וואשי וואשי (טייפ)

זהו, נשאר עוד פחות משבוע לתחילת הלימודים שלי! שלא ככל הסטודנטים אנחנו מתחילים השנה ביום ראשון הבא, מה שנתן לי עוד שבוע שלם של חופש ועוד זמן סביר להתכונן לקראת הלימודים.

חלק נכבד מההכנות כולל קנייה ואגירת ציוד במספרים ומחירים שערורתיים (רק נגיד שכבר עברתי את ה-1000 ש"ח בקניות ללימודים, ורק התחלתי), ועם כמות נכבדת של מוצרים לתפירה, תדמיתנות, דיגום, איור ורישום צריך כלים טובים לאריזה ונשיאה.

חלק מהמוצרים קניתי כחבילה מסובסדת דרך המחלקה, ויחד איתם קיבלתי ארגז כלים חביב למדי שהכיל עוד מוצרים בתוכו. תהיתי על הבחירה האיומה בצבע הכחול לארגז בלימודים בהם הרוב הנשי שולט (לא דורשת ורוד, אבל הייתי מוכנה להסתפק בצבע ניטרלי), ואחר כך תהיתי עוד יותר איך אני הולכת להבדיל בין ארגז הכלים המכוער שלי לארגז הכלים של כל שאר הסטודנטים.

חשבתי שזו הזדמנות מצויינת לנסות סוף סוף מוצר שהפך ללהיט בקרב נשים חובבות עבודות יד ו-DIY שאולי גם אתן שמעתן עליו - נייר דבק צבעוני מודפס שנקרא וואשי טייפ. פוסט מקסים בסלונה שמסביר מה עושים עם זה.

את הוואשי טייפ שלי הזמנתי מ-OMG. אני חייבת לציין שהפתעתי את עצמי בקנייה הזו, כי אני לא נוטה לקנות מאתרים שאני לא מכירה את טיבם או כאלה שהיח"צ כבר היה תקוע לי בגרון ונמאס לי מהם לפני שראיתי את הקטלוג. אבל אחרי כמה בירורים באינטרנט גיליתי שהצבעים של הגלילים והמחירים שבחנות התאימו לי יותר מחנויות אחרות בארץ.

עדכון: לובה עורכת הגרלה היסטרית שכוללת גם ערכת גלילי וואשי טייפ!

אלה הגלילים שבחרתי להזמין:

 

ככה החבילה הגיעה אלי.

בדחף בלתי נשלט צעקתי בסלון "OMG" כשפתחתי את הקופסא :)

ארגז הכלים שלי קיבל מייקאובר!

ומבט מבפנים: וואשי טייפ בפסי ורוד-לבן מסמן את כל הפריטים שלי.

לא התאפקתי והכנתי לכן מדריך קטן לשדרוג מחברת בעזרת וואשי טייפ, שיעלה בפוסט הבא :)

האמת שמאחורי דולצ'ה וגבאנה: גזענות או אמנות?

אנחנו עדיין בשבוע האופנה, אמנם ההוא של מילאנו כבר הסתיים ושל פריז מסתיים מחר, אבל אני חייבת לפגר קצת בחומר ולעצור כדי לדבר על תצוגה אחת ויחידה. בראש פירמידת התצוגות של מילאנו עמדו דולצ'ה וגבאנה, מלכי הוינטג' החדש שהעלו תצוגת המשך לקולקציה האחרונה שלהם, שזכתה להצלחת ענק בעזרת קמפייני פרסום עצומים ומושקעים.

דולצ'ה וגבאנה מספרים לנו שהקולקציה מתארת את האי סיציליה (ארץ מולדתו של דומניקו דולצ'ה, המעצב לצד סטפאנו גבאנה), ואת התרבות העתיקה שלה שכללה תיאטראות רחוב, מופעי בובות ואמנות שימושית רחבת ידיים כגון הכדים הסיציליאנים.

אבל מה זו בעצם התרבות הסיצילאנית? מה הקשר בין המוני ההדפסים שלא נראים קשורים אחד לשני או לסיציליה (שמונים ושישה דגמים הוצגו על המסלול!), למה אנשים אפריקאים היו חלק מהתרבות הסיצילאנית, ולמה דולצ'ה וגבאנה חטפו ביקורות נוקבות על הקולקציה?

קליק על התמונה לצפיה בגרסה מוגדלת

סיציליה היא מחוז באיטליה, ולמעשה אי נפרד מהיבשת (השפיץ של המגף, למי שתהתה איפה היא בדיוק), מה שגרם לה להיות נפרדת יחסית מאיטליה ולפתח תרבות עשירה משל עצמה.

אחד האלמנטים המוכרים ביותר בסיציליה הוא "אופרת הפופי", תיאטרון בובות, מריונטות למעשה, מופעלות כולן על ידי שחקן אחד ועשויות בעבודת יד ובצביעה קפדנית שהפכה לאמנות של ממש. התיאטרון מציג שלל דמויות, בעיקר את הלוחמים ברומא ויוון העתיקות.

מריונטות לוחמים מתוך תיאטרון פופי

המיקום של סיציליה הוא סוג של "שער כניסה" לאירופה, מה שגזר עליה עתיד עצוב של כיבושים על ידי שלל גורמים כמו ערבים אע'לבים (מוסלמים שכיום נמצאים בטוניס), נורמנים (ויקינגים-דנים), רומאים, צרפתים, ספרדים (אז אראגון), והיסטורית הכיבושים הזו נראית מאוד לעין בתרבות שהתפתחה בה.

הקונקיסטדורים, הכובשים הספרדים היו אותם אנשים שכבשו את מקסיקו ועברו בדרכם דרך סיציליה (והביאו איתם את פולי הקקאו לאיטליה, מה שגרם להם להתחיל לייצר שוקולד טעים).

סיציליה בעלת נוף ים תיכוני ומזכירה את הנוף שלנו, והתבססה שנים רבות על גידולים חקלאיים כמו כרמים (לייצור יין), זיתים ועצי הדר, לצד גבינות (שבעבר אוחסנו בסלי נצרים - מה שנתן להן את המראה המפוספס).

שקי היוטה מתייחסים לעושר המאכלים של איטליה והייצוא של יבול חקלאי.

אוקיי, רגע, מה? אפריקאים? מה הקשר לאירופה?

סיציליה כאמור היתה השער לאירופה מתוך אפריקה ואסיה, מה שנתן גישה נוחה לעם המורים (או המאורים), ערבים מוסלמים מצפון אפריקה הזמנות לכבוש את סיציליה בשנת 827. המורים ישבו בסיציליה שבעים וחמש שנים, והשאירו את חותמם לעד.

גם היום גזענים מסויימים אומרים שאנשי סיציליה הם לא "טהורים" ודם "שחור" זורם בעורקיהם.

מה בעצם מעצבן כל כך באלמנטים האלה?

דולצ'ה וגבאנה טוענים שאם תלכו לטייל בסיציליה תראו בכל פינה פסלים ואלמנטים של המורים, אבל מנגד עומדת כל קהילת כהי העור ומסבירה: 

הפסלים האלה מבזים את האפריקאים. במדינות אחרות האמנות הזו הפכה לסוג של עלבון כלפי כהי העור,  סוג האמנות הזה מנציח את דמות האפריקאי ה"שבטי", העבד, וכהי העור לא מעוניינים להשתייך ל"סטיגמה" על האפריקאים הילידים ולדעות הקדומות לגביהם.

דולצ'ה וגבאנה פרסמו מאמר המתאר את היסטוריית המורים, לאחר שעשרות האשמות של גזענות הוטחו בהם, מתוך כוונה להסביר שלא היתה כוונת גזענות מאחורי השימוש באלמנטים האלו.

האם זה מספיק? האם השימוש באלמנטים המורים היו חסרי טעם ופוגעניים, או שכהי העור מגזימים בתגובה שלהם?

ושתי תודות:

• תודה לבלוג The Cutting Class, ממנו הפורמט לתמונות (על הבלוג)
• תודה לעידן ולויקיפדיה שגילו לי על ההיסטוריה של אירופה ואיטליה :)

התמונות מכאן, מכאן ומכאן.

בלוג מומלץ: 365 Lucky Days

הבלוג המומלץ השבוע הוא הבלוג שעושה לי נעים בעין, ותו לא.

365 Lucky Days הוא פרוייקט קטן של לאקי ג'קסון, בחורה אנונימית למדי שבחרה לרקום רקמה אחת ביום למשך שנה, של תמונה, בלוגר או אישיות שמעניינת אותה.

העבודות של לאקי כמעט תלת מימדיות, עם שימוש בבדים לא קונבנציונלים כבסיס לרקמה ומגוון טקסטורות שלא חשבתי עליו אף פעם.

מלבד העבודות הנהדרות (שנמכרות ב-50$ לאחת)  לאקי מקשרת לכל בלוג נהדר שאותו רקמה. סוג של בלוג של בלוגים מומלצים, דאבל בונוס בשבילנו!

הבלוג נמצא בשליש דרכו, ולכן אפשר לצפות לפחות לעוד כמה חודשים של רקמות!

סופ"ש נעים שיהיה!

מתקפת התמנון הורוד!

בזמן האחרון לקחתי לי קצת פסק זמן מתפירה שהיא התחביב הכי time consuming שקיים לתחביב ישן ואהוב שדורש אותו זמן, רק שאפשר לשלב אותו עם דברים אחרים כמו טלוויזיה.

התחלתי לסרוג לחברה מתנה ליומהולדת, וכמו שקורה לכל פרוייקט שאני מתחילה - הוא מתארך ואני מוצאת את עצמי משלימה אותו טיפין טיפין. כמה חודשים אחר כך, סיימתי!

הזמן שלוקח להשלים עבודת יד כזו, גם אם היא פשוטה יחסית, לגמרי מפקס אותי ומבהיר למה מחירים של בגדי מעצבים (לא שאנל ולנווין - הכוונה למעצבים פרטיים שהבגדים שלהם נתפרים בסדרות קטנות מאוד) כל כך גבוהים. הזמן שצריך להשקיע בפרטים קטנים הוא משהו שאי אפשר אפילו לתמחר!

בגלל דברים כאלה הבטחתי לעצמי שיום אחד, כמו שאנשים מעריכים תמונות של ציירים וקונים אותן, אני אעריך מספיק אמנות של מעצב אופנה מקומי ואשלם מכספי מספיק כסף כדי שהיצירה שלו תהיה אצלי בארון.

 ילדת היומולדת עם מיסטר תמנון!