המושג של אנדרוגינוס בעולם האופנה כבר לא זר לנו. נשים גבריות (כמו טילדה סוינטון) הן חלק מהאופנה ונחשבות כמודל יופי איכותי, אנחנו כבר רגילים לראות נשים עם חזה קטן ונערי, תווי פנים מסותתים וגבריים ורזון שמוריד מהמשוואה את הקימורים הנשיים (המרומזים או הגלויים - לא כולנו הנשים בעלות ישבן מפואר וחזה גדול, לא לכולנו יש מותן צר ומושלם).
איך הדבר הזה קרה? הסברה הכללית היא שכמו בכל מקצוע חזק בעולם, לא הנשים הן השולטות בתעשייה אלא הגברים. המעצבים הגדולים ברובם הם גברים, ולא פעם הגברים האלה גם יוצאים עם גברים אחרים ומושג היופי האישי שלהם מתייחס לגוף גברי, בעוד הם מעצבים לנשים. זוית הראיה שלנו הנשים כלפי עצמינו מתעוותת בלי לשים לב.
הזוית הזו מרגישה לי מעט הומופובית אבל גם מעט אמיתית ואני לא יודעת אם היא באמת נכונה, אז הייתי לוקחת אותה בערבון מוגבל.
לא ארכו הימים עד שכל מושג הנשיות והגבריות החל להתערער והיוצרות החלו להתהפך. לא חשבנו מה יקרה כשהגברים ישתלטו על מושג היופי הנשי. לא חשבנו מה יקרה שגברים יוכרחו לעמוד בכללים של תפיסת יופי צעירה וקצת נשית.
Body Double
Candy Magazine #4
Model: Andrej Pejic
אנדריי פז'יק הוא דוגמן שפרץ לתעשייה בזכות המראה המבלבל (להלן כתבה שלמה עליו), ובפעם הראשונה יצרו הפקת אופנה שלמה סביב שאלת הזהות המינית והתפקיד שלה ביום יום.
הוא משחק את שני התפקידים בכל פריים בעצמו, ומשאיר את השאלה פתוחה לקהל הרחב.
אני לא מצאתי את תהשובה.
ראיון מרתק עם אנדריי פז'יק: