דברים שכדאי לעשות ביום האחרון על פני האדמה

(בלוג זה אינו מתעלם משבוע האופנה. למרות שלא תכננתי, בסוף יצא לי לבקר בכל אחד מהימים בתצוגה, צילומים ורשמים יפורסמו בימים הקרובים)

נו? אתן מתרגשות לקראת יומכן האחרון על פני האדמה? אני מקווה  שהחדשות לא מעניינות גם אתכן.

במקום להכנס להיסטריה או להתבאס מהגשם שהולך לשטוף את הרחובות ביום שישי, הנה כמה הצעות לבילוי היום האחרון (כי אם כבר להתפגר אז בסטייל) או סתם יום שישי רגוע ונחמד:

1) צאו להכיר את סצינת העיצוב בארץ!

שימו סוף להאכלה בכפית - לכו להכיר מעצבים ישראלים שאתן לא מכירות ולא רק את מי שמוכר בקניונים בדוכנים העתק של התכשיטים בדוכן שלידו.

הסטודיו של ג'ול ולילה מיי חוגג שנה, ומשיק את הסטודיו החדש שלו במתחם נגה שביפו.

מלבד הנחות ניכרות על הפריטים שבסטודיו, זו הזדמנות מצויינת להגיע לאיזור ולקפוץ לטייל באיזור שמסביב - שוק הפשפשים נמצא במרחק רחוב אחד משם!

הנחות של עד 30%  על קולקציות חדשות / עד50% על קולקציות קודמות.

יום חמישי ה – 20 לדצמבר - בין השעות 12:00-20:00.

יום שישי ה – 21 לדצמבר - בין השעות 10:00-15:00.

סטודיו "ג'ול ולילה מיי" - רח' אפ"ק 3, מתחם נגה - יפו

הסטודיו שייך ללילה מיי (נטלי מוטליס) וג'ול (יוליה גסין),  מעצבות אקססוריז בתכשיטים שמעצבות ומייצרות את הקווים בנפרד ומוכרות את התוצרים תחת גג אחד.

את האקססוריז של נטלי פגשתי בדוכן בשוק האקססוריז בדיזנגוף לפני מספר חודשים, ואני חושבת שיהיה קל יותר לתת לתמונות לדבר בעד עצמן ולספר למה אני כל כך אוהבת אותם :)

הפריטים של ג'ול:

כל המחירים המצויינים הם לפני הנחה

משמאל: צווארון ויקטוריאני - 220 ש"ח, ימין למעלה: מעיל ניקולא - 920 ש"ח, ימין למטה: חולצת אנסטסיה - 350 ש"ח, חצאית אנה - 420 ש"ח

הפריטים של לילה:

כל המחירים המצויינים הם לפני הנחה

למעלה: שרשרת החברים של לולה - 340 ש"ח, למטה מימין: ענק מעלות - 480 ש"ח, למטה משמאל: שרשרת חותם - 320 ש"ח

2) אופנה ישראלית נגישה יותר

 בואו נודה בזה, לרובנוה קשה לעמוד במחירים של אקססוריז של מעצבים, ואם אנחנו קונות אנחנו משתדלות לעשות את זה בסיילים מעולים.

הסטודיו "מדוזה" (קצת על הסטודיו בפוסט הזה) חוגג שלוש שנים, ומביא איתו סייל שווה למדי - 40% הנחה על תיקים נבחרים.

סטודיו מדוזה – דיזנגוף 110 בחצר

בין שעות 10:30-16:30

10% על קו התכשיטים החדש של אורנמנטיקה

50% על כל התכשיטים מקו מדוזה קלאסיק.

עד %40 הנחה על כל התיקים והארנקים בסטודיו.

ימין למעלה: עגיל אורנמנטיקה - 159 ש"ח

ימין למטה: תיק מדוזו גדול - 1200 ש"ח (ימכר ביום שישי ב-720 ש"ח!)

משמאל: תכשיט גוף - 600 ש"ח

3) להרגיש את משב הרוח של האופנה העולמית

הזדמנות פז תעמוד בדרך של מי שיזדמן לו להגיע ביום שישי הזה, 21.12.12 בשעה 12:00 למוזיאון תל אביב לאמנות, כשאוצר התערוכה (אוליווייה סייאר) החדשה שתפתח השבוע "כריסטובל בלנסיאגה : אוסף אופנה פרטי" יגיע כדי לשוחח עם הקהל הרחב ולספר על התערוכה.

לא פעם ביקרתי בתערוכות והרגשתי שחסרה לי חתיכה בפאזל כדי להבין לעומק מה אני רואה - פגישה עם אוצר תערוכה היא החתיכה החסרה שתמיד מפרשת לי את המשמעות מעבר ל"הנה שמלה יפה של מעצב שמוצגת על בובה".

 התערוכה הנוכחית תציג את חייו ורוח העיצוב של מעצב האופנה הספרדי כריסטובל בלנסיאגה, 1895-1972, לתרבות הספרדית  -  אשר באה לידי ביטוי באיסוף חלקי לבוש וטקסטיל משלהי המאה ה 19 וראשית המאה העשרים.

התערוכה משלבת פריטים מן האוסף הפרטי של בלנסיאגה עם עיצובים שלו-עצמו, ומציגה את הקשרים התרבותיים וההסטוריים ביניהם, כמו כן אוסף של פריטים, כתבים וגזירי עיתון ששימשו למעצב השראה בזמנו.

כריסטובל בלנסיאגה : אוסף אופנה פרטי

הפתיחה: יום חמישי, 20 בדצמבר 2012

נעילה: 27.4.12

מוזיאון תל אביב לאמנות

 אוצר: אוליווייה סייאר, מוזיאון גליירה, פריז

אוצרת אחראית: מאירה יגיד חיימוביץ

מתוך התערוכה:

4) עיצוב ישראלי אחר

כששמעתי לפני כמה שנים שקיים תואר לעיצוב טקסטיל, שאלתי את עצמי על מה לעזאזל מדובר. רק אחרי שתי תערוכות של עבודות בטקסטיל ומפגש עם מעצבת טקסטיל הבנתי שהעולם הזה מלא מעבר למה שרובנו מדמיינים.

תערוכת טקסטילירי, חושפת אותנו לעבודות טקסטיל של מקבץ אמנים ישראלים המתייחסות להלכי רוח אישיים המתבטאים בתוך הבד, ושופכת מעט אור על תחום הטקסטיל העלום והמורכב.

קצת יותר על התערוכה אפשר לקרוא בבלוג של האוצרת - איילה רז

טקסטילירי - גלריה פריסקופ, בן-יהודה 176, תל-אביב.

14.12.12- 12.1.2013

ייתכן שתמצאו אותי בסטודיו של ג'ול ולילה מיי או בתערוכה של טקסטילירי, אם כן, תגידו שלום! :)

בלוג מומלץ: חיבוק אחד ליום

כשאני חושבת על בלוגים אהובים במיוחד, אני חושבת שהמכנה המשותף שלהם הוא התוכן. 

הקריאה היומית (אם אני מספיקה) או השבועית בבלוגים מספקת לי את הרעש הלבן מתוך הרעש הרגיל של התקשורת. לקרוא רק דברים שמעניינים אותי עם תוכן איכותי מאוד, דברים שעושים לי חיוך, דברים שמגלים לי "היי! זה קרה לעוד מישהי!" ולהכיר את הנפשות הפועלות לאט לאט. הבלוגים הטובים באמת הם אלה שהתוכן בהם הוא אמיתי ואיכותי ואורגינלי של הבלוגריות שעומדות מאחוריהן, כאלה שעומדים מאחורי כל מילה שנכתבת ולא רק מאחורי חצי מהן (להלן, מעתיקים קומוניקטים). אלה שאני קוראת את העדכון שלהם ראשונים ברשימה של הפוסטים שלא נקראו ב-RSS.

הבלוג השבוע הוא אחד מהבלוגים שאני מרגישה שלחלוטין שבו אותי בחיוך: One Hug a Day. את הבלוג מפעילה הגר ורטהים, ציירת מוכשרת שמתארת אנקדוטות קטנות מהחיים שלה בציורים מקסימים. שלא כמנהגי כפינת "בלוג מומלץ" לא ציירתי את הגר, בעיקר כי הציורים שלה מדברים בעד עצמם :)

כן, זה ההוא מ"שיט שבנות אומרות"!

והנעליים של ג'פרי קמפבל שאני מתה לקנות אבל אין לי שום תירוץ לגיטימי לקנות אותן

הגר באה להתארח אצלי בבלוג ולענות על שאלון הבלוגרים שלי. אתן מוזמנות לקרוא, היא מעוררת השראה!

ספרי לי על עצמך - איפה את חיה היום? מה את עושה בימים אלה?

הי שמי הגר ורטהים, Hug. אני מאיירת, מעצבת ובלוגרית, בוגרת שנקר המחלקה לתקשורת חזותית, מסלול איור.

אני גרה כיום בתל אביב עם בעלי המקסים ואנו מתכוננים לעבור עוד חודש, עוד לא ידוע לאן (מחפשים דירה).

מדפי הספרים שלי מתפוצצים מספרי עיצוב ואופנה וכרגע אני קוראת את הספר על סטיב ג'ובס, כדי להבין דבר או שניים על גאונות וטירוף. 

מעבר לכתיבת ואיור הבלוג שלי אני מעצבת לאתר האינטרנט belle&sue, בנוסף אני עובדת בימים אלה על מספר פרויקטים נוספים בתחום האיור, שכרגע אין ביכולתי לדבר עליהם... קצת מסתורין :)

איך הגעת לתחום העיצוב? תמיד ידעת שתהיי מאיירת?

את דרכי בעולם העיצוב התחלתי כשניסיתי להתקבל לתקשורת חזותית ועיצוב תעשייתי... דווקא רציתי להתקבל לעיצוב תעשייתי יותר, כי זה נראה לי מגניב, אבל תוך כדי המבחנים לבצלאל וחולון הבנתי שזה לא ממש התחום שלי ואני צריכה להתמקד כרגע בדו מימד. וכמובן לא התקבלתי. אבל כיום אני עוסקת גם בתלת מימד, לדוגמא- עיצוב חלל חנות הפופ אפ של בל וסו.

התקבלתי למחלקה לתקשורת חזותית ובשנה השניה כאשר נתנו לנו את האפשרות, בחרתי להמשיך במסלול איור עד סוף לימודי. הלימודים היו קשים והיו הרבה משברים, אבל ככה בסוף הבנתי מה אני רוצה לעשות כשאני אהיה גדולה.

פרוייקט הגמר שלי היה ספר קומיקס עם עוד 2 בנות מהלימודים שלי. יצרנו ספר המבוסס על ספורים מתוכנית רדיו מצוינת אמריקאית this American life.

הצצה לפרוייקט הסיום

לאחר הלימודים לקח לי קצת זמן כדי להבין לאן אני הולכת ואיך אני יוצרת לעצמי סביבה ומסגרות שמתאימות לאופי וליכולות שלי. בפברואר כשחזרתי מירח הדבש שלי, קמתי כל בוקר ב8 בבוקר וציירתי... פתאום הכל נהיה ברור ויצרתי את הבלוג שלי 1 hug a day. הבלוג, כפי שקורא פעם תיאר לי אותו,  הוא בלוג לייף סטייל תל אביבי מאויר. אני מאיירת את עצמי וחוויות שאני עוברת במהלך השנה.

באיורים שלי אני משתדלת לתת דגש לביגוד ולאופנה ובנוסף נותנת במה לאירועים תרבותיים כגון תצוגות אופנה של בוגרי שנקר ומופעים.

ממה את שואבת השראה? מי האמנים האהובים עלייך?
אני שואבת השראה מהיומיום ובנוסף משתדלת ללכת לכמה שיותר הופעות, תערוכות והצגות שאני יכולה. לאחרונה הייתי במופע יוצא דופן בניו יורק (עליו ביססתי את הפוסט האחרון שלי). יצאתי ממנו מלאת השראה שאני עדיין מרגישה שרידים שלה בכל יום שעובר.

אמנים אהובים: מודליאני (צייר), יושימוטו נארה (פסל, צייר, מאייר- הכל!), מיירה קלמן (מאיירת), גיא דזייל (מאייר), דיגלי (בלוגרית ומאיירת), ג'מה קורל (בלוגרית ומאיירת),  חואן מוניוז (פסל), לאחרונה מצאתי מדריך צמחים שהיה להורים שלי בבית וזה נתן לי המון השראה.

בכלל, אני מאד אוהבת לאסוף ספרים שהם לאו דווקא ספרי עיצוב, אלא כאלה שאני יכולה למצוא בהם השראה ממקור לא קונבנציונלי. למשל, יש לי ספר על ההיסטוריה של קעקועים (למרות שלי אין אף קעקוע).

מגזינים אהובים: אני לא קוראת כל כך הרבה מגזינים. כיום אני מתעדכנת בעיקר מבלוגים שאני אוהבת ופעם בחצי שנה קונה מגזין אופנה כלשהו. שני מגזיני עיצוב אינטרנטים ישראלים מוצלחים הם Untitled ומגזין שנקרא odd.

בלוגים מוצלחים: eat drink & chic, diglee, cut by fred.

לבלוג One hug a Day

לאתר ותיק העבודות של הגר

לעמוד הפייסבוק של One Hug a Day

בגדים ללא מכונת תפירה: המהפכה של יצחק אבקסיס

לתערוכת הבוגרים של בצלאל לא יצא לי להגיע השנה, אבל אני מאוד שמחה שבצלאל החכימו ובנו אתר בוגרים יתר נוח וקריא שקל לדפדף בו בניגוד לשנים קודמות.

עם השיטוטים נתקלתי בקולקציית גמר של יצחק אבקסיס שאין לי דרך טובה יותר לתאר את זה מ"היא העיפה לי את הפוני".

הקולקציה, "ללא תפר - הגוף כמחבר" (the non seam form - body as joint) מקשרת את נקודת המבט של אבקסיס על העתיד: מינימלי, פשטני, מחוכם.
תפיסת השטח הפיזי והחיתוכים השטוחים וההרכבה שלה לתוך תלת מימד מטורפת לחלוטין בפשטות ובמורכבות שלה ביחד. 

מתוך תיאור הקולקציה בקטלוג הבוגרים:

"פרטי  הלבוש  מתקיימים  תוך  יצירת  מערכת  יחסים  סימביוטית  בינם  לבין הגוף  באמצעיים  חומריים  וצורניים,  המתייחסים  לשדה  האופנה  במקביל להתפתחויות ומגמות טכנולוגיות בשדות מקבילים. הסדרה בכללותה עשויה ללא שימוש בתפרים אלא בטכניקה של חיתוכי לייזר."

יצרתי קשר עם יצחק, והוא סיפר לי על הפרוייקט ועל הרעיון שעמד מאחוריו.
המחשבה על עולם האופנה ש"נתקע" מאחור ניטעה בו עוד בשנה ב' של הלימודים, כשהבין שתחום עיצוב האופנה לא תואם את ההתקדמות הטכנולוגית הסביבתית שלנו. במאות הקודמות ההתקדמות הטכנולוגית התקדמה במקביל בכל תחומי החיים, והם השפיעו אחד על השני והיו דומים יחסית.
כדי להבין את ההשפעה של תחומי העיצוב אחד על השני, אפשר לקחת לדוגמא את המאה ה-18: כשאנחנו חושבים על התקופה הזו יש לנו תמונה כלשהי בראש של קו ברור של "עיצוב": הכרכרות והבגדים ונוצות הכתיבה נראים מהמאה ה-18. לעומת זאת, האייפון, הגרפיקה שהתקדמה לטכנולוגיה ממוחשבת והתעשייה הטכנולוגית התקדמו בעוד תעשיית האופנה עדיין מייצרת את הבגדים לפי אותו קונספט של מכונת תפירה - מכשיר שקיים כבר מאות שנים ולא התפתח משמעותית.

כדי להבין את הרעיון, אני ממליצה לצפות בסרטון ההסבר.
הבגדים עשויים מניאופרן בעובי 2 מ"מ.




מן הסתם צריך להבין שמדובר כאן בתפיסת קונספט של ייצור בגדים, ולאו דווקא במוצר מוגמר ובבגדים שנועדו ללבישה ליום יום.
הפרוייקט הזה כל כך עניין אותי שמזה מספר שבועות אני מראה אותו לאנשים במשרד, והתגובות מאוד מעניינות: הדיונים התחילו בהסכמה על תהליך טכנולוגי ש"נתקע", אבל גם ציינו את העובדה שהגוף שלנו, בניגוד להרבה גורמים אחרים שהשתנו במאות האחרונות (כמו האקלים), לא השתנה. הבגדים עדיין צריכים לקיים מטרה מסויימת לגוף. מצד שני, התפיסה שלנו כחברה לגבי הגוף שלנו משתנה מדי מאה ובעשורים האחרונים בתכיפות גדולה אפילו יותר. ייתכן שבעוד כמה עשורים בגדים כאלה לא יראו לנו כאלה מוזרים - העין תתרגל לתפיסת הגוף כמו שהבגדים "מגדירים" אותם, ולנו יהיה קל יותר. זה לא שכדור הארץ מתקרר בזמן האחרון :)

פרוייקט הסיום יוצג בתערוכה ניידת באירופה החל מאוקטובר.
ליצירת קשר עם יצחק אבקסיס.

פוסט זה משתתף במיזם

בקרו בעמוד הפייסבוק של "בלוגריות למען אופנה ישראלית"

ביקור בסטודיו של לני והשמלה המתנפנפת

אז מה עשינו אחרי שביקרנו במדוזה וגילינו את שופרא?

הלכנו לפגוש את לני אוזן, מעצבת אופנה צעירה שאני עוקבת אחרי העבודות שלה מאז שכתבתי על פרוייקט הגמר שלה.
מאז הפוסט, לני הספיקה תוך שנה לצמוח ולהוציא שתי קולקציות שלמות תחת מותג האופנה Lenny A Necessary Item שנמכר בכל רחבי הארץ ברשת החנויות רזילי, דרך האינטרנט ובשאר חנויות נבחרות.

הסיבה למסיבה ביום שישי היתה הפתיחה של הסטודיו, שהיתה ההזדמנות לפגוש סוף סוף את לני, שאיתה הייתי בקשר בעקבות הפוסט דאז.

השמלה האהובה עלי עם קולר בילט-אין

לוחות השראה לסטודיו

גם הבגדים של לני מיוצרים בארץ מבדים איכותיים בתפירה קפדנית, כך שיכולנו לסכם את היום הזה כיום של אופנה מקומית מוצלחת במיוחד :).

הסטודיו של לני אוזן: יוסף הנשיא 5, תל אביב. בתיאום מראש 054-2229328.

אז מה לבשתי ביום שישי?
אני בעצם קצת מרמה פה, כי אמנם היתה לי כל הכוונה להצטלם ביום שישי אבל למזג אוויר לא היתה שום כוונה להשאיר אותי לא מיוזעת ואת השיער שלי במקום, כך שלא היה שום סיכוי שאצלם אפילו תמונה אחת. את התמונות צילמנו ביום שני באוניברסיטת תל אביב, כמה דקות לפני שיעור הגרמנית שהחבר ואני הולכים אליו בשבועות האחרונים.

השמלה היא שמלה שחלמתי לתפור המון שנים ובחודש האחרון נתתי לעצמי פוש קטן ורצתי לתפור אותה. מדובר בשמלה פשוטה מאוד שלא מצריכה גזרה או יותר מדי ידע מוקדם בתפירה, השם שלה היא אינפיניטי או קונברטיבל (Infinity \ Convertible dress) וחיפוש קטן בגוגל יגלה לכן שהיא נמכרת בכל מקום אפשרי בשלל גרסאות ובמחירים היסטריים (ראיתי גם ב-200$).

אם אתן מעוניינות לקבל הסברים מפורטים לגבי השמלה ואיך תופרים אותה, הגיבו לפוסט כדי שאדע אם פוסט כזה שווה את ההשקעה :)

שמלה לא שווה כלום אם היא לא מסתובבת!

שמלה: נתפרה על ידי

סנדלים: קליגולה

עגילים: בארוניקא

לק אפור: ג'ייד

תיק: אקססוריז (נקנה לפני 3 שנים לפחות)

פנינות בדיזנגוף: מדוזה ושופרא

ביום שישי נסענו חברתי הטובה ריטה ואני ליום בילוי בתל אביב למטרת ביקורים בכל המקומות שעניינו אותנו לאחרונה.

את היום פתחנו בדיזנגוף 110, בסטודיו של "מדוזה", מותג תיקים שהחנות שלו נמצאת בתוך הסטודיו של המעצבות ממש.

אני חייבת לציין שכששמעתי על מדוזה בהתחלה הייתי מוצפת בהמון מידע מכל מיני מקומות ובלוגים שקראתי ומרוב פעילות הרגשתי קצת אנטי למותג המיוחצן, והזנחתי אותו בתודעה בצד. 

הנ"ל היה רלוונטי עד שריטה ואני ביקרנו בתערוכת תכשיט ישראלי 6 במוזיאון ישראל, ובתוך חנות המזכרות מצאנו תיקים של מדוזה. מסתבר שכל מה שהייתי צריכה זה לגעת בתיקים כדי להבין שאני בעצם קצת סתומה ואני בכלל מאוד אוהבת את הצורה שלהם והקו הנקי והעדין. בעיקר התרשמנו מאיכות החומרים והתפירה ומהעיצוב היחודי שאי אפשר לראות בשום מקום אחר, אבל לזהות מהר מאוד.

הבנתי שאני צריכה חוויה מתקנת ובעיקר לקנות ארנק חדש, אז קבעתי להפגש עם הבנות של מדוזה ולשמוע קצת על תהליך העיצוב והיצור של התיקים ולראות מה קיים בחנות היום.

תיקי גב (משמאל), 620 ש"ח

קודם כל, אי אפשר לפספס את הרצפה של הסטודיו הרגע שנכנסים ואת הקוטרסט לצבעים הבוהקים של התיקים, מעוור לרגע אבל קצת עושה שמח בלב.

הברק שמזנק לעיניים הוא הברק מהפלסטיק, הוא החומר העיקרי בתיקים שמיוצר בתהליך יצור מקומי בהטבעה בחום ב-500 מעלות,  לפי דוגמה מעוצבת מראש. יריעות הפלסטיק והבדים נתפרים אחד לשני על ידי על ידי תופר מקומי כך שלמעשה כל הייצור נעשה בארץ וסטודיו חייב לקבל נקודת זכות גדולה על כך.

תיקי פלורנס מהקולקציה החדשה - אורנמנטיקה

579 ש"ח

כל הקולקציה משלבת בין חומרים חדשים לבדים מסורתיים (לי זה הזכיר מאוד את הודו), בעוד הקולקציה הקלאסית עשויה בעיקר מפלסטיק דמוי עור.

תיקי פליסייה מהקולקציה החדשה, 560 ש"ח

שרשרת OOAK מהקולקציה החדשה, 890 ש"ח

תיקי פמלה מהקולקציה החדשה, 425 ש"ח

קלאצ'ים קשיחים מהקולקציה הקלאסית, להשיג בסטודיו בלבד

250 ש"ח

אז איך מגיעים בעצם לייצור תיקים מפלסטיק? מה הקים את מדוזה?

הסטודיו הוקם על ידי גילי רוזין ועדי זינגפר, שסיימו לימודי עיצוב תכשיטים בשנקר לפני שלוש שנים. בזמן הלימודים גילי עשתה פרוייקט בפלסטיק, וכשסיימה ללמוד המשיכה בתחום ועברה ל-PVC והטבעות וגילתה את הפוטנציאל שלו. משם עדי הצטרפה אל המיזם והסטודיו התפתח.

נשמע ששלוש שנים הן זמן סביר להקמת סטודיו, אבל אחרי קצת חיטוט באינטרנט הבנתי איזה קצב גדילה מטאורי מדוזה עברו - הן הוכרזו כעסק המבטיח של השנה בכל עיתון כלכלי אפשרי, הציגו בתערוכת Bread & Butter (תערוכת אופנה ענקית שמתקיימת בברלין שמציגה את הדברים הלוהטים הבאים) והתיקים נמכרים בחניות ברחבי אירופה.

מיני קלאצ', 320 ש"ח

אחד הפייבוריטים שלי!

תיק גב

זה התיק החדש שריטה קנתה לעצמה (טיפ: כדאי לבקר בסטודיו, המחירים יהיו קצת יותר זולים), ואני אצטרך לחכות שמדוזה יעצבו ארנק עם המון תאים כמו שאני מחפשת :)

פוווווו! זה היה הרבה מידע. אבל אני לא יכולה לשחרר אתכן בלי עוד סיפור על חנות שצמודה למדוזה שאסור בתכלית האיסור לפספס כשמגיעים לצד הזה של דיזנגוף.

חנות הנעליים שופרא בדיזנגוף 108 (לשופרא יש עוד מספר סניפים ברחבי הארץ) וקשה לפספס אותה, יש לה חלון ראווה גדול ומעוצב בצורה יפהפיה. הקונספט העיקרי הוא איסוף נעלי מעצבים מרחבי העולם והארץ כמו Trippen, Vialis, Irregular Choice, Shoola, Tsubo, שומייקר ועוד.

אני קוראת לנעליים האלה נעלי אופי.

יש שתי דרכים לנעול נעלי אופי: הדרך הראשונה היא שיהיה לך אופי מאוד מיוחד, ואת תבחרי נעל מאוד מיוחדת שתלך עם האופי הזו. יש הרבה נעליים מאוד מיוחדות בשופרא שלא ראיתי בשום מקום אחר בארץ.

הדרך השניה היא שאין לך שום אופי ולא משנה מה תנעלי, את תראי כמו אסון אופנה מהלך כי הנעליים פשוט לא יזרמו איתך.  ראי הוזהרת.

החנות מקיימת בימים אלה סייל של 20 עד 50 אחוזי הנחה על הנעליים, שימשך עד אמצע ספטמבר.

הטיפ החשוב יותר מכל הוא החדר האחורי של החנות: חדר העודפים!

הנעליים מסודרות על הקירות לפי מידות ונמכרות בהנחות רציניות מאוד (בסביבות 200 ש"ח לזוג נעליים). בהתחשב בעובדה שאפילו למידה 41 היה מגוון רחב של עודפים, זו פנינה שאין כדוגמתה.

כמה זוגות נעליים רנדומליים מהחנות:

מימין לשמאל - כל המחירים הם לאחר מבצע:

סנדל כחול של Tsubo ב-591 ש"ח

סנדל צבעוני של Irregular Choice ב-381 ש"ח

נעל-סנדל של Shoola ב-420 ש"ח

סנדל אפור-סלמון של Esska - ב-406 ש"ח

סנדל של שומייקר ב-552 ש"ח

סנדל בז' של Atelier der Sapato - ב- 516 ש"ח

לאן המשכנו משם ומה לבשתי באותו יום שישי? בפוסט הבא!

שיר דור - נסיכת הזכוכית

לפני שלושה שבועות סיפרתי על תערוכת עבודות הבוגרים של שנקר שביקרתי בה, והבטחתי להרחיב על הפרוייקטים שאהבתי במיוחד ושווים יותר מתמונה אחת.

אני שמחה לפתוח את הסדרה עם "הקו השבור", פרוייקט הגמר של שיר דור. בתערוכה הוצגה שמלה שלא התאפקתי ומיד נגעתי בה. הייתי חייבת להרגיש את החומר הזה! לי הוא נראה כמו סוכר ולחברה שבאה איתי הוא נראה כמו מלח, וכששוחחתי עם שיר התפלאתי לגלות שאני נוגעת בשמלה שעשויה מזכוכית.

קליק על כל התמונות לצפייה בגרסה המוגדלת

שיר דור היא בוגרת טריה של מגמת עיצוב אופנה בשנקר, בת 26, ילידת העיר תל אביב. הדרך לתואר בעיצוב אופנה לא היתה ישירה אל עולם האופנה, ולפני שהתחילה ללמוד עיצוב אופנה למדה שנתיים לתואר עיצוב טקסטיל בהתמחות בסריגה בשנקר. העובדה הזו לא הפתיעה אותי מאוד כי היא בולטת מאוד בדרך העבודה והיצירה הגמורה שלה - יצירת חומר חדש לחלוטין.

במסגרת חילופי סטודנטים שיר טסה להתמחות עבודה בלונדון בחברת בגיר-לונדון, שם קיבלה הזדמנות להרחבת אופקים בעולם העיצוב ולעבודה עם חברות מסחריות בגודל עולמי, ובמקביל עבדה בשבוע האופנה בלונדון מאחורי הקלעים של Thomas Tait.

אז מה זו הזכוכית הזו בעצם?
ההשראה לפרוייקט היתה אבני מינרל וחומרים דומים לסברובסקי, אך עקב עלותן הגבוהה המעצבת חיפשה את הדרכים לייצר את אותו המראה היקר והזוהר בעלות נמוכה יותר.

התוצאה הסופית היא זכוכית מרוסקת ומעורבבת בחומרים פלסטיים, יצוקה לתוך משטח שממנו הרכיבה המעצבת את הפריטים הלבישים.

תהליך ההרכבה של הבגד, מתוך רצועות יצוקות מוכנות וגמישות

תהליך העבודה של הפרוייקט כלל מחקר נסיוני שכלל נסיונות רבים עד לפיתוח החומר החדש,  ובמטרה לשלב אותו עם עולם האופנה. שיר מתכננת לפתח את הפרוייקט בעתיד למראה לביש ומסחרי ולהמשיך את המחקר עם החומר שפיתחה.

את שיר תמצאו בחודשים הקרובים בלונדון, מתחילה ללמוד במרנגוני לתואר מאסטר בעיצוב אופנה בהתמחות בגדי נשים לאחר שזכתה במלגה. 

לאתר של שיר דור.

פוסט זה משתתף במיזם

בקרו בעמוד הפייסבוק של "בלוגריות למען אופנה ישראלית"

MYKA

אז איך היה סוף השבוע שלכן? 
את הסופ"ש שלי ביליתי בבית של אמא, ומבחינתי ההוכחה הניצחת לימים רגועים באמת היא שאין מהם אפילו תמונה אחת - הייתי כל כך עסוקה ב"להיות בחופש" שלא תיעדתי לבלוג אפילו רגע יפה אחד...


ביום שבת היה רגוע ונעים, עד שנסעתי נסעתי נסעתי ובום! האוטו העלה קצת עשן ונתקע באמצע הכביש.

אין כמו להתקע עם הרכב בדרך מהצפון הביתה באמצע שום מקום (טוב, יקנעם) בשביל להבין שאי אפשר להתפשר על נעליים לא נוחות כשצריך ללכת כמה קילומטרים לתחנת דלק הקרובה (כדי לגלות שהכל סגור כי ערב תשעה באב).

בתיאום מושלם למחשבה הזאת נתקלתי בצילומים מקסימים לחלוטין לקולקציית נעליים בהשראת אוריגמי, של המותג MYKA. המותג בבעלות המעצבת מאיה ציטרון גלזר, והנעליים מיוצרות בישראל בעבודת יד.

לאתר של MYKA
מחירים הנעליים נעים בין 400 ל-700 ש"ח,
בחנות המקוונת יש מחיר לכל דגם

עוד לא יצא לי לקפוץ לסטודיו (החנות הראשית באמברלה, דיזנגוף 252 תל אביב), אבל נראה שהנעליים עונות לקריטריונים של נעליים יפות (וצבעוניות! אני חייבת להפסיק לקנות רק נעליים שחורות) ונוחות לקיץ שלא היה לי אכפת להתקע בהן כמה שעות ביקנעם עם רכב מעלה עשן.

את הצילומים ראיתי לראשונה ב - Dreed Tea, וזו הזדמנות מצויינת בשבילכן לבקר בבלוג שכותב בקביעות על האופנה בארץ.