‏הצגת רשומות עם תוויות פריז. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פריז. הצג את כל הרשומות

28 בספטמבר 2013

ריק אוונס: גזען וליצן או גאון העונה?

אז למקרה שחייתם בחלל החיצון בשבועות האחרונים ולא ידעתם ששבוע האופנה מתקיים בזמן האחרון, הנה כמה עדכונים: היו מלא תצוגות של כלום, כלום, ועוד קצת כלום. היו כמה בגדים יפים באמצע, פה ושם כמה להיטים, אבל סך הכל שום דבר שצורח "וואו! להיט עולמי!". 

ואז בא ריק אוונס. בתור הליצן העונתי או הלהיט השכונתי, ריק אוונס את קולקציית הקיץ שלו לשנת 2014 בצורת ריקוד צעדים בליהוק מוזר ומחשיד של נשים שחורות בעיקר במימדים שנחשבים בעולם האופנה בפלאס סייז רציני.




האם ליהוק של נשים שחורות להצגת ריקוד "שבטי", עם הוראת בימוי ברורה של פנים זועפות במיוחד הוא אקט גזעני? סביר להניח שלא, או שעשרות הנשים הללו לא היו מוכנות לעלות על הבמה - כולן רקדניות מקצועיות בליגות הסטפרס.

אז במה מדובר בעצם? ריקוד הסטפ יהיה מוכר לאלה מאיתנו שישבו וראו מספיק קומדיות נעורים מטופשות שמתרחשות בקולג'ים אמריקאים, הוא נחשב ספורט ויש בו תחרויות מקצועיות והוא גם חלק מקבוצת העידוד של בתי האגודות (כל האלה עם האותיות היווניות שנראים ממש מגניבים בסרטים).


הריקוד הזה "גברי", משדר חוזק, ונראה בדיוק כמו בתצוגה של ריק אוונס, ויותר מזה - הוא פופולרי מאוד בקהילת השחורים בארה"ב והרבה פחות בקהילת הלבנים. כשיש ליגה "לבנה" שמשחקת בתחרויות היא גם טורחת להודיע שהיא לבנה. וכן, יש גם קבוצות גברים.

אם נתעלם לרגע מעניין הגזענות שנמצא בסימן שאלה, יש כמה פלוסים רציניים בהופעה כזו:
1) אנחנו רואים את הבגדים בתנועה אמיתית. כי ביקום אמיתי אף אחת לא מרחפת על גבי המסלול בנעלי עקב. עזבו את זה - מי בכלל הולכת עם נעלי עקב כאלה? אנחנו נוהגות גם לשבת בבגדים, להתכופף ולשטוף כלים.

2) אנחנו רואים את העמידות של בגדים. סורי, ריק אוונס, אבל חצאית הפונפונים שלך לא עמדה בזה והעיפה פונפונים לכל עבר במהלך ההופעה.

 

3) המגוון הגדול של הנשים גרם לי למצוא את עצמי בתוך קהל היעד של המותג, לרצות ללבוש את הבגדים שלו ולשקול גזרות שמעולם לא לבשתי. אני לא חושבת שאי פעם הרגשתי שאני צופה בתצוגת אופנה ואני יכולה ללבוש את הבגדים או רוצה ללבוש אותם. הדוגמניות נראות חייזריות מדי, לא קרובות למידה שלי וקשה לי לדמיין איך הבגדים יראו עלי.

בנוסף לזה - כשמתרחש שבוע אופנה לפלאס סייז אני רוצה לקבור את הראש עמוק בחול כי הבגדים מכוערים, הדוגמניות מכוערות גם כן ואני לא מתחברת לחגיגת ה"שיו אני שמנה אבל תראו איזה שמלה עלתה עלי". כל הקטע הזה של "שמנה" לא ממש מתרחש בתצוגה של ריק אוונס כי רובן לא ממש שמנות, אלא פשוט נשים רגילות (לא מדגם מייצג, אבל רגילות).
אם הנשים האלה היו הולכות על המסלול כמו דוגמניות, סביר להניח שהן היו נראות כמו בדיחה, כי הבן אדם היחיד שנראה טוב על מסלול הוא דוגמנית שיודעת ללכת כמו דוגמנית, ואם היא לא על עקבים גם היא בדרך כלל נראית נורא.

מגוון נשים בגדלים שונים


והדברים הרעים שאי אפשר להתעלם מהם:
1) הנשים מתפרשות כאמזונות מפחידות. חלק מהתפקיד של תצוגת האופנה הוא לגרום לך להשתכנע שכך תרגישי כשתלבשי את הבגדים, ואני לא בטוחה שלכולן מתחשק להרגיש כמו נשים לוחמות.
כאילו, הפרצופים האלה.

2) האם היתה התייחסות רצינית לבגדים כשהיה מופע גדול כזה על הבמה? האם הוא לא מפחית מחשיבות הבגד?
כבר ראינו ריקודים על המסלול בעבר (קוקו רושה לז'אן פול גוטייה פורצת במחול אירי) אבל זה כבר ממש אקסטרים.

3) אם כבר קטע ריקוד, אז בואו נודה בזה - כולנו ראינו קטעי ריקוד טובים ומסונכרנים יותר מאלה.

גזר הדין:
ריק אוונס, האב הרוחני של גארת' פיו האגדי, היה וישאר מעצב להיט. בעולם של תצוגות משעממות, ההופעה הזו היתה משב רוח מרענן ומסר לעולם בנוגע לתפיסת הגוף הנשי.

7 במרץ 2012

מה חושבים בלואי ויטון על שביתת הרכבת?


אפשר לצפות בפרטים מהתצוגה בלחיצה על התמונה לגרסה המלאה

בלואי ויטון כנראה שלא שמעו על שביתת הרכבת בישראל, אך בתזמון מוצלח הראו לכולנו איך ערימה נאה של כסף מסדרת את הרכבות ומביאה אותן לאן שצריך ובזמן. 

תצוגת החורף של לואי ויטון שהתקיימה היום בצהריים בפריז חזרה בזמן מאה שנים לאחור ונפתחה ברכבת, כן, רכבת בגודל מלא שנסעה בתוך מסלול רכבת שהותקן בתוך אולם רחב ידיים שעוצב כתחנת רכבת עתיקה שכללה שעון קיר גדול.


מהרכבת יצאו דמויות שנראה שנפלו מתוך ספר רומנטי של תחילת המאה הקודמת: נשים שנוסעות לבקר אהוב רחוק, משפחה, נוסעות לחקור את העולם... אשה בשנים האלה שהיה בכיסה את הכסף לנסיעה כזו הצטיידה במלווה אישי שלקח את המזוודות שלה אל יעדה, שחס וחלילה לא תסחב האשה העדינה תיקים גסים וכבדים כל כך.


הקרון שנכנס לתחנת הרכבת של לואי ויטון היה מלא בנוסעות בדרכן להרפתקה, וכל אחת יצאה בתורה וקיבלה את תשומת הלב הראויה לה. סדרן הרכבת, איך לא, שרק במשרוקית משובצת יהלומים. לואי ויטון או לא לואי ויטון?


מבחינתי הבגדים בתצוגה של לואי ויטון הם לא האישיו: הם לא מעניינים, הם לא מיוחדים. הם כאן כדי לסמל את התקופה ולציין את העושר התרבותי של הדמויות שבכספן עלה לקנות את התיקים היוקרתיים של המותג. כובעים גדולים שמסמלים את התקופה, פרווה, בדים מנצנצים (שהרי ככל שיש עלייך יותר אבנים כך ברור שיש לך יותר כסף - ממש כמו בתצוגה של דולצ'ה וגבאנה) ואבנים יקרות משובצות בבגדים.



ורסיית הסמל הנצחי של המותג בבד קטיפה





אין רחמים על הדוגמניות או על הנשים שיקנו את הנעליים מהעונה הזו: הן גבוהות, הן עצומות, השיפוע שלהן מחריד ואני נדהמת איך אף לא דוגמנית אחת השתטחה על המסלול אפיים ארצה.


החרטום הקצוץ הוא תשובה נהדרת בעיניי למתעבות נעלי השפיצים (שאני נמנית בניהן).






אם הבגדים מעניינים אתכן בכל זאת, לינק לוידאו יעשה את העבודה.

5 באוקטובר 2011

שבוע האופנה בפריז: פרדוקס הבגדים הקפיטליסטיים אצל גארת' פיו

גארת' פיו (Gareth Pugh) הציג השבוע את קולקציית אביב/סתיו שלו ל-2012 במסגרת שבוע האופנה בפריז, ומבחינתי אפשר להכריז על המנצח החדש בתחרות ה"מי יתעלה על אלכסנדר מקווין?", שנפתחה ברגע שהאדון התאבד לפני שנה וחצי. 
מקווין שבחר להציג בכל עונה מחדש מחזה תיאטרלי בנושא מקברי התעלה בדמיון על כל מעצב שהיה בסביבה שלו, אבל הבגדים שלו תמיד נראו לי כמו לה לה לנד שלא יכול להיות מתורגם לבגדים אמיתיים.

גארת' פו משחק בין המקברה-גותי קוקו סטייל ומוציא תצוגות מופרעות, אבל הבגדים שלו תמיד נראים כמו "משהו שאולי אפשר ללבוש" ו"משהו שאם ישנו קצת פה וקצת שם..." ואף פעם לא נופלים לקטגוריית ה"יפה אבל מי ילבש את זה?".

הפתיחות של התצוגות שמתחילות בהקרנת סרטון התדמית, וזה החלק הכי כיף של התצוגה שאני מחכה לו בכל עונה.


התצוגה השבוע נפתחה סרטון הזה. כן, זו אותה קריסטל רן, דוגמנית העל חלל שממריאה לשחקים מאז שרזתה.
הדמות של הבחורה שכלואה בתוך עצמה, בתוך הסורגים שהם הבגדים שלה היא אמירה שאולי קצת בנאלית אבל אי אפשר שלא לחלוק כבוד לבן אדם שמנצל את הבגדים שכולאים אותנו בחברה הקפיטליסטית והחומרנית שאנחנו חיים בה - ואז לייצר מהרעיון הזה בגדים שימכרו לאותם מביני רעיון העולם החזירי הזה - כל הכבוד. פרדוקס מושלם.




כל התצוגה משחקת על הבחורה הכלואה, על הקווים, וכמו כל הבגדים של פיו- אין טיפת צבע אחת.








קסדת פרספקס חצי אטומה. נראה קצת כמו אביזר לקליפ הבא של ליידי גאגא.


גארת' פיו והדוגמנית בעת ההרכבה.


קצת פחות מנופח ואני רצה לקנות את השמלה הזו.


גם את הגרביונים.







מקורות התמונות למעוניינים: http://models.comhttp://www.style.comhttp://fashiongonerogue.com