פורטרט עצמי

איזו הרגשה זרה זו, להכנס לעורך של בלוגר, לפתוח פוסט חדש ולשבת מול דף ריק ולהתחיל לכתוב.

למען האמת, אין לי על מה לקשקש. אני משתדלת לנצל את החופש כדי לעשות דברים שאני אוהבת, להשתפר בטכניקות שלמדתי במהלך השנה ובעיקר לנוח.

לפני שבועיים הלכתי להופעה של אורפנד לנד (Orphand Land) ברידינג עם חברה, לבשתי שמלה עם כיסים (מאסוס, קניתי בשנה שעברה) כדי שיהיה לי איפה לשים דברים חשובים (פלאייר שחילקו לנו בתור מניפה - כי המזגן שם עלוב), טייץ כי השמלה קצרה, ואת מגפי המטאל הקבועות שלי שמגנות עלי בכל פעם מחדש כשמישהו דורך עלי/עף מכיוון הפוגו. הן כל כך קשיחות שלא מרגישים כלום, והפלטפורמות שלהן מגביהות אותי מספיק כדי שכל הגברים הגבוהים שעומדים מקדימה לא יפריעו לי להנות מההופעה.

אחרי שמציירים במשך שנה שלמה בנות במידה כלום ורבע, אין ספק שלצייר את עצמי היה תרגיל מחשבתי לא פשוט והייתי צריכה להתמודד עם העובדה שהפרופורציות שלי הן לא מה שאני רגילה לצייר בהן. 

לפני יומיים נתקלתי בפרוייקט שמנסה לעורר מודעות לפרופורציות של הדוגמניות באיורי אופנה, ומציע אלטרנטיבה לגוף נשי "רגיל" בכל מיני צורות, Tracing Real Body Models.

  

בתור תרגיל קבלה עצמית זה יכול להיות רעיון נחמד, אבל בתור אופציה אמיתית זה נראה לי כמו עוד רעיון שיש לו הגיון אבל לא יבוצע לעולם - אנחנו אוהבות לראות פנטזיות, לא מציאות. המגזינים מלאים בנשים שמחות ועשירות ומטופחות, נשים שהמימדים הפיזיים שלהן נתפסים כמושלמים ומהווים 1% מהאוכלוסייה האמיתית. למה שנהרוס לעצמנו את הכיף שבפנטזיה עם תמונת מציאות אמיתית?


ודבר אחרון - אם בא לכן שלושה פוסטרים מקסימים שאת עלותם (60 ש"ח) יתרמו לזכרון מנחם (ארגון התומך בילדים ונוער חולי סרטן ובני משפחותיהם), אפרת מקפה ויפה הרימה פרוייקט מקסים. קונים את הפוסטרים - תורמים את הכסף.

מה לבשתי היום / צילומים בג'יפה פסטורלית

אני יודעת שהתגעגעתם לזיו פני, אז טרחתי לגרור את החבר לפינה פסטורלית משהו ולצלם כמה פריטים חדשים בארון, ובו בזמן לנקות קצת את הראש וסתם לעשות שטויות.

למען האמת, הפינה הפסטורלית הזו היא קבוצה של עצים בקצה החניון של חצי חינם, האגם שמאחורי הוא שלולית בוץ מהגשם שירד כמה שעות שלפני, ואם תסתכלו טוב, משתמשים בפינה הזו בתור ערימת זבל רצינית וכל האדמה למעשה פזורה ושזורה בג'יפה. 

אבל היי, איזה מקום חמוד :)

שמלה: אסוס

גרביונים: קינג ג'ורג'

מגפונים: פלייפוט

קשת לשיער: מיכל נגרין

את המגפונים קיבלתי במתנה במסגרת השקה של "הסדרה הירוקה" בפלייפוט (FlyFoot), שלשמחתי היא לא ממש גימיק אלא באמת סדרת נעליים שמיוצרת במפעל בברזיל שממחזר את כל החומרים שלו ולא מייצר פסולת מיותרת.

הדבקים של כל הנעליים על בסיס מים אבל לא מסיסים ולכן גם לא רעילים וגם לא מסריחים כמו הריח הנפלא הזה שאני לא מסוגלת לסבול כשאני עוברת (ולא נכנסת...) לחנות של נעליים זולות.

פלייפוט ידועים בתור "נעלי נוחות" וקצת הופתעתי לגלות שיש להם מגוון של נעלי עקב שבד"כ לא נחשבות בתור "נעלי נוחות". אגב, אל תטעו - העקב הקטן של המגפונים הנ"ל לא היה לי נוח במיוחד. אם הייתי יכולה לבחור בעצמי הייתי הולכת כרגיל על עקב ברוחב אחיד כי עליו אני מרגישה הכי יציבה. הריפוד הפנימי לעומת זאת, היה מהמם. יש בו כריות וסוליה פנימית רכה). 

לגבי המחירים, קצת קשה לי להגיד מה באמת הטווח כי פלייפוט מייבאים מספר מותגים ומוכרים בתוך החנות שלהם כמה מוצרים שונים. מחירים הנעליים נעים בין 250 ל-1000 ש"ח.

בזמן שניסיתי למצוא פוזות חדשות, נזכרתי במדריך המגוחך "איך להחביא את העובדה שאת שמנה בתמונות". 

תסלחו לי אבל אני עדיין שמנה, אבל שיהיה לכן בהצלחה עם הפוזה הדבילית אם אתן מנסות אותה בעצמכן.

המשך שבוע נעים :)

שמלת וינטג' משופצת לחתונה אזרחית

מכירים את הקטע הזה שאתם בני שבע עשרה ובתיכון, צעירים ופוחזים וזוגיות נראית לכם כמו איזו הזיה מסרט דיסני, ופתאום תוך רגע החיים רצים לכם נורא מהר, ושש שנים עוברות כמו כלום ואתם בני עשרים ושלוש והחברים שלכם מתחילים להתחתן סביבכם? אז החברים שלנו מתחילים להתחתן סביבנו, והזוג הראשון עשה את זה ביום שישי הזה ממש.

זו הפעם הראשונה שהייתי בחתונת שישי בצהריים, שהתחילה בשלוש בצהריים ונמשכה לתוך הערב, שנערכה בחצר וילה בכפר מעש, עם לאונג' גדול לשבת בו, בופה בצד ורחבת ריקודים על המרפסת. החופה שהיתה בעצם החלפת נדרים והכרזה על הזוג המאושר על ידי חבר טוב של השניים, התקיימה תחת חופה אמיתית שהחזיקו ארבעה בחורים.

מה לובשים לחתונת צהריים? שברתי את הראש במשך שבוע, וגם אחרי שהחלטתי הגעתי למסקנה שאולי בחרתי לא נכון כי אני הולכת למות מחום כי החתונה בחוץ בחצר בית, בלי צל ובלי מזגן. הסנדלים היו הדבר היחיד שהיה בטוח בכל האאוטפיט, כי ההזמנה ציינה שכדאי מאוד לוותר על העקבים (אירוע על דשא).

למרות הסיכון בלהזיע את עצמי למוות (מה שאכן קרה בסופו של דבר עד שמזג האוויר התקרר) בשמלה החלטתי ללבוש את מה שתכננתי בתחילת השבוע, וזו השמלה הכחולה שבתמונה.

את השמלה קיבלתי במתנה מאדר, שהכרתי אחרי כמה תגובות שלה בבלוג, מייל חמוד ופגישה אקראית באוטובוס בו היא זיהתה אותי. היא מצאה לנכון להעביר לי כמה בגדים שווים בטירוף כשירדה במשקל והחליפה את כל המלתחה שלה :).

השמלה נקנתה במקור בשוק הוינטג', ולמען האמת השוס האמיתי של השמלה הזו היא קולר הפיטר פן שלה. ביום כיפור ישבתי לשפץ את השמלה קצת כדי שתתאים לגזרה שלי, והעליתי את קו המותן שלה שהיה מאוד נמוך גבוה אל על . החתולה שלי מצאה לנכון להפריע לי בכל רגע נתון שתפרתי.

בהזדמנות זו אתן רואות את הסטודיו החדש שלי שלקח נתח גדול מהסלון (ותודה לחבר שלי שלא הרג אותי על זה)

הסטודיו ישמש אותי לכל העבודות שאני עושה עד עכשיו, ובעיקר ללימודים

 חסר לשמלה כפתור אחד למעלה, ובגלל שהכפתורים המקוריים של השמלה כל כך יפים לא רציתי להחליף לסתם כפתורים שיש לי בבית והחלטתי שלטובת החתונה אני יכולה ללכת עם השמלה הזו גם פתוחה עם גופיית תחרה מתחתיה.

העגילים הגיעו מאיביי סוף סוף. זה לקח יותר מחודשיים! עוד מישהי מרגישה שיש האטה היסטרית במשלוחים שמגיעים מחו"ל בזמן האחרון? אני חושדת שמישהו בדואר מתעצל לחלק את החבילות בזמן.

וכן, הם תואמים את הכתר בקעקוע שבגב ;).

את התיק אמא סרגה לי במתנה לפני כמה שנים, עם פרח קאלה מיוחד שמעטר אותו (הפרח האהוב עלי).

בברכת "שיהיה לי חודש של חופש נעים, כי היום זה היום האחרון שלי בעבודה!!!" ושיהיה לכן חג שמח!

געגועים לחורף / שמלת יד שניה ב-20 ש"ח

אנחנו בשיא הקיץ, אבל העובדה שהעברנו שעון הלילה לשעון חורף נותנת לי איזו אשליה נעימה לשניה שעוד מעט יתקרר קצת. אלוהים, אני לא יכולה לעמוד בחום הזה יותר.

אחרי שהחבר ואני צילמנו את התמונות ביום שישי (והלכנו לשוק לקנות תבלינים, ואכלנו פלאפל) נכנסתי הביתה ומיד הדלקתי מזגן והתפשטתי לתחתונים וחזיה. אוף.

את השמלה קניתי בסוג של הזיה אחרת. הייתי במיגרנה מהגהינום, לא ראיתי כלום מרוב הכאב. השעה היתה שבע בערב והלכתי עם משקפי שמש ברחוב. האוטובוס עצר כמה מטרים אחרי התחנה, וכל מה שראיתי זו שמלה מתנפנפת ברוח.

"השמלה הזו צריכה להיות שלי...
רגע... שמלה? חנות בגדים? בתחנה מרכזית? אני ממש הוזה."

 אבל מסתבר שהיא תמיד היתה שם ולא שמתי לב. קניתי אותה ומצאתי עוד שמלה בתוך החנות (זו שאני לובשת בתמונות) בעשרים שקלים. 

זו עוד אחת מהחנויות הישנות האלה של הכל בתוך חנות אחת, של בוכרי זקן שמחזיק ערימות של בגדים חדשים ב80-100 ש"ח לצד בגדי יד שניה ב5-30 ש"ח, וגם גרביים ותחתונים וכנראה עוד כמה דברים שפספסתי.

את השמלה לקחתי לתיקון אצל החייט וחסכתי לעצמי את הכאב ראש שבלנסות לתקן אותה לבד. אני ממש שמחה שעשיתי את זה, כי הוא עט עליה במספריים ובמכונת תפירה עתיקה (אוברלוק ידנית בת שמונים שנה!) ושיפץ אותה על מנת שתשב עלי בצורה מושלמת, ואחרי שעתיים של מדידות (מה חשבתי לעצמי שבאתי לחייט ביום שישי שלפני ערב חג?!) ו-60 ש"ח קיבלתי בחזרה את השמלה עם הבטחה לקצת חורף. לפחות הצבע קצת דומה.

הזוכה בהגרלה, ומעללי בנועה ביסטרו ביפו

לפני הפוסט, רציתי לסגור איתכן הקוראות שני חובות כדי שלא תצטרכו לשאול מאוחר יותר:

הראשון - זוכרות את השמלה המתנפנפת? אני לגמרי מתכוונת להסביר לכן איך לתפור אותה, אני מקווה שזה יקרה עוד החודש.

והשני - ההגרלה של הבושם! ההיענות שלכן היתה מקסימה והתגובות גם כן, ואני שמחה שהייתי צריכה לערוך הגרלה ולא לבחור זוכה בתחרות כי זה בטח היה לי ממש קשה. להגרלה נרשמו 50 בנות בדיוק, והזוכה המאושרת היא...

אנה, שלחתי לך מייל, ומזל טוב! שנה טובה לשאר הבנות ותודה שביקרתן בבלוג!

עכשיו אחרי שסיימנו דברי מנהלה, אפשר לעבור לדברים חשובים ומהותיים כמו מה עשיתי ומה לבשתי בסופ"ש. אני בטוחה שלא תחיו בלעדי המידע הזה ;).

ביום שישי התחלתי את סוף השבוע בסידורים מנהלתיים ושילמתי רשמית את שכר הלימוד לשנת הלימודים הראשונה. זה כבר כל כך קרוב. משם נסעתי עם החבר לטיול קצר ביפו. ללאומי קארד יש מבצע של 1+1 על ארוחות בוקר, וכשהסתכלנו על האופציות החלטנו לצאת מתחומי מפתח תקוה ולנסוע לאכול בנועה ביסטרו במתחם המסעדות של ניר צוק, שזו המסעדה ה"שפויה" מתוך מבחר מסעדות השף היקרות יותר.

המסעדה ממוקמת בין רחובות הנמל לרחובות השווקים (כיכר השעון ושוק הפשפשים), בתוך בניין שכנראה היה בית/מסעדה אחרת לפני. העיצוב אם אפשר לקרוא לזה כך מקסים באותנטיות ומוזר באותה מידה. הקירות מתקלפים, חוטי חשמל יוצאים מהקירות, חלק מהמרצפות על הרצפה שבורות, ויצירות אמנות נהדרות תלויות על כל הקירות.  חלק שלם של המסעדה נמצא בתוך "סמטה" מוצלת.

לגבי האוכל עצמו, אני לא חושבת שהייתי מציינת את המקום כמקום תיירות חובה או הלהיט הבא ביפו. האוכל מקסים, המבחר לארוחות בוקר ענק (וגם לא יקר מאוד - הרוב בין 35-50 ש"ח לסועד) אבל ההשקעה בפרטים הקטנים לוקה בחסר. את מיץ התפוחים ומיץ הלימונדה קיבלנו מדולל לגמרי במים, ואת השקשוקה (הטעימה, אני הזמנתי עם שרימפס) קיבלנו עם לחם בלבד - בלי סלט, בלי טחינה.

באורח פלא הצלחתי לאכול שקשוקה שלמה בלי ללכלך את השמלה שלי בכלל, וזה אירוע ראוי וחשוב לציון! עלינו לחפירות הארכיאולוגיות של יפו והפרענו לתיירים מזדמנים להצטלם על הגשר בעת שצילמנו את נס השמלה הלא מלוכלכת שלי.

מגפיים על רצפה יפואית

כן. סליחה. היה הרבה סוכר בקפה הקר ששתיתי אחרי הארוחה. 

כמו כן שכחתי לציין שאני לובשת טייץ שחור שפותר לי את בעיית טרנד השמלות הקצרות מדי לאחרונה. הכל כל כך קצר עלי, שזה מביך לצאת לציבור עם שמלה שמגיע לי עד אמצע הירך. הטייץ מחנות שמאטעס רנדומלית.

התמונה הזו היא העיקר בשבילכן, כי מאז שקניתי את התיק כמעט כל בחורה שפוגשת אותי שואלת אותי מאיפה הוא. אז הוא מאיביי, והוא דמוי עור, והוא עלה לי 40 ש"ח (השקעתי יומיים ובידינג בשלוש לפנות בוקר כדי לזכות בו), וכבר ראיתי אותו נמכר במכירות פרטיות ב-200 ש"ח ובחנויות בדיזנגוף סנטר ב-250. מליון תיקים דומים יש באיביי, ואם תפסיקו להיות עיוורות ותתחילו לחפש אלטרנטיבות שפויות באינטרנט, תמצאו שעל תיקים ביצור המוני מסין לא צריך לשלם כל כך הרבה.

זה נושא שנדון ונטחן עד דק לאחרונה בבלוגי אופנה בארץ, אז אני לא צריכה לספר לכן מי מהחנויות מספרות לכם שהן "מעצבות" מוצרים אבל בפועל מוכרות לכן מוצרים מסין. אני רק יכולה לתת לדוגמא את העגילים שאתן רואות עלי פה בפוסט, שקניתי באסוס, וראיתי כמעט שנה אחר כך על המדפים בפוראבר 21 בוורסיה מעט שונה, ובול אותו הדבר בחנויות אחרות: במחיר כפול.

שבוע טוב שיהיה לכן :)

ביקור בסטודיו של לני והשמלה המתנפנפת

אז מה עשינו אחרי שביקרנו במדוזה וגילינו את שופרא?

הלכנו לפגוש את לני אוזן, מעצבת אופנה צעירה שאני עוקבת אחרי העבודות שלה מאז שכתבתי על פרוייקט הגמר שלה.
מאז הפוסט, לני הספיקה תוך שנה לצמוח ולהוציא שתי קולקציות שלמות תחת מותג האופנה Lenny A Necessary Item שנמכר בכל רחבי הארץ ברשת החנויות רזילי, דרך האינטרנט ובשאר חנויות נבחרות.

הסיבה למסיבה ביום שישי היתה הפתיחה של הסטודיו, שהיתה ההזדמנות לפגוש סוף סוף את לני, שאיתה הייתי בקשר בעקבות הפוסט דאז.

השמלה האהובה עלי עם קולר בילט-אין

לוחות השראה לסטודיו

גם הבגדים של לני מיוצרים בארץ מבדים איכותיים בתפירה קפדנית, כך שיכולנו לסכם את היום הזה כיום של אופנה מקומית מוצלחת במיוחד :).

הסטודיו של לני אוזן: יוסף הנשיא 5, תל אביב. בתיאום מראש 054-2229328.

אז מה לבשתי ביום שישי?
אני בעצם קצת מרמה פה, כי אמנם היתה לי כל הכוונה להצטלם ביום שישי אבל למזג אוויר לא היתה שום כוונה להשאיר אותי לא מיוזעת ואת השיער שלי במקום, כך שלא היה שום סיכוי שאצלם אפילו תמונה אחת. את התמונות צילמנו ביום שני באוניברסיטת תל אביב, כמה דקות לפני שיעור הגרמנית שהחבר ואני הולכים אליו בשבועות האחרונים.

השמלה היא שמלה שחלמתי לתפור המון שנים ובחודש האחרון נתתי לעצמי פוש קטן ורצתי לתפור אותה. מדובר בשמלה פשוטה מאוד שלא מצריכה גזרה או יותר מדי ידע מוקדם בתפירה, השם שלה היא אינפיניטי או קונברטיבל (Infinity \ Convertible dress) וחיפוש קטן בגוגל יגלה לכן שהיא נמכרת בכל מקום אפשרי בשלל גרסאות ובמחירים היסטריים (ראיתי גם ב-200$).

אם אתן מעוניינות לקבל הסברים מפורטים לגבי השמלה ואיך תופרים אותה, הגיבו לפוסט כדי שאדע אם פוסט כזה שווה את ההשקעה :)

שמלה לא שווה כלום אם היא לא מסתובבת!

שמלה: נתפרה על ידי

סנדלים: קליגולה

עגילים: בארוניקא

לק אפור: ג'ייד

תיק: אקססוריז (נקנה לפני 3 שנים לפחות)

מה לעשות עם שרשרת מכוערת? DIY על רגל אחת

סיפרתי כבר בעבר שאני נוהגת להגיע למפגשי החלפות בגדים כדי למסור בגדים מארוני הפרטי ולקחת הביתה בגדים חדשים, אז הנה תוצאות ההחלפה האחרונה: 

שרשרת. יוצא שבפעם בכמה מפגשים אני יוצאת בלי בגדים בכלל (ומתבאסת קשות כמובן) מהמפגש, הפעם התעקשתי לא לחזור בידים ריקות ולקחתי איתי שרשרת שהונחה בצד יתומה ואף אחת לא רצתה לקחת הביתה. היא מוזרה וגרוטסקית בשבילי ויותר מדי רעש וצלצולים ולקחו לי חמש דקות תמימות לשחרר את כל החלקים שהסתבכו אחד בשני, אבל אני באופי שלי זבלנית מקצועית - אוספת זבל הביתה שיום אחד אעשה איתו משהו.

לשמחתי שלא כמו שאר הדברים שאני אוספת ועושה איתם כלום, את השרשרת הזו לקחתי כנסיון ראשון בתכשיטים. אחרי הביקור בחרוז כזה התמלאתי חשק לנסות לייצר תכשיטים משלי. החלטתי לנסות לייצר מעבדת חומרים משלי ולבדוק איך הם מתנהגים ותוך כדי להשתמש בתוצרים מהניסויים שלי.

השולחן בסלון נראה כמו מעבדה של חוליית טרור, עם כל מיני חומרים כימיים וחומרים טבעיים, ופליירים ומתכות ושיפודי עץ וחוטים, ושלושה סוגים של דבק מגע.

וכך נראית השרשרת שלי בסופו של דבר.

אני לא בן אדם של אקססוריז כל כך, וכדי להתחבר למשהו אני צריכה שהוא יהיה לי מאוד נוח וירגיש טוב עם הגוף ולא יציק לי במהלך היום (הסיכוי שתראו אותי עם שרשראות ענק או צמידים רועשים קלוש), והמטרה העיקרית שלי היתה לייצר משהו עם צורה אורגנית.

איך עשיתי את זה:

• פירקתי את השרשרת המקורית ובחרתי את אחת הרצועות באורך שהתאים לי
• חיברתי את הסוגר של השרשרת
• ייצרתי תליונים מפורצלן קר שדומים לשרשרת המקורית וחיכיתי שיתייבשו במשך 24 שעות
• השחלתי את התליונים בעזרת חוט רקמה לבן
• הדבקתי את התליונים אחד לשני עם דבק 3 שניות נוזלי

היי!

בתמונה:

אני רעננה וחביבה על בוקר. כל כך נדיר שאנשים שאלו אותי מה קרה

שמלת תכלת מ-H&M

שרשרת שהכנתי בעצמי

אם גם אתן מעוניינות ליצור תכשיטים בעצמכן, כאן יש שלל מדריכים לתכשיטים.

DIY בכאילו

ביום שישי בצהריים יצאתי לכיוון רמת החיל כדי לחגוג יום הולדת לידיד במוזס. במחשבה לאחור אני ממש מטומטמת שבכלל הסכמתי לצאת בחום הזה לאנשהו, ואני צריכה להאשים את עצמי על כל רגע שבו רציתי למות מהחום ולא יכולתי ללכת אפילו מטר אחד בלי להזיע בשלל מקומות שלא נעים לגלות שהגוף יודע להזיע בהם.

לפני שנסעתי לרמת החיל הלכתי ברגל לדואר כדי לאסוף שני פריטים מהממים שהזמנתי מאסוס: נעליים שהיו קטנות עלי במידה אחת שלמה מהמידות הרגילות שלהם, ושמלה שגיליתי שיש לה עצמות מחוך בחזה, מה שגרם לה לשבת עלי ממש לא טוב וגם לא להסגר. 

נראה לי שזה סימן מאלוהי האינטרנט להפסיק להזמין משם לכמה חודשים. אני מוצאת עצמי מחזירה פריטים יותר משאני משאירה בזמן האחרון, וכנראה שאני עושה טעות בהערכה שלי לשמלות או שאסוס התחילו לזייף קצת בגזרות שלהם.

חיפשתי בארון שמלה קלילה לקיץ אך מספיק חגיגית ליום הולדת, ומצאתי את שמלת הג'ינס של H&M שקניתי בסייל לפני כמה שבועות. הבד של השמלה דק הרבה יותר מג'ינס ממוצע מה שהקל עלי קצת עם החום...

את השרשרת עשיתי בעצמי במסגרת השקת "תכשיט אקספרס" שהוזמנתי אליה.

תכשיט אקספרס הוא שירות חדש בשיטת "עשה זאת בעצמך" - בוחרים את התכשיט שרוצים להכין, מקבלים את כל החומרים והדרכה צמודה ויושבים להכין אותו בחנות.

כל ההכנה לוקחת בסביבות 40 דקות, אני אישית מצאתי את זה כחוויה כיפית לעצלניות שכמוני. אני אוהבת לאסוף אלף ואחד מדריכים להכנת תכשיטים אבל לא מוצאת את עצמי יושבת ועושה את זה באמת (בעיקר כי זה כאב ראש לחפש את החומרים המתאימים וללכת לקנות אותם), וכשהולכים לשבת בסטודיו שבחנות זה באמת קורה ובאמת יוצאים עם שרשרת מוכנה.

שרשרת: 230 ש"ח, צמיד: 160 ש"ח

 

שרשרת: 290 ש"ח, עגילים: 125 ש"ח

שרשרת: 270 ש"ח

להשיג ב"חרוז כזה", בוגרשוב 84 תל אביב (מאחורי דיזינגוף סנטר).

להוציא את השמנות מהארון: תמנון

בתשואות ומחיאות כפיים, אני שמחה להחזיר את פינת "להוציא את השמנות מהארון" לאחר הפסקה ארוכה. עכשיו כשהראש שלי לא טרוד בהכנת תיק עבודות, התכוננות למבחני הקבלה בשנקר וציפייה לתשובה המיוחלת יש לי הרבה זמן לטייל בחנויות ולחפש השלמות נחוצות לארוץ הקיץ שלי.


בשבועות האחרונים נפלה עלי ההבנה שהקיץ הגיע אבל הארון שלי ממש לא מוכן אליו: כל השמלות שבארון שלי עם שרוול ארוך או מבד עבה ומחמם...
השמלה האהובה והנחרשת בשנה האחרונה בארון שלי היא ההיא מתמנון, כך שנראה לי אך הגיוני ללכת ולבדוק מה חדש בקולקציית הקיץ הנוכחית של תמנון. כשאני הולכת לקנות בתמנון אני פונה לסניף בקניון ביאליק ברמת גן (לשעבר אלרם), על פינת ביאליק בז'בוטינסקי כיוון שהוא גדול מאוד יחסית לשאר הסניפים שביקרתי בהם.

ככלל אצבע כל השמלות עומדות בטווח XS-S-M-L, ומסתבר שמזה כמה עונות תמנון מחזיקים במידה L ששווה פחות או יותר למידה 46-48 או 16-18 במידות בריטיות של אסוס (אבל לא תמיד - המידות לא תמיד אחידות וחייבים למדוד הכל) בנוסף לג'ינסים שקיימים בדגמים מסויימים עד מידה 46.

חיובי בתמנון: תמנון הוא בחירת הבגדים: רוב השמלות עשויות מטריקו איכותי שלא דוהה בכביסה שנמתח מספיק כדי לאכלס בנות בשלל מידות, בגזרות פשוטות שלא מסבכות את ההתאמה של הבגדים יותר מדי.
שלילי בתמנון: כל הבגדים פשוטים מאוד, ומתאימים ליום יום בלבד. האחידות במידות בין הדגמים היא לא 100%.

השמלות החדשות בארון שלי מימין לשמאל:

שמלה פרחונית (קניתי את הדגם בורוד ובלבן), 39.90 ש"ח

שמלה עם חגורת כיווצים (קניתי את הדגם בשחור), 29.90 ש"ח

שמלה פרחונית אפורה, 29.90

שמלת פרינסס קלילה (נשארה בשחור בלבד בחנות), 19.9

והנה עוד כמה דגמים נחמדים שלא היו בחנות / לא התאימו לי / לא נשארו במידה שלי:

מימין לשמאל, למעלה למטה:

שמלה עם כיווצים במותן, 39.90

טוניקה עם הדפס, 29.90

שמלה עם תחרה בגב, 49.90

טוניקת ציפורים, 49.90

שמלה מכופתרת, 89.90

חולצת מלחים מפוספסת, 49.90

חולצת עם צווארון פיטר פן מנוקד, 39.90

לאתר של תמנון עם קטלוג ומחירים.

שוק הוינטג' בדיזנגוף: טיפים למתחילות

דברים שאני אוהבת: ימי שישי, חופש, שווקים, את המצלמה שלי. בהכרח בסדר הזה, אחד אחר השני.

זה פחות או יותר סיכום יום שישי שלי, בו נסעתי לתל אביב לשוק הוינטג' שמתקיים בכל יום שלישי (מ-12:00 בצהריים עד 20:00 בערב) ובכל יום שישי (משעה 9:00 עד שעה 16:00) בכיכר דיזנגוף. השוק נמצא בלב העיר שעמוסה עד עייפה בתושבים ומבקרים, מאוכלס ע"י תיירים, אספנים, פאשניסטות ואוהבי תרבות.

השוק מחולק לשני מתחמים משני צידי הכיכר: שוק העתיקות, האקססוריז והאוספים (בולים, מדליות, גלויות ועוד) ושוק הבגדי היד שניה ווינטג'.

לשוק הבגדים הגעתי כמה פעמים לפני שהצלחתי למצוא שם בגדים, ומסתבר לי שזה לא כי הם לא היו שם - פשוט לא ידעתי לחפש. אז כשאתן מגיעות לשם, הנה כמה חוקי אצבע שכדאי לעקוב אחריהם:

1. לא כל המוכרים מגיעים בכל הימים. לפעמים צריך להגיע כמה פעמים כדי לפגוש מוכרים שונים וסחורות שונות
2. הגיעו לשוק עם שעה או שעתיים פנויות, ואל תתנו לאף אחד להאיץ בכן
3. הגיעו עם בגדים צמודים שנוח למדוד מעליהם פריטי לבוש
4. אל תתנו לבנות הכחושות וההיפסטריות שמסתובובת שם להטעות אתכן - אפשר למצוא בגדים במידה 34 וגם במידה 50 בשוק הזה, ואתן רק צריכות לחפש מספיק טוב
5. עזבו את הדוכנים עם הבגדים שמקופלים יפה והבגדים שתלויים על קולבים: לכו לערימות המבולגנות ותתחילו לחפור. הסיבה היא שהבגדים בערימות האלה הם הרבה יותר זולים (10-50 ש"ח) בעוד רוב הבגדים שמסודרים יפים או תלויים על קולבים יעלו לכן 80-150 ש"ח, וחלק מהמוכרות ממש לא זורמות עם נסיונות התמקחות.
6. מחפשות מידה מסויימת? תפסיקו. המידות שמצויינות על הבגדים זה כמו חג פורים, בכל יום תחפושת אחרת ומספר אחר. את יכולה להיות מידה 46 כמוני ולקנות שמלה במידה 50 ובמידה 42 ושתיהן יהיו בדיוק באותו גודל. פשוט תמדדו.
7. שוק הוינטג' הוא אמנם שוק בסגנון הישן, אבל הטכנולוגיה השתלטה על כולנו. כיום יש מספר לא מועט של בנות שמגיעות לשוק וצדות בגדים שראו בפייסבוק של החנויות השונות שמוכרות בשוק. אלה הבגדים מהצד היקר יותר, אבל לפעמים שווים ממש. כדאי לעקוב: ענת וינטג', איה וינטג', זכאים וינטג', ליטל וינטג'.

מה לבשתי:

- שמלה מ-PLNDR (שולחים לארה"ב בלבד) שקניתי פשוט כי הבלוגרית הסופר-קולית ביקום קנתה אותה והייתי חייבת אותה גם.

- גרביונים לבנים (כי חשבתי שיהיה קר - טעות היסטרית!)

- מגפיים מקליגולה

- וסריג מ-ZIP, שעושה לי חשק לבכות. קניתי אותו בסייל סוף עונה לפני כמה שבועות ב-50 ש"ח, הוא עבר מאז שתי כביסות, ובכל כביסה התחילו להופיע בו חורים קטנים. בנתיים תפרתי יותר מעשרה חורים, וכבר מתחילים לראות את האיזור הפגוע... בשביל 50 השקלים האלה והעובדה שלא שמרתי את הקבלה של הסריג הזה אני קצת מתבאסת לפנות לחנות ולהגיד להם שהסריג הזה מתפרק.

אבל מצד שני בזמן כל כך קצר נקשרתי אליו רגשית מהר מאוד. הורוד הזה עושה לי חשק לחייך, ותמיד כדאי שיהיה פריט אחד לפחות בארון שעושה לך חשק לחייך גם אם עצוב לך. גם קניתי אותו במסע שופינג קצר עם חברה חדשה שפגשתי דרך הבלוג, והוא מסמל בשבילי הרבה מעבר לעוד סתם סריג ורוד עם נקודות. אוף.