לפני הפוסט, רציתי לסגור איתכן הקוראות שני חובות כדי שלא תצטרכו לשאול מאוחר יותר:
הראשון - זוכרות את השמלה המתנפנפת? אני לגמרי מתכוונת להסביר לכן איך לתפור אותה, אני מקווה שזה יקרה עוד החודש.
והשני - ההגרלה של הבושם! ההיענות שלכן היתה מקסימה והתגובות גם כן, ואני שמחה שהייתי צריכה לערוך הגרלה ולא לבחור זוכה בתחרות כי זה בטח היה לי ממש קשה. להגרלה נרשמו 50 בנות בדיוק, והזוכה המאושרת היא...
אנה, שלחתי לך מייל, ומזל טוב! שנה טובה לשאר הבנות ותודה שביקרתן בבלוג!
אנה, שלחתי לך מייל, ומזל טוב! שנה טובה לשאר הבנות ותודה שביקרתן בבלוג!
עכשיו אחרי שסיימנו דברי מנהלה, אפשר לעבור לדברים חשובים ומהותיים כמו מה עשיתי ומה לבשתי בסופ"ש. אני בטוחה שלא תחיו בלעדי המידע הזה ;).
ביום שישי התחלתי את סוף השבוע בסידורים מנהלתיים ושילמתי רשמית את שכר הלימוד לשנת הלימודים הראשונה. זה כבר כל כך קרוב. משם נסעתי עם החבר לטיול קצר ביפו. ללאומי קארד יש מבצע של 1+1 על ארוחות בוקר, וכשהסתכלנו על האופציות החלטנו לצאת מתחומי מפתח תקוה ולנסוע לאכול בנועה ביסטרו במתחם המסעדות של ניר צוק, שזו המסעדה ה"שפויה" מתוך מבחר מסעדות השף היקרות יותר.
המסעדה ממוקמת בין רחובות הנמל לרחובות השווקים (כיכר השעון ושוק הפשפשים), בתוך בניין שכנראה היה בית/מסעדה אחרת לפני. העיצוב אם אפשר לקרוא לזה כך מקסים באותנטיות ומוזר באותה מידה. הקירות מתקלפים, חוטי חשמל יוצאים מהקירות, חלק מהמרצפות על הרצפה שבורות, ויצירות אמנות נהדרות תלויות על כל הקירות. חלק שלם של המסעדה נמצא בתוך "סמטה" מוצלת.
לגבי האוכל עצמו, אני לא חושבת שהייתי מציינת את המקום כמקום תיירות חובה או הלהיט הבא ביפו. האוכל מקסים, המבחר לארוחות בוקר ענק (וגם לא יקר מאוד - הרוב בין 35-50 ש"ח לסועד) אבל ההשקעה בפרטים הקטנים לוקה בחסר. את מיץ התפוחים ומיץ הלימונדה קיבלנו מדולל לגמרי במים, ואת השקשוקה (הטעימה, אני הזמנתי עם שרימפס) קיבלנו עם לחם בלבד - בלי סלט, בלי טחינה.
באורח פלא הצלחתי לאכול שקשוקה שלמה בלי ללכלך את השמלה שלי בכלל, וזה אירוע ראוי וחשוב לציון! עלינו לחפירות הארכיאולוגיות של יפו והפרענו לתיירים מזדמנים להצטלם על הגשר בעת שצילמנו את נס השמלה הלא מלוכלכת שלי.
מגפיים על רצפה יפואית
כן. סליחה. היה הרבה סוכר בקפה הקר ששתיתי אחרי הארוחה.
כמו כן שכחתי לציין שאני לובשת טייץ שחור שפותר לי את בעיית טרנד השמלות הקצרות מדי לאחרונה. הכל כל כך קצר עלי, שזה מביך לצאת לציבור עם שמלה שמגיע לי עד אמצע הירך. הטייץ מחנות שמאטעס רנדומלית.
התמונה הזו היא העיקר בשבילכן, כי מאז שקניתי את התיק כמעט כל בחורה שפוגשת אותי שואלת אותי מאיפה הוא. אז הוא מאיביי, והוא דמוי עור, והוא עלה לי 40 ש"ח (השקעתי יומיים ובידינג בשלוש לפנות בוקר כדי לזכות בו), וכבר ראיתי אותו נמכר במכירות פרטיות ב-200 ש"ח ובחנויות בדיזנגוף סנטר ב-250. מליון תיקים דומים יש באיביי, ואם תפסיקו להיות עיוורות ותתחילו לחפש אלטרנטיבות שפויות באינטרנט, תמצאו שעל תיקים ביצור המוני מסין לא צריך לשלם כל כך הרבה.
זה נושא שנדון ונטחן עד דק לאחרונה בבלוגי אופנה בארץ, אז אני לא צריכה לספר לכן מי מהחנויות מספרות לכם שהן "מעצבות" מוצרים אבל בפועל מוכרות לכן מוצרים מסין. אני רק יכולה לתת לדוגמא את העגילים שאתן רואות עלי פה בפוסט, שקניתי באסוס, וראיתי כמעט שנה אחר כך על המדפים בפוראבר 21 בוורסיה מעט שונה, ובול אותו הדבר בחנויות אחרות: במחיר כפול.
שבוע טוב שיהיה לכן :)
