‏הצגת רשומות עם תוויות vogue. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות vogue. הצג את כל הרשומות

29 בינואר 2013

פוסט מלא חסד (הצצה חטופה לסטודנטית ב"חופשה")

בתחילת השבוע הגעתי לשנקר כדי להגיש עבודה מסכמת לקורס כלשהו, ויצא לי להכנס לשיא ההמולה והבלאגן של הימים שלפני ההגשות הענקיות של הקורסים החשובים של השנים המתקדמות יותר, כל הקורסים של בגדי ערב, בגדים מחוייטים בגדי ילדים.

הגעתי בשלוות נפש לתוך הבניין ותוך חמש דקות נמלאתי פאניקה ובהלה רק בגלל התזזיתיות, הבהלה והבלבול של שאר הסטודנטים שרצו עם סיכות בידיים, בדים חצי גזורים, חוטים משתרכים על הרצפה וניירות מרשרשים לכל עבר במסדרונות בדרך למדידות על הדוגמניות. ההיסטריה הכללית שאנשים אזרו לטובת הימים האחרונים שלפני ההגשה הגדולה נראית מבחוץ כמו מופע ליצים, אבל לרגע נזכרתי שרק שבוע לפני עשיתי שני לילות לבנים רק בשביל חצאית אחת, והבחירה להפסיד שני לילות שינה ועוד כמה שעות שינה נוספות לטובת הגשות סוף סמסטר נראתה לי לגיטימית לחלוטין.

פתאום תהיתי לעצמי, על מה לעזאזל אנחנו מתחרפנים כל כך? זה בסך הכל בגד. אנחנו לא מייצרים פצצת אטום. לא המצאנו תרופה לסרטן. זה רק עוד בגד. 
אבל לבן אדם שהבגדים הם כל עולמו, למה שלא יתייחס אליהם באותה חשיבות כמו שמדען מתייחס לאיזו המצאה חדשה? מה עושה את ההגשמה הפיזית של הדמיון שלי שלי פחותה מעוד איזה ניסוי מדעי?




יצא לי לשנות פאזות מהר מאוד, בחופשת הסמסטר הזו. חזרתי לעבוד במשרה שעזבתי לתקופת החופשה, ותוך רגע הפכתי מסטודנטית פוחזת שסוחבת שקיות ענק באוטובוסים לעוד עובדת הייטק רגילה.

בהפקת האופנה האחרונה של ווג ברזיל, שבתרגום חופשי נקראית "מלאת חסד", מתייחסים בהקשר אחרי לנקודות הנ"ל שהעסיקו אותי השבוע.
לפעמים הבגדים הם לא המרכז. האנשים שמסביב הם מה שבונה אותם, הבניינים העצומים, הדת, המנהגים - לפעמים המשמעות של הבגדים היא אפסית לעומת מה שמסביבם.
בצורה מפתיעה, על הסטיילינג של ההפקה אחראית אנה דל רוסו, אותה אשה שאני נהנית מאוד לקרוא לה גזר מצומק ורקוב עם סטייל אישי דוחה להפליא, שכנראה יודע להתעדן בהפקות מסוג אלה.

לפעמים צריך לקחת צעד אחורה, ולהודות על מה שהצלחת להשיג. אני עדיין בשוק שאני לומדת את מה שתמיד חלמתי ללמוד, ואני מופתעת שהעבודה פשוט חיכתה שאחזור אליה לחופשת הסמסטר. הדברים האלה לא מובנים מאליהם.


Cheia De Graça
ווג ברזיל, פברואר 2013
צלם: Giampaolo Sgura
דוגמנית: Izabel Goulart
סטיילינג: Anna Dello Russo













שבוע טוב :)

14 בנובמבר 2012

קסם הפורצלן בווג רוסיה / Enchanted Doll

אחד התחביבים הפחות ידועים שלי הם בובות. מכל הגדלים והמינים, אבל עם עדיפות לכאלה גדולות עם דמיון אנושי מופלא עד מפחיד, לבושות במיטב המחלצות המדהימות והקטנטנות שאפשר לתפור להן ומאופרות כיד הדמיון.


אחת מיוצרות הבובות האהובות עלי, מריה בישקובה הידועה בשם Enchanted Doll לקחה את אמנות פיסול הבובות האלה לרמה אחרת שמתעלה על כל המתחרים שלה: הדיוק והירידה לפרטים בעבודות שלה פנומנלים ומעוררי השתאות.









מריה, רוסיה-קנדית ומושפעת מאוד מהפולקלור הרוסי והאסייתי שמסביבה. 
היא מפסלת את הגוף על כל חלקיו השונים, מחברת את כל החלקים בצורה כזו שתאפשר לבובה להתקפל בצורות טבעיות ואנושיות, צובעת אותו, מאפרת את הפנים, מחברת שיער ותופרת שלל בגדים קטנים ומפורטים ברמות היסטריות שמתאימים בדיוק לגוף הקטנטן של הבובות שלה. בנוסף לבגדים הוא מפסלת תכשיטים קטנטנים שמתאימים לאאוטפיט הכללי.





העבודה האחרונה שלה היתה סדרת הקיסריות מסין,  חמש בובות כאלה כשכל אחת שונה מהשניה בביגוד, בדרך בה הפנים מפוסלות, בשיער... כשהבובה הראשונה עמדה למכירה באיביי המחיר ההתחלתי שלה היה 11,000$. היא נקנתה תוך כמה שעות.



כשהאמנית הגיעה לפסטיבל אמנות ברוסיה עם מלאי הבובות שלה, שאר הבובות נמכרו תוך פחות מיממה, משאירות את הדוכן שלה ריק למשך שאר הימים של הפסטיבל...

שיתוף פעולה מקסים שנוצר לאחרונה בין האמנית לבין מגזין ווג יצר פוטושוטס מקסימים עם הבובות שלה למגזין לכבוד גליון הכריסמס של דצמבר. הצילומים לקחו יומיים שלמים (בכל זאת, זו לא דוגמנית שפשוט אומרים לה להזיז קצת את הראש ימינה או את הגוף שמאלה).

מה דעתכם?










16 באוקטובר 2012

אוסף שלישי: סגול

מה מרגיע אתכן? מה נותן לכן הרגשה בטוחה?
אצלי זה תמיד הצבע הסגול.

לפני כמה שנים למדתי רייקי, ובזמן האחרון התחלתי להבין שהמשיכה שלי לצבע הסגול היא יותר ממה שנראה לעין. הסגול  (או האינדיגו) מייצג את צ'אקרת העין השלישית ואחראי על שלל בעיות שאני נתקלת בהן בחיים האישיים בזמן האחרון:
- זכרון (מי שפגש אותי בשנה האחרונה כבר גילה את זה: אני לא זוכרת פנים, אני לא זוכרת שמות, גם של אנשים שאני מכירה טוב מאוד)
 - מיגרנות (הפסדתי בממוצע ארבעה ימי עבודה בחודש בגלל מיגרנות)

אולי הצבע הזה מרפא את התת מודע? לאוסף שלישי הזה, כמה תמונות שיפתחו לכן את הצ'אקרה.



Numéro #135, August 2012

Numéro #135, August 2012

BlackBook Magazine, April 2010

Kristian Schuller

Alexander Binder
  
Vogue Holland, July 2012

7 באוגוסט 2012

אזהרת טרנד: חורף בורגונדי

אני יודעת שקצת קשה לדמיין עכשיו משהו שהוא לא 30 מעלות בצל, 70% לחות וחשבון חשמל של 1000 ש"ח בגלל המזגן, אבל בעולם האופנה מתחילים כבר טפטופי הגשם הראשונים של הקמפיינים של החורף (לנוון ודולצ'ה וגבאנה לדוגמא) ואיתם הפקות האופנה המסורתיות שמבשרות את הטרנדים שילוו אותנו העונה.

אם עלתה בראשכן המחשבה "למי לעזאזל אכפת ממגזיני אופנה?", אנא הפנו את תשומת לבכן לעובדה זו: המגזינים הם אלה שיקבעו מה ימכר בבתי האופנה הלא-עילית (כלומר, מה H&M ועוד רשתות דומות ימכרו לנו בחורף). בתי האופנה פרסמו את קולקציות החורף שלהן כבר בחודש מרץ (מישהי זוכרת את התצוגה המטורפת של לואי ויטון?), אבל יקחו עוד מספר חודשים עד שהן יגיעו אלינו למדפים.

מה קורה בחודשים הארוכים שבין התצוגה לבין המכירה של הפריטים עצמם? לרשתות האופנה שנוהגות לייצר העתקים או "לקחת השראה" מבתי האופנה הגדולים יש זמן להעתיק מה שהם ראו על המסלול, ולבתי האופנה הגדולים יש זמן לחכות למכת המחץ של העורכים והסטייליסטים שיבחרו את הבגדים שיופיעו בהפקות האופנה בחודשים הלוהטים של השנה: יולי ואוגוסט שמבשרים על בוא החורף וספטמבר - הלא הוא מהדורת ספטמבר החשובה מכל של המגזינים.

אז מה בחרו המגזינים כטרנד של העונה? מישהי זוכרת בכלל מה היה בחורף שעבר? החורף שעבר היה כולו חרדל עד שיצא לכולנו מכל החורים ולשמחתי הרבה לא נראה אותו חוזר הקיץ. הצבעים יהיו כהים יותר כיאה לחורף, אבל במעבר חלק מצבעי הפסטל של הקיץ, נראה גם צבעי ביניים כמו כתום, ורוד עתיק, חום וקרמל.


קליק על התמונה לגרסה מוגדלת!

מתוך הפקת אופנה במגזין ווג סין לחודש אוגוסט

מתוך הפקת אופנה במגזין ווג סין לחודש אוגוסט

מתוך הפקת אופנה במגזין ווג סין לחודש אוגוסט

מתוך הפקת אופנה במגזין ווג סין לחודש אוגוסט

מתוך הפקת אופנה במגזין ווג סין לחודש אוגוסט



מתוך מגזין Elle לחודש אוגוסט

מתוך מגזין ווג איטליה, הפקת אופנה שמציגה את קולקציות החורף החזקות והטרנדיות. בתמונה: ג'יבנשי

מתוך מגזין ווג איטליה, הפקת אופנה שמציגה את קולקציות החורף החזקות והטרנדיות. בתמונה: מיו מיו

מתוך מגזין ווג איטליה, הפקת אופנה שמציגה את קולקציות החורף החזקות והטרנדיות. בתמונה: אלכסנדר מקווין

5 באוגוסט 2012

Fashion into Art

לאחרונה אני מרגישה שהחיים שלי תקועים קצת במקום. אני לא יודעת להצביע על המיקום המדוייק של הבעיה או להגיד מה בדיוק תקוע, אבל אני פשוט לא מתקדמת לשום מקום. הכל נראה לי אותו דבר. הספרים משעממים אותי, הסדרות לא מעניינות, והפקות האופנה שיוצאות בזמן האחרון כל כך משעממות שבא לי לקבור את עצמי איפשהו ולהתעורר בעוד כמה חודשים כשעולם האופנה יתעורר מהתרדמת שהוא נכנס אליה או שאני אתעורר מהתרדמת שהכנסתי את עצמי אליה.

לפעמים כל מה שצריך הוא עוד חמש דקות בגוגל כדי למצוא את השלווה שחיפשתי: משהו חדש, מעניין, אחר, בשפה שאני לא מכירה (תרתי משמע - ברמה בעיצובית ובקוריאנית) ושיזכיר לי שארה"ב ואירופה הן לא המקום היחיד למצוא בו אופנה ואמנות.

את ההפקה הזו אני ממליצה לצפות בשקט בתשומת לב לפרטים הקטנים, כך שמומלץ מאוד ללחוץ על כל תמונה ולצפות בה בגרסה המלאה.


"Fashion into Art" 
 Vogue Korea, August 2012
Photographer: Kang Hyea Won



Fashion Into Art היא תערוכה שמתקיימת מדי שנה בקוריאה בחסות ווג, שמציגה את האמנות המודרנית ואת העבודות הבולטות בתחום. בהתחשב בעובדה שקוריאה היא מדינה עלומה ונסתרת במזרח, זוהי הצצה נדירה ונהדרת מבחינתי לתוך התרבות שלהם. 



סלחו לי שאין בידי מידע לגבי הפריטים שמוצגים בתמונות, אבל אין לי מושג מאיזה כיוון אפילו קוראים קוריאנית.



















כל התמונות במקור מהפשנספוט.