הצילומים של ניקולאי אינם צילומי האופנה שאנחנו רגילים אליהם, צילומי הלוקבוק הריקים שמטרתם להציג את הבגדים על הקולב התורן, היא הדוגמנית של אותו הרגע. הצילומים שלו הם הרבה מעבר: הסצינות שלו לא תמיד ברורות לגמרי ולא תמיד אפשר להגדיר בוודאות על מה אנחנו מסתכלים. אבל התחושות והרגשות החזקים שעולים בצפייה בתמונות שלו הם שהופכים את העבודות שלו מ"אופנה" לאמנות חזקה וחיה.
הדוגמניות הן לעולם לא עוד פנים רגילים במרחב האנושי של הדוגמניות. הן לעולם לא יצטלמו בפנים ריקות, הן לעולם לא יראו כגוף שמשתמשים בו כדי להציג את הבגדים. הדוגמניות אצלו הן ההתרחשות האמיתית. הן חייבות להיות מיוחדות מספיק כדי להעביר את המסר: יש לנו סוד שאנחנו רוצות לספר בתמונה, ואתם תצטרכו להבין מה אנחנו רוצות להגיד.
הדבר שאני הכי מתחברת אליו בעבודות של ניקולאי הוא שבניגוד לצלמי אופנה אחרים וידועים בתעשייה כמו טרי ריצ'ארדסון שאחראי לכמה מהתמונות הכי שוביניסטיות, סקסיטיות ומביכות בתעשייה, ניקולאי מכבד את מושא הצילומים שלו וגם את הסקס אפיל מציג בטוב טעם ובחסד עם הנשים והגברים.
לאתר של ניקולאי ולצילומים נוספים.
תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.
השבמחק