7 באוקטובר 2013

DIY לעצלנים וחסכנים: זוג עגילים בפחות מ-10 שקלים

מכירים את ההרגשה הזו ש"בא לי להכין משהו בעצמי!", אבל לא בא לי להתאמץ יותר מדי? או "אני רוצה להתחדש בזוג עגילים ולא להוציא עשרות שקלים על זוג חדש"? אם יצר ההרפתקנות והעצלנות שלכם תקף במכה אחת, הפוסט הזה בשבילכם. מדריך ה"עשה זאת בעצמך" הזה כל כך מטופש וקל שתשאלו את עצמכם למה לא עשיתם את זה קודם.

החומרים שתצטרכו:
- תליון או כל דבר אחר שיכול להתחבר לטבעת. אני קניתי את ה"עגילים" האלה ב"חלום" בנחלת בנימין במחיר של 2-4 ש"ח, תכלס כל חנות סדקית או חנות לחרוזים מחזיקה מאגר של כאלה
- טבעות קטנות לחיבור (אם אתם מתכוונים לקנות באינטרנט: Jump Rings) התליונים לחלק שנכנס לאוזן (אפשר לקנות ב-כ-ל מקום. כל חנות יצירה. אני את שלי קניתי בשקית של 30 ב-5 ש"ח)
- העגילים עצמם - החלק שיכנס לאוזן (שאפשר לקנות בשום מקום - לי שקית של 20 כאלה עלתה 5.80 ש"ח)
- 2 פלאיירים דקים לתכשיטים


הדבר היחיד שצריך לדעת זה איך לפתוח את הטבעות הקטנות האלה: אני השמדתי כמה במהלך חיי עד שהבנתי שאני עושה משהו לא נכון. הנה וידאו שמסביר הכל.



פתחו טבעת, השחילו עגיל ותליון, סגרו את הטבעת והופה - יש לכם עגיל!


28 בספטמבר 2013

ריק אוונס: גזען וליצן או גאון העונה?

אז למקרה שחייתם בחלל החיצון בשבועות האחרונים ולא ידעתם ששבוע האופנה מתקיים בזמן האחרון, הנה כמה עדכונים: היו מלא תצוגות של כלום, כלום, ועוד קצת כלום. היו כמה בגדים יפים באמצע, פה ושם כמה להיטים, אבל סך הכל שום דבר שצורח "וואו! להיט עולמי!". 

ואז בא ריק אוונס. בתור הליצן העונתי או הלהיט השכונתי, ריק אוונס את קולקציית הקיץ שלו לשנת 2014 בצורת ריקוד צעדים בליהוק מוזר ומחשיד של נשים שחורות בעיקר במימדים שנחשבים בעולם האופנה בפלאס סייז רציני.




האם ליהוק של נשים שחורות להצגת ריקוד "שבטי", עם הוראת בימוי ברורה של פנים זועפות במיוחד הוא אקט גזעני? סביר להניח שלא, או שעשרות הנשים הללו לא היו מוכנות לעלות על הבמה - כולן רקדניות מקצועיות בליגות הסטפרס.

אז במה מדובר בעצם? ריקוד הסטפ יהיה מוכר לאלה מאיתנו שישבו וראו מספיק קומדיות נעורים מטופשות שמתרחשות בקולג'ים אמריקאים, הוא נחשב ספורט ויש בו תחרויות מקצועיות והוא גם חלק מקבוצת העידוד של בתי האגודות (כל האלה עם האותיות היווניות שנראים ממש מגניבים בסרטים).


הריקוד הזה "גברי", משדר חוזק, ונראה בדיוק כמו בתצוגה של ריק אוונס, ויותר מזה - הוא פופולרי מאוד בקהילת השחורים בארה"ב והרבה פחות בקהילת הלבנים. כשיש ליגה "לבנה" שמשחקת בתחרויות היא גם טורחת להודיע שהיא לבנה. וכן, יש גם קבוצות גברים.

אם נתעלם לרגע מעניין הגזענות שנמצא בסימן שאלה, יש כמה פלוסים רציניים בהופעה כזו:
1) אנחנו רואים את הבגדים בתנועה אמיתית. כי ביקום אמיתי אף אחת לא מרחפת על גבי המסלול בנעלי עקב. עזבו את זה - מי בכלל הולכת עם נעלי עקב כאלה? אנחנו נוהגות גם לשבת בבגדים, להתכופף ולשטוף כלים.

2) אנחנו רואים את העמידות של בגדים. סורי, ריק אוונס, אבל חצאית הפונפונים שלך לא עמדה בזה והעיפה פונפונים לכל עבר במהלך ההופעה.

 

3) המגוון הגדול של הנשים גרם לי למצוא את עצמי בתוך קהל היעד של המותג, לרצות ללבוש את הבגדים שלו ולשקול גזרות שמעולם לא לבשתי. אני לא חושבת שאי פעם הרגשתי שאני צופה בתצוגת אופנה ואני יכולה ללבוש את הבגדים או רוצה ללבוש אותם. הדוגמניות נראות חייזריות מדי, לא קרובות למידה שלי וקשה לי לדמיין איך הבגדים יראו עלי.

בנוסף לזה - כשמתרחש שבוע אופנה לפלאס סייז אני רוצה לקבור את הראש עמוק בחול כי הבגדים מכוערים, הדוגמניות מכוערות גם כן ואני לא מתחברת לחגיגת ה"שיו אני שמנה אבל תראו איזה שמלה עלתה עלי". כל הקטע הזה של "שמנה" לא ממש מתרחש בתצוגה של ריק אוונס כי רובן לא ממש שמנות, אלא פשוט נשים רגילות (לא מדגם מייצג, אבל רגילות).
אם הנשים האלה היו הולכות על המסלול כמו דוגמניות, סביר להניח שהן היו נראות כמו בדיחה, כי הבן אדם היחיד שנראה טוב על מסלול הוא דוגמנית שיודעת ללכת כמו דוגמנית, ואם היא לא על עקבים גם היא בדרך כלל נראית נורא.

מגוון נשים בגדלים שונים


והדברים הרעים שאי אפשר להתעלם מהם:
1) הנשים מתפרשות כאמזונות מפחידות. חלק מהתפקיד של תצוגת האופנה הוא לגרום לך להשתכנע שכך תרגישי כשתלבשי את הבגדים, ואני לא בטוחה שלכולן מתחשק להרגיש כמו נשים לוחמות.
כאילו, הפרצופים האלה.

2) האם היתה התייחסות רצינית לבגדים כשהיה מופע גדול כזה על הבמה? האם הוא לא מפחית מחשיבות הבגד?
כבר ראינו ריקודים על המסלול בעבר (קוקו רושה לז'אן פול גוטייה פורצת במחול אירי) אבל זה כבר ממש אקסטרים.

3) אם כבר קטע ריקוד, אז בואו נודה בזה - כולנו ראינו קטעי ריקוד טובים ומסונכרנים יותר מאלה.

גזר הדין:
ריק אוונס, האב הרוחני של גארת' פיו האגדי, היה וישאר מעצב להיט. בעולם של תצוגות משעממות, ההופעה הזו היתה משב רוח מרענן ומסר לעולם בנוגע לתפיסת הגוף הנשי.

17 באוגוסט 2013

השראה לשעות הפנאי: איך תופרים בלי מכונת תפירה?

אז אני בחופש כבר המון זמן. כאילו, המון (!) זמן. אני עדיין משלימה שעות שינה שהחסרתי בשנת לימודים (זה הגיוני בכלל?), אבל כשאני ערה אני מתאמצת להיות פרודקטיבית ולעשות משהו כיף. אז החלטתי לשבת ולתפור לעצמי משהו ללבוש. כדי לעשות את זה קצר - מכונת התפירה שלי שבתה חצי יום ובאמצע השמלה שתפרתי, והטכנאי צפה לה החלמה ארוכה וזמן תיקון של לפחות ארבעה ימים.

מה עושים בלי מכונת תפירה? קודם כל, רואים המון טלוויזיה. עכשיו כשג'יימס גנדולפיני הלך לעולמו, אני מוכנה להפרד ממנו לשלום ולראות את "הסופרנוס" עד הסוף. אוקיי, אני מניחה שזה דורש הסבר מפורט יותר. מה שקורה ביני לבין ג'יימס גנדולפיני (טוני סופרנו) הוא מערכת יחסים חד כיוונית מורכבת מאוד, שכוללת קראש רציני. כיוון שהסדרה נגמרת מתישהו, לא יכולתי לראות אותה עד הסוף כי זה אומר שאין יותר מה לראות. עכשיו כשהוא מת, אני יושבת להשלים את הסדרה עד הסוף לפרידה אחרונה :).

את הסדרות שלי אני לא באמת רואה אלא מקשיבה (מפלאות הפרעות הקשב), אז כתעסוקה לידיים החלטתי להשתמש באחד הבדים שיש לי בארון ולתפור משהו ביד. בחרתי בבד דמוי עור, מחט תפירה עבה, חוטי רקמה, שרטטתי קצת שרטוטים והתחלתי לגזור ולתפור.


תכנון התיק



התיק - תפור ביד, עם גימור סרוג





למען האמת, כל כך נהניתי מהתהליך, שכשמכונת התפירה חזרה הנחתי אותה בצד ועוד לא חזרתי לסיים את השמלה :)
מה דעתכם על התיק שלי?

7 באוגוסט 2013

פורטרט עצמי

איזו הרגשה זרה זו, להכנס לעורך של בלוגר, לפתוח פוסט חדש ולשבת מול דף ריק ולהתחיל לכתוב.
למען האמת, אין לי על מה לקשקש. אני משתדלת לנצל את החופש כדי לעשות דברים שאני אוהבת, להשתפר בטכניקות שלמדתי במהלך השנה ובעיקר לנוח.

לפני שבועיים הלכתי להופעה של אורפנד לנד (Orphand Land) ברידינג עם חברה, לבשתי שמלה עם כיסים (מאסוס, קניתי בשנה שעברה) כדי שיהיה לי איפה לשים דברים חשובים (פלאייר שחילקו לנו בתור מניפה - כי המזגן שם עלוב), טייץ כי השמלה קצרה, ואת מגפי המטאל הקבועות שלי שמגנות עלי בכל פעם מחדש כשמישהו דורך עלי/עף מכיוון הפוגו. הן כל כך קשיחות שלא מרגישים כלום, והפלטפורמות שלהן מגביהות אותי מספיק כדי שכל הגברים הגבוהים שעומדים מקדימה לא יפריעו לי להנות מההופעה.

אחרי שמציירים במשך שנה שלמה בנות במידה כלום ורבע, אין ספק שלצייר את עצמי היה תרגיל מחשבתי לא פשוט והייתי צריכה להתמודד עם העובדה שהפרופורציות שלי הן לא מה שאני רגילה לצייר בהן. 

לפני יומיים נתקלתי בפרוייקט שמנסה לעורר מודעות לפרופורציות של הדוגמניות באיורי אופנה, ומציע אלטרנטיבה לגוף נשי "רגיל" בכל מיני צורות, Tracing Real Body Models.

  


בתור תרגיל קבלה עצמית זה יכול להיות רעיון נחמד, אבל בתור אופציה אמיתית זה נראה לי כמו עוד רעיון שיש לו הגיון אבל לא יבוצע לעולם - אנחנו אוהבות לראות פנטזיות, לא מציאות. המגזינים מלאים בנשים שמחות ועשירות ומטופחות, נשים שהמימדים הפיזיים שלהן נתפסים כמושלמים ומהווים 1% מהאוכלוסייה האמיתית. למה שנהרוס לעצמנו את הכיף שבפנטזיה עם תמונת מציאות אמיתית?


ודבר אחרון - אם בא לכן שלושה פוסטרים מקסימים שאת עלותם (60 ש"ח) יתרמו לזכרון מנחם (ארגון התומך בילדים ונוער חולי סרטן ובני משפחותיהם), אפרת מקפה ויפה הרימה פרוייקט מקסים. קונים את הפוסטרים - תורמים את הכסף.


17 בפברואר 2013

דברים יפים: מומלצים באינסטגרם

אז יום אחד אני חושבת לעצמי, "בואנה, יש פה באינסטגרם אוסף של אמנים ממש טובים". וכמה ימים אחר כך חשבתי לעצמי "בואנה, אני צריכה לחלוק אותם עם העולם!".

אז על אינסטגרם אין לי הרבה מה לספר, אתם כנראה כבר יודעים מה עושים שם. לי לקח קצת זמן להבין שיש אנשים שמעלים תמונות באמת מעניינות ולא רק את עצמם מצטלמים מול מראה במעלית או משתזפים בים או כרגיל, חתול (שזה פחות או יותר מה שאני עושה, מוזמנים לבקר באינסטגרם שלי shushonet@), אלא ממש מתעדים את תהליך היצירה שלהם ואת החיים שלהם, שמסתבר הרבה יותר מעניינים מהחיים שלי.

אז הנה כמה מומלצים שיעשו לכם נעים בעיניים:

1) bellaharrisart@ - מאיירת אופנה


2) camias_enskilda@ - ציירת שוודית


3) arthuraleksander@ - ארתור אלכסנדר, מעבר לעובדה שהוא מעצב נפלא הוא צייר מוכשר בטירוף ששולט בפנטונים ברמה פנומנלית וגורם לי לרצות לדפוק את הראש בקיר


4) dearkukula@ - דיר קוקולה היא ציירת מוכרת בסצינה הפופ-מודרנית, אבל מי מאיתנו יודע שבעצם מדובר בנטלי אברמוביץ', בוגרת שנקר? :)


5) jessicaraesommer@ - ג'סיקה סומר היא מהאנשים האלה שהלכו לעשות קריירה בעיצוב פנים ואיכשהו הגיעו להיות מאיירי אופנה כי הם פשוט נורא מוכשרים


6) richeybeckett@ - מאייר אנגלי שמשתמש בעטים ודיו בלבד


7) shicha22@ - ואחרונה חביבה - אי אפשר בלי שירה ברזילאי, בוגרת שנקר, עורכת גרפית ראשית של מגזין GOstyle, ואיירה כנראה כל איור אופנה שראיתם לאחרונה בארץ


שבוע טוב :)

14 בפברואר 2013

שבוע האופנה בניו יורק: אלטרנטיבה לוולנטיין מאת טום בראון

את טום בראון הכרתי לראשונה בפוסט על התצוגה לעונה הקודמת שלו, במגזין האינטרנט לעיצוב ReDesign, שבהזדמנות זו אמליץ לבקר ולהתעניין - הוא כתוב היטב ומביא חומרים מקוריים שקשה למצוא במקומות אחרים.

טום בראון אמנם בן 48, אבל די חדש בתפקיד מעצב האופנה בשוק. הוא הקים את החברה על שמו לפני שבע שנים ועיצב במשך חמש שנים בגדים לגברים בלבד - מהלך טבעי בהתחשב בעובדה שרוב חייו עבד בארמאני (כאיש מכירות) ובראלף לורן, והתקדם בסולם התפקידים עד לניהול מחלקת העיצוב של החברה.

הרקע והנסיון המובהק של בראון בעיצוב בגדי גברים ובפרט חליפות מחוייטות בתפירה עילית השתקף בבגדי הנשים שהחל לעצב לפני שנתיים, והביא איתו תוצאות מהירות: ליין הבגדים לנשים התפרסם מהר מאוד, במיוחד בעזרת הגברת מישל אובאמה שלבשה מעיל שלו לטקס ההשבעה לנשיאות השניה של ברק אובאמה.


אז מה קשור טום בראון עכשיו?
שבוע האופנה של ניו יורק מתרחש בימים אלה, והתצוגה האחרונה לעונת החורף של טום בראון הוצגה זה עתה, ונתנה אופציה מצויינת לוולנטיין שקורה היום.
אתם כבר מכירים אותי, אני עוקצנית וצינית, וולנטיין נראה לי כמו יום מטופש במיוחד שגורם להרבה אנשים להתבכיין על כלום ולכל השאר לבזבז כסף, לא יכולתי לחשוב על אלטרנטיבה טובה יותר לוולנטיין מההצעה של טום בראון: נשים בלבוש גברי, חזק, תיאטרלי, מרפרפות עם ורדים מעל גופתם המדממת של הגברים הכפותים למיטות באמצע מסלול התצוגה (הסרטים האדומים שקשורים על הזרועות מסמלים את הדם באופרה).

עברו לדקה 1:48 כדי לשמוע את טום בראון מדבר על הקולקציה ולראות את הדוגמניות עם הורדים על המסלול

לא אכביר במילים לגבי הפרטים קטנים והחכמים שהופכים את הקולקציה הזו למתוחכמת ומוצלחת במיוחד, שכן התמונות באמת מדברות בעד עצמן. אני רק רוצה להגיד שאני רוצה אותה בארון. מינוס הפרווה.
אנחנו עוד נדבר על הפרווה הזאת.


















אם חגגתן היום, אל תקחו אותי ללב. ותזכרו שגם בשנה הבאה אני אתמרמר על החג האדיוטי הזה.
:)

12 בפברואר 2013

WTF Asos #6: ההיסטריה חוזרת

אוקיי, אסוס, אנחנו צריכים לדבר על זה. שתקתי הרבה זמן אבל אני לא יכולה שלא להגיד לא יותר כל מה שאני חושבת יותר. אסוס, אתה מכוער! אתה מגעיל, אתה באיכות ירודה, וג'יפה עלייך.
כןכן, פינת WTF Asos חזרה. שלא מרצוני החופשי, אני משוטטת בחודשים האחרונים באסוס ונראה שהם ממש מחכים שאחזיר את הפינה הזו מהאוב כי כל מה שאני מצליחה למצוא שם הם בגדים ממש, אבל ממש מכוערים. אז בואו נדבר על זה רגע:

חצאית הקסמים שתגרום לבחורה רזה במידה 36 להראות כמו פיל שהולך להתפקע מבד וילון המקלחת המנוקד שבו הוא התעטף הבוקר.


חולצת השיק-בית-חולים שתגרום לכל מי שיראה אותך ברחוב לשאול "מה קרה?!?!?" ולתהות מאיזה בית חולים ברחת וגנבת את הפיג'מה של מחלקת האשפוז.




בשמלה הזו מישהו התאמץ במיוחד כדי לגרום לנו לחשוב ממבט ראשון "וואו! איזה הדפס מרהיב" כדי שלא נשים לב לזוועה המתחוללת בגזרה האיומה הזו. השרוולים הארוכים וחוסר המותן המשווע (אם הצליחו לעבוד עלי בתמונה הקדמית, בגב רואים הכל) יגרמו לכל מי שהתלהבה מהדפס האגרטל הזה... להראות כמו אגרטל.



אני לא יודעת מה קורה פה, אבל אם מישהי השתכנעה לקנות גופיה שתגרום לשערות בית שחי שלה להיות ארוכות וירוקות, אולי כדאי שתזמין גם תור לבדיקת ראיה באותה הזדמנות.


לא. לא. פשוט אמרו לא. זה לא שיק. זה נראה כמו תרנגולת שלא סיימו למרוט אותה.


בהתחלה צעקתי "שיו! איזה מגניב!" ואז זה הכה: זה לא. זה פשוט לא. וזה לא הדפס, כל מספר מורכב מעשרות פאייטים קטנים ומנצנצים. פספוס ענק, וזה עולה 1600 ש"ח.


אנחנו מתדרדרים, חברה, אנחנו מדרדרים.
הבחורה היחידה ששנות השמונים לא קיבלו.



ולפינאלה, הגרסה הטראשית לחד קרן של אסוס:



יאללה ביי.

8 בפברואר 2013

סיפורים מחופשת סמסטר: הדפס על בד

אז מה סטודנטים עושים בחופשת סמסטר? בתור סטודנטית שסיימה את הסמסטר הראשון בשנה א', גיליתי שכל החופשה הזו היא פיקציה אחת גדולה ואני לא נופשת אפילו לרגע אחד. לשמחתי הרבה אני נהנית מהלימודים שלי מכל רגע, בניגוד לסטודנטים להנדסת שקר כלשהו שכרגע מקללים את קורס סטטיסטיקה ופיזיקה וכל מיני קורסים עם ראשי תיבות :)

בימים אלה אני משחקת משחקים בבית ועושה מעבדת ניסויים בחומרים ובדים בשביל הכיף שלי והפרוייקט שאני מגישה בתחילת הסמסטר הבא.
חלק מהטכניקות של צביעת הבגדים והדפסה על בד שניסיתי לפרוייקט שלי, למדתי בסדנה להדפס על בד בבית ספר "הגילדה" לעיצוב שבתל אביב שאליה הוזמנתי להתנסות עוד בדצמבר.

ההזמנה עצמה הפתיעה אותי משהו, כי ההיכרות היחידה שלי עם הגילדה היא בתור בית הספר היחיד בארץ לעיצוב נעליים. מסתבר שהגילדה מחזיק ארסנל רחב של קורסים במגוון תחומים של עיצוב נעליים ואקססוריז.



עבודת גמר של גיא טקו


עבודת גמר של עמי קאהן



לפני הסדנה עצמה הזדמן לי לטייל בסטודיו עצמו, לראות עבודות של בוגרים ואת חלל העבודה והמכונות (את ארון האימומים ראיתם בפוסט, ולשוחח גם עם גל שוקרון, מעצבת שהקימה את "הגילדה" עם נינה רוזין.
תהיתי מי בעצם מגיע לסדנאות והקורסים, אם זה בית ספר להכשרה מקצועית או סוג של "מרכז חוגים", המקום הוא בין לבין לפי הבחירה של מי שבא לשם.
גל סיפרה לי שקהל המשתתפים בסדנאות הוא מגוון ונע בין אנשים שמבקשים לעשות שינוי קריירה ולהגשים חלום לבין מעצבים שמעוניינים להתמחות בטכניקות הייצור הספציפיות, לבין אלה שפשוט אוהבים לעשות עבודות יצירה ולא לוקחים את העיצוב כדרך ראשית לחיים.



את סדנת ההדפס על בד מעבירה תמר ברניצקי, מעצבת טקסטיל. לא הכרתי את תמר או את העבודות שלה לפני הסדנה, לשמחתי היא הביאה איתה מגוון של עבודות שלה וצעיפים בהדפסה שלה שנמכרים בקום איל פו ועוד.


פיתוחי בדים של תמר ברניצקי

החוויה שלי מהסדנה היתה טובה. קודם כל, את מבחן "האם באמת הצלחתי ללמוד משהו?" הסדנה עברה, כשהצלחתי לשחזר את כל הטכניקות שלמדתי בסדנה בבית בלי שום בעיה (חוץ מהדפס משי, שמצריך חומרים מיוחדים שלא התחשק לי לקנות) כיוון ששיטת העבודה פשוטה וההסברים היו ברורים.

דבר שני, לי אישית הסדנה הזו הגיעה בדיוק במקום כדי לפתוח איזה מחסום תקוע. פשוט פחדתי לעשות את הניסויים האלה ולהרוס בדים, ואחרי שלמדתי כמה שיטות יצאתי בהרגשה שיש לי מושג מה אני עושה עכשיו, ועם חשק להמשיך לעבוד בבית ולצייר עוד על בדים.


חומרים לעבודה: צבעי טקסטיל, גלגלת צבע, מברשות, וחותמות


פלטת צבעים

מה למדתי: שיטות צביעה כמו טאי דאי, שיבורי, טבילה, צביעה חופשית במכחולים, עבודה עם שבלונות וחותמות


נסיונות העבודה שלי:
מימין אתן רואות טבילה בצבע ועבודה עם מכחול,
משמאל מברשת ומעליה חותמות (שימוש בחתיכת תחרה בתור חותמת), ועלה שעשיתי איתו נסיונות הדפסים
בעקרון כל משתתפת ציירה וצבעה על תיק או חולצה לבחירתה ויצאה עם איזה תוצר מהמם פחות או יותר.

את התמונות של מה שאני עושה עכשיו תצטרכו לראות בהמשך, כי אני לא נוהגת להראות חצי עבודה :).


סדנת הדפס בד  הבאה תתקיים ב-12.2 בשעה 18:00
מחיר לסדנה 300 ש"ח (כולל חומרי גלם).

וככה בקצרה על קורסים בגילדה:
קורס שנתי להתמחות בתחום העיצוב והייצור של הנעליים, תיקים והאקססוריז.
-  קורס דו שנתי מעמיק יותר יפתח בסוף מרץ, להתמחות בעיצוב וייצור נעליים בלבד למי שמעוניין ללמוד את רזי המקצוע.
- דייט עם הגילדה,  מגוון סדנאות קצרות חד פעמיות למעוניינים להרחיב את האופקים, ללמוד טכניקות חדשות, להכניס את הרגל לעולם העיצוב או סתם לעשות יום כיף ולצאת עם משהו שעשית בעצמך בלי להתחייב להיות מעצב אחר כך.

שאר הפרטים, תאריכים ומחירים באתר הגילדה.

שבוע טוב שיהיה :)