אני מניחה שאם הגעתן לבלוג שלי אתן כנראה קוראות בעוד כמה בלוגים, מגזינים או אתרים והספקתן לקרוא מספיק ביקורות על התצוגות הספציפיות בשבוע האופנה.
לא אייבש אתכן בביקורות נוספות משלי כי זה פשוט מיותר - יש מספיק מקומות אחרים שידווחו בכל רגע נתון על הקולקציות.
אז מה כן יש לי לספר?
לא תשמעו ממני ששבוע האופנה הוא הבית השני שלי ויש לי מושג במה מדובר בכלל. וואלה, בשנה שעברה בדיוק התחלתי עבודה חדשה ולא יכולתי להרשות לעצמי להעדר מהמשרד, בשבוע האופנה שהתקיים לפני מספר שבועות הייתי עמוסה בהגשות ולמען האמת, גם לשבוע האופנה הזה לא היתה לי כוונה להגיע מאותה סיבה ואת הכרטיסים ארגנתי ברגע האחרון.
מתוך תצוגת האופנה "בואי כלה" של שנקר בשיתוף עם בית התפוצות
השמלה בעיצוב מור כפיר
(צילום: על ידי)
מתוך תצוגת האופנה "בואי כלה" של שנקר בשיתוף עם בית התפוצות
(מתנצלת, פספסתי את שם המעצבת)
(צילום: על ידי)
מתוך הפינאלה בתצוגת האופנה "בואי כלה" של שנקר בשיתוף עם בית התפוצות
(צילום: על ידי)
אז מה לומדים מחוויית שבוע האופנה בעצם?
1. קודם כל שההנחה הבסיסית שרוב האנשים מגיעים לאירוע בשביל השואו נכונה. אנשים באים כדי להצטלם, שידעו שהם היו שם, לעתים בנפיחות עצמית.
2. אחרי שמסננים את אנשי ה"באתי לאירוע לבושה במותג אנא צלמו אותי לפינת המתלבשת הטובה" מגלים אסופת אנשי תעשיה רציניים שדי מעניין לשמוע מה שיש להם להגיד. בכמה מילים אפשר להגיד שמה שהם כותבים כביקורת על תצוגה הוא כאפס לעומת מה שהם יגידו לחברים שלהם.
הפינאלה בתצוגת האופנה של "אלמביקה"
(צילום: על ידי)
ריף כהן חורכת את הבמה בהופעה על המסלול של אלמביקה
(צילום: על ידי)
אני אישית מפנטזת על השמלה שלה
3. כשיוצאים מתצוגה לכל אחד יש מה להגיד - ולכולם יש דעות מאוד שונות. הביקורת שאנחנו קוראים אומרת דבר אחד אבל בשטח יש עוד אלף דעות נוספות.
הבנתי שלגמרי מותר לי לא לאהוב דברים שמישהו "חשוב" אוהב מאוד, פשוט כי הדעה שלו היא בסך הכל דעה (אם כי לידע שלו לגבי התעשייה וההיסטוריה של הבגדים אולי תהיה יותר משמעות בתהליך גיבוש הדעה לגבי בגד או מעצב מסויים).
4. גיליתי הרבה לגבי התצוגות עצמן - מעבר לבולשיט של דירוג החשיבות שלך לפי הקרבה שלך למסלול (כדי לראות ולהראות), ככל שאתה יושב קרוב יותר אתה באמת רואה יותר. כשישבתי בתצוגה של שנקר בשורה שישית (זה מה שקורה כשמגיעים ברגע האחרון...) ראיתי את השמלות בצורה סבירה, אבל כשישבתי בשורה השניה באלמביקה פשוט ראיתי את הבגדים אחרת.
והבגדים נראים אחרת בתמונות/וידאו. אין מנוס מהחוויה האמיתית, תצוגות אופנה באמת כדאי לראות בעיניים אם אפשר.
בתמונות לא רואים לדוגמא שהשמלות של המעצב הכי חם בתעשייה פרומות עם תפרים עקומים (סיפור אמיתי - אני אתן לכן לנחש לבד מי זה ;) ), ולא רואים את התנועה של הבגד בזמן ההליכה, או אם נוח לדוגמנית בבגד שהיא לובשת.
מה שכן, כשרואים תצוגה מהקהל רואים גם את הפדיחות האיומות של הדוגמניות שעושות את ההליכה פרי-סטייל מה בראש שלהן, כל אחת בסגנון שלה ובקצב שלה ובלי קשר לקצב של המוזיקה שברקע. על זה הייתי מוכנה לוותר.
מתוך תצוגת האופנה של "רזיאלה גרשון"
(צילום: על ידי)
מתוך תצוגת האופנה של "רזיאלה גרשון"
(צילום: על ידי)
5. ולגבי המעצבים והעיצובים הישראלים עצמם?
אנחנו יכולים לדבר הרבה, אבל בתור צרכנים מסרסים שקונים בעיקר בייסיק וזול, למה אנחנו מצפים ממעצב אופנה שילך על משהו שונה? אנחנו מקבלים את הדייסה שבישלנו לעצמנו: טעם דליל, לא מגובש, מיש מש של סגנונות לא מקוריים שברובם הגדול כבר ראינו במקום אחר בוורסייה אחרת.
שבוע טוב שיהיה לכן :)
שבוע טוב שיהיה לכן :)
