דברים שאני אוהבת: ימי שישי, חופש, שווקים, את המצלמה שלי. בהכרח בסדר הזה, אחד אחר השני.
זה פחות או יותר סיכום יום שישי שלי, בו נסעתי לתל אביב לשוק הוינטג' שמתקיים בכל יום שלישי (מ-12:00 בצהריים עד 20:00 בערב) ובכל יום שישי (משעה 9:00 עד שעה 16:00) בכיכר דיזנגוף. השוק נמצא בלב העיר שעמוסה עד עייפה בתושבים ומבקרים, מאוכלס ע"י תיירים, אספנים, פאשניסטות ואוהבי תרבות.
השוק מחולק לשני מתחמים משני צידי הכיכר: שוק העתיקות, האקססוריז והאוספים (בולים, מדליות, גלויות ועוד) ושוק הבגדי היד שניה ווינטג'.
לשוק הבגדים הגעתי כמה פעמים לפני שהצלחתי למצוא שם בגדים, ומסתבר לי שזה לא כי הם לא היו שם - פשוט לא ידעתי לחפש. אז כשאתן מגיעות לשם, הנה כמה חוקי אצבע שכדאי לעקוב אחריהם:
- לא כל המוכרים מגיעים בכל הימים. לפעמים צריך להגיע כמה פעמים כדי לפגוש מוכרים שונים וסחורות שונות
- הגיעו לשוק עם שעה או שעתיים פנויות, ואל תתנו לאף אחד להאיץ בכן
- הגיעו עם בגדים צמודים שנוח למדוד מעליהם פריטי לבוש
- אל תתנו לבנות הכחושות וההיפסטריות שמסתובובת שם להטעות אתכן - אפשר למצוא בגדים במידה 34 וגם במידה 50 בשוק הזה, ואתן רק צריכות לחפש מספיק טוב
- עזבו את הדוכנים עם הבגדים שמקופלים יפה והבגדים שתלויים על קולבים: לכו לערימות המבולגנות ותתחילו לחפור. הסיבה היא שהבגדים בערימות האלה הם הרבה יותר זולים (10-50 ש"ח) בעוד רוב הבגדים שמסודרים יפים או תלויים על קולבים יעלו לכן 80-150 ש"ח, וחלק מהמוכרות ממש לא זורמות עם נסיונות התמקחות.
- מחפשות מידה מסויימת? תפסיקו. המידות שמצויינות על הבגדים זה כמו חג פורים, בכל יום תחפושת אחרת ומספר אחר. את יכולה להיות מידה 46 כמוני ולקנות שמלה במידה 50 ובמידה 42 ושתיהן יהיו בדיוק באותו גודל. פשוט תמדדו.
- שוק הוינטג' הוא אמנם שוק בסגנון הישן, אבל הטכנולוגיה השתלטה על כולנו. כיום יש מספר לא מועט של בנות שמגיעות לשוק וצדות בגדים שראו בפייסבוק של החנויות השונות שמוכרות בשוק. אלה הבגדים מהצד היקר יותר, אבל לפעמים שווים ממש. כדאי לעקוב: ענת וינטג', איה וינטג', זכאים וינטג', ליטל וינטג'.
מה לבשתי:
- שמלה מ-PLNDR (שולחים לארה"ב בלבד) שקניתי פשוט כי הבלוגרית הסופר-קולית ביקום קנתה אותה והייתי חייבת אותה גם.
- גרביונים לבנים (כי חשבתי שיהיה קר - טעות היסטרית!)
- מגפיים מקליגולה
- וסריג מ-ZIP, שעושה לי חשק לבכות. קניתי אותו בסייל סוף עונה לפני כמה שבועות ב-50 ש"ח, הוא עבר מאז שתי כביסות, ובכל כביסה התחילו להופיע בו חורים קטנים. בנתיים תפרתי יותר מעשרה חורים, וכבר מתחילים לראות את האיזור הפגוע... בשביל 50 השקלים האלה והעובדה שלא שמרתי את הקבלה של הסריג הזה אני קצת מתבאסת לפנות לחנות ולהגיד להם שהסריג הזה מתפרק.
אבל מצד שני בזמן כל כך קצר נקשרתי אליו רגשית מהר מאוד. הורוד הזה עושה לי חשק לחייך, ותמיד כדאי שיהיה פריט אחד לפחות בארון שעושה לך חשק לחייך גם אם עצוב לך. גם קניתי אותו במסע שופינג קצר עם חברה חדשה שפגשתי דרך הבלוג, והוא מסמל בשבילי הרבה מעבר לעוד סתם סריג ורוד עם נקודות. אוף.