‏הצגת רשומות עם תוויות אלכסנדר מקווין. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אלכסנדר מקווין. הצג את כל הרשומות

17 בנובמבר 2012

תלוש מהמציאות / איריס ואן הרפן

אני מניחה שזה לא הכי פוליטיקלי קורקט לספר שאני בפאניקה, אבל אני לא יכולה לשקר לכם. את היומיים האחרונים אני מבלה בבהלה, ולצערי הרעיון שכולנו מבוהלים כאן ביחד לא מעודד אותי במיוחד.
האזעקה הראשונה בתל אביב תפסה אותי באמצע רחוב דיזנגוף, כשטיילתי עם החבר וחיפשנו לי זוג נעליים. הכי פיצוץ בועה שאפשר. התחלתי להתחרפן בצורה לא פרופורציונלית למצב, ניסיתי להתקשר מיד לאמא וכמובן שהרשת הסלולרית כבר נפלה. כולם היו מסביבי עם מבט אטום בעיניים.

בבוקר עוד דיברנו על האפשרות שטילים יגיעו למרכז והרעיון נראה לי כל כך אבסורדי ששכנעתי את עצמי בבטחה שזה ממש, אבל ממש לא הולך לקרות. חצי שעה לפני עוד דיברתי עם מוכרת מבוהלת בחנות נעליים ששמעה שנפל טיל בראשון לציון ואמרתי לה שיהיה בסדר.

הכל כל כך תלוש מהמציאות.
אני יודעת שנעים להתעסק בדברים שהם לא רק חדשות וחשבתי להנעים את זמני (וזמנכם) בהסחת דעת קלה, אבל לא יכולתי לחשוב על נושא שלא נראה פאתטי מול המצב הנוכחי.
אופנה זה דבר די שטחי, לא? הדבר הכי פחות רלוונטי כרגע זה ללכת להצטלם ולהראות את המגפונים החדשים שקניתי.


דגם מתוך הקולקציה "אסקפיזם" של איריס ואן הרפן


מתוך התלישות למציאות הזו, עלתה לי איריס ואן הרפן לראש. ון הרפן, בת 28 מהולנד, היא מאותן מעצבות שסביר להניח שהכרתם את העבודות שלה אם שוטטתם מספיק זמן באינטרנט, אבל אינה ידועה כמו מעצבי על אחרים כיוון שלא מעצבת בגדים שמיועדים לקהל הרחב וליום יום.
אם יורשה לי לומר, אני בספק אם רוב הבגדים שלה מיועדים למשהו מערב להוכחת הקונספט והאמנות לכשעצמה.

ואן הרפן למדה עיצוב אופנה באקדמיית ArtEZ שבהולנד, התמחתה אצל אלכסנדר מקווין, ומשם עברה להתמחות אצל קלאודי יונגסטרה - מעצבת אופנה שמתמחה בפיתוח טקסטילים.
אי אפשר לפספס את ההשפעה של ההתמחויות בעבודות של איריס ואן הרפן: הבגדים שלה מדברים בשפה התלת מימדית של אלכסנדר מקווין, ואת החומרים שמרכיבים את הבגדים (לאו דווקא בדים) היא מפתחת פעם בשיטות ניסיוניות וחדשניות.

ראיון מרתק עם איריס ואן הרפן על דרך העיצוב ופיתוח החומרים שלה:



ההתמחויות אצל השניים הובילו אותה להקמה של המותג שקרוי על שמה בגיל 23. בשנתיים האחרונות ואן הרפן מנויה ברשימת המעצבים המצומצמת המורשים להציג בתצוגת ה"הוט קוטור" הפריזאית.

לחצו על התמונה לצפייה בפרטים!




שיהיה לנו שבוע שקט.

27 בספטמבר 2012

געגועים לאלכסנדר מקווין

למכורות האופנה מזריקות לעצמן את ההפקות האופנה מהאינטרנט ישר לוריד אני לא הולכת לחדש כלום, אבל מי שלא מבזבזת שעה ביום (על מי אני עובדת? גם שש וגם עשר שעות אם אני בחופש ואין לי תכניות) במעבר על כל מה שחדש באינטרנט עוד לא מכירה את Fashion Gone Rough.
קודם כל, קבלו את הבלוג כבלוג מומלץ, ורוצו להרשם לעדכונים, הבלוג אוסף הפקות אופנה מכל מגזין בעולם שהכותבת הצליחה לשים עליו את ידיו, והפקות אופנה עצמאיות שצולמו במיוחד לבלוג.
השבוע פורסמה הפקה חדשה בשם “Dreaming of McQueen”, שכולה געגועים לאלכסנדר מקווין בשיאו. ההפקה הזו נחתה בדיוק במקום, כשהחסרון של מעצב ברמתו מורגש מאוד, אחרי שבועות אופנה מדשדשים במיוחד.


אני חייבת לציין שהבחירה של הבגדים והסט היתה מוזרה מאוד בהתחשב במטרת הפרוייקט: לא חשבתי שמדובר בבגדים של מקווין אלא הומאז' לעבודתו. הייתי בטוחה שמדובר בשמלה של דולצ'ה וגבאנה מהקולקציה האחרונה או זו שלפניה, בהתחשב בעובדה ששתיהן הפכו ללהיט היסטרי בכל מגזין שיצא בחודש האחרון.

מכל העבודות המעולות והאוונגרדיות של מקווין, בחרתם את מה שנראה כמו של כל מעצב אחר?



להפקה המלאה בFashion Gone Rough.

במקום להתבאס מהזכרון העמום והגרוע של אלכסנדר מקווין, בחרתי להביא כמה עבודות שלו מכל השנים, מן התצוגות ומן התערוכה שהוצגה לפני שנה.
לאחר מותו ב-2010 (בהתאבדות דרמטית, כזכור) הוצגה תערוכת Savage Beauty בניו יורק ולאחר מכן פורסם ספר עם צילומים של כל הדגמים שהוצגו בתערוכה ושלל טקסטים נפלאים שמתארים את העבודות שלו מכל השנים.


אני ממליצה ללחוץ על כל תמונה ולצפות בה בגרסה המוגדלת!

שמלה עשויה נוצות יען צבועות באדום, ולוחיות זכוכית אדומות שנועדו כדי לגרום לצופים לחשוב על דם.
השמלה היא חלק מקולקציה שיצאה במטרה לאתגר את עין הצופה ולשאול אותו "מה הוא יופי אמיתי?"

מעיל מתוך קולקציית "זה ג'ונגל שם בחוץ", שיצאה בשנת 97'.
על המעיל מודפס ציור משנת 1430, והקולציה עסקה בכלליות בפגיעות האנושית מול הטורפים האורבים

מתוך התצוגה "The Horn Of Plenty" שעסקה בהערצה העמוקה למסורת ההוט קוטור, ולחתרנות שכנגדה

מתוך התצוגה "The Horn Of Plenty"


מתוך התצוגה לאביב 2004, "נפטון" שעסקה ברומנטיקה
בתמונה ימנית התחתונה מופיעה קייט מוס כהולוגרמה, וכל הדוגמניות כולן בגובה 1.80 מטר ויותר כדי להאדיר את האפקט הדרמטי של הנשים הארוכות והאלגנטיות, כרמז לרומנטיקה

שמלת ה"צדפה", מתוך קולקציית "Irere", שמתארת את הסיפור של אישה שבירה על חוף שמתפתחת לפיראטית, כובשת, ולבסוף לאלה אמזונית.
השמלה מורכבת ממאות שכבות של אורגנזה.

צמר רקום במשי, מתוך תצוגה בשנת 2001 בשם "VOSS",

ובונוס: אלכסנדר מקווין היה אלוף התצוגות המופרעות על המסלול (תלה דוגמניות באוויר, העלה את קייט מוס כהולוגרמה, הלביש דוגמנית בשמלה לבנה וצייר עליה בגרפיטים עם מכונות, הציג תצוגה שלמה בריקודים על המסלול עם רקדנים מקצוענים והכניס אישה ערומה לתוך תא גזים שקוף), אבל להעלות משחק שחמט חי עם דוגמניות כתצוגת אופנה זה עשרים צעדים לפני כולם. תרתי משמע.




סופ"ש נעים רבותי :)

13 בספטמבר 2012

שבוע האופנה בניו יורק / אלכסנדר וונג

אני יודעת ששבוע האופנה בניו יורק לא מעניין במיוחד, אבל אני לא יכולה לשבת בשקט בלי לחלוק עם מישהו את ההתלהבות שלי מהקולקציה האחרונה של אלכסנדר וונג. זה לא שאני עוקבת באדיקות אחרי המעצב או שציפיתי לתצוגה מרהיבה במיוחד, בכל זאת, כולנו יודעות שארה"ב היא המדינה השמרנית ביותר מתוך המדינות שמציגות את שבוע האופנה (ניו יורק, לונדון, מילאנו ופריז) ודורשת אופנה "מוכנה ללעיסה" ולא "אמנות אבסטרקטית" על המסלול.
אבל משהו בתצוגה שלו פשוט שימח אותי כל כך וגרם לי לרצות את כל הבגדים אצלי בארון.

זה לא שהוא חרג מהרגיל - לא צריך לצפות לראות בגדים כמו בתצוגות של אלכסנדר מקווין או גארת פיו. הבגדים הם לחלוטין Ready to wear, מה שנקרא "ספורט אלגנט". וונג יודע מי הקהל שלו ולא חורג מהגבולות, ומספק להן קולקציות במסגרת שניתן לקבל וללבוש ביום יום.



היוש מעיל, היוש ג'קט. היו שלי בבקשה

השינוי המשמעותי היה החיתוכים וההשקעה בפרטים הקטנים. וונג העיד על הקולקציה כ"פריחה" מתוך הקולקציה הקודמת שעוצבה בתוך מגבלות צנע שנדרשו כהכרח מהמצב הכלכלי העולמי. 
המגבלות שהוסרו יצרו פריחה מחודשת של אותם רעיונות מקולקציית החורף (ללוקבוק של קולקציית הריזורט), עם השקעה מרובה בפרטים קטנים וחיתוכים עדינים של הבד. גם בחורה שאין לה מושג קלוש בתפירה יכולה לראות שמדובר בגזרות ותפירה מסובכת ובבגדים שתהליך ההכנה שלהם מורכב מאוד, ומן הנמנע שאלה יהיו יקרים יותר כתוצאה מהתהליך.









קצת דיטיילים מהבגדים:


תיק קלאצ' בתוספת תיק רשת-דייגים שמחובר אליו כחתיכה אחת


חיתוכים עדינים בחולצה מכופתרת


נעלי עקב עם רכיסה באמצע השוק


כל התמונות מstyle.com.

7 באוגוסט 2012

אזהרת טרנד: חורף בורגונדי

אני יודעת שקצת קשה לדמיין עכשיו משהו שהוא לא 30 מעלות בצל, 70% לחות וחשבון חשמל של 1000 ש"ח בגלל המזגן, אבל בעולם האופנה מתחילים כבר טפטופי הגשם הראשונים של הקמפיינים של החורף (לנוון ודולצ'ה וגבאנה לדוגמא) ואיתם הפקות האופנה המסורתיות שמבשרות את הטרנדים שילוו אותנו העונה.

אם עלתה בראשכן המחשבה "למי לעזאזל אכפת ממגזיני אופנה?", אנא הפנו את תשומת לבכן לעובדה זו: המגזינים הם אלה שיקבעו מה ימכר בבתי האופנה הלא-עילית (כלומר, מה H&M ועוד רשתות דומות ימכרו לנו בחורף). בתי האופנה פרסמו את קולקציות החורף שלהן כבר בחודש מרץ (מישהי זוכרת את התצוגה המטורפת של לואי ויטון?), אבל יקחו עוד מספר חודשים עד שהן יגיעו אלינו למדפים.

מה קורה בחודשים הארוכים שבין התצוגה לבין המכירה של הפריטים עצמם? לרשתות האופנה שנוהגות לייצר העתקים או "לקחת השראה" מבתי האופנה הגדולים יש זמן להעתיק מה שהם ראו על המסלול, ולבתי האופנה הגדולים יש זמן לחכות למכת המחץ של העורכים והסטייליסטים שיבחרו את הבגדים שיופיעו בהפקות האופנה בחודשים הלוהטים של השנה: יולי ואוגוסט שמבשרים על בוא החורף וספטמבר - הלא הוא מהדורת ספטמבר החשובה מכל של המגזינים.

אז מה בחרו המגזינים כטרנד של העונה? מישהי זוכרת בכלל מה היה בחורף שעבר? החורף שעבר היה כולו חרדל עד שיצא לכולנו מכל החורים ולשמחתי הרבה לא נראה אותו חוזר הקיץ. הצבעים יהיו כהים יותר כיאה לחורף, אבל במעבר חלק מצבעי הפסטל של הקיץ, נראה גם צבעי ביניים כמו כתום, ורוד עתיק, חום וקרמל.


קליק על התמונה לגרסה מוגדלת!

מתוך הפקת אופנה במגזין ווג סין לחודש אוגוסט

מתוך הפקת אופנה במגזין ווג סין לחודש אוגוסט

מתוך הפקת אופנה במגזין ווג סין לחודש אוגוסט

מתוך הפקת אופנה במגזין ווג סין לחודש אוגוסט

מתוך הפקת אופנה במגזין ווג סין לחודש אוגוסט



מתוך מגזין Elle לחודש אוגוסט

מתוך מגזין ווג איטליה, הפקת אופנה שמציגה את קולקציות החורף החזקות והטרנדיות. בתמונה: ג'יבנשי

מתוך מגזין ווג איטליה, הפקת אופנה שמציגה את קולקציות החורף החזקות והטרנדיות. בתמונה: מיו מיו

מתוך מגזין ווג איטליה, הפקת אופנה שמציגה את קולקציות החורף החזקות והטרנדיות. בתמונה: אלכסנדר מקווין

26 במאי 2012

קווה קווה דה לה אומה

מכל הבלוגים האחרונים שהכרתי, יש אחד שכיף לי לעקוב אחריו במיוחד. הבלוג המומלץ השבוע הוא Qua Qua, בלוג אופנה של בחור ישראלי עם ניחוח אירופאי לחלוטין בשם אסף.


כהרגלי בכל פוסט "בלוג מומלץ", ציירתי תמונה מתוך הבלוג Qua Qua



אסף, בן 26 מתל אביב, סטודנט לאמנות וקולנוע משתמש בהשכלתו הנוכחית להעשיר את עולם האופנה שלו בצורה מיוחדת. הוא מנתח את הבגדים שהוא לובש לפי השראות וזרמי אמנות, ורואה את עולם האופנה בזוית מאוד שונה מרוב הבלוגים הקיימים - שרואים אופנה בתור "יופי" בלבד.



אסף לוקח את האופנה ומפרק אותה למרכיבים קטנים, ומבחין בהם בהופעה השלמה. כל האאוטפיטים שלו מושלמים עד הפרט האחרון, דבר בנדיר במחוזות ישראל ונדיר עוד יותר במחוזות הלבוש הגברי. התמונות של הפרטים הקטנים הן החלק הכיפי בכל הבלוג שלו.

אסף מגיע להתארח פה בבלוג ב"להוציא את השלדים מהארון" ולענות לשאלון הבלוגרים שלי:


מי אייקון האופנה שלך?
אייקון אופנה? יש הרבה אבל המרכזיים הם קוקו שאנל - בגלל החלוציות והדעתנות הפמניסטית הבלתי מתפשרת שלה, אלכסנדר מק-קווין ז"ל, קארל לגלפלד ודפני גינס.
אני אוהב את מקווין ז"ל בגלל הגאונות האוונרדגיות הייחודיות, האימג'ים הבלתי מתפשרים והאמנות שהיא יוצר מהבגדים -  כל שמלה ו/או אאוטפיט שלו נראה כמו פסל מודרני, בעלת נוכחות. את קארל לגלפלד אני אוהב בגלל העוצמה והאימג' שהוא משדר, יש אצלו גם משהו מאוד אצילי, חלוצי-ראשוני ונקי בקולקציות שלו, אני מאוד אוהב את התרגום שלו.
מבחינת מתלבשים אני מאוד אוהב את דפני גינס, ממשפחת האצולה הסקוטית בגלל אורח החיים חסר הפשרות והייחודיות האקסטרווגנטית שלה לאופנה ולאמנות בכלל, היא משלבת תמיד בין השניים באופן שגורם לי להחסיר פעימה כל פעם מחדש. היא מצליחה לשמור על חלוציות וייחודיות גם בפרטי הפרטים הקטנים ביותר.


איפה אתה קונה ומשיג את הבגדים שלך?
הבגדים שלי יכולים להיות מהאינטרנט/ חנויות יד שנייה/ טופמן/ אייצ' אנד אמ וזארה. אין לי מגבלה ואף פעם לא תשמעו אותי אומר "את זה לא הייתי לובש"- נאבר סאי נאבר, אני תמיד הולך עם הכל ולא שולל ללבוש כלום. פרי יור מאינד, הכל הולך עם הכל ואין חוקים.

מה אתה אוהב באופנה?
מה שאני אוהב באופנה זה את חופש הבחירה הטמון בה את המגוון האפשריות הבלתי נגמר את הדינאמיות והשינוי שיש בשילובים הרב תרבותיים הגלומים בה, הביטוי העצמי, הוראציות השונות לאותה השראה, האפשרות לשקף ולערטל את ההבעה שלך תוך הבעת מסר ייחודי.
אני אוהב באופנה גם את האפשרות לגבש חוקים מסוימים כדי לנפץ אותן שוב ושוב.


מה הוביל אותך לפתוח בלוג אופנה משלך?
למה פתחתי את הבלוג אופנה שלי? מכמה סיבות, אמנה את 2 המרכזיות שבניהן:

1. אני קורא בלוגים של אופנה משהו כמו 5-6 שנים, וחי את ההשפעות השונות והטרנדים, ההשראות וכו'. אנשים שלא נוהגים לחשוב יותר מידי על הלבוש כאמצעי הבעה שואלים אותי "מה חשבת לעצמך שהתלבשת ככה?" או "למה יצאת דווקא ככה מהבית?" - שהשאלה הזו החלה לחזור על עצמה שוב ושוב בתדורת גבוהה (מאוד) הרגשתי צורך להשיב ולהסביר באופן "ממוסד" יותר ולא על רגל אחת.. הכוונה בבלוג היא להסביר את הדרך שבה אני מתרגם את הלך החיים וההוויה סביבי מרגשות ללבוש.

2. חלק מהרעיון של הבלוג הוא לנסות למתוח את גבולות המקובל ולהרחיב את מעגל הנורמה המוכרת, ליצור ולהציג שילובים ורעיונות שונים שיסייעו להנחיל עוד עקרונות ורעיונות חדשים ולהרחיב את מאגר הידע השגור והמוכר= לא עוד רק שילובי שחור-לבן-כחול-חום אלא ורוד עם כתום וכו'..
לאתגר את התפיסה והחשיבה האנושית.

האם יש לך איזו אמרה שאתה הולך לפיה כשאתה מתלבש/קונה בגדים?
כשאני קונה בגדים אני מנסה לתרגם טרנדים להוויה שב ה אני נמצא, ולמה שקורה סביבי או מקיף אותי. לדעתי אסור לעולם לומר "אני לא קונה בחנות XYZ" או "לעולם לא אלבש XYZ".
צריך להתאים את הבגד לאופיו של האדם ולא לשאול אנשים "איך הבגד בעיניך"- חשוב שהגזרה תהיה נוחה, אך חשוב לא פחות שהאדם הלובש את הבגד יהיה שלם וירגיש איתו בנוח, כך שידע שבגד מהווה חלק מהחזות הויזואלית שלו ולא של מי שהוא רוצה להיות.
התפיסה שלי היא ש"חיים פעם אחת - נא להתלבש בהתאם". אל תוותרו לעצמכם כדי להתכופף מול מוסכמות או תכתיבים חברתיים, תהיו תמיד מי שאתם ואל תתביישי או תצטדקו - חיו עם האמת שלכם ואל תחשבנו לאף אחד. יש מקום לטעויות וזה מקסים לראות אנשים שמעיזים וטועים אז אל תתביישו לנסות. תמיד תזכרו שכל יום הוא קסום ומיוחד מעצם טבעו החד פעמי והבלתי חוזר - נצלו את התחושה הזו להרכבת לבוש ייחודי מהול בטעם ואמירה אישית - ללא פחד וללא חשש.

מי ההשראה שלך?
ההשראה שלי בלבוש מאוד מגוונת. כל מה שמעניין או מגרה את המחשבה שלי, זה יכול להיות נושא/דמות משפיעה שלמדתי עליה, הסבים שלי משני הצדדים, אדם מעניין שראיתי ברחוב או שדיברתי איתו/ה ספר מעניין שקראתי, חוויות טובות/רעות שקראו לי או אפילו זיכרון ילדות שעבר לי בראש.
או סתם פרשנות שלי למתרחש לנגד עיני- הכל מתערבב למיקס אחד היברידי שמשפיע על בחירת הלבוש שלי.

לבלוג Qua Qua


חג שבועות שמח!

22 בפברואר 2012

שבוע האופנה בלונדון - הדפסים על המסלול

שבוע האופנה בלונדון נחשב למעניין ביותר משבועות האופנה פשוט כי הוא מתמקד בנטו אופנה שאפשר גם ללבוש ופחות בבגדים שנראים כמו יצירת אמנות (לדוגמא: אלכסנדר מקווין, יליד אנגליה הציג את העבודות האקסטרווגנטיות בפריז). גם העונה הבגדים היו נגישים וברורים, וההשקעה נעשתה בעיקר בסוגי הבדים שנבחרו לגזרות: הדפסים, דוגמאות תפורות, עבודות יד רקומות וחרוזים.

הבגדים שהוצגו השבוע התחלקו לשתי קטגוריות: המשעמיים, אבל ממש משעממים (מעילים, מעילים, ועוד מעילים משמימים) והבגדים שניכר שנעשתה עבודה טובה בתכנון של ההדפסים והרעיון הכללי שמאחורי הקולקציה.

רוקרית קז'ואלית
דנס לה וי (Dans La Vie)

ידועים בהדפסים הנהדרים שלהם
איסה לונדון (Issa London)

פריטים מתוחכמים שלא צריך להוסיף להם אקססוריז בזהב עמוק
ג'ספר קונרן (Jasper Conran)

הדפסים קרים לחורף
קינדר אגוג'יני (Kinder Aggugini)

בדים של חורף שעושים חשק לטייל בבוקר חורפי ושמשי
מרגרט האוול (Margaret Howell)

(לצפייה בפרטי הבגדים לחצו על התמונה)
קלאסיות קרירה לחורף מבדים כבדים, שמלות בעבודת יד של חרוזים כבדים ויקרים
מריוס שוב (Marios Schwab)
לתצוגה המלאה

מוסקינו צ'יפ&שיק (Cheap & Chic)

ניקול פרחי (Nicole Farhi)

(לצפייה בפרטי הבגדים לחצו על התמונה)
ניסיתי להמנע מלהביא בגדים שכוללים פרווה כיוון שאני לא תומכת בקונספט, אבל לא יכולתי להתאפק: השיק חורף רוסי הזה נהדר
טמפרלי לונדון (Temperley London)

4 בדצמבר 2011

כוכב עולה בשמי האופנה: צ'יו האו

הקולקציה האחרונה של צ'יו האו לחורף 2011, שנקראה "Serperns" (קבוצת הכוכבים בשמיים שנקראת "הנחש") היא סוג של מיקס בין העבודות המוקדמות והמופשטות של אלכסנדר מקווין לעבודות הארכיטקטוניות של ג'ארת פו והאפלה של יוז'י יממוטו.

האו, יליד שנחגאי יצר קולקציה ששובחה והופיעה בכל מגזין אופנה חשוב כמו ווג, אל, הארפרז באזאר, מגזין V והוול סטריט, הוכרז כאחד מ-25 הסינים החשובים בעולם וזכה ממש לאחרונה בפרס "Breakthrough Designer Award" (משהו כמו המעצב החדש והמוצלח בשטח) בערב המעצבים הבינלאומי של ה-WGSN.

אם כולם אומרים שזה מדהים, זה חייב להיות מדהים, לא?
אני מרגישה קצת שבויה ומחזיקה בדעה הלא אופנתית שיש כאן קצת יותר מדי רפרנסים לגארת' פו ומעצבים אחרים ופחות מדי שפה יחודית אישית. העבודות מרשימות, אבל ההרגשה היא שכבר ראיתי את כל אלה במקום אחר...

QIU HAO Autumn/Winter 2011






התמונות מ-popbee.




אלה העבודות של גארת' פו, מהשנים 2009-2010.
איכשהו אחרי שחיטטתי קצת בארכיונים של גארת' פו, התמונות של הקולקציה של צ'יו האו נראות פשוט... לא מקוריות מספיק.