‏הצגת רשומות עם תוויות אופנה ישראלית. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אופנה ישראלית. הצג את כל הרשומות

14 בפברואר 2012

חדש אצלי במדף הספרים



אז מה חדש במדף שלי?


ערימת מגזינים כבדה ומכובדת באדיבות איה כורם שמסרה את אוסף המגזינים שלה ובאדיבות חברה שלי שהתנדבה לקפוץ אליה ולקחת הכל. איה וסווטי, אתן מהממות!
מדובר אגב רק בחצי מהמגזינים, יש גבול למה שיכולתי לסחוב בעצמי וגם חברות אחרות נהנו מהשלל.



שכרון עיצובים - אמנות האופנה בישראל / נורית בת יער, שהוא גם הפריט הראשון שזכיתי בו בהגרלה אינטרנטית אי פעם!
ההגרלה התקיימה בבלוג Dreed Tea, וזו הזדמנות טובה לשלוח את כולכם לשם כדי לראות איך נראית אופנה ישראלית מבחוץ. הבלוג נכתב ע"י דיאנה ריד, מיכל הלפרין ונויה גולוד, ישראליות שדואגות ליחצן את האופנה הישראלית במיטבה.

לגבי הספר עצמו - אני חושבת שזו הוכחה כתובה לזה שהאופנה הישראלית... מכוערת. או לפחות היתה כך. הספר מחולק למוטיבים באופנה (כגון רקמה, הדפסים, חומרים...) ואיך הם משקפים את האופנה הישראלית התקופתית. מעניין לקרוא, אך התמונות פשוט מביכות. 
עם זאת הייתי חייבת לשתף צילום מדהים מהספר של גלית גוטמן בבגדים של תלמידי שנקר.


Weirdo Noir - Gothic Dark Lowbrow Art, ספר אמנות בכריכה רכה שמאגד אמני פופ ארט וגותיקה מודרנית, שזה הסגנון האהוב עלי באמנות. הספר היה סוג של התפשרות כי מה שבאמת רציתי לקנות היה ספרים של האמנים האהובים עלי (סיזר ריי, מארק ריידן, מריון פק וכו') שעלו 100$ לספר מינימום.

הספר מאגר מספר לא מועט של אמנים שהכרתי ולא הכרתי עם ראיון אישי וסיפור חיים של כל אחד מהם וציורים בולטים ומייצגים של כל אחד מהם. 
הספר ערוך נהדר, הכתיבה מקסימה והציורים... וואו. הנה צילומים של ציורים לדוגמא.



עכשיו רק צריך לקנות עוד מדפים, או משהו.

6 בדצמבר 2011

קונפליקט חזיתי: קולקציית הגמר של לני אוזן משנקר


אחרי שבוע האופנה בתל אביב הרגשתי שחסר לי קצת ידע על מעצבים צעירים בארץ שמעניינים באמת. התצוגה של "המעצבים המבטיחים" היתה קצרה ולא ממצה לתחושתי ולא הרגשתי שחושפים בפניי את הדור הבא של המעצבים בארץ. יחסית למדינה כזו קטנה וצעירה יש לנו המון מעצבים ואני לא מכירה כמעט אף אחד מהם.

אז הנה מעצבת טרייה שגיליתי השבוע: לני אוזן (Lenny Uzan), סיימה השנה את לימודיה במחלקת עיצוב אופנה של שנקר.
הקולקציה שלה "שבויה / Captive" תפסה לי את העין מהר מאוד. היא חזקה ויזואלית, מאוד בולטת ומלאה ברגשות מתפוצצים שרציתי לגלות מה עומד מאחוריהם.



הקולקציה מנהלת דיאלוג בין שני אמנים:

הראשונה היא מונה חאטום, אמנית פלשתינית, שמתעסקת בהוויית העקירה, התלישות והנוודות, תוך נגיעה בשאלות של חופש וגבולות פוליטיים. חשבתי שלא הכרתי אותה עד שגיגלתי את שנה וגיליתי שהיא האמנית שאחראית לעבודות הגיאומטריות שראיתי לפני כמה שנים במוזיאון העיצוב בתל אביב 

האמן השני הוא ארז ישראלי, העוסק בשכול, מוות, הנצחה והשכחה, במונומנטאליות ובהגחתה, כמגשרות בין כאבם של השניים לכאחד. השבי, מוצא עצמו שוכן בכל אחד מאיתנו.

כשאני ראיתי את העבודה הזו מיד חשבתי על ניתוק כפוי, כמו ילדה שעומדת ומחזיקה את חבל הטבור שלה.


כמו כאב שמובנה בתוך הבגדים שלך. זה הפריט האהוב עלי מהקולקציה, מצד אחד נראה חונק ומצד שני נראה כל כך מלטף ונעים על הגוף

המעצבת מספרת ש"הדואליות הבאה לידי ביטוי בקולקציה, מניחה את השליטה והערעור זו לצד זה, ומציגה סילואטה אשר חובקת ומרפה בו זמנית. הבדים (משי,משי טול, קשמיר,קרפ וצמר), שכאמור חלקם עברו פיתוחי רקמה ידנית בחוטי משי,כותנה וצמר טבעיים, ממחישים את החשיבות הטקסטורלית הטמונה בפרויקט זה,  בדגש על נפחים מתפרצים ופלטת צבעים (אדום, שחור, פודרה, אוף וייט) נקייה."



מה דעתכם? מתחברים? לא מתחברים לקולקציה?