תלוש מהמציאות / איריס ואן הרפן

אני מניחה שזה לא הכי פוליטיקלי קורקט לספר שאני בפאניקה, אבל אני לא יכולה לשקר לכם. את היומיים האחרונים אני מבלה בבהלה, ולצערי הרעיון שכולנו מבוהלים כאן ביחד לא מעודד אותי במיוחד.

האזעקה הראשונה בתל אביב תפסה אותי באמצע רחוב דיזנגוף, כשטיילתי עם החבר וחיפשנו לי זוג נעליים. הכי פיצוץ בועה שאפשר. התחלתי להתחרפן בצורה לא פרופורציונלית למצב, ניסיתי להתקשר מיד לאמא וכמובן שהרשת הסלולרית כבר נפלה. כולם היו מסביבי עם מבט אטום בעיניים.

בבוקר עוד דיברנו על האפשרות שטילים יגיעו למרכז והרעיון נראה לי כל כך אבסורדי ששכנעתי את עצמי בבטחה שזה ממש, אבל ממש לא הולך לקרות. חצי שעה לפני עוד דיברתי עם מוכרת מבוהלת בחנות נעליים ששמעה שנפל טיל בראשון לציון ואמרתי לה שיהיה בסדר.

הכל כל כך תלוש מהמציאות.

אני יודעת שנעים להתעסק בדברים שהם לא רק חדשות וחשבתי להנעים את זמני (וזמנכם) בהסחת דעת קלה, אבל לא יכולתי לחשוב על נושא שלא נראה פאתטי מול המצב הנוכחי.
אופנה זה דבר די שטחי, לא? הדבר הכי פחות רלוונטי כרגע זה ללכת להצטלם ולהראות את המגפונים החדשים שקניתי.

דגם מתוך הקולקציה "אסקפיזם" של איריס ואן הרפן

מתוך התלישות למציאות הזו, עלתה לי איריס ואן הרפן לראש. ון הרפן, בת 28 מהולנד, היא מאותן מעצבות שסביר להניח שהכרתם את העבודות שלה אם שוטטתם מספיק זמן באינטרנט, אבל אינה ידועה כמו מעצבי על אחרים כיוון שלא מעצבת בגדים שמיועדים לקהל הרחב וליום יום.

אם יורשה לי לומר, אני בספק אם רוב הבגדים שלה מיועדים למשהו מערב להוכחת הקונספט והאמנות לכשעצמה.

ואן הרפן למדה עיצוב אופנה באקדמיית ArtEZ שבהולנד, התמחתה אצל אלכסנדר מקווין, ומשם עברה להתמחות אצל קלאודי יונגסטרה - מעצבת אופנה שמתמחה בפיתוח טקסטילים.

אי אפשר לפספס את ההשפעה של ההתמחויות בעבודות של איריס ואן הרפן: הבגדים שלה מדברים בשפה התלת מימדית של אלכסנדר מקווין, ואת החומרים שמרכיבים את הבגדים (לאו דווקא בדים) היא מפתחת פעם בשיטות ניסיוניות וחדשניות.

ראיון מרתק עם איריס ואן הרפן על דרך העיצוב ופיתוח החומרים שלה:

ההתמחויות אצל השניים הובילו אותה להקמה של המותג שקרוי על שמה בגיל 23. בשנתיים האחרונות ואן הרפן מנויה ברשימת המעצבים המצומצמת המורשים להציג בתצוגת ה"הוט קוטור" הפריזאית.

לחצו על התמונה לצפייה בפרטים!

שיהיה לנו שבוע שקט.

שלדים מהארון / פוסט מיוחד להאלווין

לבלוג להוציא את השלדים מהארון חייב להיות לפחות פוסט אחד של שלדים, לא? קבלו אוסף פריטי אופנה מיוחדים עם שלדים במיוחד להאלווין שנחגג אתמול והיום.
אני כמובן הולכת לקבור את עצמי תחת הגשות של השבוע הראשון ללימודים (ולרחם על עצמי קצת הרבה), אני מקווה שלכן הולך להיות סופ"ש מוצלח ומהנה!

1. שמלת סריג בהדפס שלד
להשיג כאן.

2. טייץ שלד

להשיג כאן. אפשר להשיג את החולצות התואמות לנשים וגברים באותה חנות.

3. שמלת אמפייר בהדפס אטרקטיבי

להשיג כאן.

4. עמוד שדרה לכל מי שאין לו (מכירה כמה כאלה)

להשיג כאן.

5. סוודר בהדפס שלד לאניני טעם של בטסי ג'ונסון
להשיג כאן.

6. נעלי עקב של דסקארד 3>

להשיג כאן.

7. שמלת תחרה שלד של ג'יבנשי, קולקציית הוט קוטור 2011
כדי להשיג, אנא צרי קשר עם מנהל חשבון הבנק שלך.

8. שרשרת השלד של ויויאן ווסטווד 

להשיג כאן. אם אתן קונות, תקנו לי גם!

9. תכשיט שלם לכף היד

להשיג כאן.

10. אחת קטנה לסיום

הקלאסה הבלתי מעורערת - שמלת השלד של אלסה סקיפארלי, שנוצרה בשיתוף פעולה עם סלבאדור דאלי:

קינה לשחור משחור / ווישליסט בכייני

הנעל אמריקאית על המדף בשופרא, איך נפלו גיבורים?

אל תגידו מה המחיר, אל תבשרו בחוצות האינטרנט

פן תשמחנה הפרחות, פן תעלוזנה הפאשיוניסטות הכאפות ויקנו אותן לפני

סלחו לי על איכות התמונה;

היינו באמצע פסטיבל בירה ודי שיכורים

את הנעליים מדדתי תוך צעקות "אין מצב אני הולכת על זה חחחחחחח" (כולל ה"חחחחחח")

איך נפלתי גם אני בתוך הטרנד

ג'פרי קמפבל על מדפייך אסגוד

צר לי עליכן נעליים, נעמתן לי מאוד

נפלאות אתן מכל הנעליים בעולם ונוחות מכל נעלי עקב אחרות

אך אין לי 825 ₪ לשלם עליכן (או 501 ש"ח בסייל, אבל הם מוכרים רק מידות שלמות. אני רוצה למות. או ב-725 ש"ח בסולטראק. אני מידה 9.5, תודה.)

כמו כן, אשמח אם כל אלה יפלו דרך הארובה (טוב, אין לי. אבל אתם מוזמנים להשאיר ליד הדלת). תקראו לזה נס חנוכה, או משהו.

כמו כן #2, נסעתי לאיקאה בשמחה כדי לקנות דברים נחוצים לבית אבל בעיקר כדי להשיג את המראה שכה התלהבתי ממנה. מיותר לציין שהיא אזלה מהמלאי בשני הסניפים של איקאה בארץ. אוף.

געגועים לאלכסנדר מקווין

למכורות האופנה מזריקות לעצמן את ההפקות האופנה מהאינטרנט ישר לוריד אני לא הולכת לחדש כלום, אבל מי שלא מבזבזת שעה ביום (על מי אני עובדת? גם שש וגם עשר שעות אם אני בחופש ואין לי תכניות) במעבר על כל מה שחדש באינטרנט עוד לא מכירה את Fashion Gone Rough.

קודם כל, קבלו את הבלוג כבלוג מומלץ, ורוצו להרשם לעדכונים, הבלוג אוסף הפקות אופנה מכל מגזין בעולם שהכותבת הצליחה לשים עליו את ידיו, והפקות אופנה עצמאיות שצולמו במיוחד לבלוג.

השבוע פורסמה הפקה חדשה בשם “Dreaming of McQueen”, שכולה געגועים לאלכסנדר מקווין בשיאו. ההפקה הזו נחתה בדיוק במקום, כשהחסרון של מעצב ברמתו מורגש מאוד, אחרי שבועות אופנה מדשדשים במיוחד.

אני חייבת לציין שהבחירה של הבגדים והסט היתה מוזרה מאוד בהתחשב במטרת הפרוייקט: לא חשבתי שמדובר בבגדים של מקווין אלא הומאז' לעבודתו. הייתי בטוחה שמדובר בשמלה של דולצ'ה וגבאנה מהקולקציה האחרונה או זו שלפניה, בהתחשב בעובדה ששתיהן הפכו ללהיט היסטרי בכל מגזין שיצא בחודש האחרון.

מכל העבודות המעולות והאוונגרדיות של מקווין, בחרתם את מה שנראה כמו של כל מעצב אחר?

להפקה המלאה בFashion Gone Rough.

במקום להתבאס מהזכרון העמום והגרוע של אלכסנדר מקווין, בחרתי להביא כמה עבודות שלו מכל השנים, מן התצוגות ומן התערוכה שהוצגה לפני שנה.

לאחר מותו ב-2010 (בהתאבדות דרמטית, כזכור) הוצגה תערוכת Savage Beauty בניו יורק ולאחר מכן פורסם ספר עם צילומים של כל הדגמים שהוצגו בתערוכה ושלל טקסטים נפלאים שמתארים את העבודות שלו מכל השנים.

אני ממליצה ללחוץ על כל תמונה ולצפות בה בגרסה המוגדלת!

שמלה עשויה נוצות יען צבועות באדום, ולוחיות זכוכית אדומות שנועדו כדי לגרום לצופים לחשוב על דם.

השמלה היא חלק מקולקציה שיצאה במטרה לאתגר את עין הצופה ולשאול אותו "מה הוא יופי אמיתי?"

מעיל מתוך קולקציית "זה ג'ונגל שם בחוץ", שיצאה בשנת 97'.

על המעיל מודפס ציור משנת 1430, והקולציה עסקה בכלליות בפגיעות האנושית מול הטורפים האורבים

מתוך התצוגה "The Horn Of Plenty" שעסקה בהערצה העמוקה למסורת ההוט קוטור, ולחתרנות שכנגדה

מתוך התצוגה "The Horn Of Plenty"

מתוך התצוגה לאביב 2004, "נפטון" שעסקה ברומנטיקה

בתמונה ימנית התחתונה מופיעה קייט מוס כהולוגרמה, וכל הדוגמניות כולן בגובה 1.80 מטר ויותר כדי להאדיר את האפקט הדרמטי של הנשים הארוכות והאלגנטיות, כרמז לרומנטיקה

שמלת ה"צדפה", מתוך קולקציית "Irere", שמתארת את הסיפור של אישה שבירה על חוף שמתפתחת לפיראטית, כובשת, ולבסוף לאלה אמזונית.

השמלה מורכבת ממאות שכבות של אורגנזה.

צמר רקום במשי, מתוך תצוגה בשנת 2001 בשם "VOSS",

ובונוס: אלכסנדר מקווין היה אלוף התצוגות המופרעות על המסלול (תלה דוגמניות באוויר, העלה את קייט מוס כהולוגרמה, הלביש דוגמנית בשמלה לבנה וצייר עליה בגרפיטים עם מכונות, הציג תצוגה שלמה בריקודים על המסלול עם רקדנים מקצוענים והכניס אישה ערומה לתוך תא גזים שקוף), אבל להעלות משחק שחמט חי עם דוגמניות כתצוגת אופנה זה עשרים צעדים לפני כולם. תרתי משמע.

סופ"ש נעים רבותי :)

בגדים ללא מכונת תפירה: המהפכה של יצחק אבקסיס

לתערוכת הבוגרים של בצלאל לא יצא לי להגיע השנה, אבל אני מאוד שמחה שבצלאל החכימו ובנו אתר בוגרים יתר נוח וקריא שקל לדפדף בו בניגוד לשנים קודמות.

עם השיטוטים נתקלתי בקולקציית גמר של יצחק אבקסיס שאין לי דרך טובה יותר לתאר את זה מ"היא העיפה לי את הפוני".

הקולקציה, "ללא תפר - הגוף כמחבר" (the non seam form - body as joint) מקשרת את נקודת המבט של אבקסיס על העתיד: מינימלי, פשטני, מחוכם.
תפיסת השטח הפיזי והחיתוכים השטוחים וההרכבה שלה לתוך תלת מימד מטורפת לחלוטין בפשטות ובמורכבות שלה ביחד. 

מתוך תיאור הקולקציה בקטלוג הבוגרים:

"פרטי  הלבוש  מתקיימים  תוך  יצירת  מערכת  יחסים  סימביוטית  בינם  לבין הגוף  באמצעיים  חומריים  וצורניים,  המתייחסים  לשדה  האופנה  במקביל להתפתחויות ומגמות טכנולוגיות בשדות מקבילים. הסדרה בכללותה עשויה ללא שימוש בתפרים אלא בטכניקה של חיתוכי לייזר."

יצרתי קשר עם יצחק, והוא סיפר לי על הפרוייקט ועל הרעיון שעמד מאחוריו.
המחשבה על עולם האופנה ש"נתקע" מאחור ניטעה בו עוד בשנה ב' של הלימודים, כשהבין שתחום עיצוב האופנה לא תואם את ההתקדמות הטכנולוגית הסביבתית שלנו. במאות הקודמות ההתקדמות הטכנולוגית התקדמה במקביל בכל תחומי החיים, והם השפיעו אחד על השני והיו דומים יחסית.
כדי להבין את ההשפעה של תחומי העיצוב אחד על השני, אפשר לקחת לדוגמא את המאה ה-18: כשאנחנו חושבים על התקופה הזו יש לנו תמונה כלשהי בראש של קו ברור של "עיצוב": הכרכרות והבגדים ונוצות הכתיבה נראים מהמאה ה-18. לעומת זאת, האייפון, הגרפיקה שהתקדמה לטכנולוגיה ממוחשבת והתעשייה הטכנולוגית התקדמו בעוד תעשיית האופנה עדיין מייצרת את הבגדים לפי אותו קונספט של מכונת תפירה - מכשיר שקיים כבר מאות שנים ולא התפתח משמעותית.

כדי להבין את הרעיון, אני ממליצה לצפות בסרטון ההסבר.
הבגדים עשויים מניאופרן בעובי 2 מ"מ.




מן הסתם צריך להבין שמדובר כאן בתפיסת קונספט של ייצור בגדים, ולאו דווקא במוצר מוגמר ובבגדים שנועדו ללבישה ליום יום.
הפרוייקט הזה כל כך עניין אותי שמזה מספר שבועות אני מראה אותו לאנשים במשרד, והתגובות מאוד מעניינות: הדיונים התחילו בהסכמה על תהליך טכנולוגי ש"נתקע", אבל גם ציינו את העובדה שהגוף שלנו, בניגוד להרבה גורמים אחרים שהשתנו במאות האחרונות (כמו האקלים), לא השתנה. הבגדים עדיין צריכים לקיים מטרה מסויימת לגוף. מצד שני, התפיסה שלנו כחברה לגבי הגוף שלנו משתנה מדי מאה ובעשורים האחרונים בתכיפות גדולה אפילו יותר. ייתכן שבעוד כמה עשורים בגדים כאלה לא יראו לנו כאלה מוזרים - העין תתרגל לתפיסת הגוף כמו שהבגדים "מגדירים" אותם, ולנו יהיה קל יותר. זה לא שכדור הארץ מתקרר בזמן האחרון :)

פרוייקט הסיום יוצג בתערוכה ניידת באירופה החל מאוקטובר.
ליצירת קשר עם יצחק אבקסיס.

פוסט זה משתתף במיזם

בקרו בעמוד הפייסבוק של "בלוגריות למען אופנה ישראלית"

אוסף שלישי: אלטרנטיבה לאופנה

את סוף השבוע הזה ביליתי ברחמים עצמיים והתבכיינות על מר גורלי, כיוון שהפסטיבל אליו טסתי בשנתיים האחרונות התקיים בגרמניה גם השנה אבל אני לא הייתי שם.

להזכירכם, מדובר בפסטיבל אלטרנטיבי שאוסף אליו אנשים מהקהילה האלטרנטיבית-גותית מכל רחבי העולם ובעיקר מאירופה שכבש אותי ברגע שהבנתי מה העיקר שלו: להגיע, להנות מהמוזיקה, ולהנות מיומיים של חופש אמיתי.


עוד על פסטיבל האמפי, על המסיבה שלפני והקתדרלה הגותית, על מה תפרתי ולבשתי לפסטיבל עצמו, ואוסף נבחר של אנשים ותלבושות מהפסטיבל.

לכבוד לפינת "אוסף שלישי" החדשה בבלוג (החל משבוע שעבר), חשבתי שיהיה נחמד לבנות אוסף מזכרת לפסטיבל שלא הגעתי אליו השנה וכמזכרת לכל הפסטיבלים שלא אטוס אליהם השנה (עונת הפסטיבלים רק התחילה - אולי שמעתם על פסטיבל הוואקן, מטאל קאמפ או הטרפן) כדי לעודד את עצמי קצת.

אני חושבת שכולנו צריכים תזכורת קבועה שאופנה היא לא טרנד, ואנחנו לא חייבים לרוץ אחרי כל להיט שרץ בחנויות. האופנה שאנחנו לובשים יכולה להיות זרם אלטרנטיבי שראינו באינטרנט והיא יכולה להיות לא לבישה ליום יום, והיא לגיטימית לחלוטין כל עוד נוח לנו עם עצמנו. אנחנו לא חייבים להיות חלק מהעדר.

התמונות כולן מגלריות של צלמים שצילמו את הפסטיבל, החל מהפייסבוק ועד אתרים אלטרנטיבים גרמנים.
הרשימה המלאה של הגלריות כאן.

ראשי מתכת המוות

"ראשי המטאל", שמה של ההפקה היפהפיה ממגזין Interview לחודש מרץ, לא הניח לי עד שנזכרתי מה מצחיק אותי כל כך כשאני שומעת את זה.

תודה, חיים יבין, על עבודה עיתונאית נהדרת.

וההפקה:

Metal Headz

by Mert & Marcus 

Interview magazine 

March 2012

סופ"ש נעים!