שלדים מהארון / פוסט מיוחד להאלווין

לבלוג להוציא את השלדים מהארון חייב להיות לפחות פוסט אחד של שלדים, לא? קבלו אוסף פריטי אופנה מיוחדים עם שלדים במיוחד להאלווין שנחגג אתמול והיום.
אני כמובן הולכת לקבור את עצמי תחת הגשות של השבוע הראשון ללימודים (ולרחם על עצמי קצת הרבה), אני מקווה שלכן הולך להיות סופ"ש מוצלח ומהנה!

1. שמלת סריג בהדפס שלד
להשיג כאן.

2. טייץ שלד

להשיג כאן. אפשר להשיג את החולצות התואמות לנשים וגברים באותה חנות.

3. שמלת אמפייר בהדפס אטרקטיבי

להשיג כאן.

4. עמוד שדרה לכל מי שאין לו (מכירה כמה כאלה)

להשיג כאן.

5. סוודר בהדפס שלד לאניני טעם של בטסי ג'ונסון
להשיג כאן.

6. נעלי עקב של דסקארד 3>

להשיג כאן.

7. שמלת תחרה שלד של ג'יבנשי, קולקציית הוט קוטור 2011
כדי להשיג, אנא צרי קשר עם מנהל חשבון הבנק שלך.

8. שרשרת השלד של ויויאן ווסטווד 

להשיג כאן. אם אתן קונות, תקנו לי גם!

9. תכשיט שלם לכף היד

להשיג כאן.

10. אחת קטנה לסיום

הקלאסה הבלתי מעורערת - שמלת השלד של אלסה סקיפארלי, שנוצרה בשיתוף פעולה עם סלבאדור דאלי:

קינה לשחור משחור / ווישליסט בכייני

הנעל אמריקאית על המדף בשופרא, איך נפלו גיבורים?

אל תגידו מה המחיר, אל תבשרו בחוצות האינטרנט

פן תשמחנה הפרחות, פן תעלוזנה הפאשיוניסטות הכאפות ויקנו אותן לפני

סלחו לי על איכות התמונה;

היינו באמצע פסטיבל בירה ודי שיכורים

את הנעליים מדדתי תוך צעקות "אין מצב אני הולכת על זה חחחחחחח" (כולל ה"חחחחחח")

איך נפלתי גם אני בתוך הטרנד

ג'פרי קמפבל על מדפייך אסגוד

צר לי עליכן נעליים, נעמתן לי מאוד

נפלאות אתן מכל הנעליים בעולם ונוחות מכל נעלי עקב אחרות

אך אין לי 825 ₪ לשלם עליכן (או 501 ש"ח בסייל, אבל הם מוכרים רק מידות שלמות. אני רוצה למות. או ב-725 ש"ח בסולטראק. אני מידה 9.5, תודה.)

כמו כן, אשמח אם כל אלה יפלו דרך הארובה (טוב, אין לי. אבל אתם מוזמנים להשאיר ליד הדלת). תקראו לזה נס חנוכה, או משהו.

כמו כן #2, נסעתי לאיקאה בשמחה כדי לקנות דברים נחוצים לבית אבל בעיקר כדי להשיג את המראה שכה התלהבתי ממנה. מיותר לציין שהיא אזלה מהמלאי בשני הסניפים של איקאה בארץ. אוף.

הפקת אופנה מכושפת - מגזין W

מכת המחץ של מגזיני האופנה נחתה על אנה וינטור וחבריה השנה, כשנרשמה ירידה של 10% במכירות בארה"ב בלבד. התחזית לגליון ספטמבר חגיגי כמו בכל שנה לא היתה אופטימית במיוחד ונראה שאף אחד לא טעה, המגזינים פשוט לא מעניינים במיוחד והם מתחילים לאבד לאט לאט את הכח שלהם.

יוצא דופן היה מגזין W האמריקאי, שהפיק צילומים עם סטיבל מייזל, הצלם הקבוע של ווג איטליה וכל קמפיין של בית אופנה גדול בעולם (בלנסיאגה, פארדה, לנוון, לואי ויטון). זו הפעם הראשונה שהשימוש בפוטושופ נעשה בצורה ברורה מאוד לעין, על מנת להקצין את הסצינה ולא ליפות/להרזות/לרטש את הדוגמניות. 

(להפקת אופנה נהדרת נוספת של סטיבל מייזל)

Spellbound 

by Steven Meisel 

W Magaine, September 2012

האמנות של פוטומניפולציה היא בחיתוליה ולא מקובלת גם שנים רבות אחרי שהפוטושופ נכנס לשימוש יומיומי בחיים שלנו. זו עבודה מורכבת שלוקחת שעות ולפעמים ימים, אבל אם זה מה שיציל את הפקות האופנה הנוראיות שפוקדות את המגזינים לאחרונה, אני כל כך מקווה שזו לא ההפקה האחרונה!

ואם כבר מדברים על תמונות מעובדות, הנה עבודה שלי שעשיתי לפני ארבע שנים:

שיהיה לכן שבוע נפלא וקסום :)

אוסף שלישי: אלטרנטיבה לאופנה

את סוף השבוע הזה ביליתי ברחמים עצמיים והתבכיינות על מר גורלי, כיוון שהפסטיבל אליו טסתי בשנתיים האחרונות התקיים בגרמניה גם השנה אבל אני לא הייתי שם.

להזכירכם, מדובר בפסטיבל אלטרנטיבי שאוסף אליו אנשים מהקהילה האלטרנטיבית-גותית מכל רחבי העולם ובעיקר מאירופה שכבש אותי ברגע שהבנתי מה העיקר שלו: להגיע, להנות מהמוזיקה, ולהנות מיומיים של חופש אמיתי.


עוד על פסטיבל האמפי, על המסיבה שלפני והקתדרלה הגותית, על מה תפרתי ולבשתי לפסטיבל עצמו, ואוסף נבחר של אנשים ותלבושות מהפסטיבל.

לכבוד לפינת "אוסף שלישי" החדשה בבלוג (החל משבוע שעבר), חשבתי שיהיה נחמד לבנות אוסף מזכרת לפסטיבל שלא הגעתי אליו השנה וכמזכרת לכל הפסטיבלים שלא אטוס אליהם השנה (עונת הפסטיבלים רק התחילה - אולי שמעתם על פסטיבל הוואקן, מטאל קאמפ או הטרפן) כדי לעודד את עצמי קצת.

אני חושבת שכולנו צריכים תזכורת קבועה שאופנה היא לא טרנד, ואנחנו לא חייבים לרוץ אחרי כל להיט שרץ בחנויות. האופנה שאנחנו לובשים יכולה להיות זרם אלטרנטיבי שראינו באינטרנט והיא יכולה להיות לא לבישה ליום יום, והיא לגיטימית לחלוטין כל עוד נוח לנו עם עצמנו. אנחנו לא חייבים להיות חלק מהעדר.

התמונות כולן מגלריות של צלמים שצילמו את הפסטיבל, החל מהפייסבוק ועד אתרים אלטרנטיבים גרמנים.
הרשימה המלאה של הגלריות כאן.

גותיקה ודמדומים: הלן וורנר

קצת עמוס לי בימים אלה, אז אני אתן לתמונות לדבר היום במקומי...

הלן וורנר, צלמת אירית. היא מקבלת השראה ממקומות והתרחשויות, והעבודות שלה הן כמו סיפור אחד מתמשך בקטעים.

יש שמגדירים את העבודות שלה כתיאטרון קפוא, כהתרחשות רבה בפריים אחד.

 הקרקס הדהוי שלה הוא חידוש נהדר לצילומי האופנה הרגילים. השפה הכל כך אחידה של וורנר גורמת לך לשקוע בסיפור לדקות ארוכות ושקטות...

לתמונות נוספות.

Strict Institution

הפקת האופנה האחרונה של מגזין Interview למגזין מרץ בהשתתפות קריסטל רן (כאן וכאן) היא עוד אחת מסדרת ההפקות ההיסטריות והמשוגעות שמוציאים המגזינים בחודשים האחרונים כדי לתפוס את תשומת לב הקוראות (ומעט הקוראים). היא מלאה בסקס, בפטישים, בגותיקה כבדה ואווירה אפלה ובסצינה דמיונית ומפחידה מלווה בבגדים לבנים ונקיים שבולטים על רקע השגעון. 

Strict Institution

Interview March 2012

Shot by: Steven Klein

Models: Karolina Kurkova & Crystal Renn

קריסטל רן מתבררת כאחת הדוגמניות הפרובוקטיביות של העונות האחרונות, עם כשרון היסטרי להבעות פנים שרוב הדוגמניות-קולביות לא מצליחות להשיג.

"בשביל מה ההפקות האלה קיימות, אם הפואנטה היא בעיקר האווירה? מי בכלל שם לב לבגדים כשבחורה ערומה קשורה או מובלת על ידי מלכת סאדו בשבילי בית החולים המאולתר?", תהיתי לעצמי. ואז התחלתי לעבור על התמונות אחת אחת, ובראש מסתובבת המחשבה "מעניין מאיפה הבגדים האלה". התעסקתי בבגדים ולחלוטין התעלמתי מהמסר הויזואלי של התמונה.

ההבנה הזו קצת זעזעה אותי.

האם עולם האופנה הופך אותנו לאטומים? לחסרי רגשות? האם באמת כל מה שאכפת לי זה הבגדים על הדוגמנית שכן לבושה בהפקת האופנה הזו? מה עוד עולם האופנה גורם לי לחשוב או להתעלם ממנו? (רמז: רזון קיצוני מתקבל על הדעת).

אבל הבגדים באמת יפים.

פינת חמד: אקססוריז גותיים מודרניים אצל ברוניקה

בעולם בו רפליקות יותר קלות לייצור מאשר המקור, נדיר שהולכים ליריד תכשיטים או מחפשים פריטים באינטרנט ונתקלים במשהו מיוחד באמת שלא ראינו קודם. הבגדים הם אותם בגדים, התכשיטים הם פחות או יותר אותו דבר... כל בן אדם הופך ל"מעצב" אחרי ביקור קצר באבגד או בכל חנות חרוזים ויצירה אחרת, והופך לעוד אחת מהרפליקות שלי אישית יצאו כבר מכל החורים...

מרמלדה, מגזין הלייף סטייל האינטרנטי הקים אתר קניות שמרכז מעצבים עצמאיים ישראלים. כפי שאמרתי, הרבה יותר קל לייצר רפליקות ולכן עצוב היה לי לראות כמה שהאתר דומה לאטסי ופחות כמו משהו מיוחד אמיתי. לכן כשנכנסתי גם הנמכתי מיד ציפיות - אם האתר נראה כמו כל אתר שופינג אחר ללא יחוד, הוא בוודאי אוסף כמה מעצבים שמעתיקים ממוכרים מוצלחים בחו"ל עוד כל מיני פפיונים וינשופים בגולדפילד ומסגרות "ויקטוריאניות" אעלק וינטג' שנמכרות במחיר מופקע להחריד.

לשמחתי הרבה טעיתי וגיליתי את זה מהר מאוד, כשנתקלתי בחנות של רוני רוזוב בנק, ברוניקה.

העבודות בהשראת הוינטג', התקופה הויקטוריאנית, קעקועים והאר-נובו כמו כל מעצב בימים אלה, אבל החומרים הם מודרניים לחלוטין והשיטות הן של ימינו אנו, בחיתוך מדוייק בפרספקס שחור והייתי שמחה לצרף כל אחת מהן לארון התכשיטים המצומצם שלי.