אז אני בחופש כבר המון זמן. כאילו, המון (!) זמן. אני עדיין משלימה שעות שינה שהחסרתי בשנת לימודים (זה הגיוני בכלל?), אבל כשאני ערה אני מתאמצת להיות פרודקטיבית ולעשות משהו כיף. אז החלטתי לשבת ולתפור לעצמי משהו ללבוש. כדי לעשות את זה קצר - מכונת התפירה שלי שבתה חצי יום ובאמצע השמלה שתפרתי, והטכנאי צפה לה החלמה ארוכה וזמן תיקון של לפחות ארבעה ימים.
מה עושים בלי מכונת תפירה? קודם כל, רואים המון טלוויזיה. עכשיו כשג'יימס גנדולפיני הלך לעולמו, אני מוכנה להפרד ממנו לשלום ולראות את "הסופרנוס" עד הסוף. אוקיי, אני מניחה שזה דורש הסבר מפורט יותר. מה שקורה ביני לבין ג'יימס גנדולפיני (טוני סופרנו) הוא מערכת יחסים חד כיוונית מורכבת מאוד, שכוללת קראש רציני. כיוון שהסדרה נגמרת מתישהו, לא יכולתי לראות אותה עד הסוף כי זה אומר שאין יותר מה לראות. עכשיו כשהוא מת, אני יושבת להשלים את הסדרה עד הסוף לפרידה אחרונה :).
את הסדרות שלי אני לא באמת רואה אלא מקשיבה (מפלאות הפרעות הקשב), אז כתעסוקה לידיים החלטתי להשתמש באחד הבדים שיש לי בארון ולתפור משהו ביד. בחרתי בבד דמוי עור, מחט תפירה עבה, חוטי רקמה, שרטטתי קצת שרטוטים והתחלתי לגזור ולתפור.
תכנון התיק
התיק - תפור ביד, עם גימור סרוג
למען האמת, כל כך נהניתי מהתהליך, שכשמכונת התפירה חזרה הנחתי אותה בצד ועוד לא חזרתי לסיים את השמלה :)
מכירים את הקטע הזה שאתם בני שבע עשרה ובתיכון, צעירים ופוחזים וזוגיות נראית לכם כמו איזו הזיה מסרט דיסני, ופתאום תוך רגע החיים רצים לכם נורא מהר, ושש שנים עוברות כמו כלום ואתם בני עשרים ושלוש והחברים שלכם מתחילים להתחתן סביבכם? אז החברים שלנו מתחילים להתחתן סביבנו, והזוג הראשון עשה את זה ביום שישי הזה ממש.
זו הפעם הראשונה שהייתי בחתונת שישי בצהריים, שהתחילה בשלוש בצהריים ונמשכה לתוך הערב, שנערכה בחצר וילה בכפר מעש, עם לאונג' גדול לשבת בו, בופה בצד ורחבת ריקודים על המרפסת. החופה שהיתה בעצם החלפת נדרים והכרזה על הזוג המאושר על ידי חבר טוב של השניים, התקיימה תחת חופה אמיתית שהחזיקו ארבעה בחורים.
מה לובשים לחתונת צהריים? שברתי את הראש במשך שבוע, וגם אחרי שהחלטתי הגעתי למסקנה שאולי בחרתי לא נכון כי אני הולכת למות מחום כי החתונה בחוץ בחצר בית, בלי צל ובלי מזגן. הסנדלים היו הדבר היחיד שהיה בטוח בכל האאוטפיט, כי ההזמנה ציינה שכדאי מאוד לוותר על העקבים (אירוע על דשא).
למרות הסיכון בלהזיע את עצמי למוות (מה שאכן קרה בסופו של דבר עד שמזג האוויר התקרר) בשמלה החלטתי ללבוש את מה שתכננתי בתחילת השבוע, וזו השמלה הכחולה שבתמונה.
את השמלה קיבלתי במתנה מאדר, שהכרתי אחרי כמה תגובות שלה בבלוג, מייל חמוד ופגישה אקראית באוטובוס בו היא זיהתה אותי. היא מצאה לנכון להעביר לי כמה בגדים שווים בטירוף כשירדה במשקל והחליפה את כל המלתחה שלה :).
השמלה נקנתה במקור בשוק הוינטג', ולמען האמת השוס האמיתי של השמלה הזו היא קולר הפיטר פן שלה. ביום כיפור ישבתי לשפץ את השמלה קצת כדי שתתאים לגזרה שלי, והעליתי את קו המותן שלה שהיה מאוד נמוך גבוה אל על . החתולה שלי מצאה לנכון להפריע לי בכל רגע נתון שתפרתי.
בהזדמנות זו אתן רואות את הסטודיו החדש שלי שלקח נתח גדול מהסלון (ותודה לחבר שלי שלא הרג אותי על זה)
הסטודיו ישמש אותי לכל העבודות שאני עושה עד עכשיו, ובעיקר ללימודים
חסר לשמלה כפתור אחד למעלה, ובגלל שהכפתורים המקוריים של השמלה כל כך יפים לא רציתי להחליף לסתם כפתורים שיש לי בבית והחלטתי שלטובת החתונה אני יכולה ללכת עם השמלה הזו גם פתוחה עם גופיית תחרה מתחתיה.
העגילים הגיעו מאיביי סוף סוף. זה לקח יותר מחודשיים! עוד מישהי מרגישה שיש האטה היסטרית במשלוחים שמגיעים מחו"ל בזמן האחרון? אני חושדת שמישהו בדואר מתעצל לחלק את החבילות בזמן.
וכן, הם תואמים את הכתר בקעקוע שבגב ;).
את התיק אמא סרגה לי במתנה לפני כמה שנים, עם פרח קאלה מיוחד שמעטר אותו (הפרח האהוב עלי).
בברכת "שיהיה לי חודש של חופש נעים, כי היום זה היום האחרון שלי בעבודה!!!" ושיהיה לכן חג שמח!
הלכנו לפגוש את לני אוזן, מעצבת אופנה צעירה שאני עוקבת אחרי העבודות שלה מאז שכתבתי על פרוייקט הגמר שלה.
מאז הפוסט, לני הספיקה תוך שנה לצמוח ולהוציא שתי קולקציות שלמות תחת מותג האופנה Lenny A Necessary Item שנמכר בכל רחבי הארץ ברשת החנויות רזילי, דרך האינטרנט ובשאר חנויות נבחרות.
הסיבה למסיבה ביום שישי היתה הפתיחה של הסטודיו, שהיתה ההזדמנות לפגוש סוף סוף את לני, שאיתה הייתי בקשר בעקבות הפוסט דאז.
השמלה האהובה עלי עם קולר בילט-אין
לוחות השראה לסטודיו
גם הבגדים של לני מיוצרים בארץ מבדים איכותיים בתפירה קפדנית, כך שיכולנו לסכם את היום הזה כיום של אופנה מקומית מוצלחת במיוחד :).
הסטודיו של לני אוזן: יוסף הנשיא 5, תל אביב. בתיאום מראש 054-2229328.
אז מה לבשתי ביום שישי?
אני בעצם קצת מרמה פה, כי אמנם היתה לי כל הכוונה להצטלם ביום שישי אבל למזג אוויר לא היתה שום כוונה להשאיר אותי לא מיוזעת ואת השיער שלי במקום, כך שלא היה שום סיכוי שאצלם אפילו תמונה אחת. את התמונות צילמנו ביום שני באוניברסיטת תל אביב, כמה דקות לפני שיעור הגרמנית שהחבר ואני הולכים אליו בשבועות האחרונים.
השמלה היא שמלה שחלמתי לתפור המון שנים ובחודש האחרון נתתי לעצמי פוש קטן ורצתי לתפור אותה. מדובר בשמלה פשוטה מאוד שלא מצריכה גזרה או יותר מדי ידע מוקדם בתפירה, השם שלה היא אינפיניטי או קונברטיבל (Infinity \ Convertible dress) וחיפוש קטן בגוגל יגלה לכן שהיא נמכרת בכל מקום אפשרי בשלל גרסאות ובמחירים היסטריים (ראיתי גם ב-200$).
אם אתן מעוניינות לקבל הסברים מפורטים לגבי השמלה ואיך תופרים אותה, הגיבו לפוסט כדי שאדע אם פוסט כזה שווה את ההשקעה :)
לפני שלושה חודשים כתבתי פוסט על חנות קטנה במרקטפלייס של אסוס, והתלהבתי עד אין קץ משמלה אחת נהדרת מקטיפה בצבע בורדו. התגובה האחרונה לפוסט היתה של לנור, חברה טובה ובעלת המותג Macabre Doll (זה הבלוג) שהציעה לתפור אחת כזו ביחד. כן, כן, כן!
אז איך תופרים שמלה בחמישה צעדים פשוטים?
צעד #1:
קני בד קטיפה קוריאנית רך ונעים שלא תרצי להפסיק ללטף. השקיעי בקטיפה את מיטב כספך, כי קטיפה ב-20 ש"ח היא לא נעימה ומתפוררת במהרה.
צעד #2:
מצאי חברה מהממת שיודעת לתפור גם מתוך שינה, התנחלי בסטודיו התפירה שלה ואל תעזבי עד שהשמלה מוכנה!
צעד #3:
יש לערוך הפסקות יזומות על מנת לשחק עם החתולת הבית!
צעד #4:
חזרי הביתה עם השמלה המוכנה והניחי אותה על הרצפה.
חברי את קולר התחרה שקנית מבעוד מועד בנחלת בנימין מארגז השאריות (5 ש"ח!) בסיכות ותפרי.
שלב #5:
צאי לרחובות פתח תקווה כשגשום וקר והרוח מנסה להרים לך את החצאית אל על והצטלמי בשמלה החדשה!
פסטיבל האמפי (Amphi) שמתקיים כל שנה בגרמניה הוא סוג של מפגש תרבויות שנכללות תחת זרם האלטרנטיב והגות'. במילים אחרות מגיעה לשם ערימת פריקים עצומה (16,000 השנה) כדי לשמוע מוזיקה טובה במשך יומיים, לחגוג במסיבות ולעשות סיבוב שואו אוף עם הבגדים שהם לא יכולים ללבוש ביום יום (היי, כתבתי על זה).
המוזיקה באמת טובה. כמובן שכדאי להיות חובב הז'אנר, אבל מדובר בפסטיבל שמארח אנשים מגיל שנה (טוב, אלה באים עם ההורים שלהם) ועד שישים (טוב, אני סתם מנחשת. אבל היו שם הרבה ענתיקות) ומי שכשהיה צעיר אהב לרקוד במועדונים עם להקות כמו דפש מוד וסיסטרס אוף מרסי יחגוג כמו משוגע בפסטיבל הזה. גם מי שאוהב אלקטרו ואינדסטריאל יחגוג. גם מי שאוהב מטאל, פולק וכל מיני שירים עם חמת חלילים יהנה.
האמת היא שגם מי שלא ממש אוהב את המוזיקה יהנה מפסטיבל הבגדים והתרבות שמסתובב בשבילי המתחם.
בשנה שעברה הייתי עסוקה אולי חודשיים לפני הפסטיבל בחפירת כל אתר באנגלית גרמנית רוסית ושלל שפות אחרות שהעלו תמונות של הפסטיבל. התמונות היו עוצרות נשימה, לא יכולתי להאמין שהתרבות הזו באמת קיימת. אנשים באמת מתלבשים ככה?
השנה החלטתי על שני דברים:
הראשון הוא שאני חייבת לתעד כל מה אני רק יכולה, כמו בשנה שעברה. המחזות והאנשים פשוט מרהיבים.
השני הוא שגם אני יכולה ללבוש מה שאני רוצה.
אז זה מה שעשיתי.
כמו שאמרתי, הטיול הזה היה בסימן שחור ולבן.
החלטתי לגייס את יכולות התפירה המפוקפקות שלי (בדיוק שמלה אחת) והזמנתי גזרה לתפירת מעיל מהאינטרנט. אין לי מושג איך הגעתי למסקנה שאני מסוגלת לשנות את הגזרה קצת ולהמציא גזרה שלמה נוספת לשמלה, אבל זה מה שעשיתי.
קניתי 11 מטר של בד וקברתי את עצמי כל ערב מול המכונת תפירה, הסיכות, הדפים של הגזרות וחוטים בכל מקום.
כן, אלה נעליים כאילו-צבאיות מציצות מלמטה. קצת כעור אבל נוח ליום הליכה שלם!
המעיל מאחור.
כאמור, טסתי עם החבר, והוא שוכנע לאחר כמה הצקות חוזרות ונשנות להתלבש יפה לפחות ביום אחד מהפסטיבל. התוצאה: הבחור לובש סטימפאנק!
הרעיון המקורי היה לתפור לו וסט, אבל התמוטטות עצבים קלה וההבנה שאני עם הוסט הזה לא אצליח בחיים הובילה אותנו ל-H&M למדור המחוייט.
אז זה מה שהוא לבש:
וסט של H&M, חולצה מכופתרת מההאנגר, , מכנסיים מגולף ו... הא! נעלי צבא אורגינליות.
והמאסטרפיס של כל הדבר הזה, כובע שהוכן בהזמנה אישית על ידי שלומית, בעלת חנות Splendour Creative. היא עושה עוד כאלה ועוד דברים אחרים, וזה מהמם.
ליום השני לא כל כך הצלחתי להחליט מה אני רוצה ללבוש ולא מצאתי שום דבר נוח מספיק, קצר מספיק ויפה מספיק. רציתי סטימפאנק, אבל רציתי גם לוליטה, ורציתי גם ויקטוריאני.
הגעתי למסקנה שאם אין כזה דבר אני יכולה להמציא אחד בעצמי.
וזה מה שיצא!
אני לובשת חולצה לבנה מכופתרת מ-H&O, והשמלה היא למעשה החלק השחור שיש לו מחוך קדמי שעובר מתחת לחזה ונסגר ב-X מאחור (כמו חגורת נשק, בערך), וחלק תחתון שמזכיר יותר את השמלות הויקטוריאניות (ה-Bustle, למי שמכיר) וגם קצת EGL, שהוא הזרם האלגנט-גותי של הלוליטה).
אגב, ממש ברקע נמצא מאחורי נהר הריין שעל גדותיו מתקיים הפסטיבל. בצד השני של הנהר עומדת הקתדרלה שהצטלמתי תחתיה ממש בערב לפני.
את הנעליים אתם כבר מכירים :)
וכך זה נראה מאחור. אגב, יש באמצע רוכסן נסתר אם תהיתם איך נכנסים לזה.
מה לבשו אחרים בפסטיבל? הכל בחלק האחרון של גרמניה בשחור ולבן.
להצצה ראשונה (ושלוש שניות שלי מדברת ממש לא ברור), הרכבתי סרטון עם מיטב הרגעים בפסטיבל. ברקע שיר מההועה של הלהקה הראשונה שהופיעה השנה. היה מדהים.
במאורעות גרמניה, חלק א' (קצת נשמע כמו פרק לבגרות בהיסטוריה) סיימתי כשגיליתי שבירה על בטן ריקה בצהריים זה די מצחיק.
בחלק השני של היום התעוררנו ויצאנו למסיבת ה-Pre-Party של פסטיבל האמפי. בשנה שעברה הגענו לפסטיבל ממש באותו היום ולא הספקנו להכיר את האיזור שמסביב ונפלנו ישירות לתוך המולת הפסטיבל, והשנה החלטנו שנספיק לחגוג עם הגרמנים.
איזה לחגוג.... רוקדים כמו גרוטאות. עכשיו כשאני יכולה להשוות, אין ולא יהיו על המסיבות בארץ. האנרגיות פשוט אחרות לגמרי.
חוץ מהמסיבה הרשמית של הפסטיבל התקיימה עוד מסיבה עם הופעה של אחת הלהקות שלא הופיעה בפסטיבל, ועוד כמה התקהלויות פה ושם. יחסית לעיר משמימה שהכל בה נסגר ב-10 בערב, היה המון מה לעשות!
לקראת יציאה מהמלון, אפשר לראות את שנינו. אני במקור 1.70 מ', הבחור 1.86, אז אפשר לנחש שאני שוב נועלת את המגפיים שלי.
זו אני, כשברקע נמצאת אחת מהקתדרלות היפות בעולם. המסיבה התקיימה כמעט על שפת נהר הריין, באולם אירועים שצמוד לקתדרלת קלן ונמצא למעשה ממש בצד תחנת הרכבת המרכזית של קלן.
אני לובשת :
- חולצה מכופתרת של זארה (שמצאתי לה שימוש מחודש אחרי שגיליתי שהיא לא נסגרת עלי בחזה יותר)
- גרביוני פסים שמצאתי במשביר לצרכן
- הנעליים שראיתם לפני כמה פוסטים
אני גם לובשת מחוך בטן וחצאית שקניתי בפסטיבל ואני חייבת להקדיש להם פסקה נפרדת פשוט כי הם מהממים וזולים ברמה לא הגיונית. המחוך לא עלה יותר מ-200 ש"ח והחצאית גם, מדובר במתחם קניות של חנות בשם X-Trax שהספקתי לבקר גם בסניף הראשי שלה בברלין (מומלץ ביותר) שנפתח בתוך הפסטיבל. הוא עצום בגודלו וכולל כל פריט ביגוד ואופנה שפריקים וגותים יכולים להעלות על דעתם.
הבונוס הוא 20% הנחה על כל המתחם לאורך כל הפסטיבל.
סביר להניח שהסחורה שתמצאו היא מהעונה שעברה או אפילו מלפני שנה, אבל אם זה לא מעניין אתכם כמוני אתם הולכים להרוויח בגדול. המחוך שקניתי הוא האיכותי שלבשתי מימי. הוא לא מתקפל תחת הלחץ של הצמיגים כשמתיישבים (מה שמעניין מאוד בנות במידה 44 ומעלה), הוא לא מאבד צורה, ומיותר לציין שהוא מדגיש את המותן בצורה היסטרית.
סתם שיהיה לכם מושג לגבי הגודל, זו תמונה שצילמתי בשנה שעברה באותו המקום באור יום. המקום שבו הצטלמתי כל כך קטן בתמונה שמיותר אפילו לנסות לסמן לכם.
הבחור ישתבח שמו יוצא איתי מספיק זמן כדי לדעת להשקיע מספיק למסיבה.
הנעליים הן... אה... נעלי צבא. טוב שיש את צה"ל בשביל בגדים למסיבות אלטרנטיביות!
המכנסיים נקנו לפני מליון שנה בערך מ-NOX (שנמצאים עד היום בפרישמן, ת"א)
והגופיה היא חולצה שעברה שיפוץ רציני על ידי (טבעות ברזל וציור הדפס)
טוב, כחלק מאתגר אפריל הגעתי לכמה מסקנות מרחיקות לכת, והמסקנה הרלוונטית להיות היא בגדים זה פאקינג דבר יקר. כאילו, קסטרו, רנואר, זארה, מנגו - סיריוסלי? אתם חושבים שבא לי להוציא משכורת חודשית של חייל על בגד שסביר להניח שימאס לי ממנו בעוד חצי שנה? ועוד עם עליית המחירים לאחרונה...
יותר מזה, השיקולים שלי לקניית בגדים הם מורחבים - אני לא יודעת באיזה מידה אהיה בעוד חודש. הודות לכח הרצון שלי לאחרונה, אני נעה בין 42 ל-44 כבר חצי שנה. אבל אם יום אחד אני אתפוס את עצמי לניעור טוב, ייתכן שהשמלה שרק אתמול קניתי תהיה גדולה עלי בחודש הבא. או במקרה הרע (אחרי פסח זה דווקא הגיוני) - תהיה קטנה עלי. באסה.
שיקול נוסף הוא הגזרה שלי. לא יודעת אם שמתם לב, אבל יש לי רגליים די ממוצעות (אך אחלה, ולכן השמלות הקצרות), מתניים מאוד גבוהים, חזה יחסית גדול וכתפיים רחבות. אם עוד מישהו פספס את הפוסט על הקעקוע - הכנפיים ברוחב 43 ס"מ, והן לא מכסות את כל הגב. תמדדו את רוחב הכתפיים שלכם ותגלו שיש לי פרופורציות של ענק.
מה זה אומר? זה אומר שבמנגו אני לא יכולה לקנות לא מכנסיים (מוציאים לי שניצלים), אני לא יכולה לקנות שמלות (אם השמלה נסגרה לי על הציצי, שזה כבר נס בפני עצמו, המותן של השמלה פשוט נמוך לי מדי), זה אומר שאני לא יכולה ללבוש שמלות וינטג', רומנטיות כאלה מה שנקרא, ללא שרוולים, כי אני פשוט אראה כמו בהמה עם כתפיים עצומות.
משהו כזה, נגיד, ככה. (הציור המרהיב באדיבותי)
זה בעיקר אומר שאני צריכה להזהר מאוד בבגדים שאני בוחרת, וקניית בגדים מבחינתי זו חוויה מתישה מאוד.
בקיצור, אז איך מתלבשים בלי לקנות בגדים ביוקר?
יש פתרון לכל זה. קוראים לזה שעות פנאי, וקוראים לזה "אמא תודה שתרמת לי את מכונת התפירה" ו"איזה מזל שהלכתי ללמוד תפירה לפני שנתיים" ו"שיו, בא לי לעשות משהו כיף".
הגיע פסח, והשנה חוגגים בצד הדתי של המשפחה. במלאי קיימות שמלות: או חגיגי מדי, או עם מחשוף עמוק מדי, או קצר מדי או יותר גרוע - שילוב של הכל ביחד. הפתרון: לקנות גזרה לשמלה במחיר סמלי ולתפור אחת בעצמי.
הגזרה שנקנתה - New Look 6723, עלתה במחיר מבצע 16 ש"ח בלבד, כשההדפסה היא עצמית בבית.
מסקנה ראשונה: לא לקנות גזרות להדפסה בבית. זה יצא המון דפים ולא חסך לי דיו, דפים, דבק ועצבים להדביק את הכל. למעוניינים קיים תיעוד שלי עסוקה על הרצפה לבושה במיטב מחלצותי - חולצה גזורה וטרנינג ענק.
בנחלת בנימין קניתי בד במחיר המופקע של 25 ש"ח למטר.
מסקנה שניה: זה מחיר יקר וזו טעות של מתחילים. בפעם הבאה אשתדל לקנות בד זול יותר או באותו מחיר אזמין מהאינטרנט אחד מהמם ממש. קניתי 3 מטרים של בד (והשתמשתי כמעט בהכל), כך שבסך הכל עלות הבד היתה 75 ש"ח. אם הייתי חכמה הייתי קונה משהו ב-40 ש"ח מקסימום. רוכסן נסתר - 18 ש"ח.
בסה"כ לכל השמלה: 109 ש"ח. בדיעבד לא הכי זול.
מסקנה שלישית: אני מאמינה שהמחיר שווה את התוצאה שאני לא אמצא על כל אחת אחרת.
והתפירה עצמה?
וול, כל מכות מצריים עברו עלי. דרכתי על חבילת סיכות, סדרתי את המנורה בסלון כשפרשתי את הבד על הרצפה, והמכונה התקלקלה אחרי שלוש שעות תפירה, עברה אצל טכנאי ורק אז חזרה הביתה.
ככה אני נראית כשאני תופרת. בשולחן במטבח, בבגדים הכי נוחים שיכולים להיות בבית (גופיה של ראלף קטה - הפריט הכי שכיח בארון שלי, וג'ינס).
וזהו, בסוף יוצאת שמלה.
הזכרתי בפוסט הקודם שהסתפרתי וגם הזכרתי שאני לא מצליחה לצלם את זה כמו שצריך. אז עם שיער קצת מבולגן, זו השמלה.
