לפעמים בגדים הם הרבה יותר מבגדים

יום שישי, שעת צהריים. אני שוכבת על הספה מכורבת בשמיכה וחתול, מרותקת למסך הטלוויזיה. זה אינו תיאור של אירוע מקרי אלא תיאור חוזר של כל יום שישי אצלי בבית - אני מנצלת את הזמן הפנוי לראות עוד סרט ישן בערוץ TCM.
זה נראה לאנשים מוזר שאני מוצאת עניין בסרטים שצולמו לפני שבעים ושמונים שנה, ולי זה נראה מוזר עוד יותר שהם לא מוצאים בהם עניין. הסרטים האלה הם החלון למציאות השונה, לחלום, לסרטים עוד לפני האפקטים וכשלאנשים היה זמן לשבת בקולנוע לראות סרט של שעתיים וחצי....

באחד מימי שישי יצא לי לראות את "הרימו עוגן", סרט הוליוודי נהדר משנת 1945 (כשבגרמניה כבר רצחו יהודים במרץ) עם הכוכבים פרנק סינטרה, ג'ין קלי והכוכבת שכולם כבר שכחו ממנה - קתרין גרייסון.

קתרין גרייסון משחקת נערה שחולמת לפרוץ בהוליווד ככוכבת ענק, ופוגשת שני מלחים בחופשה שמתאהבים בנערה היפהפיה מהר מאוד...

כשהם יוצאים לאכול ארוחת ערב, היא לובשת שמלה מרהיבה משיפון לבן, צמודה לגוף ומתנפנפת מהמתניים, שזורה בציורי חמניות בעבודת יד. השרוולים השקופים, הצורה שהבד נע בכל פעם שהיא הסתובבה, השמלה שהדגישה כמה שהבחורה הזו עדינה ושברירית.... זו הפעם הראשונה שהתאהבתי בשמלה.

השמלה בתנועה (זהירות: הקול שלה הוא לא הסגנון שאנחנו רגילים אליו).

ואז אני רואה את השמלה קמה לחיים.

השיפון, החמניות, הנינוחות והרוגע... 

השמלה מקולקציית האביב של רודרטה בהשראת החמניות של ון גוך.

לפעמים בגדים הם הרבה יותר מבגדים.

"'Bloom Forth"

Model: Abbey Lee Kershaw

Vogue China May 2012

להפקה המלאה: כאן.