סלחו לי, אבל היום יש לי מה להגיד.
חידת האופנה והסקס לא עוזבת אותי. אני מנסה לפצח אותה, אבל נראה שבכל חודש יוצאת הפקת אופנה חדשה באחד מהמגזינים ומבלבלת אותי עוד יותר.
חידת האופנה והסקס לא עוזבת אותי. אני מנסה לפצח אותה, אבל נראה שבכל חודש יוצאת הפקת אופנה חדשה באחד מהמגזינים ומבלבלת אותי עוד יותר.
למה סקס ואופנה קשורים כל כך חזק יחדיו? ברור שהכל קשור בדימוי גוף והם הולכים יש ביד, אבל מה הקשר הישיר בין אופנה לסקס? אני לא חושבת שיש אחד כזה. נתקלתי השבוע בהפקת אופנה שטובעת בסקס קשוח ובדסמ, ואיזו הפתעה...ואני לא מוצאת את המרכיב העיקרי ה"אופנה" כמו שמתייחסים אליה היום. האופנה היא מנהרת הטרנדים שכולנו עוברים בה כל חודשיים-שלושה, והיא לא מתפרשת על ידינו כ"מערכת לבוש להבעת רעיון מקורי".
אז מה אנחנו רואים במגזינים? האם זו באמת אופנה? אני חושבת שלא. אני חושבת שמוכרים לנו דרך חיים, או יותר נכון מוכרים לנו פנטזיה. פנטזיה על דימוי גוף שאינו נמנה עם המציאות, פנזטיה על לבישת בגדים שעולים הרבה יותר מהמשכורת שלנו ושל ההורים שלנו ביחד, פנטזיה על סגנון חיים מתקדם ובלתי אפשרי לרובנו (מלבד ליידי גאגא, שעושה הכל חוץ מלחיות חיים נורמלים).
במילים אחרות, מוכרים לנו את האוונגארד.
אוונגארד יכול להתפרש באלף ואחת דרכים, אבל הדרך הכי חתרנית ופרובוקטיבית להשיג תשומת לב של מישהו הוא ללחוץ לו על כפתור ה"סקס" שמפעיל קצת את הראש, מגזין אופנה שמנסה למכור לנו דרך חיים יכול להשתחל בקלות לשיחת היום כשנושא הסקס עומד במרכזו.
אז למה התכוון המשורר (או עורך המגזין והסטייליסט) כשהוא בחר להציג את התמונה הזו בשער של מגזין Vouge איטליה החודש?
אין כאן סקס מרומז. אין בתמונה אפילו איבר חשוף. אבל הדבר הראשון שחשבתי עליו הוא הפרובוקציה והסקס המרומז שההפקה הזו מוכרת לנו.
במילים אחרות, הדעה שלך כל כך מעניינת שעדיף שתסתמי את הפה שלך ותתנהגי כמו רהיט.
הנה עוד דבר שאת, הבחורה ממוצעת, לעולם אל תשיגי בחייך: גוף מעוות יותר מהרגיל, יכולת לשכב על אבנים עם פרצוף די מרוצה.
אישה מאושרת היא אשה רזה. מה, לא?
במילים אחרות, מוכרים לנו את האוונגארד.
אוונגארד יכול להתפרש באלף ואחת דרכים, אבל הדרך הכי חתרנית ופרובוקטיבית להשיג תשומת לב של מישהו הוא ללחוץ לו על כפתור ה"סקס" שמפעיל קצת את הראש, מגזין אופנה שמנסה למכור לנו דרך חיים יכול להשתחל בקלות לשיחת היום כשנושא הסקס עומד במרכזו.
אז למה התכוון המשורר (או עורך המגזין והסטייליסט) כשהוא בחר להציג את התמונה הזו בשער של מגזין Vouge איטליה החודש?
אין כאן סקס מרומז. אין בתמונה אפילו איבר חשוף. אבל הדבר הראשון שחשבתי עליו הוא הפרובוקציה והסקס המרומז שההפקה הזו מוכרת לנו.
האשה הקטנה והחנוטה. תכירו את סטלה טנאנט, היורשת של את'ל גריינג'ר, שיאנית עולם בהיקף מותן צר (עד מותה ב-1982).
סטלה טנאנט לובשת מחוכים עשרות שנים ועשתה מגוון פירסינג בחלקה גופה, "על מנת לרצות את בעלי", על פי טנאנט.
האם זו האופנה הבאה? להיות שוב האישה הקטנה והמדוכאת שדוחסת את עצמה למחוך כדרך חיים כדי שבעלה יהיה מרוצה מספיק?
במילים אחרות, הדעה שלך כל כך מעניינת שעדיף שתסתמי את הפה שלך ותתנהגי כמו רהיט.
הנה עוד דבר שאת, הבחורה ממוצעת, לעולם אל תשיגי בחייך: גוף מעוות יותר מהרגיל, יכולת לשכב על אבנים עם פרצוף די מרוצה.
אז זהו, שעבדו עליכם.
כמו סטירה בפרצוף, ההפקה הזו כנראה מכוונת להציג את החיים שלא קיימים ולא יכולים להיות קיימים באמת. סטנאנט היא דוגמנית ותיקה שחורשת את מסלול הדוגמנית (ושאנל בפרט) שנים רבות. המתניים שלה? בערך פי שלוש מ-13 האינצ'ים של את'ל גריינג'ר השברירית.
הפקת "Lady Grey", למגזין ווג איטליה, מרץ 2010.
הג'קט שעשה גלים בלוקבוק: הורוד הבוהק של זארה, מהעונה שעברה.
תשאלו את עצמכם בפעם הבאה אם ההפקה במגזין מוכרת לנו את האופנה הבאה, או שתמורת 40 ומשהו שקלים אנחנו מקבלים עוד אשליה?
הפקת "Lady Grey", למגזין ווג איטליה, מרץ 2010.
הג'קט שעשה גלים בלוקבוק: הורוד הבוהק של זארה, מהעונה שעברה.
תשאלו את עצמכם בפעם הבאה אם ההפקה במגזין מוכרת לנו את האופנה הבאה, או שתמורת 40 ומשהו שקלים אנחנו מקבלים עוד אשליה?