‏הצגת רשומות עם תוויות ביקורת. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ביקורת. הצג את כל הרשומות

25 בדצמבר 2012

סיכום שבוע האופנה אלטרנטיבי

אני מניחה שאם הגעתן לבלוג שלי אתן כנראה קוראות בעוד כמה בלוגים, מגזינים או אתרים והספקתן לקרוא מספיק ביקורות על התצוגות הספציפיות בשבוע האופנה.
לא אייבש אתכן בביקורות נוספות משלי כי זה פשוט מיותר - יש מספיק מקומות אחרים שידווחו בכל רגע נתון על הקולקציות.

אז מה כן יש לי לספר?
לא תשמעו ממני ששבוע האופנה הוא הבית השני שלי ויש לי מושג במה מדובר בכלל. וואלה, בשנה שעברה בדיוק התחלתי עבודה חדשה ולא יכולתי להרשות לעצמי להעדר מהמשרד, בשבוע האופנה שהתקיים לפני מספר שבועות הייתי עמוסה בהגשות ולמען האמת, גם לשבוע האופנה הזה לא היתה לי כוונה להגיע מאותה סיבה ואת הכרטיסים ארגנתי ברגע האחרון.


מתוך תצוגת האופנה "בואי כלה" של שנקר בשיתוף עם בית התפוצות
השמלה בעיצוב מור כפיר
(צילום: על ידי)


מתוך תצוגת האופנה "בואי כלה" של שנקר בשיתוף עם בית התפוצות
(מתנצלת, פספסתי את שם המעצבת)
(צילום: על ידי)


מתוך הפינאלה בתצוגת האופנה "בואי כלה" של שנקר בשיתוף עם בית התפוצות
(צילום: על ידי)

אז מה לומדים מחוויית שבוע האופנה בעצם? 
1. קודם כל שההנחה הבסיסית שרוב האנשים מגיעים לאירוע בשביל השואו נכונה. אנשים באים כדי להצטלם, שידעו שהם היו שם, לעתים בנפיחות עצמית. 

2. אחרי שמסננים את אנשי ה"באתי לאירוע לבושה במותג אנא צלמו אותי לפינת המתלבשת הטובה" מגלים אסופת אנשי תעשיה רציניים שדי מעניין לשמוע מה שיש להם להגיד. בכמה מילים אפשר להגיד שמה שהם כותבים כביקורת על תצוגה הוא כאפס לעומת מה שהם יגידו לחברים שלהם. 


הפינאלה בתצוגת האופנה של "אלמביקה"
(צילום: על ידי)


ריף כהן חורכת את הבמה בהופעה על המסלול של אלמביקה
(צילום: על ידי)
אני אישית מפנטזת על השמלה שלה


3. כשיוצאים מתצוגה לכל אחד יש מה להגיד - ולכולם יש דעות מאוד שונות. הביקורת שאנחנו קוראים אומרת דבר אחד אבל בשטח יש עוד אלף דעות נוספות. 
הבנתי שלגמרי מותר לי לא לאהוב דברים שמישהו "חשוב" אוהב מאוד, פשוט כי הדעה שלו היא בסך הכל דעה (אם כי לידע שלו לגבי התעשייה וההיסטוריה של הבגדים אולי תהיה יותר משמעות בתהליך גיבוש הדעה לגבי בגד או מעצב מסויים).

4. גיליתי הרבה לגבי התצוגות עצמן - מעבר לבולשיט של דירוג החשיבות שלך לפי הקרבה שלך למסלול (כדי לראות ולהראות), ככל שאתה יושב קרוב יותר אתה באמת רואה יותר. כשישבתי בתצוגה של שנקר בשורה שישית (זה מה שקורה כשמגיעים ברגע האחרון...) ראיתי את השמלות בצורה סבירה, אבל כשישבתי בשורה השניה באלמביקה פשוט ראיתי את הבגדים אחרת.
והבגדים נראים אחרת בתמונות/וידאו. אין מנוס מהחוויה האמיתית, תצוגות אופנה באמת כדאי לראות בעיניים אם אפשר.

בתמונות לא רואים לדוגמא שהשמלות של המעצב הכי חם בתעשייה פרומות עם תפרים עקומים (סיפור אמיתי - אני אתן לכן לנחש לבד מי זה ;) ), ולא רואים את התנועה של הבגד בזמן ההליכה, או אם נוח לדוגמנית בבגד שהיא לובשת.
מה שכן, כשרואים תצוגה מהקהל רואים גם את הפדיחות האיומות של הדוגמניות שעושות את ההליכה פרי-סטייל מה בראש שלהן, כל אחת בסגנון שלה ובקצב שלה ובלי קשר לקצב של המוזיקה שברקע. על זה הייתי מוכנה לוותר.


מתוך תצוגת האופנה של "רזיאלה גרשון"
(צילום: על ידי)


מתוך תצוגת האופנה של "רזיאלה גרשון"
(צילום: על ידי)


5. ולגבי המעצבים והעיצובים הישראלים עצמם? 
אנחנו יכולים לדבר הרבה, אבל בתור צרכנים מסרסים שקונים בעיקר בייסיק וזול, למה אנחנו מצפים ממעצב אופנה שילך על משהו שונה? אנחנו מקבלים את הדייסה שבישלנו לעצמנו: טעם דליל, לא מגובש, מיש מש של סגנונות לא מקוריים שברובם הגדול כבר ראינו במקום אחר בוורסייה אחרת.

שבוע טוב שיהיה לכן :)

5 ביולי 2012

האוונגרד של יוז'י ימאמוטו - מוזיאון העיצוב חולון

היום, ה-5/12, תפתח תערוכת יחיד במוזיאון העיצוב חולון שתציג את מיטב עבודותיו של יוז'י ימאמוטו (Yohji Yamamoto). התערוכה גדולה במיוחד (שמונים דגמים) ובהיקפה (מוזיאון העיצוב אף נסגר למספר ימים על מנת להקימה) ומציגה עשרות דגמים בכל חללי המוזיאון. 

אני חייבת לציין לפני התיאורים עצמם כמה מילים על יוז'י ימאמוטו: בגדול, אני לא ממש מכירה אותו. את התצוגות אני רואה בכל שנה אבל אף פעם לא מתחברת עד הסוף, לא מבינה לגמרי מה הפואנטה בלייצר עוד ועוד קולקציות שדומות לעצמן יותר ויותר (קצת כמו שאנל שלא מחדשים כלום רוב הפעמים)?


השבוע צפיתי בסרט דוקו "Notes on Cities and Clothes" שצולם בסוף שנות ה-80 ותיאר את המעצב, תהליך העבודה שלו וההשראה שלו. הסרט איום ונורא לדעתי ואחרי רבע שעה כבר הבנתי שלא מתאים לי לראות סרטי דוקו ניסיוניים עם טכניקות צילום מוזרות, אבל דבר אחר לקחתי משם: את ההבנה ברעיונות שמאחורי הבגדים של ימאמוטו. הוא לא עוד מעצב שמייצר בגדים שיהיו יפים ויגדירו אותנו. ימאמוטו מעצב אוונגרד ודורש שהבגדים שלו יתמזגו עם האנשים שלובשים אותם. הם חלק אינטגרלי מהם התנועה וביום יום, ולא שם כדי להוות קישוט בלבד.


אתמול ביקרתי בתערוכה וניתנה לי ההזדמנות לבחון בפעם הראשונה את העבודות של ימאמוטו מקרוב, לגעת, להרגיש את הבד ולראות את הבגדים קמים לחיים על בובות דיגום.



הגלריה התחתונה


הגלריה התחתונה בנויה כמרכז של עיר אורבנית עם כניסה דמויית מדרגות נעות, ומציגה שלושים ושמונה דמויות שנעות בקצב קבוע.


הכניסה לגלריה העליונה

הסגנון של יוז'י מתבטא בדיאלוג מורכב עם הגוף שלא נחשף במבט ראשון עם הבגד. בצבע פשוט, הגזרה מורכבת רק לעין שבוחנת אותה מקרוב, ויוצרת איזון של מגע הבד עם הגוף - קצת קרוב לגוף, אבל לא באמת נוגע.


הגלריה העליונה

הגלריה העליונה מעוצבת כחלל ממוקד מאוד שבמרכזו "עץ" שעשוי מגופי תאורה ומנורות, ומסביבו שמלות ערב בצבעי אדום ושחור. העיצוב אמור להעניק חוויה שקטה אבל אני הרגשתי מאוד כלואה בתוך האור והחושך המעורבב.


חלל המעבדה לעיצוב

חלל המעבדה לעיצוב רוקן מתוכנו והפך לחדר האהוב עלי בתערוכה. החדר מלא בעשרים דמויות גבריות שמופנות על קצה החדר. בקצה החדר עומדת דמות אישה בשמלה לבנה (התמונה נלקחה מזוית מבטה. אפשר לנחש איך זה מרגיש שעשרים גברים בוהים בך).

מספר דגמים נבחרים שאהבתי במיוחד:


מעיל שחור ארוך עשוי צמר משולב עם צעיף אוף-וויט מעל מכנסי צמר שחורים
קולקציית סתיו/חורף 2008-2009


חליפת כותנה שחורה עם דנטל פרחים בצידה האחורי
קולקציית אביב/קיץ 2009


מעיל שחור ארוך ברכיסה כפולה עשוי שני בדים
מעל חולצת כותנה שחורה עם צווארון סיני
ומכנסי טוקסידו שחורים עשויים צמר
קולקציית סתיו/חורף 2008-2009


מעיל זנבות קצר בצבע נייבי
מעל מכנסיים בצבע נייבי
וחולצת כותנה לבנה
אביב/קיץ 2006


שמלת עור שחורה ארוכה
עם תיק כחול משולב בצידה האחורי
קולקציית מחווה להרמס
סתיו חורף 2008/2009


תערוכת יחיד למעצב האופנה הבינלאומי יוז'י ימאמוטו, מוזיאון העיצוב חולון
מה- 5/7/2012 ועד ה-20/10/2012.

1 ביולי 2012

להוציא את השמנות מהארון: תמנון

בתשואות ומחיאות כפיים, אני שמחה להחזיר את פינת "להוציא את השמנות מהארון" לאחר הפסקה ארוכה. עכשיו כשהראש שלי לא טרוד בהכנת תיק עבודות, התכוננות למבחני הקבלה בשנקר וציפייה לתשובה המיוחלת יש לי הרבה זמן לטייל בחנויות ולחפש השלמות נחוצות לארוץ הקיץ שלי.


בשבועות האחרונים נפלה עלי ההבנה שהקיץ הגיע אבל הארון שלי ממש לא מוכן אליו: כל השמלות שבארון שלי עם שרוול ארוך או מבד עבה ומחמם...
השמלה האהובה והנחרשת בשנה האחרונה בארון שלי היא ההיא מתמנון, כך שנראה לי אך הגיוני ללכת ולבדוק מה חדש בקולקציית הקיץ הנוכחית של תמנון. כשאני הולכת לקנות בתמנון אני פונה לסניף בקניון ביאליק ברמת גן (לשעבר אלרם), על פינת ביאליק בז'בוטינסקי כיוון שהוא גדול מאוד יחסית לשאר הסניפים שביקרתי בהם.


ככלל אצבע כל השמלות עומדות בטווח XS-S-M-L, ומסתבר שמזה כמה עונות תמנון מחזיקים במידה L ששווה פחות או יותר למידה 46-48 או 16-18 במידות בריטיות של אסוס (אבל לא תמיד - המידות לא תמיד אחידות וחייבים למדוד הכל) בנוסף לג'ינסים שקיימים בדגמים מסויימים עד מידה 46.

חיובי בתמנון: תמנון הוא בחירת הבגדים: רוב השמלות עשויות מטריקו איכותי שלא דוהה בכביסה שנמתח מספיק כדי לאכלס בנות בשלל מידות, בגזרות פשוטות שלא מסבכות את ההתאמה של הבגדים יותר מדי.
שלילי בתמנון: כל הבגדים פשוטים מאוד, ומתאימים ליום יום בלבד. האחידות במידות בין הדגמים היא לא 100%.




השמלות החדשות בארון שלי מימין לשמאל:
שמלה פרחונית (קניתי את הדגם בורוד ובלבן), 39.90 ש"ח
שמלה עם חגורת כיווצים (קניתי את הדגם בשחור), 29.90 ש"ח
שמלה פרחונית אפורה, 29.90
שמלת פרינסס קלילה (נשארה בשחור בלבד בחנות), 19.9


והנה עוד כמה דגמים נחמדים שלא היו בחנות / לא התאימו לי / לא נשארו במידה שלי:





מימין לשמאל, למעלה למטה:
שמלה עם כיווצים במותן, 39.90
טוניקה עם הדפס, 29.90
שמלה עם תחרה בגב, 49.90
טוניקת ציפורים, 49.90
שמלה מכופתרת, 89.90
חולצת מלחים מפוספסת, 49.90
חולצת עם צווארון פיטר פן מנוקד, 39.90


לאתר של תמנון עם קטלוג ומחירים.

6 במאי 2012

ביקורת גלוסיבוקס אפריל

היי! כבר עבר חודש? אני כל כך עמוסה במטלות ודברים שאני חייבת לעשות שאני מאבדת תחושה של זמן... איך כבר נגמר אפריל? זו רק אני שמרגישה שכל חגי ואירועי אפריל הפכו את כל השגרה?

החודש השתדלתי מאוד לא לקרוא שום ביקורת ולא לראות שום צילום של קופסאות של בנות אחרות כדי שבאמת תהיה לי הפתעה כשאני פותחת את הקופסה. מה אני אגיד לכן.. חוויה של שמים וארץ, לא לצפות למשהו מסויים אלא פשוט לראות מה שלחו לי.

ההרגשה שלי היא שכל עניין הגלוסיבוקס מתחיל להתמצות אצלי. נחמד לי מאוד לקבל את הקופסות בכל חודש, אבל אני מתחילה לשעמם את עצמי בדיבורים על מוצרי טיפוח. עם כמה שאני אוהבת אותם, אני אוהבת אופנה יותר ומרגישה הרבה יותר בנוח לדבר על בגדים וטרנדים ועל כל שאר הנושאים שאני מעלה בבלוג.

אז קבלו את ביקורת הגלוסיבוקס האחרונה:



Minus 417, חמאת גוף ארומטית.
ההבטחה: מספק לחות אידיאלית לאורך כל היום.
בתכלס: זו הפעם הראשונה שאני מנסה מוצר שמוגדר כ"חמאה" והוא באמת מרגיש כמו חמאה. נבהלתי מהמרקם החמאתי הכבד, אבל הוא נספג מהר בעור ולא משאיר תחושת דביקות. הריח נקי וקלאסי מאוד לדעתי וכמעט לא מורגש - אני מאוד מחבבת את המוצר! 
משמח לקבל מוצר נחמד מחברה עלומת שם לחלוטין שאני לא מכירה בכלל, זה די משרת את מטרת הגלוסיבוקס מבחינתי.
אם לקנות שוב: כן - 60 ש"ח ל-250 מ"ל הוא מחיר שאני מוכנה להשקיע בשביל חמאת גוף נעימה. אבל מה מסתבר? שבדף פירוט המוצרים של גלוסיבוקס לא כתוב איפה אפשר להשיג את הקרם. 



שמפו ומרכך Dove
ההבטחה: שמפו מזין ומשקם את השערה, מרכך מותיק את סיב השערה מחוזק ועמיד בפני נזקים עתידיים.
בתכלס: דוגמיות בגודל קטן מאוד (הבקבוקים הקטנים ממילא מלאים רק עד חצי הגובה). ביליתי כמה דקות טובות בנסיון לפתוח את בקבוק המרכך. 
את המוצרים של Dove לא יצא לי לנסות למרות הקמפיין החביב מאוד, והמסקנה שלי מזוג השמפו והמרכך - הם ממש, ממש לא בשבילי. נראה שהמוצרים מגרים את הקרקפת וגורמים לייצור יתר של שומן. השיער שלי היה נעים וריחני בבוקר, אבל בערב הקרקרפת שלי התמלאה שומן והשיער שלי נראה דביק כאילו לא חפפתי ראש כמה ימים. תודה אבל לא תודה בכלל.
אם לקנות שוב: ממש לא.



שימר Gaya
ההבטחה: בעל מרקם משי ואמור להאיר את עיניי בשניות.
בתכלס: יאי! מוצר בגודל מלא. רק חבל שלא שלחו הוראות הפעלה עם השימר הזה. מה עושים עם זה? זה נראה כאילו לקחו את טינקרבל, ניערו אותה ואספו את האבקה לתוך הקופסה.
אם לקנות שוב: כשמישהו יגלה לי מה עושים עם זה נחליט אם זה בכלל נחוץ.



Maybelline New York שפתון קולור סנסשיונאל
ההבטחה: למראה שפתיים אופנתי, חושני וזוהר.
בתכלס: השפתון בגודל מלא, הצבע נחמד ביותר אבל לגמרי לא מתאים לי ולכן עבר לחברה טובה. מה שמפתיע מאוד בשפתון הוא הריח שלו! הוא מריח כמו דבש וקצת קוקוס, וממש נעים.
אם לקנות שוב: לא יודעת, בהתחשב בעובדה שהצבע לא היה בשבילי. 
חבל לי שגלוסיבוקס לא חשבו על האפשרות שמוצר בצבע מסויים לא יתאים לכל הלקוחות, ולא הוסיפו פתק החלפה. אם הייתי יכולה הייתי הולכת לחנות ומחליפה לצבע אחר.



בושם Roberto Cavalli
ההבטחה: יהפוך אותי לאשה חזקה, בעלת נוכחות ממגנטת שלא ניתן לעמוד בפני, ניחוח חושני ומפתה במיוחד.
בתכלס: דוגמית מיניאטורית, אבל אני מבטיחה לכם שזה לא פספוס גדול. הבושם מריח כמו פרחה. יותר מזה - כמו מוכרת בביוטי קייר. הוא מריח פשוט נורא ואין לי דרך לתאר אפילו כמה שהוא רע.
אם לקנות שוב: לא. ושוב, לא!


מסקנה סופית:
בהתחשב בעובדה שמכל קופסה אני מוצאת את עצמי משתמשת במוצר אחד בלבד, אני מרגישה שאני מתחילה לבזבז את הכסף שלי. 

10 באפריל 2012

ארבע סדרות אופנה שאתן חייבות לעקוב אחריהן

אם כבר עושים נקיונות בבית, למה לא לצבוע את קירות הבלוג לכבוד חג האביב?
האמת היא שסתם הרגשתי שהגיע הזמן, אז הבלוג התחדש בלוגו חדש שציירתי! מה דעתכם?


בימים האחרונים רבצתי בבית מול הטלוויזיה והבנתי שאני חיה ונושמת אופנה מכל החורים, וצורכת אותה גם מהמסך הקטן (ולא - אין לי הוט, ולכן לא ראיתי אפילו דקה מערוץ האופנה החדש).

בחופש עם הילדים? אין סדרות מעניינות בטלוויזיה? מתעניינת בעולם האופנה? על ארבע סדרות דיברה התורה:

החכם: "פרוייקט מסלול"


הסדרה שהביאה את האופנה לטלוויזיה של כולנו היא זו שרצה משנת 2004, כבר תשע עונות (הליהוק לעונה העשירית מתרחש בימים אלה!) בהנחיית דוגמנית העל היידי קלום ובהשתתפות שלל שופטים קבועים שמגיעים מראש תעשיית האופנה האמריקאית (מייקל קורס - מעצב אופנה, נינה גרסייה - מתאמת האופנה במגזין מרי קלייר והיידי קלום עצמה) ובכל פרק מגיע סלבריטי אחר לשפוט את עבודות המעצבים (וורה ונג, זאק פוזן, בטסי ג'ונסון, אימאן, ניקי הילטון, כריסטינה אגילרה...).

בכל עונה משתתפים בסביבות 16 מתחרים שצריכים לעמוד בגבורה משימות מוזרות כמו "להרכיב בגד שעשוי מחומרים שמצאו בחנות לחיות" ולהפגין את הטעם ויכולות העיצוב שלהם (וגם יכולות התפירה - יש להם 24 שעות לסיים כל פרוייקט). המנצחים והמתחרים שמגיעים למקומות הראשונים בתחרות יכולים להצליח בגדול בתעשייה. המצליח הגדול היה הזוכה בעונה הרביעית כריסטיאן סריאנו, שעיצב למרקוס&ניומן, סאקס, פומה ופיילס (Payless).

לא במפתיע הסדרה זכתה להצלחה אדירה והפורמט נקנה בכל מדינה שקשורה ולא קשורה לאופנה(כולל בישראל - אבל לא מדברים על זה. זו היתה עונה מחרידה ובזיונית): אוסטרליה, בלגיה, ברזיל, קנדה, פינלנד, הונג קונג, מלזיה, נורווגיה, הפיליפינים, פורטוגל, רוסיה, דרום קוריאה, טייואן, תורכיה ואנגליה.

הבאסה: לא משודר בארץ. תצטרכו להשיג לבד (וזה לינק לפרק הראשון של עונת האול-סטארס).

התם: "דם, יזע ומותרות", "דם, יזע וטי שרטים"

פרומו מהסדרה "דם, יזע וטי שרטים"

 מאיפה מגיעים הבגדים שאתם לובשים? שאלתם את עצמכם מי תופר את הבגדים שלכם? כמה זמן זה לוקח? כמה משתכר תופר? מאין מגיעות האבנים היקרות שמשובצות בתכשיטים שלנו? מי קוטף את פולי הקפה שאנחנו שותים בכל בוקר? בסדרת הדוקו "דם, יזע ומותרות" ו"דם, יזע וטי שרטים" עונים על כל השאלות האלה.
עבודת ילדים, עבודת פרך, סיכונים בריאותיים, משכורת נמוכה, תנאי מגורים מחפירים - כל אלה נפוצים בהודו והמצלמות נכנסות לכל אחד מבתי הייצור של הבגדים שאנחנו לובשים ומתעדות את התהליך דרך חבורת צעירים שבאה להתנסות בייצור הבגדים במקום האמיתי בו הם מיוצרים.

ניתן לצפות בסדרה "דם, יזע ומותרות" לגמרי בחינם בערוץ הדוקו של יס באינטרנט, ולקוות שישדרו שוב את "דם, יזע וט שרטים" בערוץ דוקו. אני ממליצה לקחת כמה שעות ולצפות בהכל. אם זה לא יגרום לכם לקחת קורס תפירה ולהתחיל לתפור את הבגדים בעצמכם, אני לא יודעת מה כן.


הרשע: "משפחת קרדשיאן"



המשפחה המפלצתית, רודפת העושר והתהילה הגיעה למסכים של כולנו ולאתרי החדשות גם אם לא התחשק לנו לראות אותן: הן פשוט שם. מי הן בכלל?
גנים טובים (חמש בנות: כולן מהממות), חברים במקומות הנכונים ואמא עם המון מוטיבציה גרמו למשפחה הזו להתפרסם במימדים אסטרונומיים. אם המשפחה קריס ג'נר, עורכת דין במקצוע וכיום המנהלת האישית של כל המשפחה הצליחה לדחוף את סיפור קלטת הסקס של בתה קים קרדשיאן לטובת ההצלחה של כולם ולגרום לערוץ E! לצלם סדרת ריאליטי עם המשפחה מלאת הבנות, הריבים, הכסף והבגדים.



תכלס? אין שום קשר לאופנה בסדרה הזו. המשפחה מנהלת חנות אופנה וכל אחת מהבנות הופכת לפרזנטורית של חברה כזו או אחרת במהלך השנים של הסדרה (6 עונות עד כה, לא כולל סדרה מקבילה שעוקבת רק אחרי קלואי קרדשיאן ובעלה למאר), כל אחת מהן לובשת את מיטב הבגדים שעכשיו ירדו ממסלול התצוגה, אבל כולן כל כך טראשיות וזולות שלא משנה מה הן לובשות - זה נראה כאילו הן קיבלו את זה במתנה והן לא בחרו אותו בעצמן.

עם כל מה שציינתי עד עכשיו, זו אחת הסדרות הכי ממכרות שצפיתי בהן בחיי, ועם כל הזלזול צפיתי ברוב העונות בשקיקה ותהייה "איזה דבר מטומטם קים תלבש עכשיו?", "מתי מישהו ישווה כבר את האף של ברוס לאף של מייקל ג'קסון?" ו"מתי קורטני תעשה כבר טובה לאנושות ותלך לישון עם סקוט באותה מיטה?".

משודר בערוץ E! בכל יום בשעה 21:05.

שאינו יודע לשאול: "Scouted"


"Scouted" או "איך יוצרים דוגמנית" היא סדרת ריאליטי חדשה עם עונה אחת של שמונה פרקים שמשודרת בערוץ E!.



איך עובדים ציידי הכשרונות של סוכנויות הדוגמנות הגדולות בעולם? איך מקטלגים דוגמניות? איך דוגמניות מגיעות מהרחוב למסלול? מה מחפשים בעולם הדוגמנות היום?

הסדרה עוקבת אחרי בנות מהרגע שציידי הכשרונות של הסוכנות איתרו אותן עד ההחלטה אם הן מתאימות לסוכנות One Management או לא: הטיסה לניו יורק, המהפך מברווזון מכוער לדוגמנית, היחס והמבחנים שהן עוברות בתוך סוכנות הדוגמנות ע"י המובילים בתעשייה. זו הצצה נדירה ומעניינת מהדלת האחורית של עולם הזוהר....


ובונוס: בר רפאלי מופיעה לכמה דקות בסדרה.


צפייה נעימה :)



8 באפריל 2012

ביקורת גלוסיבוקס מרץ

עבר חודש מאז גלוסיבוקס פברואר, והנה הגיע גלוסיבוקס מרץ.
קיבלתי את החבילה לפני יותר משבועיים ונתתי לעצמי זמן לנסות את המוצרים, אבל בצורה קצת מוזרה גיליתי שהם פשוט... לא הלהיבו אותי. שום דבר כמעט. הרגשתי שהחבילה הזו הגיעה ממש ימים לפני תחילת האביב, והמוצרים היו צריכים להתאים יותר לזמנים ולמזג האוויר.


Carita תחליב שקדים לניקוי פנים.
ההבטחה: מסיר איפור ומנקה את העור באופן מיידי תוך שמירה על רמת הלחות וגמישות העור.
בתכלס: הדוגמית בגודל מיניאטורי להפליא (5 מ"ל) ומספיקה לשלושה שימושים מקסימום. 
הריח מדהים. מדהים מדהים מדהים פשוט הסנפתי את הקרם הזה והייתי שמחה אם היה לי קרם לחות כזה ליום יום. העור נשאר מלא לחות ולא מיובש, הקרם צמצם לי את כל הנקבוביות בעור ו"החליק" אותו. התחליב עמד בגבורה וניקה את האייליינר והמייקאפ, אבל לא צלח את המסקרה שלי.
אם לקנות שוב: למרות הריח המדהים, לא מצאתי שום סיבה לשלם 250 ש"ח לניקוי פנים, במיוחד כשאני מנקה אותם לפני מקלחת והריח לא נשאר לי על הפנים.


Compeed פלסטר לעקב הרגל.
ההבטחה: מטפל בשלפוחיות ברגליים, מקל על הכאב ומשמש כעור שני.
בתכלס: מה? זה מה שמצאתם לשים בגלוסיבוקס? לא מצאתי שום דבר לעשות עם זה.
אם לקנות שוב: תכלס, מדובר פה במוצר שיש לו המלצות לא מעטות באינטרנט, אבל אני ממליצה לכן להפסיק לנעול נעליים שהורסות לכן את הרגליים במקום. 



לק אדום של OPI.
ההבטחה: מה כבר אמורים להבטיח בלק? בגלוסיבוקס הבטיחו לי שהלק יבטא את הסטייל, אלגנטיות והתחכום של נשות ניו יורק.
בתכלס: בתור אשת פתח תקווה לא התרשמתי מבקבוק הלק הקטן בהיסטוריה שראיתי (3.75 מ"ל, יותר קטן מהזרת שלי). גם לא התרגשתי יותר מדי מהצבע.
אמנם חברת OPI ידועה בתור חברת לקים מעולה עם צבעים מצויינים שנוח למרוח אותם, אבל עם אדום כזה אין לי יותר מדי מה לעשות ואני הייתי בוחרת לשלוח ללקוחות גלוסיבוקס לק בצבע יותר טרנדי כמו פסטל וצבעי גלידה ולא צבע של דודות. אם כבר גלוסיבוקס מבטיחים קופסה בהתאמה אישית הייתי מצפה מהם לבדוק בת כמה אני ולשלוח מוצרים בהתאם.
אם לקנות שוב: לא ניסיתי את הלק היות ויש לי ערימת לקים מלהיבה יותר בבית כרגע, אבל בתאוריה הלק הזה אמור להיות אחלה.



עפרון עיניים - הסדרה המטאלית של Ofra.
ההבטחה: עפרון עיניים עמיד במים המותאם גם לאיזורים העדינים ביותר של העין.
בתכלס: את העפרון עיניים שלי אני מניחה בתוך העין (על "מעקה" העין) ולא בחוץ או על העפעף. העפרון הזה פשוט לא נראה כשהנחתי אותו, לא משנה כמה שכבות מרחתי. לא מותאם לאיזורים העדינים ביותר של העין בכלל.
אם לקנות שוב: לא.



פריימר ביהריד של Dr. Murad.
ההבטחה: מרקם קסם נטול שומן, משפר את מראה העור באופן מיידי. מעניק מראה אחד, מצמצם נקבוביות ומוסיף זוהר וחיונית.
בתכלס: הנחתי את הפריימר על הפנים - לא הרגשתי יותר מדי שינוי. לפריימר יש צבע גוף אבל הוא משתלב בצבע הפנים ולא רואים אותו.
כשהנחתי מייקאפ נוזלי מעל הפריימר גיליתי את גודל הזוועה - הם פשוט לא הלכו ביחד. הפנים שלי נראו כאילו מישהו לקח מצה ופורר לי אותה על העור... המון פירורים קטנים ומוזרים שנוצרו רק בגלל הפריימר.
אם לקנות שוב: לא, ויותר מזה, הוא עף לפח.



חלב גוף ורבנה של l'occitane.
ההבטחה: תחליב גוף הנספג במהירות ומעניק לחות לעור..
בתכלס: הריח לימוני בצורה היסטרית והייתי צריכה להאבק עם הקופסה כדי שיצאה ממנה קרם. הריח על גבול החמוץ אבל עדיין מתוק. החבר טען שזה מריח קצת כמו מוצר ניקוי. הריח מתנדף מהר יחסית ואז נשאר רק ריח קליל של לימונים על העור...
לאוקסיטן נחשבים כחברה נהדרת לקרם גוף ויצא לי כבר לנסות קרם לחות שלהם - הם באמת טובים ונספגים מהר.
אם לקנות שוב: 140 ש"ח לבקבוק של 250 מ"ל זה לא מעט, אבל אם יש את הכסף או מגיעים למצב של עור מיובש לגמרי (במיוחד בחורף) זה פתרון מעולה. ממליצה לבדוק את הריחות האחרים שהם מציעים כי זה פשוט נוראי לדעתי.



קרם ידיים חמאת שיאה l'occitane.
ההבטחה: קרם ידיים מרכך מזין ומסייע בריפוי עור יבש.
בתכלס: איזו אריזה חמודה! ראיתי אותה כשביקרתי בחנות של לאוקסיטן בחודש שעבר, חשבתי שהם מוכרים צבעי שמן!
גם קרם הידיים הזה נהדר, על הריח אני פחות מתה, הוא קצת אנמי.
אם לקנות שוב: כמו חלב הגוף מקודם - יקר אך שווה אם את מאלה שסובלות מיובש היסטרי בחורף.


מסקנה סופית:
בחודש שעבר ציינתי שציפיתי למוצרים שלאו דווקא אפשר להתקל בהם בסופר פארם, והחבילה הזו היתה בדיוק מה שציפיתי לה.

מצד שני, ההרגשה שלי היא שהתזמון של הפריטים פוספס יחסית. דברים כמו קרם לחות היו יכולים להיות מועילים יותר בחורף, צבע הלק היה צריך להתאים לטרנדים נוכחיים ולא אדום חזק שלא מתאים להגיע איתו אפילו למשרד. 

דבר שלישי הוא שאני פשוט יושבת על קוצים ומחכה שגלוסיבוקס יודיעו לכל המנויות ה"ותיקות" (אני) שגם להן יעלה המחיר של הקופסה ל-75 ש"ח, כי ברור שזה יקרה. וגם ברור לי שבמקרה הזה אבטל את הקופסה.

דבר נוסף שהרגיז אותי ממש:

גלוסיבוקס נקטו בשיטת סתימת הפיות עקב חוסר יכולת השתלטות על תגובות לקוחות בעמוד הפייסבוק שלהם.
שירות שיש לו כל כך הרבה בעיות צריך לתקן את עצמו, לא לסתום פיות ללקוחות ולבקש מהן לא לחשוף את הבעיות שלהם מול הלקוחות האחרות.

נחכה ונראה מה יהיה בגלוסיבוקס אפריל.

3 במרץ 2012

פינת חמד: אקססוריז גותיים מודרניים אצל ברוניקה

בעולם בו רפליקות יותר קלות לייצור מאשר המקור, נדיר שהולכים ליריד תכשיטים או מחפשים פריטים באינטרנט ונתקלים במשהו מיוחד באמת שלא ראינו קודם. הבגדים הם אותם בגדים, התכשיטים הם פחות או יותר אותו דבר... כל בן אדם הופך ל"מעצב" אחרי ביקור קצר באבגד או בכל חנות חרוזים ויצירה אחרת, והופך לעוד אחת מהרפליקות שלי אישית יצאו כבר מכל החורים...

מרמלדה, מגזין הלייף סטייל האינטרנטי הקים אתר קניות שמרכז מעצבים עצמאיים ישראלים. כפי שאמרתי, הרבה יותר קל לייצר רפליקות ולכן עצוב היה לי לראות כמה שהאתר דומה לאטסי ופחות כמו משהו מיוחד אמיתי. לכן כשנכנסתי גם הנמכתי מיד ציפיות - אם האתר נראה כמו כל אתר שופינג אחר ללא יחוד, הוא בוודאי אוסף כמה מעצבים שמעתיקים ממוכרים מוצלחים בחו"ל עוד כל מיני פפיונים וינשופים בגולדפילד ומסגרות "ויקטוריאניות" אעלק וינטג' שנמכרות במחיר מופקע להחריד.

לשמחתי הרבה טעיתי וגיליתי את זה מהר מאוד, כשנתקלתי בחנות של רוני רוזוב בנק, ברוניקה.
העבודות בהשראת הוינטג', התקופה הויקטוריאנית, קעקועים והאר-נובו כמו כל מעצב בימים אלה, אבל החומרים הם מודרניים לחלוטין והשיטות הן של ימינו אנו, בחיתוך מדוייק בפרספקס שחור והייתי שמחה לצרף כל אחת מהן לארון התכשיטים המצומצם שלי. 











23 בפברואר 2012

ביקורת גלוסיבוקס פברואר

על גלוסיבוקס:
לפני חודש וחצי מספר בלוגריות הוזמנו להשקת הגלוסיבוקס, שירות חדש של מוצרים בהפתעה בקופסה חודשית, ואחרי שקראתי קצת על המוצר אצלן החלטתי שכדאי לנסות. כמישהי ששונאת להכנס לפארמים ולקנות איפור או מוצרי טיפוח זה נראה לי רעיון מצויין - לנסות מוצרים חדשים שאני לא מכירה או לא יודעת מה הם עושים בלי שמוכרת תזנק עלי ותנדנד לי שאקנה.

על המחיר:
המחיר נראה משתלם יחסית, 60 ש"ח לקופסה שמכילה בסביבות חמישה מוצרים, כולל המשלוח לתיבת הדואר.
שלושה ימים לפני שליחת החבילה גלוסיבוקס הודיעו על שינוי בצורת שליחת החבילות ומעבר לשירות שליחים עד הבית. לי זה לא ממש אכפת עד שגיליתי שהם מוסיפים למחיר עוד 15 ש"ח ודורשים 75 ש"ח לקופסה אחת - שזה כבר לא מחיר שהייתי מוכנה לשלם על חבילה כזו. 

על המשלוח:
ביום שלישי בשבע בבוקר מישהו דפק לי על הדלת. יצאתי מהמיטה בבהלה כדי לגלות ששליח עומד מחוץ לדלת עם חבילה. בלי תיאום, בשעה שלא מקובל להעיר בה אנשים. אני מרחמת על השליח האומלל הזה, הוא גם חזה בי בפיג'מה, לא מסורקת ועוד לא צחצחתי שיניים וגם נהמתי עליו שלא מקובל להגיע לאנשים הביתה בלי לתאם איתם מראש.

על הקופסה:
איזה כיף!!! נראה שבגלוסיבוקס חשבו הרבה על האריזה של המוצר שלהם. הקופסה הגיעה באריזת קרטון עבה ובתוכה קופסת קרטון נוספת שהכילה את כל המוצרים.


האריזה כשפותחים אותה. שמעתי על דיווחים של ריח נהדר כשפותחים את הקופסה, סלחו לי אבל אני מצוננת ולא הרחתי כלום.


אז מה בקופסה?


דוגמית לקרם פנים עשיר של אהבה.
ההבטחה: הקלה מידית של היובש בעור הפנים ושיפור המראה מיד בתום השימוש
בתכלס: קודם כל מדובר במסיכת פנים ולא בקרם פנים, כלומר יש למרוח אותה ולהשאיר מספר דקות ואפילו כל הלילה. 
הריח שלה נעים והיא מרגישה נעים על העור, לא הרגשתי איזושהי הקלה מידית היסטרית אבל בתכלס קמתי עם פנים נעימים ולא יבשים בבוקר. מבחינתי עשה את העבודה.
אם לקנות שוב: מדובר במוצר שמבחינתי הוא ווג'ראס, כזה שצריך להשקיע בו כמה דקות מעבר לשגרת הטיפוח היומית ואני לא מתה על זה ובדרך כלל שוכחת לעשות את זה. כך שכנראה שלא.


צללית של לייף.
ההבטחה: איזשהו קשקוש על רכה ונעימה למריחה
בתכלס: בתור מתעבת פארמים מקצועית, לעולם לא הייתי מנסה את הצללית הזו. דבר ראשון: היא של לייף וקשה לי לסמוך על חברות שמייצרות גרביונים, פלסטרים, לקים וצלליות שיצליחו בכל מה שהן מייצרות.
דבר שני: זה מנצנץ נורא! והצבע נראה לי מוזר. בפועל כשמרחתי אותו על היד הצבע הזה נראה מקסים. 
אם לקנות שוב: בהתחשב בעובדה שזו צללית שמתאימה רק לאירועים ולא ליום יום, לא.



ליפסטיק של לוריאל פריז.
ההבטחה: מחזק את הגוון הטבעי של השפתיים
בתכלס: האריזה מקסימה (שחורה), כשפתחתי נבהלתי מכמה שזה שקוף וכתום. בפועל זה פשוט ליפגלוס מאוד עדין ואני לא ראיתי שום חיזוק גוון טבעי של השפתיים. מה שכן, הוא לא דביק ולא מציק.
אם לקנות שוב: אם אני רוצה גלוס אני אקנה גלוס.



דוגמית מסיכה לשיער של וולה.
ההבטחה: מעצים ומדגיש את הברק והזוהר של השיער.
בתכלס: באו לי בטוב עם מסיכה לשיער, שלי בדיוק נגמרה. השיער שלי לא נראה זוהר יותר ולא מבריק יותר והוא גם לא עושה קפה. מה שכן, קל הרבה יותר לסרק אותו והוא רך ונעים.
אם לקנות שוב: לא! קופסה בגודל מלא עולה 110 ש"ח שזה מחיר מופרך לכל הדעות למסיכת שיער.


דוגמית בושם לגבר "קוקוריקו", ז'אן פול גוטייה.
ההבטחה: מעורר חושניות וחגיגת חושים סוערת.
בתכלס: אני בטוחה שהיו מספר בחורות ללא חבר שקיבלו מוצר לגבר והיו נבוכות מאוד כשהבינו שאין להן למי לתת אותו.
החבר שלי ניסה אותו ובמילים שלו "אני מריח כמו סוכן מכירות". אני נאלצת להסכים.
אם לקנות שוב: לא! מתוק מדי וסליזי מדי לטעמי.




שמן מקלחת של סבון.
ההבטחה: מותיר את העור רך ונעים ללא תחושת שומניות.
בתכלס: זה לא שמן, זה סבון. הוא גם מריח כמו שירותים של משרדי הייטק. מעולם אל הרגשתי תחושת שומניות אחרי מקלחת, וגם לא אחרי הסבון הזה...
אם לקנות שוב: 66 ש"ח לחצי ליטר של סבון למקלחת? כנראה שלא.


מסקנה סופית:
ציפיתי למוצרים קצת יותר מעניינים שלא בטוח שהייתי נתקלת בהם בסופר פארם ובטח שלא לחברות שלא נחשבות "מעולות" בטיפוח ואיפור כמו לייף וסבון. את חבילת מרץ אני אקבל, ובהנחה שהמוצרים עדיין יהיו באותה רמה כנראה שאת אפריל כבר אבטל - כדי לנסות מוצרים אני יכולה לבקש מהמוכרת דוגמיות, הן בדרך כלל שמחות לתת.