29 בינואר 2013

פוסט מלא חסד (הצצה חטופה לסטודנטית ב"חופשה")

בתחילת השבוע הגעתי לשנקר כדי להגיש עבודה מסכמת לקורס כלשהו, ויצא לי להכנס לשיא ההמולה והבלאגן של הימים שלפני ההגשות הענקיות של הקורסים החשובים של השנים המתקדמות יותר, כל הקורסים של בגדי ערב, בגדים מחוייטים בגדי ילדים.

הגעתי בשלוות נפש לתוך הבניין ותוך חמש דקות נמלאתי פאניקה ובהלה רק בגלל התזזיתיות, הבהלה והבלבול של שאר הסטודנטים שרצו עם סיכות בידיים, בדים חצי גזורים, חוטים משתרכים על הרצפה וניירות מרשרשים לכל עבר במסדרונות בדרך למדידות על הדוגמניות. ההיסטריה הכללית שאנשים אזרו לטובת הימים האחרונים שלפני ההגשה הגדולה נראית מבחוץ כמו מופע ליצים, אבל לרגע נזכרתי שרק שבוע לפני עשיתי שני לילות לבנים רק בשביל חצאית אחת, והבחירה להפסיד שני לילות שינה ועוד כמה שעות שינה נוספות לטובת הגשות סוף סמסטר נראתה לי לגיטימית לחלוטין.

פתאום תהיתי לעצמי, על מה לעזאזל אנחנו מתחרפנים כל כך? זה בסך הכל בגד. אנחנו לא מייצרים פצצת אטום. לא המצאנו תרופה לסרטן. זה רק עוד בגד. 
אבל לבן אדם שהבגדים הם כל עולמו, למה שלא יתייחס אליהם באותה חשיבות כמו שמדען מתייחס לאיזו המצאה חדשה? מה עושה את ההגשמה הפיזית של הדמיון שלי שלי פחותה מעוד איזה ניסוי מדעי?




יצא לי לשנות פאזות מהר מאוד, בחופשת הסמסטר הזו. חזרתי לעבוד במשרה שעזבתי לתקופת החופשה, ותוך רגע הפכתי מסטודנטית פוחזת שסוחבת שקיות ענק באוטובוסים לעוד עובדת הייטק רגילה.

בהפקת האופנה האחרונה של ווג ברזיל, שבתרגום חופשי נקראית "מלאת חסד", מתייחסים בהקשר אחרי לנקודות הנ"ל שהעסיקו אותי השבוע.
לפעמים הבגדים הם לא המרכז. האנשים שמסביב הם מה שבונה אותם, הבניינים העצומים, הדת, המנהגים - לפעמים המשמעות של הבגדים היא אפסית לעומת מה שמסביבם.
בצורה מפתיעה, על הסטיילינג של ההפקה אחראית אנה דל רוסו, אותה אשה שאני נהנית מאוד לקרוא לה גזר מצומק ורקוב עם סטייל אישי דוחה להפליא, שכנראה יודע להתעדן בהפקות מסוג אלה.

לפעמים צריך לקחת צעד אחורה, ולהודות על מה שהצלחת להשיג. אני עדיין בשוק שאני לומדת את מה שתמיד חלמתי ללמוד, ואני מופתעת שהעבודה פשוט חיכתה שאחזור אליה לחופשת הסמסטר. הדברים האלה לא מובנים מאליהם.


Cheia De Graça
ווג ברזיל, פברואר 2013
צלם: Giampaolo Sgura
דוגמנית: Izabel Goulart
סטיילינג: Anna Dello Russo













שבוע טוב :)

5 תגובות:

  1. הפקה גאונית, ישר ללב :) מלא בהצלחה!!!

    השבמחק
  2. באמת הפקה מדהימה!!!

    השבמחק
  3. כמה דברים:
    1. אני די מקנאה בך כי התחום שאת לומדת מאפשר לילות לבנים. כי בינינו אין סטודנט ש-24 שעות ביממה מספיקות לו. אני למדתי כלכלה ואחרי 12 בלילה הייתי צריכה לחבר 2 ועוד 2 במחשבון ובסוף נאלצת לפרוש לישון בחרטות.
    2. הפקה מדהימה, שיקית, פרובוקטיבית כזאת שגורמת לך לנתק מהמציאות לכמה דקות אשר מלוות גם בסינון טוטאלי של כל רעש/צליל/דיבור מסביב.
    3. הרגת אותי עם התאור שלך לאנה, לא יכולתי להפסיק לצחוק. לפעמים באמת צריך להתבגר עם חן!

    השבמחק
    תשובות
    1. מעניין שאת אומרת את זה, כי אני חיה עם סטודנט להנ' חשמל בבית והמושג של לילות לבנים כל כך זר לו ולא נחוץ שאני לא מבינה למה אני מבלה כל כך הרבה בלימודים והוא לא... כנראה שזה רק הוא...

      מחק
  4. אני רוצה הכל!!!
    ולגבי אנה דלו רוסו, לגמרי. והקיא הזה שעשתה לH&M היה או ממש מטומטם או ממש מזלזל.
    למרות שאני מודה שאני מחבבת אותה בחורף. בלבוש מלא.
    בכללי כל הקלונסיות למניהן מוכרחות לדחוף כמה סנדוויצ'ים בהגיען לגיל 35 אחרת הן משולות בעיני לשקית שוקו מרוקנת.

    השבמחק

שיהיה לך יום קסום מלא בנצנצים וחדי קרן מעופפים!