‏הצגת רשומות עם תוויות בלוגריות למען אופנה ישראלית. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות בלוגריות למען אופנה ישראלית. הצג את כל הרשומות

30 באוגוסט 2012

בגדים ללא מכונת תפירה: המהפכה של יצחק אבקסיס

לתערוכת הבוגרים של בצלאל לא יצא לי להגיע השנה, אבל אני מאוד שמחה שבצלאל החכימו ובנו אתר בוגרים יתר נוח וקריא שקל לדפדף בו בניגוד לשנים קודמות.
עם השיטוטים נתקלתי בקולקציית גמר של יצחק אבקסיס שאין לי דרך טובה יותר לתאר את זה מ"היא העיפה לי את הפוני".

הקולקציה, "ללא תפר - הגוף כמחבר" (the non seam form - body as joint) מקשרת את נקודת המבט של אבקסיס על העתיד: מינימלי, פשטני, מחוכם.
תפיסת השטח הפיזי והחיתוכים השטוחים וההרכבה שלה לתוך תלת מימד מטורפת לחלוטין בפשטות ובמורכבות שלה ביחד

מתוך תיאור הקולקציה בקטלוג הבוגרים:
"פרטי  הלבוש  מתקיימים  תוך  יצירת  מערכת  יחסים  סימביוטית  בינם  לבין הגוף  באמצעיים  חומריים  וצורניים,  המתייחסים  לשדה  האופנה  במקביל להתפתחויות ומגמות טכנולוגיות בשדות מקבילים. הסדרה בכללותה עשויה ללא שימוש בתפרים אלא בטכניקה של חיתוכי לייזר."








יצרתי קשר עם יצחק, והוא סיפר לי על הפרוייקט ועל הרעיון שעמד מאחוריו.
המחשבה על עולם האופנה ש"נתקע" מאחור ניטעה בו עוד בשנה ב' של הלימודים, כשהבין שתחום עיצוב האופנה לא תואם את ההתקדמות הטכנולוגית הסביבתית שלנו. במאות הקודמות ההתקדמות הטכנולוגית התקדמה במקביל בכל תחומי החיים, והם השפיעו אחד על השני והיו דומים יחסית.
כדי להבין את ההשפעה של תחומי העיצוב אחד על השני, אפשר לקחת לדוגמא את המאה ה-18: כשאנחנו חושבים על התקופה הזו יש לנו תמונה כלשהי בראש של קו ברור של "עיצוב": הכרכרות והבגדים ונוצות הכתיבה נראים מהמאה ה-18. לעומת זאת, האייפון, הגרפיקה שהתקדמה לטכנולוגיה ממוחשבת והתעשייה הטכנולוגית התקדמו בעוד תעשיית האופנה עדיין מייצרת את הבגדים לפי אותו קונספט של מכונת תפירה - מכשיר שקיים כבר מאות שנים ולא התפתח משמעותית.

כדי להבין את הרעיון, אני ממליצה לצפות בסרטון ההסבר.
הבגדים עשויים מניאופרן בעובי 2 מ"מ.




מן הסתם צריך להבין שמדובר כאן בתפיסת קונספט של ייצור בגדים, ולאו דווקא במוצר מוגמר ובבגדים שנועדו ללבישה ליום יום.
הפרוייקט הזה כל כך עניין אותי שמזה מספר שבועות אני מראה אותו לאנשים במשרד, והתגובות מאוד מעניינות: הדיונים התחילו בהסכמה על תהליך טכנולוגי ש"נתקע", אבל גם ציינו את העובדה שהגוף שלנו, בניגוד להרבה גורמים אחרים שהשתנו במאות האחרונות (כמו האקלים), לא השתנה. הבגדים עדיין צריכים לקיים מטרה מסויימת לגוף. מצד שני, התפיסה שלנו כחברה לגבי הגוף שלנו משתנה מדי מאה ובעשורים האחרונים בתכיפות גדולה אפילו יותר. ייתכן שבעוד כמה עשורים בגדים כאלה לא יראו לנו כאלה מוזרים - העין תתרגל לתפיסת הגוף כמו שהבגדים "מגדירים" אותם, ולנו יהיה קל יותר. זה לא שכדור הארץ מתקרר בזמן האחרון :)

פרוייקט הסיום יוצג בתערוכה ניידת באירופה החל מאוקטובר.
ליצירת קשר עם יצחק אבקסיס.



פוסט זה משתתף במיזם
בקרו בעמוד הפייסבוק של "בלוגריות למען אופנה ישראלית"

12 באוגוסט 2012

שיר דור - נסיכת הזכוכית

לפני שלושה שבועות סיפרתי על תערוכת עבודות הבוגרים של שנקר שביקרתי בה, והבטחתי להרחיב על הפרוייקטים שאהבתי במיוחד ושווים יותר מתמונה אחת.

אני שמחה לפתוח את הסדרה עם "הקו השבור", פרוייקט הגמר של שיר דור. בתערוכה הוצגה שמלה שלא התאפקתי ומיד נגעתי בה. הייתי חייבת להרגיש את החומר הזה! לי הוא נראה כמו סוכר ולחברה שבאה איתי הוא נראה כמו מלח, וכששוחחתי עם שיר התפלאתי לגלות שאני נוגעת בשמלה שעשויה מזכוכית.



קליק על כל התמונות לצפייה בגרסה המוגדלת



שיר דור היא בוגרת טריה של מגמת עיצוב אופנה בשנקר, בת 26, ילידת העיר תל אביב. הדרך לתואר בעיצוב אופנה לא היתה ישירה אל עולם האופנה, ולפני שהתחילה ללמוד עיצוב אופנה למדה שנתיים לתואר עיצוב טקסטיל בהתמחות בסריגה בשנקר. העובדה הזו לא הפתיעה אותי מאוד כי היא בולטת מאוד בדרך העבודה והיצירה הגמורה שלה - יצירת חומר חדש לחלוטין.

במסגרת חילופי סטודנטים שיר טסה להתמחות עבודה בלונדון בחברת בגיר-לונדון, שם קיבלה הזדמנות להרחבת אופקים בעולם העיצוב ולעבודה עם חברות מסחריות בגודל עולמי, ובמקביל עבדה בשבוע האופנה בלונדון מאחורי הקלעים של Thomas Tait.





אז מה זו הזכוכית הזו בעצם?
ההשראה לפרוייקט היתה אבני מינרל וחומרים דומים לסברובסקי, אך עקב עלותן הגבוהה המעצבת חיפשה את הדרכים לייצר את אותו המראה היקר והזוהר בעלות נמוכה יותר.

התוצאה הסופית היא זכוכית מרוסקת ומעורבבת בחומרים פלסטיים, יצוקה לתוך משטח שממנו הרכיבה המעצבת את הפריטים הלבישים.




תהליך ההרכבה של הבגד, מתוך רצועות יצוקות מוכנות וגמישות

תהליך העבודה של הפרוייקט כלל מחקר נסיוני שכלל נסיונות רבים עד לפיתוח החומר החדש,  ובמטרה לשלב אותו עם עולם האופנה. שיר מתכננת לפתח את הפרוייקט בעתיד למראה לביש ומסחרי ולהמשיך את המחקר עם החומר שפיתחה.







את שיר תמצאו בחודשים הקרובים בלונדון, מתחילה ללמוד במרנגוני לתואר מאסטר בעיצוב אופנה בהתמחות בגדי נשים לאחר שזכתה במלגה. 

לאתר של שיר דור.


פוסט זה משתתף במיזם
בקרו בעמוד הפייסבוק של "בלוגריות למען אופנה ישראלית"