פוסט זה אינו מכיל חמץ

טוב, כחלק מאתגר אפריל הגעתי לכמה מסקנות מרחיקות לכת, והמסקנה הרלוונטית להיות היא בגדים זה פאקינג דבר יקר. כאילו, קסטרו, רנואר, זארה, מנגו - סיריוסלי? אתם חושבים שבא לי להוציא משכורת חודשית של חייל על בגד שסביר להניח שימאס לי ממנו בעוד חצי שנה? ועוד עם עליית המחירים לאחרונה... 

יותר מזה, השיקולים שלי לקניית בגדים הם מורחבים - אני לא יודעת באיזה מידה אהיה בעוד חודש. הודות לכח הרצון שלי לאחרונה, אני נעה בין 42 ל-44 כבר חצי שנה. אבל אם יום אחד אני אתפוס את עצמי לניעור טוב, ייתכן שהשמלה שרק אתמול קניתי תהיה גדולה עלי בחודש הבא. או במקרה הרע (אחרי פסח זה דווקא הגיוני) - תהיה קטנה עלי. באסה.

שיקול נוסף הוא הגזרה שלי. לא יודעת אם שמתם לב, אבל יש לי רגליים די ממוצעות (אך אחלה, ולכן השמלות הקצרות), מתניים מאוד גבוהים, חזה יחסית גדול וכתפיים רחבות. אם עוד מישהו פספס את הפוסט על הקעקוע - הכנפיים ברוחב 43 ס"מ, והן לא מכסות את כל הגב. תמדדו את רוחב הכתפיים שלכם ותגלו שיש לי פרופורציות של ענק.

מה זה אומר? זה אומר שבמנגו אני לא יכולה לקנות לא מכנסיים (מוציאים לי שניצלים), אני לא יכולה לקנות שמלות (אם השמלה נסגרה לי על הציצי, שזה כבר נס בפני עצמו, המותן של השמלה פשוט נמוך לי מדי), זה אומר שאני לא יכולה ללבוש שמלות וינטג', רומנטיות כאלה מה שנקרא, ללא שרוולים, כי אני פשוט אראה כמו בהמה עם כתפיים עצומות.

 

משהו כזה, נגיד, ככה.   (הציור המרהיב באדיבותי)
זה בעיקר אומר שאני צריכה להזהר מאוד בבגדים שאני בוחרת, וקניית בגדים מבחינתי זו חוויה מתישה מאוד.

בקיצור, אז איך מתלבשים בלי לקנות בגדים ביוקר?

יש פתרון לכל זה. קוראים לזה שעות פנאי, וקוראים לזה "אמא תודה שתרמת לי את מכונת התפירה" ו"איזה מזל שהלכתי ללמוד תפירה לפני שנתיים" ו"שיו, בא לי לעשות משהו כיף".

הגיע פסח, והשנה חוגגים בצד הדתי של המשפחה. במלאי קיימות שמלות: או חגיגי מדי, או עם מחשוף עמוק מדי, או קצר מדי או יותר גרוע - שילוב של הכל ביחד. הפתרון: לקנות גזרה לשמלה במחיר סמלי ולתפור אחת בעצמי.

הגזרה שנקנתה - New Look 6723, עלתה במחיר מבצע 16 ש"ח בלבד, כשההדפסה היא עצמית בבית.

מסקנה ראשונה: לא לקנות גזרות להדפסה בבית. זה יצא המון דפים ולא חסך לי דיו, דפים, דבק ועצבים להדביק את הכל. למעוניינים קיים תיעוד שלי עסוקה על הרצפה לבושה במיטב מחלצותי - חולצה גזורה וטרנינג ענק. 

בנחלת בנימין קניתי בד במחיר המופקע של 25 ש"ח למטר. 

מסקנה שניה: זה מחיר יקר וזו טעות של מתחילים. בפעם הבאה אשתדל לקנות בד זול יותר או באותו מחיר אזמין מהאינטרנט אחד מהמם ממש. קניתי 3 מטרים של בד (והשתמשתי כמעט בהכל), כך שבסך הכל עלות הבד היתה 75 ש"ח. אם הייתי חכמה הייתי קונה משהו ב-40 ש"ח מקסימום. רוכסן נסתר - 18 ש"ח.

בסה"כ לכל השמלה: 109 ש"ח. בדיעבד לא הכי זול. 

מסקנה שלישית: אני מאמינה שהמחיר שווה את התוצאה שאני לא אמצא על כל אחת אחרת.

והתפירה עצמה?

וול, כל מכות מצריים עברו עלי. דרכתי על חבילת סיכות, סדרתי את המנורה בסלון כשפרשתי את הבד על הרצפה, והמכונה התקלקלה אחרי שלוש שעות תפירה, עברה אצל טכנאי ורק אז חזרה הביתה.

ככה אני נראית כשאני תופרת. בשולחן במטבח, בבגדים הכי נוחים שיכולים להיות בבית (גופיה של ראלף קטה - הפריט הכי שכיח בארון שלי, וג'ינס).

וזהו, בסוף יוצאת שמלה.

הזכרתי בפוסט הקודם שהסתפרתי וגם הזכרתי שאני לא מצליחה לצלם את זה כמו שצריך. אז עם שיער קצת מבולגן, זו השמלה.

וסתם, היתה שקיעה יפה.