מה חושבים בלואי ויטון על שביתת הרכבת?

אפשר לצפות בפרטים מהתצוגה בלחיצה על התמונה לגרסה המלאה

בלואי ויטון כנראה שלא שמעו על שביתת הרכבת בישראל, אך בתזמון מוצלח הראו לכולנו איך ערימה נאה של כסף מסדרת את הרכבות ומביאה אותן לאן שצריך ובזמן. 

תצוגת החורף של לואי ויטון שהתקיימה היום בצהריים בפריז חזרה בזמן מאה שנים לאחור ונפתחה ברכבת, כן, רכבת בגודל מלא שנסעה בתוך מסלול רכבת שהותקן בתוך אולם רחב ידיים שעוצב כתחנת רכבת עתיקה שכללה שעון קיר גדול.

מהרכבת יצאו דמויות שנראה שנפלו מתוך ספר רומנטי של תחילת המאה הקודמת: נשים שנוסעות לבקר אהוב רחוק, משפחה, נוסעות לחקור את העולם... אשה בשנים האלה שהיה בכיסה את הכסף לנסיעה כזו הצטיידה במלווה אישי שלקח את המזוודות שלה אל יעדה, שחס וחלילה לא תסחב האשה העדינה תיקים גסים וכבדים כל כך.

הקרון שנכנס לתחנת הרכבת של לואי ויטון היה מלא בנוסעות בדרכן להרפתקה, וכל אחת יצאה בתורה וקיבלה את תשומת הלב הראויה לה. סדרן הרכבת, איך לא, שרק במשרוקית משובצת יהלומים. לואי ויטון או לא לואי ויטון?

מבחינתי הבגדים בתצוגה של לואי ויטון הם לא האישיו: הם לא מעניינים, הם לא מיוחדים. הם כאן כדי לסמל את התקופה ולציין את העושר התרבותי של הדמויות שבכספן עלה לקנות את התיקים היוקרתיים של המותג. כובעים גדולים שמסמלים את התקופה, פרווה, בדים מנצנצים (שהרי ככל שיש עלייך יותר אבנים כך ברור שיש לך יותר כסף - ממש כמו בתצוגה של דולצ'ה וגבאנה) ואבנים יקרות משובצות בבגדים.

ורסיית הסמל הנצחי של המותג בבד קטיפה

אין רחמים על הדוגמניות או על הנשים שיקנו את הנעליים מהעונה הזו: הן גבוהות, הן עצומות, השיפוע שלהן מחריד ואני נדהמת איך אף לא דוגמנית אחת השתטחה על המסלול אפיים ארצה.

החרטום הקצוץ הוא תשובה נהדרת בעיניי למתעבות נעלי השפיצים (שאני נמנית בניהן).

אם הבגדים מעניינים אתכן בכל זאת, לינק לוידאו יעשה את העבודה.