‏הצגת רשומות עם תוויות קליגולה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות קליגולה. הצג את כל הרשומות

30 בספטמבר 2012

שמלת וינטג' משופצת לחתונה אזרחית

מכירים את הקטע הזה שאתם בני שבע עשרה ובתיכון, צעירים ופוחזים וזוגיות נראית לכם כמו איזו הזיה מסרט דיסני, ופתאום תוך רגע החיים רצים לכם נורא מהר, ושש שנים עוברות כמו כלום ואתם בני עשרים ושלוש והחברים שלכם מתחילים להתחתן סביבכם? אז החברים שלנו מתחילים להתחתן סביבנו, והזוג הראשון עשה את זה ביום שישי הזה ממש.

זו הפעם הראשונה שהייתי בחתונת שישי בצהריים, שהתחילה בשלוש בצהריים ונמשכה לתוך הערב, שנערכה בחצר וילה בכפר מעש, עם לאונג' גדול לשבת בו, בופה בצד ורחבת ריקודים על המרפסת. החופה שהיתה בעצם החלפת נדרים והכרזה על הזוג המאושר על ידי חבר טוב של השניים, התקיימה תחת חופה אמיתית שהחזיקו ארבעה בחורים.



מה לובשים לחתונת צהריים? שברתי את הראש במשך שבוע, וגם אחרי שהחלטתי הגעתי למסקנה שאולי בחרתי לא נכון כי אני הולכת למות מחום כי החתונה בחוץ בחצר בית, בלי צל ובלי מזגן. הסנדלים היו הדבר היחיד שהיה בטוח בכל האאוטפיט, כי ההזמנה ציינה שכדאי מאוד לוותר על העקבים (אירוע על דשא).
למרות הסיכון בלהזיע את עצמי למוות (מה שאכן קרה בסופו של דבר עד שמזג האוויר התקרר) בשמלה החלטתי ללבוש את מה שתכננתי בתחילת השבוע, וזו השמלה הכחולה שבתמונה.



את השמלה קיבלתי במתנה מאדר, שהכרתי אחרי כמה תגובות שלה בבלוג, מייל חמוד ופגישה אקראית באוטובוס בו היא זיהתה אותי. היא מצאה לנכון להעביר לי כמה בגדים שווים בטירוף כשירדה במשקל והחליפה את כל המלתחה שלה :).

השמלה נקנתה במקור בשוק הוינטג', ולמען האמת השוס האמיתי של השמלה הזו היא קולר הפיטר פן שלה. ביום כיפור ישבתי לשפץ את השמלה קצת כדי שתתאים לגזרה שלי, והעליתי את קו המותן שלה שהיה מאוד נמוך גבוה אל על . החתולה שלי מצאה לנכון להפריע לי בכל רגע נתון שתפרתי.

בהזדמנות זו אתן רואות את הסטודיו החדש שלי שלקח נתח גדול מהסלון (ותודה לחבר שלי שלא הרג אותי על זה)
הסטודיו ישמש אותי לכל העבודות שאני עושה עד עכשיו, ובעיקר ללימודים

 חסר לשמלה כפתור אחד למעלה, ובגלל שהכפתורים המקוריים של השמלה כל כך יפים לא רציתי להחליף לסתם כפתורים שיש לי בבית והחלטתי שלטובת החתונה אני יכולה ללכת עם השמלה הזו גם פתוחה עם גופיית תחרה מתחתיה.


העגילים הגיעו מאיביי סוף סוף. זה לקח יותר מחודשיים! עוד מישהי מרגישה שיש האטה היסטרית במשלוחים שמגיעים מחו"ל בזמן האחרון? אני חושדת שמישהו בדואר מתעצל לחלק את החבילות בזמן.
וכן, הם תואמים את הכתר בקעקוע שבגב ;).



את התיק אמא סרגה לי במתנה לפני כמה שנים, עם פרח קאלה מיוחד שמעטר אותו (הפרח האהוב עלי).


בברכת "שיהיה לי חודש של חופש נעים, כי היום זה היום האחרון שלי בעבודה!!!" ושיהיה לכן חג שמח!

23 בספטמבר 2012

געגועים לחורף / שמלת יד שניה ב-20 ש"ח

אנחנו בשיא הקיץ, אבל העובדה שהעברנו שעון הלילה לשעון חורף נותנת לי איזו אשליה נעימה לשניה שעוד מעט יתקרר קצת. אלוהים, אני לא יכולה לעמוד בחום הזה יותר.


אחרי שהחבר ואני צילמנו את התמונות ביום שישי (והלכנו לשוק לקנות תבלינים, ואכלנו פלאפל) נכנסתי הביתה ומיד הדלקתי מזגן והתפשטתי לתחתונים וחזיה. אוף.


את השמלה קניתי בסוג של הזיה אחרת. הייתי במיגרנה מהגהינום, לא ראיתי כלום מרוב הכאב. השעה היתה שבע בערב והלכתי עם משקפי שמש ברחוב. האוטובוס עצר כמה מטרים אחרי התחנה, וכל מה שראיתי זו שמלה מתנפנפת ברוח.
"השמלה הזו צריכה להיות שלי...
רגע... שמלה? חנות בגדים? בתחנה מרכזית? אני ממש הוזה."
 אבל מסתבר שהיא תמיד היתה שם ולא שמתי לב. קניתי אותה ומצאתי עוד שמלה בתוך החנות (זו שאני לובשת בתמונות) בעשרים שקלים. 


זו עוד אחת מהחנויות הישנות האלה של הכל בתוך חנות אחת, של בוכרי זקן שמחזיק ערימות של בגדים חדשים ב80-100 ש"ח לצד בגדי יד שניה ב5-30 ש"ח, וגם גרביים ותחתונים וכנראה עוד כמה דברים שפספסתי.


את השמלה לקחתי לתיקון אצל החייט וחסכתי לעצמי את הכאב ראש שבלנסות לתקן אותה לבד. אני ממש שמחה שעשיתי את זה, כי הוא עט עליה במספריים ובמכונת תפירה עתיקה (אוברלוק ידנית בת שמונים שנה!) ושיפץ אותה על מנת שתשב עלי בצורה מושלמת, ואחרי שעתיים של מדידות (מה חשבתי לעצמי שבאתי לחייט ביום שישי שלפני ערב חג?!) ו-60 ש"ח קיבלתי בחזרה את השמלה עם הבטחה לקצת חורף. לפחות הצבע קצת דומה.

16 באוגוסט 2012

ביקור בסטודיו של לני והשמלה המתנפנפת


הלכנו לפגוש את לני אוזן, מעצבת אופנה צעירה שאני עוקבת אחרי העבודות שלה מאז שכתבתי על פרוייקט הגמר שלה.
מאז הפוסט, לני הספיקה תוך שנה לצמוח ולהוציא שתי קולקציות שלמות תחת מותג האופנה Lenny A Necessary Item שנמכר בכל רחבי הארץ ברשת החנויות רזילי, דרך האינטרנט ובשאר חנויות נבחרות.
הסיבה למסיבה ביום שישי היתה הפתיחה של הסטודיו, שהיתה ההזדמנות לפגוש סוף סוף את לני, שאיתה הייתי בקשר בעקבות הפוסט דאז.


השמלה האהובה עלי עם קולר בילט-אין



לוחות השראה לסטודיו


גם הבגדים של לני מיוצרים בארץ מבדים איכותיים בתפירה קפדנית, כך שיכולנו לסכם את היום הזה כיום של אופנה מקומית מוצלחת במיוחד :).

הסטודיו של לני אוזן: יוסף הנשיא 5, תל אביב. בתיאום מראש 054-2229328.

אז מה לבשתי ביום שישי?
אני בעצם קצת מרמה פה, כי אמנם היתה לי כל הכוונה להצטלם ביום שישי אבל למזג אוויר לא היתה שום כוונה להשאיר אותי לא מיוזעת ואת השיער שלי במקום, כך שלא היה שום סיכוי שאצלם אפילו תמונה אחת. את התמונות צילמנו ביום שני באוניברסיטת תל אביב, כמה דקות לפני שיעור הגרמנית שהחבר ואני הולכים אליו בשבועות האחרונים.

השמלה היא שמלה שחלמתי לתפור המון שנים ובחודש האחרון נתתי לעצמי פוש קטן ורצתי לתפור אותה. מדובר בשמלה פשוטה מאוד שלא מצריכה גזרה או יותר מדי ידע מוקדם בתפירה, השם שלה היא אינפיניטי או קונברטיבל (Infinity \ Convertible dress) וחיפוש קטן בגוגל יגלה לכן שהיא נמכרת בכל מקום אפשרי בשלל גרסאות ובמחירים היסטריים (ראיתי גם ב-200$).

אם אתן מעוניינות לקבל הסברים מפורטים לגבי השמלה ואיך תופרים אותה, הגיבו לפוסט כדי שאדע אם פוסט כזה שווה את ההשקעה :)











שמלה לא שווה כלום אם היא לא מסתובבת!

שמלה: נתפרה על ידי
סנדלים: קליגולה
עגילים: בארוניקא
לק אפור: ג'ייד
תיק: אקססוריז (נקנה לפני 3 שנים לפחות)

22 באפריל 2012

שוק הוינטג' בדיזנגוף: טיפים למתחילות

דברים שאני אוהבת: ימי שישי, חופש, שווקים, את המצלמה שלי. בהכרח בסדר הזה, אחד אחר השני.

זה פחות או יותר סיכום יום שישי שלי, בו נסעתי לתל אביב לשוק הוינטג' שמתקיים בכל יום שלישי (מ-12:00 בצהריים עד 20:00 בערב) ובכל יום שישי (משעה 9:00 עד שעה 16:00) בכיכר דיזנגוף. השוק נמצא בלב העיר שעמוסה עד עייפה בתושבים ומבקרים, מאוכלס ע"י תיירים, אספנים, פאשניסטות ואוהבי תרבות.

השוק מחולק לשני מתחמים משני צידי הכיכר: שוק העתיקות, האקססוריז והאוספים (בולים, מדליות, גלויות ועוד) ושוק הבגדי היד שניה ווינטג'.













לשוק הבגדים הגעתי כמה פעמים לפני שהצלחתי למצוא שם בגדים, ומסתבר לי שזה לא כי הם לא היו שם - פשוט לא ידעתי לחפש. אז כשאתן מגיעות לשם, הנה כמה חוקי אצבע שכדאי לעקוב אחריהם:
  1. לא כל המוכרים מגיעים בכל הימים. לפעמים צריך להגיע כמה פעמים כדי לפגוש מוכרים שונים וסחורות שונות
  2. הגיעו לשוק עם שעה או שעתיים פנויות, ואל תתנו לאף אחד להאיץ בכן
  3. הגיעו עם בגדים צמודים שנוח למדוד מעליהם פריטי לבוש
  4. אל תתנו לבנות הכחושות וההיפסטריות שמסתובובת שם להטעות אתכן - אפשר למצוא בגדים במידה 34 וגם במידה 50 בשוק הזה, ואתן רק צריכות לחפש מספיק טוב
  5. עזבו את הדוכנים עם הבגדים שמקופלים יפה והבגדים שתלויים על קולבים: לכו לערימות המבולגנות ותתחילו לחפור. הסיבה היא שהבגדים בערימות האלה הם הרבה יותר זולים (10-50 ש"ח) בעוד רוב הבגדים שמסודרים יפים או תלויים על קולבים יעלו לכן 80-150 ש"ח, וחלק מהמוכרות ממש לא זורמות עם נסיונות התמקחות.
  6. מחפשות מידה מסויימת? תפסיקו. המידות שמצויינות על הבגדים זה כמו חג פורים, בכל יום תחפושת אחרת ומספר אחר. את יכולה להיות מידה 46 כמוני ולקנות שמלה במידה 50 ובמידה 42 ושתיהן יהיו בדיוק באותו גודל. פשוט תמדדו.
  7. שוק הוינטג' הוא אמנם שוק בסגנון הישן, אבל הטכנולוגיה השתלטה על כולנו. כיום יש מספר לא מועט של בנות שמגיעות לשוק וצדות בגדים שראו בפייסבוק של החנויות השונות שמוכרות בשוק. אלה הבגדים מהצד היקר יותר, אבל לפעמים שווים ממש. כדאי לעקוב: ענת וינטג', איה וינטג', זכאים וינטג', ליטל וינטג'.



מה לבשתי:

- שמלה מ-PLNDR (שולחים לארה"ב בלבד) שקניתי פשוט כי הבלוגרית הסופר-קולית ביקום קנתה אותה והייתי חייבת אותה גם.
- גרביונים לבנים (כי חשבתי שיהיה קר - טעות היסטרית!)
- מגפיים מקליגולה
- וסריג מ-ZIP, שעושה לי חשק לבכות. קניתי אותו בסייל סוף עונה לפני כמה שבועות ב-50 ש"ח, הוא עבר מאז שתי כביסות, ובכל כביסה התחילו להופיע בו חורים קטנים. בנתיים תפרתי יותר מעשרה חורים, וכבר מתחילים לראות את האיזור הפגוע... בשביל 50 השקלים האלה והעובדה שלא שמרתי את הקבלה של הסריג הזה אני קצת מתבאסת לפנות לחנות ולהגיד להם שהסריג הזה מתפרק.
אבל מצד שני בזמן כל כך קצר נקשרתי אליו רגשית מהר מאוד. הורוד הזה עושה לי חשק לחייך, ותמיד כדאי שיהיה פריט אחד לפחות בארון שעושה לך חשק לחייך גם אם עצוב לך. גם קניתי אותו במסע שופינג קצר עם חברה חדשה שפגשתי דרך הבלוג, והוא מסמל בשבילי הרבה מעבר לעוד סתם סריג ורוד עם נקודות. אוף.

12 במרץ 2012

פוסט לבוש: חורף, חורף, אל תלך!

החום הזה שהשתלט על ישראל ביומיים האחרונים פחות או יותר שיתק אותי, בתור מיגרניסטית (חוטפת מיגרנות על ימין ועל שמאל), שכל דבר קטן משפיע עלי: שינוי קיצוני במזג האוויר, דברים מוזרים באוכל (ביי ביי מונוסודיום גלוטומט!), סתם אנשים שמעצבנים אותי, אם ישנתי יותר או פחות מדי. 


ביום שישי בבוקר (ממש לפני התערוכה שביקרתי בה) יצאנו החבר ואני לצלם תמונות של השמלה הפייבוריטית החדשה בארון, חמש שעות אחר כך כבר הייתי קבורה בתוך חדר חשוך עם קרח על המצח, לא מסוגלת להרכיב מילים למשפטים.

כולי תקווה שהחורף הזה יתארך קצת והקיץ יחוס עלי עם המזג אוויר הנורא שלו והמיגרנות יעזבו אותי בשקט...


את השמלה קניתי ב-25 ש"ח בשוק וינטג' וסתם בגדי מעצבים שנפתח לכמה ימים בתוך עזריאלי, לא היה מקום למדוד וקניתי לגמרי על עיוור, בפעם הראשונה בחיי. הרגשתי אמיצה נורא. היא מזכירה לי ספות שיש בבתים של סבתות ועושה לי נעים בעינים, והמותן המשולש שלה מזכיר לי את הניינטיז לגמרי.

העליונית בצורה מפתיעה נקנתה בקסטרו, ארץ הערסים והמידות הקטנות.

הגרביונים מקינג ג'ורג' (כתבתי עליהם כאן).

המגפיים מקליגולה.



27 בפברואר 2012

סוף עונת התפוזים

סביר להניח שכל מי שמחזיק בפרופיל בפייסבוק מכיר את העמוד שמכחיש את קיומה של פתח תקווה, העיר הזו שאף אחד לא באמת יודע איפה היא ומה יש לעשות בה.

אי שם בחטיבה ראש העיר אסף את כל השכבה באולם הספורט ושאל אותנו מה חסר לנו, כצעירי פתח תקווה. היה שם מישהו שישב ורשם הכל בעט על דף... מעניין מה קרה עם הדף הזה.
בדיעבד אני יכולה לספר שזה היה שיעור מצויין בפוליטיקה בשבילי - איך לעשות ספין פוליטי, להשתמש בילדים בתור מביעי הדעות, איך להבטיח המון הבטחות ובעיקר איך למסמס את כל ההבטחות האלה שנה אחרי שנה...

אין לאן לצאת בערבי שישי כי הדתיים עדיין שולטים ביד רמה בעיר.
ביום שישי בצהריים יש פה אזעקה של כניסת שבת ורכב שמסתובב עם שירי שבת.
הרחובות של פתח תקווה הישנה עדיין מלוכלכים.
עדיין ממררים לאתיופים את החיים ולא נותנים לילדים ללמוד ביחד.


אבל פתח תקווה זו עדיין העיר שלי. 
בגיל שבע אמא היתה לוקחת אותי לקטוף חובזות מהשדות שהיום נרמסו תחת הבולדוזרים ועליהם נבנו שכונות עצומות חדשות.
בגיל שתים עשרה הלכתי לטייל לבד בפרדסים שהיו צמודים לשבט של הצופים.
בגיל שש עשרה הבנתי שהאנשים בעיר הזו מחוברים למציאות הרבה יותר מהאלה שחיים בתל אביב, עיר האורות, העיר שאליה הגעתי למפגשי פורומים, העיר שאלה נוסעים כדי לטעום את חו"ל.

שמלת פיטר פן: זו שפינטזתי עליה לפני כמה חודשים, mlLY
נעליים: קליגולה 


מתחת לבית שלי יש עצי תפוזים, ואנשים פשוט אוהבים אתם. התפוזים היחידים שעוד נשארו על העץ הם אלה שבצמרת ואף אחד עוד לא הצליח להגיע אליהם.  

20 בדצמבר 2011

שחררו וותרו

סתם, ככה, שתדעו - זה הפוסט ה-100 בבלוג!





בישראל הכל זה טרנדים. בחצי שנה האחרונה הספקנו למחות על הקוטג', על מחירי החיתולים, על הדיור, על הדרת נשים, על פוליטיקאים מקולקלים ושלל עוולות שקורות לנו מעצם היותנו ישראלים אהבלים שנותנים לאישים פרטיים מטומטמים להחזיק למדינה בביצים בצורה לא דמוקרטית לחלוטין.

שכחנו שעדיין אין לנו כסף לקנות מוצרי בסיס, כי על הקוטג' יש מבצע 1+1 בכל סופר.
שכחנו שאנחנו הדור הצעיר, בני העשרים, לא נהיה מסוגלים לקנות דירה בעוד עשר או עשרים שנים. אין שום סיכוי.

הכתובת על הקיר בבית העם בדב הוז נמצאת כאן כדי להזכיר לנו לא לוותר.

שמלה: תמנון
ג'קט: של סבתא ז"ל
גרביונים: קינג ג'ורג' 33
נעליים: קליגולה