפשר למצוא בזארה?
  • רוב זוגות המכנסיים מיוצרים עד מידה 42 או 44
  • שבעה זוגות מכנסיים בסיסיים מחוייטים או ג'ינס מיוצרים עד מידה 46 
  • זוג מכנסיים אחד מיוצר עד מידה 50
  • שני זוגות מכנסיים מיוצרים עד מידה 52
  • כמעט כל השמלות מיוצרות עד מידה XL (מקבילה ל44)
  • רוב החצאיות מיוצרות עד מידה XL, חוץ מכמה בודדות במידה XXL
טוב בסדר זארה, הצלחתם להפתיע אותי!
החדשות המרגשות הצליחו לדכא אותי תוך שניה וחצי כשהגעתי לסניף וגיליתי במה מדובר: כל פריט שעובר את מידה 42 אפור, פשוט ומדכא.

המצב הכללי בסניף די גרוע - לכל פריט יש בין אחת לשלוש מידות על המדף, ובזה זה נגמר. כמובן שרוב המידות שנשארו הן הקטנות, כי המידות הגדולות נחטפות מהר מאוד.
אני כרגע בין מידה 44 ל-46, תלוי באיזו חנות ובאיזה יום תפסתם אותי, אז הלכתי לבדוק איך נראית המידה הכי גדולה של המכנסיים ה"רגילים" של זארה:

לא חטפתי מחלת עור ירוקה, אלה הגרביונים שגרבתי באותו יום
לא משהו. מצאתי שהמותן אמנם יחסית גבוה, אבל צר! זו גזרה שמתאימה למלאות עם גזרת שעון חול מושלמת.
יש לי אחלה של מתניים אבל במקום הגבוה מהרגיל, כך שאת המכנסיים האלה הצלחתי לסגור אבל לא לנשום בהם יותר מדי.


זו החצאית הכי גדולה שמצאתי בכל הסניף. כל בגד במידה XXL נחטף מהמדפים ואני מאמינה שמידה אחת יותר גדולה היתה נראית עלי הרבה יותר טוב מאיך שהחצאית הזו נצמדה לי לקישקעס

אז מה... מכנסיים במידה חמישים? הייתכן, בזארה?
בעקרון כך הם נראים על דוגמנית גבעולית שלא דומה לי בפרופורציות בשום צורה:

וכך הם נראים במציאות במידה 48 (היחידה שנשארה בסניף):


גם המכנסיים האלה בנויים באותה גזרה: אם אין לך מתניים צרים יחסית אין לך מה לחפש שם. 

בתור התחלה, החדשות האלה די מעודדות. נראה שמישהי ניסה להשחיל פה ושם פריטים במידות גדולות ולבדוק אם הם יעברו את מבחן הלקוחות. מי יתן ובקולקציות הבאות המצב יראה קצת פחות עגום!

15 בדצמבר 2011

נונ-קונפורמיזם בקטנה: אני לא אוהבת את שאנל

תהרגו אותי, אני יודעת שכל חובבת אופנה אמורה להעריץ את שאנל ולרייר על כל בגד שיוצא תחת שם המותג, אבל אני די לא מתה עליהם. הקונספט והסיפור מאחורי המותג נהדר - הבגדים לא כל כך. ברוב התצוגות אני מתבוננת ורואה את אותו שטיק של אותן גזרות ואותו בד צמר בצבעים אחרים, הכל תמיד נראה אותו הדבר חוץ מהתפאורה. אני יודעת שמדובר במסורת של עשרות שנים אבל אני לא מצליחה לדמיין אפילו פריט אחד שלהם בארון שלי (אולי חוץ מהתיק).
והבושם? שאנל 5? הוא קצת מסריח. שלא יעבדו עליכם.

בתצוגת האופנה האחרונה של שאנל לקדם חורף (Pre Fall) שאנל יצאו קצת מאיזור הנוחות שלהם והציגו מש-אפ (אני רואה יותר מדי Glee) בין האופנה האירופית צרפתית לעולם ההודי. 


כשראיתי את התצוגה מיד חשבתי על אנסטסיה והחדשות האחרונות שלה (גם כשאני שמעתי את החדשות לפני כמה שבועות הגבתי ב"הודו?? מה יש לך לחפש שם??"), אז אנסטסיה, זה מוקדש לך.

היוש, שרה בלומקוויסט (ימין)
 הודים? מאיפה זה בא להם? מה הקשר בכלל לשאנל האליטיסטים האירופאים?
כשחושבים על זה זה קצת מסתדר, הודו שהיתה נתונה תחת שלטונה של הבריטים כל כך הושפעה מהבריטים ומהתרבות שלהם, שהגזרות המחוייטות והרשמיות של ההודים הן בריטיות הם השפעות סביבתיות.

היוש, סיגריד אגרן (מימין)
היוש, קריסטל רן (משמאל)
 היציאה למחוזות אחרים שאינם הצרפתים הברורים והקבועים עשתה להם רק טוב, ולי נעים בעיניים.



היוש, דפנה גרונוולד (ימין)
היוש, לינדזי ויקסון (שמאל)

היוש, קריסטל רן (ימין)

היוש, קארל לגרפרלד

התמונות מ- Vougue.com ומ-style.com.

13 בדצמבר 2011

לו הייתי בת הכפר: אופנה רוסית

אם יש דבר אחד שאני יודעת שלעולם לא אשיג זה את הסטייל של הרוסיות. איכשהו לנשים רוסיות יש את הכשרון להשקיע בפרטים הקטנים שנראים לא חשובים ולהראות כל כך מושלמות. ויותר מזה, אם את תנסי לעשות את מה שהן עושות את תראי מגוחכת לחלוטין.

אני גרה בבניין שמורכב בעיקר ממשפחות רוסיות וכל בוקר עוברת את אותה חוויה: אני נכנסת למעלית, מישהי כבר נמצאת בה או שתכנס כמה קומות אחרי. הן תמיד בנות שלושים ומשהו. ארבעים מקסימום, אבל עדיין נראות בנות שלושים. הן בוחנות את הנעליים המרוטות שלי והשיער המבולגן ומעקמות את האף לנוכח העובדה שלא השקעתי את מירב המאמצים הבוקר ולא כיסיתי את פרצופי במספיק שכבות של איפור.

אני יוצאת מיואשת מהבניין לעוד יום אפרורי של "אני לא משקיעה בעצמי, שוב אכזבתי את השכנה".

יוליאנה סרג'ינקו היא מעצבת אופנה חדשה בתחום, בעבר צלמת ואושיית אופנה, והקולקציה הראשונה שלה לחורף 2011 הציגה בדיוק את מה שאני מכירה: את הסטייל הרוסי הנקי, המדוייק והמלוטש. זה שאי אפשר לשחזר.

Ulyana Sergeenko fall\winter 2011:
"illustration of Soviet Vogue 1950s"


מצד אחד אפשר לראות את בת הכפר מאמא רוסיה, ומצד שני - יש כאן פינאפ סטייל של שנות הארבעים, והוא מוצלח ממש.