קווה קווה דה לה אומה

מכל הבלוגים האחרונים שהכרתי, יש אחד שכיף לי לעקוב אחריו במיוחד. הבלוג המומלץ השבוע הוא Qua Qua, בלוג אופנה של בחור ישראלי עם ניחוח אירופאי לחלוטין בשם אסף.

כהרגלי בכל פוסט "בלוג מומלץ", ציירתי תמונה מתוך הבלוג Qua Qua

אסף, בן 26 מתל אביב, סטודנט לאמנות וקולנוע משתמש בהשכלתו הנוכחית להעשיר את עולם האופנה שלו בצורה מיוחדת. הוא מנתח את הבגדים שהוא לובש לפי השראות וזרמי אמנות, ורואה את עולם האופנה בזוית מאוד שונה מרוב הבלוגים הקיימים - שרואים אופנה בתור "יופי" בלבד.

אסף לוקח את האופנה ומפרק אותה למרכיבים קטנים, ומבחין בהם בהופעה השלמה. כל האאוטפיטים שלו מושלמים עד הפרט האחרון, דבר בנדיר במחוזות ישראל ונדיר עוד יותר במחוזות הלבוש הגברי. התמונות של הפרטים הקטנים הן החלק הכיפי בכל הבלוג שלו.

אסף מגיע להתארח פה בבלוג ב"להוציא את השלדים מהארון" ולענות לשאלון הבלוגרים שלי:

מי אייקון האופנה שלך?
אייקון אופנה? יש הרבה אבל המרכזיים הם קוקו שאנל - בגלל החלוציות והדעתנות הפמניסטית הבלתי מתפשרת שלה, אלכסנדר מק-קווין ז"ל, קארל לגלפלד ודפני גינס.
אני אוהב את מקווין ז"ל בגלל הגאונות האוונרדגיות הייחודיות, האימג'ים הבלתי מתפשרים והאמנות שהיא יוצר מהבגדים -  כל שמלה ו/או אאוטפיט שלו נראה כמו פסל מודרני, בעלת נוכחות. את קארל לגלפלד אני אוהב בגלל העוצמה והאימג' שהוא משדר, יש אצלו גם משהו מאוד אצילי, חלוצי-ראשוני ונקי בקולקציות שלו, אני מאוד אוהב את התרגום שלו.
מבחינת מתלבשים אני מאוד אוהב את דפני גינס, ממשפחת האצולה הסקוטית בגלל אורח החיים חסר הפשרות והייחודיות האקסטרווגנטית שלה לאופנה ולאמנות בכלל, היא משלבת תמיד בין השניים באופן שגורם לי להחסיר פעימה כל פעם מחדש. היא מצליחה לשמור על חלוציות וייחודיות גם בפרטי הפרטים הקטנים ביותר.


איפה אתה קונה ומשיג את הבגדים שלך?
הבגדים שלי יכולים להיות מהאינטרנט/ חנויות יד שנייה/ טופמן/ אייצ' אנד אמ וזארה. אין לי מגבלה ואף פעם לא תשמעו אותי אומר "את זה לא הייתי לובש"- נאבר סאי נאבר, אני תמיד הולך עם הכל ולא שולל ללבוש כלום. פרי יור מאינד, הכל הולך עם הכל ואין חוקים.

מה אתה אוהב באופנה?
מה שאני אוהב באופנה זה את חופש הבחירה הטמון בה את המגוון האפשריות הבלתי נגמר את הדינאמיות והשינוי שיש בשילובים הרב תרבותיים הגלומים בה, הביטוי העצמי, הוראציות השונות לאותה השראה, האפשרות לשקף ולערטל את ההבעה שלך תוך הבעת מסר ייחודי.
אני אוהב באופנה גם את האפשרות לגבש חוקים מסוימים כדי לנפץ אותן שוב ושוב.


מה הוביל אותך לפתוח בלוג אופנה משלך?
למה פתחתי את הבלוג אופנה שלי? מכמה סיבות, אמנה את 2 המרכזיות שבניהן:

1. אני קורא בלוגים של אופנה משהו כמו 5-6 שנים, וחי את ההשפעות השונות והטרנדים, ההשראות וכו'. אנשים שלא נוהגים לחשוב יותר מידי על הלבוש כאמצעי הבעה שואלים אותי "מה חשבת לעצמך שהתלבשת ככה?" או "למה יצאת דווקא ככה מהבית?" - שהשאלה הזו החלה לחזור על עצמה שוב ושוב בתדורת גבוהה (מאוד) הרגשתי צורך להשיב ולהסביר באופן "ממוסד" יותר ולא על רגל אחת.. הכוונה בבלוג היא להסביר את הדרך שבה אני מתרגם את הלך החיים וההוויה סביבי מרגשות ללבוש.

2. חלק מהרעיון של הבלוג הוא לנסות למתוח את גבולות המקובל ולהרחיב את מעגל הנורמה המוכרת, ליצור ולהציג שילובים ורעיונות שונים שיסייעו להנחיל עוד עקרונות ורעיונות חדשים ולהרחיב את מאגר הידע השגור והמוכר= לא עוד רק שילובי שחור-לבן-כחול-חום אלא ורוד עם כתום וכו'..
לאתגר את התפיסה והחשיבה האנושית.

האם יש לך איזו אמרה שאתה הולך לפיה כשאתה מתלבש/קונה בגדים?
כשאני קונה בגדים אני מנסה לתרגם טרנדים להוויה שב ה אני נמצא, ולמה שקורה סביבי או מקיף אותי. לדעתי אסור לעולם לומר "אני לא קונה בחנות XYZ" או "לעולם לא אלבש XYZ".
צריך להתאים את הבגד לאופיו של האדם ולא לשאול אנשים "איך הבגד בעיניך"- חשוב שהגזרה תהיה נוחה, אך חשוב לא פחות שהאדם הלובש את הבגד יהיה שלם וירגיש איתו בנוח, כך שידע שבגד מהווה חלק מהחזות הויזואלית שלו ולא של מי שהוא רוצה להיות.
התפיסה שלי היא ש"חיים פעם אחת - נא להתלבש בהתאם". אל תוותרו לעצמכם כדי להתכופף מול מוסכמות או תכתיבים חברתיים, תהיו תמיד מי שאתם ואל תתביישי או תצטדקו - חיו עם האמת שלכם ואל תחשבנו לאף אחד. יש מקום לטעויות וזה מקסים לראות אנשים שמעיזים וטועים אז אל תתביישו לנסות. תמיד תזכרו שכל יום הוא קסום ומיוחד מעצם טבעו החד פעמי והבלתי חוזר - נצלו את התחושה הזו להרכבת לבוש ייחודי מהול בטעם ואמירה אישית - ללא פחד וללא חשש.

מי ההשראה שלך?
ההשראה שלי בלבוש מאוד מגוונת. כל מה שמעניין או מגרה את המחשבה שלי, זה יכול להיות נושא/דמות משפיעה שלמדתי עליה, הסבים שלי משני הצדדים, אדם מעניין שראיתי ברחוב או שדיברתי איתו/ה ספר מעניין שקראתי, חוויות טובות/רעות שקראו לי או אפילו זיכרון ילדות שעבר לי בראש.
או סתם פרשנות שלי למתרחש לנגד עיני- הכל מתערבב למיקס אחד היברידי שמשפיע על בחירת הלבוש שלי.

לבלוג Qua Qua


חג שבועות שמח!

נונ-קונפורמיזם בקטנה: אני לא אוהבת את שאנל

תהרגו אותי, אני יודעת שכל חובבת אופנה אמורה להעריץ את שאנל ולרייר על כל בגד שיוצא תחת שם המותג, אבל אני די לא מתה עליהם. הקונספט והסיפור מאחורי המותג נהדר - הבגדים לא כל כך. ברוב התצוגות אני מתבוננת ורואה את אותו שטיק של אותן גזרות ואותו בד צמר בצבעים אחרים, הכל תמיד נראה אותו הדבר חוץ מהתפאורה. אני יודעת שמדובר במסורת של עשרות שנים אבל אני לא מצליחה לדמיין אפילו פריט אחד שלהם בארון שלי (אולי חוץ מהתיק).

והבושם? שאנל 5? הוא קצת מסריח. שלא יעבדו עליכם.

בתצוגת האופנה האחרונה של שאנל לקדם חורף (Pre Fall) שאנל יצאו קצת מאיזור הנוחות שלהם והציגו מש-אפ (אני רואה יותר מדי Glee) בין האופנה האירופית צרפתית לעולם ההודי. 

כשראיתי את התצוגה מיד חשבתי על אנסטסיה והחדשות האחרונות שלה (גם כשאני שמעתי את החדשות לפני כמה שבועות הגבתי ב"הודו?? מה יש לך לחפש שם??"), אז אנסטסיה, זה מוקדש לך.

היוש, שרה בלומקוויסט (ימין)

 הודים? מאיפה זה בא להם? מה הקשר בכלל לשאנל האליטיסטים האירופאים?

כשחושבים על זה זה קצת מסתדר, הודו שהיתה נתונה תחת שלטונה של הבריטים כל כך הושפעה מהבריטים ומהתרבות שלהם, שהגזרות המחוייטות והרשמיות של ההודים הן בריטיות הם השפעות סביבתיות.

היוש, סיגריד אגרן (מימין)
היוש, קריסטל רן (משמאל)

 היציאה למחוזות אחרים שאינם הצרפתים הברורים והקבועים עשתה להם רק טוב, ולי נעים בעיניים.

היוש, דפנה גרונוולד (ימין)

היוש, לינדזי ויקסון (שמאל)

היוש, קריסטל רן (ימין)

היוש, קארל לגרפרלד

התמונות מ- Vougue.com ומ-style.com.

עליתה ונפילתה של ממלכת השמנות

בשנה שעברה נראה שהיתה מהפיכה בעולם האופנה. שמנות, עד כה מגורשות למקום מהן באו, התקבלו בברכה בתצוגות האופנה ובהפקות האופנה למגזינים, סלבריטאיות עם קימורים התראיינו על אהבתן לתחת השופע שלהן ועל כמה שהן שונאות דיאטה, והעולם תיזז סביב ממלכת השמנות החדשה שקמה לתחיה. עולם חדש קם בממלכת האופנה הסגורה למושלמות בלבד.

קריסטל רן, לשעבר דוגמנית עם אנורקסיה ולאחר מכן דוגמנית מלאה (מידה 16. אותה מידה בדיוק כמוני.) שמוציאה ספר על ימיה כדוגמנית מורעבת ולא מאושרת. הקריירה שלה פורחת, ואפשר היה לראות אותה בכל מגזין שמכבד את עצמו כהשוואה לדוגמניות רגילות ורזות, כהוכחה לבוטילישס עסיסי, ליחסים טובים עם דימוי גוף.

 בת' דיטו, סולנית להקת ה-Gossip ובעלת ליין הבגדים Evans שמיוצר למידות גדולות בלבד, התראיינה יותר ויותר בציבור. הבחורה הפכה ל"סלבריטי רצינית" והתקבלה בברכה לכל מקום שרק הגיעה אליו. העולם סער וגעש, ובת' וקריסטל אף זכו להלך על במת התצוגה של ז'אן פול גוטייה בשנה שעברה.

כהודאה בדבר הטרנד החדש, מגזין גלאמור הציג את השמנות בקול גדול עם שער שכולל את קריסטל (משמאל) ועוד רבות אחרות, "שמנות" בעולם האופנה, ערומות לגמרי עם סיוטה של כל דוגמנית רגילה - צמיגים, ירכיים, ישבן, בטן, זרועות.



ואז זה נגמר.
העולם הבין שמדובר בטרנד, וזהו טרנד חולף. את שמנה? הגיע הזמן שתחזרי למידות המקובלות. את כמו מיצג בקרקס, ונמאס לנו לראות אותך.
לא תראו שמנות השנה. לא תראו מגזינים חובקי שומנים ואהבה עצמית. השנה היא שנת הסקס והתאווה והבלבול המיני (להלן פוסט על עולם האנדרוגינים והטרנסג'נדרים), ולציבור הרבה יותר קל לקבל את זה בתור תופעה מאשר את השמנות. אימפריית השמנות נופלת אט אט.
קים קרדישיאן יורדת במשקל בהתמדה. ג'ניפר האדסון, הסלבריטי שלא עניינה אף אחד, השתתפה ב"רוקדים עם כוכבים" האמריקאי וירדה עשרות קילוגרמים. קלי אוסברון, מרשמלו חמוד בעבר, הפכה לסוכריה על מקל (ראש ענק, גוף צנום).

קריסטל רן הפכה את עורה וחזרה למידה "שפויה" יותר בעולם הדוגמנות, מידה 8 (36 בארץ) בסוף השנה שעברה והצטלמה למגזין ההארפר בזאר כהצלחה גדולה.

כבחורה רזה, היא הפכה לפנים של זאק פוסן לקולקציית החורף 2011, בנוסף לדוגמניות בגודל רגיל לחלוטין.

בתור קונטרה לנפילת ממלכת השמנות, צץ בחודשים האחרונים טרנד הבלט כמקור הנשיות והעוצמה. למי שעוד לא ראה את "ברבור שחור" - בוודאי ראה תמונות פה ושם של מילה קוניס, רזה בהרבה מימיה בסדרה "שנות ה-70" ונטלי פורטמן. העולם מחבק שוב את הכוכבות כשהן קטנות, שבריריות ומוצלחות יותר. מילה קוניס הופכת ל-IT girl הנוכחית והשמנות שוב נשכחות מאחור, כגימיק בידורי שעבר זמנו.

אם פספסתם את כתבת הענק של דוכס עולם האופנה קארל לאגרפלד, והמטיף לרזון (הגבר היחיד ששמעתי שאמר לבחורה שהרקסוליים שלה שמנים מדי) למגזין ההארפרס באזאר, קבלו את אחת משאלות המעריצות, ואת תשובתו החד משמעית של מעצב הדעה:
ש: מרפקים משופשפים, טי-שירטס לבנות וג'ינס בשטיפת אסיד הם הדברים הכי חמים עכשיו, אבל אני בלחץ שהלווּק הזה יגרום לחברות שלי לחשוב שהתרוששתי. איזה רושם אעשה? האם החברות ישפטו אותי?
ת: הטי-שירט יכולה להיות מושלמת, והג'ינס גם. הגוף חייב להיות מושלם גם הוא - זה מסייע רבות. אם הוא אינו כזה, קני מידות קטנות ופחות מזון.
(התרגום הנהדר באדיבות מיכל רונאל) 

והמילה האחרונה מקריסטל רן היא הסרטון שלה מדברת על עצמה, דימוי הגוף שלה ודעת הקהל.

בחלק העיקרי היא מדברת על הלחץ מהציבור שבנה לעצמו תדמית של עולם המידות הגדולות וציפה ממנה - הבחורה שמייצגת את עולם האופנה המלא, כתבה ספר בנושא והתראיינה בכל טוק שואו ראוי - והיא לא הצליחה לעמוד בציפיות האלה.

"I think by placing a title on my head, and also which is plus size, and then the picture that these people have created about what plus size actually is - I basically fail you, just with that, because I couldn’t possibly live up to that... I would actually had to have another eating disorder to live out to that expectation... I would have a binge eating disorder."

במילים האלה, עם כל ההבנה והאמפתיה שלי לקריסטל רן, היא חתמה את הגולל על גזר דין המוות של עולם האופנה המלאה כשהכריזה שלהיות "מלאה" (להזכירכם, שוב, במידה שלי. 16 באנגליה. 42 בישראל. פאקינג מידה שפויה וממוצעת) דרש ממנה להיות בחורה עם הפרעות אכילה ובולמוסים.

אז איך זה לדעת שאת כבר לא באופנה?