31 ביולי 2011

הבגדים שעושים מצב רוח טוב

הבגדים ששומרים לסופ"ש: בגדים קצרים, בגדים צבעונים, בגדים שמתנפנפים ברוח ועושים לי חשק לדלג ברחוב

ימי שישי הם בדרך כלל הימים בהם אני קמה בשעה הגיונית והולכת לשוק (הדבר הזה שעושים כדי לנסות לחסוך בחשבונות, אם כבר הארץ כולה בוערת בהפגנות חברתיות), מבשלת לסופ"ש, או מנקה קצת בבית ועושה המון כביסה.
אני שונאת את ימי שישי.

השבוע במקום לעשות דברים מועילים נסעתי למפגש החלפות בגדים של פורום אופנה מלאה עמוסה בשקית בגדים, ואיכשהו חזרתי עם שקית מלאה בבגדים הביתה.
לצאת מהבית למפגש חברתי נתן לי את ההזדמנות ללבוש בגדים שהם לא תואמי ספונג'ה או סיבוב בשוק (טייץ טי שירט ונעלי ספורט ושיחנק העולם עם הבחירה הלא אופנתית שלי), וזה כל כך שיפר לי את המצב רוח! הלוואי והבית תמיד יהיה נקי כבדרך קסם והאוכל תמיד מוכן על השולחן בלי צורך ללכת לקנות צרכים ולעמוד לבשל משהו. ושהכביסה תדיף ריח נקי ותהיה מקופלת בארון, תודה.

למען האמת, זו הפעם הראשונה שאני לובשת חצאית כזו ולקח לי שבוע וחצי לאזור את האומץ לנסות בכלל לשלב אותה עם חולצה שיש לי בארון. הראש הכל נראה לי לא מתאים, נכנסתי להיסטריה קלה שלעולם לא אלבש חצאיות קצרות כי אני לא יודעת להתאים בגדים. True story.


את החצאית קניתי בטיול בגרמניה בפימקי (Pimkie), הגעתי לשם בדיוק בזמן לסיילים ההיסטריים והיא עלתה לי 7 יורו בלבד, שהם 35 ש"ח בשקלים.


לא מכירה בחורה שעשתה צבא ולא למדה לעשות שלל תסרוקות בטירונות ובקורסים!
למי שלא עברה את חווית הסירוק הקבוצתי, מצאתי הסבר מוצלח למדי לצמה הזו (לחצו על התמונה כדי לראות אותה בגדול)




אפילו הלק שלי איכשהו התאים לחצאית! (chic, מליון שכבות בערך).


ג'ני בהופעת אורח מצד ימין!

והבונוס, החבר מתפרץ לי לפריים שניה לפני שהזמן בטיימר נגמר.



26 ביולי 2011

גרמניה בשחור לבן, חלק ד' ואחרון

ההשתאות שלי לנוכח מפלצות הפלסטיק והשחור שהסתובבו בפסטיבל לא שככה עוד משנה שעברה, כשהגעתי לפסטיבל. ישנו בשדה קמפינג מאורגן, ובין האוהלים הפזורים בשלווה הגרמנית כבר התחלתי לראות את העולם הכל כך לא הגיוני והכל כך לא מוכר למי שחי בישראל.

השנה, מוכנה מראש להתרגשות אדירה, באתי מצויידת במצלמה האהובה שלי וברצון לתעד את כל מי שרק אפשר מתוך 16,000 האנשים שהגיעו לפסטיבל.
בפועל ביום הראשון היינו עסוקים לרוץ בין הופעה להופעה, ואז כשהיה לנו סוף סוף שתי דקות לנשום (ולי לרוץ אחרי אנשים ולצלם אותם) התחיל לטפטף קצת גשם. ואז עוד קצת. ואז עוד. ואז הוא לא נגמר עד הצהריים שלמחרת.


אבל קודם כל, המלצה לארוחת בוקר: מיד/תמד, סוג של יין דבש כבד ומתוק בטירוף. אל תסעו לפסטיבל בלי לעצור בדוכן!


סייבר פאנק טהור. הזוג נתפס בעדשה במהלך ריקוד אלקטרו סוער ברחבת ריקודים מאולתרת, כשעל הבמה מופיעה להקת [X]-rx. 
זה הזרם הכי חזק של הסייברפאנק - תוספות הפלסטיק והצמר בשיער, מסיכות גז, צבעי מלחמה בוהקים או סתם צבעי אלקטרו (כתום, ורוד, ירוק, כחול, כולם זוהרים) ובגדים קצרים מספיק בשביל לרקוד שעות על גבי שעות.


זוג סייבר פאנק קצת אפל יותר. 
אגב, מאחור דוכן האוכל הסיני. לא ממליצה לאכול אלא אם בא לכם מיגרנה רצחנית.


בחור בסטייל גות' פאנק מושקע במיוחד. 


בשנה שעברה, פחות או יותר בדקה הראשונה בתוך מתחם הפסטיבל ראיתי שני חיילים עומדים מולי. הם לבשו מדי צבא יצוגיים, הם נראו מפחידים, והיה להם סרט עם סמל על הזרוע. 
ישראלית בגרמניה שרואה חיילים, מה היא אמורה לחשוב? נבהלתי בטירוף.
במבט שני התבהר לי שזה פשוט עוד אחד מהטרנדים שלא הגיעו לארץ. הסרט על הזרוע היה סרט מיוחד של אחת הלהקות שבסצינה (Nachmacher), ולא של האס.אס. בארץ כל הטרנדים הצבאיים כמו מעילי הטרנץ' של ברברי, מכנסי דגמ"ח וכותפות על חולצות לא ממש הולך ודי ברור למה - אנחנו צריכים ללבוש כל יום במשך שנתיים-שלוש בגדים ירוקים וצבאיים, למה שמישהו ירצה ללבוש את המדים אחרי שהוא משתחרר?


אם חשבתם שהנעליים שלי מטורפות.


כשאמרתי בפוסט הקודם שמדובר בפסטיבל לכל המשפחה עם אנשים בכל הגילאים לגמרי התכוונתי לזה, וזו דוגמא מצויינת לשתי נשים מבוגרות שהתלבשו בסגנון הסטימפאנק והצליחו בזה מאוד.


בשנה שעברה צילמתי אותה בשני ימי הפסיבל, בכל יום עם שמלה אחרת, בגזרה דומה ובצבעים אחרים. אני די בטוחה שהיא תופרת את כל הדבר הזה בעצמה, ניסיתי לשאול אבל כמו כל גרמני מצוי - אחרי גיל שלושים הם פשוט מסרבים לדעת אנגלית.


אני רוצה כזה.

היה לי קשה לבחור את המוצלחים, ולכן תמונות נוספות יעלו לפייסבוק. מבטיחה לינק כשיהיה!

23 ביולי 2011

גרמניה בשחור לבן, חלק ג'

פסטיבל האמפי (Amphi) שמתקיים כל שנה בגרמניה הוא סוג של מפגש תרבויות שנכללות תחת זרם האלטרנטיב והגות'. במילים אחרות מגיעה לשם ערימת פריקים עצומה (16,000 השנה) כדי לשמוע מוזיקה טובה במשך יומיים, לחגוג במסיבות ולעשות סיבוב שואו אוף עם הבגדים שהם לא יכולים ללבוש ביום יום (היי, כתבתי על זה).

המוזיקה באמת טובה. כמובן שכדאי להיות חובב הז'אנר, אבל מדובר בפסטיבל שמארח אנשים מגיל שנה (טוב, אלה באים עם ההורים שלהם) ועד שישים (טוב, אני סתם מנחשת. אבל היו שם הרבה ענתיקות) ומי שכשהיה צעיר אהב לרקוד במועדונים עם להקות כמו דפש מוד וסיסטרס אוף מרסי יחגוג כמו משוגע בפסטיבל הזה. גם מי שאוהב אלקטרו ואינדסטריאל יחגוג. גם מי שאוהב מטאל, פולק וכל מיני שירים עם חמת חלילים יהנה.

האמת היא שגם מי שלא ממש אוהב את המוזיקה יהנה מפסטיבל הבגדים והתרבות שמסתובב בשבילי המתחם.

בשנה שעברה הייתי עסוקה אולי חודשיים לפני הפסטיבל בחפירת כל אתר באנגלית גרמנית רוסית ושלל שפות אחרות שהעלו תמונות של הפסטיבל. התמונות היו עוצרות נשימה, לא יכולתי להאמין שהתרבות הזו באמת קיימת. אנשים באמת מתלבשים ככה?

השנה החלטתי על שני דברים:
הראשון הוא שאני חייבת לתעד כל מה אני רק יכולה, כמו בשנה שעברה. המחזות והאנשים פשוט מרהיבים.
השני הוא שגם אני יכולה ללבוש מה שאני רוצה.

אז זה מה שעשיתי.


כמו שאמרתי, הטיול הזה היה בסימן שחור ולבן.

החלטתי לגייס את יכולות התפירה המפוקפקות שלי (בדיוק שמלה אחת) והזמנתי גזרה לתפירת מעיל מהאינטרנט. אין לי מושג איך הגעתי למסקנה שאני מסוגלת לשנות את הגזרה קצת ולהמציא גזרה שלמה נוספת לשמלה, אבל זה מה שעשיתי.

קניתי 11 מטר של בד וקברתי את עצמי כל ערב מול המכונת תפירה, הסיכות, הדפים של הגזרות וחוטים בכל מקום. 


 היי! רוח!
את השרשרת והעגילים הזמנתי מאיביי
אני לובשת גופיית תחרה, ומעליה המעיל שתפרתי בתוספת חצאית עצומת מימדים.

כן, אלה נעליים כאילו-צבאיות מציצות מלמטה. קצת כעור אבל נוח ליום הליכה שלם!

 

המעיל מאחור.


כאמור, טסתי עם החבר, והוא שוכנע לאחר כמה הצקות חוזרות ונשנות להתלבש יפה לפחות ביום אחד מהפסטיבל. התוצאה: הבחור לובש סטימפאנק!
הרעיון המקורי היה לתפור לו וסט, אבל התמוטטות עצבים קלה וההבנה שאני עם הוסט הזה לא אצליח בחיים הובילה אותנו ל-H&M למדור המחוייט.


אז זה מה שהוא לבש:
וסט של H&M, חולצה מכופתרת מההאנגר, , מכנסיים מגולף ו... הא! נעלי צבא אורגינליות. 
והמאסטרפיס של כל הדבר הזה, כובע שהוכן בהזמנה אישית על ידי שלומית, בעלת חנות Splendour Creative. היא עושה עוד כאלה ועוד דברים אחרים, וזה מהמם.

ליום השני לא כל כך הצלחתי להחליט מה אני רוצה ללבוש ולא מצאתי שום דבר נוח מספיק, קצר מספיק ויפה מספיק. רציתי סטימפאנק, אבל רציתי גם לוליטה, ורציתי גם ויקטוריאני.
הגעתי למסקנה שאם אין כזה דבר אני יכולה להמציא אחד בעצמי.



וזה מה שיצא!
אני לובשת חולצה לבנה מכופתרת מ-H&O, והשמלה היא למעשה החלק השחור שיש לו מחוך קדמי שעובר מתחת לחזה ונסגר ב-X מאחור (כמו חגורת נשק, בערך), וחלק תחתון שמזכיר יותר את השמלות הויקטוריאניות (ה-Bustle, למי שמכיר) וגם קצת EGL, שהוא הזרם האלגנט-גותי של הלוליטה).

אגב, ממש ברקע נמצא מאחורי נהר הריין שעל גדותיו מתקיים הפסטיבל. בצד השני של הנהר עומדת הקתדרלה שהצטלמתי תחתיה ממש בערב לפני.

את הנעליים אתם כבר מכירים :) 


וכך זה נראה מאחור. אגב, יש באמצע רוכסן נסתר אם תהיתם איך נכנסים לזה.
מה לבשו אחרים בפסטיבל?  הכל בחלק האחרון של גרמניה בשחור ולבן.
להצצה ראשונה (ושלוש שניות שלי מדברת ממש לא ברור), הרכבתי סרטון עם מיטב הרגעים בפסטיבל. ברקע שיר מההועה של הלהקה הראשונה שהופיעה השנה. היה מדהים.


21 ביולי 2011

גרמניה בשחור לבן, חלק ב'

במאורעות גרמניה, חלק א' (קצת נשמע כמו פרק לבגרות בהיסטוריה) סיימתי כשגיליתי שבירה על בטן ריקה בצהריים זה די מצחיק.

בחלק השני של היום התעוררנו ויצאנו למסיבת ה-Pre-Party של פסטיבל האמפי. בשנה שעברה הגענו לפסטיבל ממש באותו היום ולא הספקנו להכיר את האיזור שמסביב ונפלנו ישירות לתוך המולת הפסטיבל, והשנה החלטנו שנספיק לחגוג עם הגרמנים.

איזה לחגוג.... רוקדים כמו גרוטאות. עכשיו כשאני יכולה להשוות, אין ולא יהיו על המסיבות בארץ. האנרגיות פשוט אחרות לגמרי.

חוץ מהמסיבה הרשמית של הפסטיבל התקיימה עוד מסיבה עם הופעה של אחת הלהקות שלא הופיעה בפסטיבל, ועוד כמה התקהלויות פה ושם. יחסית לעיר משמימה שהכל בה נסגר ב-10 בערב, היה המון מה לעשות!


לקראת יציאה מהמלון, אפשר לראות את שנינו. אני במקור 1.70 מ', הבחור 1.86, אז אפשר לנחש שאני שוב נועלת את המגפיים שלי.


זו אני, כשברקע נמצאת אחת מהקתדרלות היפות בעולם. המסיבה התקיימה כמעט על שפת נהר הריין, באולם אירועים שצמוד לקתדרלת קלן ונמצא למעשה ממש בצד תחנת הרכבת המרכזית של קלן.

אני לובשת :
- חולצה מכופתרת של זארה (שמצאתי לה שימוש מחודש אחרי שגיליתי שהיא לא נסגרת עלי בחזה יותר)
- גרביוני פסים שמצאתי במשביר לצרכן
- הנעליים שראיתם לפני כמה פוסטים

אני גם לובשת מחוך בטן וחצאית שקניתי בפסטיבל ואני חייבת להקדיש להם פסקה נפרדת פשוט כי הם מהממים וזולים ברמה לא הגיונית. המחוך לא עלה יותר מ-200 ש"ח והחצאית גם, מדובר במתחם קניות של חנות בשם X-Trax שהספקתי לבקר גם בסניף הראשי שלה בברלין (מומלץ ביותר) שנפתח בתוך הפסטיבל. הוא עצום בגודלו וכולל כל פריט ביגוד ואופנה שפריקים וגותים יכולים להעלות על דעתם.

הבונוס הוא 20% הנחה על כל המתחם לאורך כל הפסטיבל.
סביר להניח שהסחורה שתמצאו היא מהעונה שעברה או אפילו מלפני שנה, אבל אם זה לא מעניין אתכם כמוני אתם הולכים להרוויח בגדול. המחוך שקניתי הוא האיכותי שלבשתי מימי. הוא לא מתקפל תחת הלחץ של הצמיגים כשמתיישבים (מה שמעניין מאוד בנות במידה 44 ומעלה), הוא לא מאבד צורה, ומיותר לציין שהוא מדגיש את המותן בצורה היסטרית.



סתם שיהיה לכם מושג לגבי הגודל, זו תמונה שצילמתי בשנה שעברה באותו המקום באור יום. המקום שבו הצטלמתי כל כך קטן בתמונה שמיותר אפילו לנסות לסמן לכם.



הבחור ישתבח שמו יוצא איתי מספיק זמן כדי לדעת להשקיע מספיק למסיבה. 

הנעליים הן... אה... נעלי צבא. טוב שיש את צה"ל בשביל בגדים למסיבות אלטרנטיביות!
המכנסיים נקנו לפני מליון שנה בערך מ-NOX (שנמצאים עד היום בפרישמן, ת"א)
והגופיה היא חולצה שעברה שיפוץ רציני על ידי (טבעות ברזל וציור הדפס)



ומאחורה.
 החלק הבא - יום ראשון בפסטיבל.

19 ביולי 2011

גרמניה בשחור לבן, חלק א'

אם פספסתם ממאורעות הימים הקודמים, החבר ואני טסנו לגרמניה וחזרנו אתמול בלילה. היה מהמם.
יש לי קצת יותר מאלף תמונות במצלמה שאני צריכה לעבור עליהן, כך שתצטרכו לחכות בסבלנות ולקבל את הטיול הזה בחלקים.

ה-Amphi Festival מתקיים כבר שבע שנים ברצף בקלן שבגרמניה (אם כי במקור התקיים בגלזנקירשן, גרמניה), לצד פסטיבלים דומים כמו ה-Wave Gothic Treffen שבליפציג, גרמניה והMera Luna שבהידלשיים, גרמניה.
סביר להניח שלא שמעתם על הפסטיבל מעולם, ואין סיבה שתשמעו עליו אלא אם אתם מתעניינם בתרבות הגות' או במוזיקת גות', דארק אייטיז ואי.בי.אמ.

הפסטיבל עצמו מתקיים בסופ"ש (שבת וראשון), אנחנו נחתנו בשישי בבוקר כך שהיה לנו יום שלם להעביר לפני הפסטיבל. 
במקור תכננו ללכת לישון במלון קצת, לקום לטייל בקלן ובערב לצאת במסיבה.

אהא.
בפועל הלכנו לישון, קמנו לאכול וחזרנו לישון עוד קצת.

כשהחלטנו לכבד את העולם בנוכחותנו סוף סוף, לבשתי שמלה חדשה שהגיעה זה עתה מההזמנה האחרונה באיביי, מהחנות הזו.
השמלה הגיעה תוך שבוע, זולה להפליא (180 ש"ח כולל משלוח) ומיוצרת עד מידה 50.
איכות הבד מצויינת והשמלה עמדה בכביסה במכונה, היא אפילו הגיעה עם קוד הנחה ל-10% לקניה הבאה והיתה עטופה היטב. הדבר היחיד שביאס אותי הוא שאריות החוטים שהיו פה ושם בשמלה. למי שמכירה, מדובר בחיקוי טוב של סגנון דורותי פרקינס, והוא היה אפילו מצויין אם היו טורחים לגזור את החוטים או להעביר שואב יד על השמלה כדי להוריד את שאריות הייצור מהמפעל.

אבל בסך הכל היא מהממת ומסוג הקלאסיקות שתמיד רציתי בארון.


ברקע אפשר לראות את חדר המלון שלנו והמנורה הסופר מכוערת (העיגול עם החורים) שתקעו על איזה מדף בצד. 


ניסיתי להראות שיש סרט שקושרים מאחור, לא הצליח לי.

עכשיו, לגרמנים יש קטע מוזר כזה שהם שותים אלכוהול בכל שעות היממה. הם פותחים איתו את הבוקר, ואין מצב שתראו גרמני אוכל ארוחת צהריים בלי בירה על השולחן. החלטנו לנסות את העניין ואני שתיתי שליש בירה מקומית (תוססת) לפני שאכלנו.

התוצאה - אני שיכורה בצהריים. חוויה מרנינה!


יש עדויות מפלילות לעניין.

לילה טוב, החלקים הבאים יגיעו בהמשך!

14 ביולי 2011

היום נשחק במשחק הניחושים!

מה משותף לריאהנה, ג'סיקה ראביט ובת הים הקטנה?


אם לא הבנתם צאו מהבלוג שלי, אתם לא כיפיים. 


חשקה נפשי בשיער אדום, אבל כזה אדום באמת ולא אדום שיוצא כשצובעים את השיער בצבע רגיל ואז דוהה.


 שמש! אני מסונוורת!

נשברתי. אני עם משקפי שמש.


ומה רואים עלי:
- אחד שיער שחומצנה נשמתו
- אחת שמלה שראיתם בפסח 
- אחד לק שחור שאני גאה מאוד שמרחתי בלי לפספס בכלל
- משקפי השמש הקבועים שלי, גוצ'י

נסעתי לגרמניה לפסטיבל, אחזור בשבוע הבא :)


12 ביולי 2011

אם הייתי רוטשילד, או סתם מוזמנת למשתה בבית המלוכה

בחיי שהייתי קונה את כל מה שתראו היום.
אני לא מתחברת בדרך כלל לעיצוב הפריזאי, הוא קצת מתוחכם לי מדי וקצת מתנשא מדי וכל כך לא קשור למציאות שזה כבר מעליב את האינטיליגנציה לקורא לזה "שבוע אופנה", כאילו מישהו באמת הולך ללבוש משהו מזה חוץ מכוכבות הוליווד על השטיח האדום. איכשהו השנה קולקציית ההוט קוטור של החורף היתה מקסימה. העניין הוא שמרוב הבגדים המוזרים והאקסטרווגנטים קשה למצוא את פנינות היופי האמיתיות.

תכלס, גם הקולקציות האלה הן אופנה אלטרנטיבית לכל דבר. הן לא לבישות. אי אפשר ללכת עם זה אפילו למסיבת סיום (אלא אם את לומדת בבית ספר פרטי עם שכר לימוד של מליון בשנה), אולי למסיבות קוקטייל של מועדון הסילון או אירועי התרמה או לוויות של מעצבים כמו אלכסנדר מקווין. נו, כל הדברים האלה שאנשים עשירים עושים.

אראמני, קולקציה שלמה בהשראת יפן,
חליפת עסקים עם חגורת אובי. זה פשוט מקסים 

דיור. דברים שקייטי פרי היתה לובשת. 
צהוב בננה וורוד מסטיק דהוי זה פשוט כל כך חמוד ביחד!

דיור.
מוכנה להתחתן עם זה, כולל הכובע!

ג'אן פול גוטייה.
חליפת עסקים מצמר עם חצאית מתנפחת. אלוהים, זה גאוני

ג'אן פול גוטייה. ווי מדאם!


ג'אן פול גוטייה.
למען האמת, הטריק של דוגמנית זקנה על המסלול עבד עלי, ולא רק שהיא לא בת 18 אלא בת 50,
היא גם לא דוגמנית אלא זמרת צרפתייה מפורסמת (מילן פארמר).
  
ג'אן פול גוטייה.
קלי אוסבורן היתה מתה ללבוש את זה

ולנטינו.

ולנטינו.
הפרטים הקטנים הרסו אותי.

9 ביולי 2011

העולם בגובה 1.85 מ'


 לפני כמה שבועות הגיעו הנעליים שהזמנתי מאיביי (בפוסט על קניית בגדים מהאינטרנט) ביום חמישי מצאתי סוף סוף הזדמנות לחנוך אותן במסיבה.

אם מישהו מתעניין איזה מועדון לא העיף אותי מכל המדרגות עם הבגדים האלה, מדובר בליין קבוע של מסיבות אלטרנטיביות שמתקיים כבר מספר שנים טובות (אני שם כבר שש שנים. וואו), הדארק רבולושן.
היופי במסיבות האלה שאין סלקציה. בכלל. הסיבה היחידה שלא יכניסו אותך הוא שאתה שיכור תחת או ערס עצבני שהגיע ממועדון צמוד כדי לראות את הפריקים רוקדים ולעשות בלאגן.



ג'ני מלכת הבית (החתולה, דהה) התרגשה מאוד מהמאורע ובחרה להצטלם יחד איתי.



מייאו!



מה אני לובשת:
שמלה כחולה כהה מזארה, אפשר לראות אותה גם בפוסט אחר שלי
מחוך בטן מגרמניה
מגפיים מאיביי

ולמען האמת הוספתי עגילים אחר כך, ושכחתי לצלם.




עדכון קטן - מסתבר שאפילו צילמו אותי -


:)