פוסט מלא חסד (הצצה חטופה לסטודנטית ב"חופשה")

בתחילת השבוע הגעתי לשנקר כדי להגיש עבודה מסכמת לקורס כלשהו, ויצא לי להכנס לשיא ההמולה והבלאגן של הימים שלפני ההגשות הענקיות של הקורסים החשובים של השנים המתקדמות יותר, כל הקורסים של בגדי ערב, בגדים מחוייטים בגדי ילדים.

הגעתי בשלוות נפש לתוך הבניין ותוך חמש דקות נמלאתי פאניקה ובהלה רק בגלל התזזיתיות, הבהלה והבלבול של שאר הסטודנטים שרצו עם סיכות בידיים, בדים חצי גזורים, חוטים משתרכים על הרצפה וניירות מרשרשים לכל עבר במסדרונות בדרך למדידות על הדוגמניות. ההיסטריה הכללית שאנשים אזרו לטובת הימים האחרונים שלפני ההגשה הגדולה נראית מבחוץ כמו מופע ליצים, אבל לרגע נזכרתי שרק שבוע לפני עשיתי שני לילות לבנים רק בשביל חצאית אחת, והבחירה להפסיד שני לילות שינה ועוד כמה שעות שינה נוספות לטובת הגשות סוף סמסטר נראתה לי לגיטימית לחלוטין.

פתאום תהיתי לעצמי, על מה לעזאזל אנחנו מתחרפנים כל כך? זה בסך הכל בגד. אנחנו לא מייצרים פצצת אטום. לא המצאנו תרופה לסרטן. זה רק עוד בגד. 

אבל לבן אדם שהבגדים הם כל עולמו, למה שלא יתייחס אליהם באותה חשיבות כמו שמדען מתייחס לאיזו המצאה חדשה? מה עושה את ההגשמה הפיזית של הדמיון שלי שלי פחותה מעוד איזה ניסוי מדעי?

יצא לי לשנות פאזות מהר מאוד, בחופשת הסמסטר הזו. חזרתי לעבוד במשרה שעזבתי לתקופת החופשה, ותוך רגע הפכתי מסטודנטית פוחזת שסוחבת שקיות ענק באוטובוסים לעוד עובדת הייטק רגילה.

בהפקת האופנה האחרונה של ווג ברזיל, שבתרגום חופשי נקראית "מלאת חסד", מתייחסים בהקשר אחרי לנקודות הנ"ל שהעסיקו אותי השבוע.

לפעמים הבגדים הם לא המרכז. האנשים שמסביב הם מה שבונה אותם, הבניינים העצומים, הדת, המנהגים - לפעמים המשמעות של הבגדים היא אפסית לעומת מה שמסביבם.
בצורה מפתיעה, על הסטיילינג של ההפקה אחראית אנה דל רוסו, אותה אשה שאני נהנית מאוד לקרוא לה גזר מצומק ורקוב עם סטייל אישי דוחה להפליא, שכנראה יודע להתעדן בהפקות מסוג אלה.

לפעמים צריך לקחת צעד אחורה, ולהודות על מה שהצלחת להשיג. אני עדיין בשוק שאני לומדת את מה שתמיד חלמתי ללמוד, ואני מופתעת שהעבודה פשוט חיכתה שאחזור אליה לחופשת הסמסטר. הדברים האלה לא מובנים מאליהם.

Cheia De Graça

ווג ברזיל, פברואר 2013

צלם: Giampaolo Sgura

דוגמנית: Izabel Goulart

סטיילינג: Anna Dello Russo

שבוע טוב :)

הפקת אופנה שתעשה לכם "מה?!?!" / דפני גינס ודיוויד לה שאפל

בכל שנה ההתחלה של שנה לועזית חדשה מזיזה לי איזה נים, כשמתחילה שנה חדשה בפתח. 

איכשהו התאריך הזה השנה חולף לידי כאילו שום דבר לא קורה, כי אני בתוך איזושהי מערבולת של המון עשייה, המון לחץ. הגענו לחודש האחרון של הסמסטר, ומשום מה רק עכשיו השכלתי להבין שהלחץ רק נבנה בהדרגה - ועכשיו "יורים" עלינו את התותחים הכבדים. 

זה לא שאני חוגגת סילבסטר בכל שנה, אבל אנחנו נוהגים לחגוג עם החברים הרוסים את הנובי גוד שלהם והשנה זה אפילו לא בכיוון של לקרות. אוף.

איכשהו בדקות המועטות שהרשיתי לעצמי לשוטט באינטרנט למטרות שאינן לימודים נטו מצאתי הפקת אופנה שמייצגת נאמנה את הלך הרוח העכשווי שלי כרגע. מה שנקרא, "מה?!....".

דפני גינס (על הדוגמנית ועוד הפקת אופנה בכיכובה) מצליחה כרגיל לגרום לי להתעסק בה ובאווירה שהיא משרה סביבה, במקום בבגדים ובמה שקורה מסביבה. כאיזון לדפני, מגיע דיוויד לה שאפל, אחד הצלמים המפורסמים במאה האחרונה. לה שאפל ידוע בעיקר בזכות הצילומים הסוריאליסטיים שלו והיכולת לבנות סט היסטרי לטובת תמונות בעלות קונספט מאוד חזק.

שניה לפני ההפקה המלאה, הנה שלושה צילומים של לה שאפל שייתכן שנתקלתם בהם בעבר:

קורטני לאב הסוררת בתור מריה הקדושה, מחזיקה כביכול את קורט קוביין (בעת הצילום היה כבר מת, כמובן)

ביקורת נוקבל על הממססד, הקדושה והחברה

מייקל ג'קסון כמלאך השומר

מתוך הפקת אופנה ענקית של ווג המשתפת מעצבי אופנה ומציגה אותם כדמויות מן האגדות

בצד שמאל אנחנו רואים את אלכסנדר מקווין ז"ל

Harper's Bazaar China

 December 2012

 Daphne Guinness by David LaChapelle

שתהיה לכן שנה מוצלחת :)

איורי אופנה: לא מה שחשבתם

בזמן האחרון המרצה שלנו מדברת איתנו הרבה על המגוון העצום של ציורי אופנה, מראה לנו שלל מאיירים מוכרים ולא מוכרים בכלל ואיך האיורים מופיעים בתרבות שלנו.

אני חושבת שזה סימן של ממש, שבחודש האחרון ראיתי לפחות שלוש הפקות שונות ששילבו איורי אופנה בתוכן למגזינים שונים. 

חשבתי לחלוק איתכם את ההפקה היחידה שהיא לא ממש הפקה אלא סוג של "תערוכה" לאמנית במגזין "Solitaire", מגזין שסובב סביב נושא התכשיטים.

 Natalie Shau Fashion Illustrations

for

Solitaire magazine

October\November 2012

נטלי שו (Natalie Shau) ילידה ומתגוררת בליטואניה, המדינה האירופאית ההיא ששוכנת מצפון פולין. נטלי שו היא עוד אחת מיני רבי האמנים שמתמקדים באמנות פופ-סוריאליסטית, מקברית, גותית, שנקראית Lowbrow Art, אבל מיוחדת מאוד בדרך ההבעה שלה.

הרעיונות של נטלי שו לא מקוריים במיוחד ואני יכולה להבטיח לכם ששיטוט בתיקי עבודות של אמנים אחרים יתן לכם עבודות עם רעיונות עמוקים יותר, אבל נטלי שו לא בוחלת באמצעים כשהיא רוצה לעשות משהו - היא רב תחומית - היא מצלמת הפקות אופנה, מעצבת גרפית ועורכת את כל ההפקות, מאיירת על התמונות או מציורים, בונה פסלי תלת מימד ועוד.

בתמונות שבהפקת האופנה משולבים תכשיטים שלא הופיעו בציורים המקוריים (כיאה למגזין תכשיטים, צריך לעשות את הכסף איכשהו), כי למעשה כל התמונות שמופיעות בהפקה הזו לא יוצרו במיוחד להפקה אלא נלקחו משלל תערוכות של נטלי שו וכולן היו עבודות קודמות שנאספו לכלל מארז מנצנץ אחד.

חלק מהתמונות נלקחו מהתערוכה האחרונה שנעשתה בשיתוף פעולה עם הצייר המפורסם ריי סיזר (שאני מוכנה למכור כליה, או משהו, כדי להשיג עבודה מקורית שלו או אפילו סתם ספר ציורים שלו - הכל נמכר במחירי עתק) .

את העבודות כולן ועוד אפשר לראות באתר שלה.

לאתר של נטלי שו.

התנגשות הטיטאנים: קייט מוס ונעמי קמפבל

הייתי מצפה שדוגמניות על לא יהיו החומר המשותף שירכיב הפקת אופנה שכזו, אבל נראה שזמנים קשים או סתם התרפקות על גלי הנוסטלגיה הביאו את השתיים להתרפק זו על זו בהפקה מהממת חושים ומקסימה למגזין Interview הרוסיה החודש.

Kate Moss & Naomi Campbell

Interview Russia

December 2012

בדיוק כשתהיתי מה יהיה עתידה של קייס מוס, עכשיו שהחוזה שלה במנגו לא חודש והגרסה הצעירה שלה, מירנדה קר, הוחתמה במקומה, והגיל שלה תפס מיקום מרכזי בדיון לגבי היכולות שלה כדוגמנית בעולם הזה.

לא נראה שלקייט מוס זה הפריע, או שקריירה שלה קרובה לקצה...

האם ההפקה הזו היא בעצם חלק מטרנד הדוגמניות הזקנות? אני מקווה שלא. 

שיהיה לכם משהו חכם להגיד בפעם הבאה שאתם פוגשים פאשניסטה פלצנית:

מגזין אינטרוויו הוקם במקור על ידי אנדי וורהול, וברוב השערים אפשר למצוא את החתימה שלו מתנוססת מעל שם המגזין

שבוע נעים!

איזון עדין / הפקת אופנה רגועה בניקרגואה

תו הסיום של השבוע הפרוע הזה הוא השקט המוזר הזה. אף אחד לא יודע אם להאמין להפסקת האש, אם לחזור מהמקלט לבית, אם בטוח לנסוע הביתה באוטובוס, אבל הזכרון הקולקטיבי של כולנו כאילו נמחק - המדינה שלנו כבר התחילה להתעסק בבחירות כאילו שום דבר אחר לא קרה בשבועיים האחרונים ושום דבר אחר לא חשוב.

מדהים שנבחרי הציבור שלנו מסוגלים לבצע את השינוי המהיר הזה לטובתם האישית בלי לדאוג לשניה אחת לכל מי שנשאר מאחור במבצע הזה, שכמעט הפך למלחמה.

מצאתי הפקת אופנה מקסימה שצולמה החודש למגזין T Travel, שאינו נכלל בשורת מגזיני האופנה אלא נרשם תחת שורת התת מגזינים של New York Times. ההפקה יוצאת כל כך מההקשר של החיים שלנו עכשיו, עם הרגשה של רגיעה אמיתית.

ההפקה צולמה בנופי ניקרגואה, רפובליקה ששוכנת במרכז אמריקה. הרשיתי לעצמי לחפש אותה במפה ולמצוא איפה היא שוכנת בדיוק, כי אף פעם לא טרחתי לבדוק איפה שוכן הפלא הזה:

ההפקה צולמה על ידי ראיין מקינלי, בן 35, בוגר בית הספר לעיצוב פארסונס היוקרתי בניו יורק במגמת עיצוב גרפי. מקינלי גרף בחייו מספר פרסים שונים על העבודות הנהדרות שלו, בניהם "צלם השנה" של מגזין הצלמים האמריקאי לשנת 2003, "הצלם הטוב ביותר" על ידי מרכז הצלמים העולמי.

הנה תמונה מקסימה שהוא צילם בלי קשר להפקה הנוכחית, ועבודות נוספות שלו אפשר (וכדאי) למצוא בטאמבלר המעריצים שלו.

"A Delicate Balance" 

Karlie Kloss for T Travel Magazine

Winter 2012

אני לא יודעת כמה פוליטיקלי קורקט מה שאני הולכת להגיד עכשיו, אבל יש לי הרגשה שאני צריכה חופש מאופנה. אני מבלה שמונה שעות ביום בממוצע בלימודים, צורכת אופנה כאילו אין מחר, ואז מבלה עוד שש שעות בבית בכל יום כדי להשלים את המטלות וההגשות לכל קורס. אופנה אופנה אופנה כל היום!

אחרי חודש (וואו! הזמן עובר מהר) אני מרגישה שאני חייבת איזון עדין (סליחה על הקיטשיות, אני יודעת שזה השם של ההפקה) בחיים כדי להשאר שפויה.

ההפקה הזו באה בדיוק בזמן, להיות יפה, בלי דגש רק על הבגדים. התמונות מדברות בעד עצמן ויפהפיות מספיק כדי להיות הרקע על הדסקטופ שלי בשבועות הקרובים.

שיהיהלנו שבוע טוב ושקט :)