מלכות הסטייל הנוכחיות: האחיות אולסן

תודה לכל מי שהגיבה לפוסט חלוקת השפתונים והלקים של לנקום במתנה! אצור קשר עם הזוכות בקרוב, ושמותיהן יפורסמו בפוסט הבא.

מרי קייט ואשלי אולסן, זוג התאומות השנוי במחלוקת בכל ההיסטוריה: מצד אחד פורעות חוק (אבל לא באמת), תקועות עם מבט חלול ועצוב רוב הזמן, מככבות בבלוגים של אנורקסיות (בעיקר בזכות מרי קייט שהיתה אנורקסית לתקופה) וילדות שיצאו שבורות תחת מכבשי התעשייה ההוליוודית. מצד שני, הבנות הכי עדינות, מתוקות ומלאות הסטייל הכי מוזר בסביבה.

אלה הגירלקראש החדשות שלי.

Mary Kate & Ashley Olsen

Elle UK, April 2012

היתה לי הרגשה שאני אמורה לא לאהוב את הזוג הזה בכלל. הן חובבות פרווה בצורה גרוטסקית, מסתובבות עם מעילי פרווה בכל עונה ובכל מצב ושמות זין אחד גדול על כל מי שאומר להן להפסיק, והפרצוף העצוב והנורא הזה שדבוק להן לפנים בכל אירוע חברתי פשוט מדכא אותי.

אבל אני לא מצליחה להשתחרר מהעובדה שהן כל כך קסומות, הסטייל שלהן כל כך מיוחד ומוזר, והן סוג של רול-מודל בשבילי - נשים צעירות (25) שפשוט עושות מה שבא להן (כיום: המקימות והמעצבות הראשיות של The Row, מותג אופנה ניו יורקי) ובעלות קריירה עצמאית נהדרת.

וגם, הן לובשות כל מה שאני לא יכולה ללבוש עם מבנה הגוף שלי בלי להראות כמו פיל בשק יוטה.

וסתם בונוס: טאמבלר עם תמונות של הבנות (ושאר המשפחה) מכל השנים.

Cosmic Love

הימים האחרונים היו לחוצים ברמות שאני לא מסוגלת לתאר. איכשהו ערמתי על עצמי אלף ואחד פרוייקטים שונים, והטלתי על עצמי לסיים (כי להתחיל כל פעם משהו חדש ולא לסיים אף פעם זה כח העל שלי). 

אני מתחילה לחלום על חופשה, אבל אין לי את הכסף לטוס לגרמניה כמו בשנה שעברה ונשבר לי הלב מזה. אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שיצאתי מהמשרד ועוד היה אור בחוץ, מתי הסתובבתי ברחוב סתם כי יכולתי להסתובב שם. לא זוכרת מתי ראיתי חנות בגדים פתוחה ברחוב! עד כדי כך. אני את הוינדו שופינג שלי עושה כשהחנות חשוכה או באינטרנט.

מתחשק לי לצאת להסתובב באמצע השבוע סתם ככה, בלי שום מטרה, בלי כלום, בלי שום דבר על הראש. משהו בשירים של פלורנס והמשינס (מעבר לעובדה שיש לי חיבה ידועה לג'ינג'יות) משדר לי את החופש הזה.

קשה היה לפספס את הפקת האופנה הבאה, שנראית כאילו נשלפה ישירות מתוך הקליפ Cosmic Love...

Judith Bedard by Grant Yoshino for Fashion Gone Rogue

התמונות מכאן.

סיפור אהבה קטן

בשבועיים האחרונים ניתנה לי הזדמנות מדהימה לשחק במשהו דומה למגה גלוסיבוקס, כשקיבלתי בהפתעה מגוון עצום של שפתונים ולקים מלנקום.

אני מהבנות שכמעט ולא קונות בפארמים. אני מעדיפה לחפש המלצות באינטרנט, רק לא להכנס לחנות עם זבניות שעובדות על עמלות ותוקפות אותי בשלל מוצרים שאין לי שמץ של מושג אם הם טובים או לא בלי אפשרות אמיתית לנסות אותם...

קולקציית רוז' אין לאב (Rouge In Love)

איכשהו אף פעם לא קניתי שפתון. ניסיתי כמה סוגים של חברות ותמיד הרגשתי שהם לא מתאימים לי, לא נעימים לי או שפשוט לא הצלחתי לשים אותם נכון. חשבתי שאני פשוט לא יודעת להתאפר כמו שצריך.

ברוגע שבבית שלי יכולתי לנסות את השפתונים עם הצבעים הכי יפים שמצאתי, בהנחה ישירה של השפתון וגם עם מברשת שפתיים. את האמת - אני לא רואה שום סיבה להשתמש במברשת בכלל. מישהו שם חשב הרבה על הנשים שמשתמשות בשפתונים ועיצב את הסטיק עצמו בזווית וצורה ממש נוחה למריחה.

אחרי כמה ימים של נסיונות בשפתון (אכן עמיד, עד שאוכלים איתו כמובן), קמתי בשישי בבוקר הפוכה לחלוטין בשעה לא נורמלית (שש וחצי לפנות בוקר) וגיליתי שכל מה שחסר לי מ"הפוכה" ל"ערנית וחביבה" זה פשוט שפתון שיאיר את הפנים שלי (אותו אחד השתמשתי בו בפוסט לבוש הקודם שלי).

שאר הקולקציה נראתה לי שמישה לפחות או יותר כל אירוע שרק צריך להגיע אליו: משדרוג לפרצוף עייף בבוקר, ליציאה לסושי עם חברות, למסיבה לילית ואפלה. בגלל שהקולקציה כל כך גדולה, השתדלתי ליצור שני מראות שפשוט ראיתי שהולכים לקרות אצלי: הלילה האפל והאביב המתקרב ובא.

ללילה האפל הייתי לובשת בחלומותיי את הפריטים הבאים...

  

במראה הזה השתמשתי בשפתון שנדלקתי עליו ברגע שראיתי אותו:

גוון 381B, או Violette Coquette 

כפי שאפשר לראות הצבע עצמו על השפתיים הוא עדין יותר ולא סגול בוהק. כדי להכהות או ליצור אשליה של שפתיים מלאות יותר, לנקום ממליצים לערבב גוונים של שפתונים ולהתחיל עם הכהה בקצוות.

קולקציית ורני אין לאב (Vernis in Love)

בלקים זה כבר היה לי קל יותר: אני יודעת בדיוק מה אני אוהבת. את הסגול כבר ניסיתי (בפוסט הקודם), הכחול הכהה היה הבא בתור. 

אני חייבת לציין לטובה את הקולקציה הזו שניכר בה שהיתה המון מחשבה על הלקוחות ואיך שהן משתמשות בהן. המברשת של הלק רכה מאוד, וכשמורחים אותו היא נפרשת לרוחב (כמעט מכסה את הציפורן שלי) ומורחת באופן שווה את הלק. זה כל כך מקל על המריחה! חברה שמתקשה מאוד במריחת לק (הוא מגיע לכל העור שמסביב) הצליחה למרוח אחד מהלקים בצורה מאוד מדוייקת.

לק מספר 573B, או Bleu de Flore

ככה אני מדמיינת את האביב שלי.

גוון מספר 146B או Miss Coquelicot 

לסיכום:
פלוס: שפתונים ולקים נוחים מאוד לשימוש
פלוס: המגוון של השפתונים והלקים פשוט עצום! יש אחד לכל אחת ולכל אירוע...
מינוס: העיצוב של אריזת השפתונים אמנם נוח (מתכת עמידה ומבריקה), אבל אי אפשר לנחש מה הצבע בפנים ולעמוד בבוקר ולפתוח שבעה שפתונים כדי למצוא את מה שאני צריכה זה מייאש.

מחירים:

לק - 80 ש"ח

שפתון - 155 ש"ח

להשיג בפארמים

השראה לסוף השבוע: שש תמונות מטאמבלר

המסקנה מהשבוע החולף היא להתחיל לטפל בעצמי קצת יותר. אם כואבת לי האוזן קצת, לא לחכות שבועיים עד שאני מגיעה לרופאה כי אז זה כבר מאוחר מדי. לונג סטורי שורט, אני בבית כבר יומיים עם אנטיביוטיקה שמרדימה אותי לחלוטין ואוזן כואבת כמו תינוקת.

לא ממש מתאים לי כל ההשבתה היזומה של החיים שלי, בדיוק כשתכננתי ערב בנות כיפי עם החברות הכי טובות, קיבלתי כמה מוצרים נהדרים לסקור שאני כל כך רוצה לספר על כולם, והבלוג עמד לקבל מהפך ועיצוב חדש. אבל נראה שזה יצטרך לחכות לסופ"ש.

מה שכן, אני יכולה להודיע כבר מעכשיו שבשבוע הבא תתקיים הגרלה שווה בבלוג, ולא תצטרכו לעשות כלום חוץ מלהרשם ולקוות לזכות :).

בנתיים, אוסף התמונות שעשו לי את השבוע בטאמבלר (תוכלו לעקוב אחרי הדברים שמעניינים אותי בטאמבלר שלי).

הלב האמיתי של טאמבלר: Magical Creatures

ה- Magical Creatures הוא סיפור שנכתב כשיתוף פעולה בין הסופרת פרנצ'סקה בלוק למותג האופנה Wild fox. 

Wild Fox הפיקו לוקבוק לעונת החורף שלהם בהשראת הסיפור, והבנות, בצורה מפתיעה למדי, דומות כל כך למוזות הורודות, המקסימות והמפחידות של טאמבלר. 

טאמבלר הוא מערכת מיקרו בלוגינג שמושתת על עקרון הרצף והמינימליזם: הפוסטים מכילים לרוב תמונה אחת בלבד, ולעתים שורת טקסט או שתיים. 

את הפוסטים כל אחד יכול לסמן באייקון לב, שהוא המקבילה ל-like של פייסבוק, או לרבלג (to reblog) את הפוסט לבלוג שלך. התוכן למעשה, לא שייך לאף אחד באמת כי הוא יכול להופיע במאות בלוגים במקביל.

זה הבלוג שלי בטאמבלר.

התודעה הקיבוצית של טאמבלר משתלטת עלייך תוך מספר שבועות. פתאום בחורות עם שיער ורוד ותכלת נראות נורא הגיוניות. כל תמונה עם חתול היא חמודה. אופנה היא מרכז החיים. להצטלם בפוזות עקומות באור בוהק, להראות מתה, ללבוש דברים יקרים ולהראות כמו זבל, ג'ינס קצר מאוד, גולגלות וחלקי חיות, עצמות, עצמים של כת השטן...

העולם בתור בלוגר בטאמבלר משתנה מהר מאוד לחלום חמוד ובלהות ביחד. 

מדהים איך הפקת האופנה הצליחה לתרגם את המהות של טאמבלר בפשטות כזו.