‏הצגת רשומות עם תוויות דפני גינס. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות דפני גינס. הצג את כל הרשומות

31 בדצמבר 2012

הפקת אופנה שתעשה לכם "מה?!?!" / דפני גינס ודיוויד לה שאפל

בכל שנה ההתחלה של שנה לועזית חדשה מזיזה לי איזה נים, כשמתחילה שנה חדשה בפתח. 
איכשהו התאריך הזה השנה חולף לידי כאילו שום דבר לא קורה, כי אני בתוך איזושהי מערבולת של המון עשייה, המון לחץ. הגענו לחודש האחרון של הסמסטר, ומשום מה רק עכשיו השכלתי להבין שהלחץ רק נבנה בהדרגה - ועכשיו "יורים" עלינו את התותחים הכבדים. 
זה לא שאני חוגגת סילבסטר בכל שנה, אבל אנחנו נוהגים לחגוג עם החברים הרוסים את הנובי גוד שלהם והשנה זה אפילו לא בכיוון של לקרות. אוף.

איכשהו בדקות המועטות שהרשיתי לעצמי לשוטט באינטרנט למטרות שאינן לימודים נטו מצאתי הפקת אופנה שמייצגת נאמנה את הלך הרוח העכשווי שלי כרגע. מה שנקרא, "מה?!....".

דפני גינס (על הדוגמנית ועוד הפקת אופנה בכיכובה) מצליחה כרגיל לגרום לי להתעסק בה ובאווירה שהיא משרה סביבה, במקום בבגדים ובמה שקורה מסביבה. כאיזון לדפני, מגיע דיוויד לה שאפל, אחד הצלמים המפורסמים במאה האחרונה. לה שאפל ידוע בעיקר בזכות הצילומים הסוריאליסטיים שלו והיכולת לבנות סט היסטרי לטובת תמונות בעלות קונספט מאוד חזק.

שניה לפני ההפקה המלאה, הנה שלושה צילומים של לה שאפל שייתכן שנתקלתם בהם בעבר:


קורטני לאב הסוררת בתור מריה הקדושה, מחזיקה כביכול את קורט קוביין (בעת הצילום היה כבר מת, כמובן)
ביקורת נוקבל על הממססד, הקדושה והחברה


מייקל ג'קסון כמלאך השומר


מתוך הפקת אופנה ענקית של ווג המשתפת מעצבי אופנה ומציגה אותם כדמויות מן האגדות
בצד שמאל אנחנו רואים את אלכסנדר מקווין ז"ל


Harper's Bazaar China
 December 2012
 Daphne Guinness by David LaChapelle












שתהיה לכן שנה מוצלחת :)

26 במאי 2012

קווה קווה דה לה אומה

מכל הבלוגים האחרונים שהכרתי, יש אחד שכיף לי לעקוב אחריו במיוחד. הבלוג המומלץ השבוע הוא Qua Qua, בלוג אופנה של בחור ישראלי עם ניחוח אירופאי לחלוטין בשם אסף.


כהרגלי בכל פוסט "בלוג מומלץ", ציירתי תמונה מתוך הבלוג Qua Qua



אסף, בן 26 מתל אביב, סטודנט לאמנות וקולנוע משתמש בהשכלתו הנוכחית להעשיר את עולם האופנה שלו בצורה מיוחדת. הוא מנתח את הבגדים שהוא לובש לפי השראות וזרמי אמנות, ורואה את עולם האופנה בזוית מאוד שונה מרוב הבלוגים הקיימים - שרואים אופנה בתור "יופי" בלבד.



אסף לוקח את האופנה ומפרק אותה למרכיבים קטנים, ומבחין בהם בהופעה השלמה. כל האאוטפיטים שלו מושלמים עד הפרט האחרון, דבר בנדיר במחוזות ישראל ונדיר עוד יותר במחוזות הלבוש הגברי. התמונות של הפרטים הקטנים הן החלק הכיפי בכל הבלוג שלו.

אסף מגיע להתארח פה בבלוג ב"להוציא את השלדים מהארון" ולענות לשאלון הבלוגרים שלי:


מי אייקון האופנה שלך?
אייקון אופנה? יש הרבה אבל המרכזיים הם קוקו שאנל - בגלל החלוציות והדעתנות הפמניסטית הבלתי מתפשרת שלה, אלכסנדר מק-קווין ז"ל, קארל לגלפלד ודפני גינס.
אני אוהב את מקווין ז"ל בגלל הגאונות האוונרדגיות הייחודיות, האימג'ים הבלתי מתפשרים והאמנות שהיא יוצר מהבגדים -  כל שמלה ו/או אאוטפיט שלו נראה כמו פסל מודרני, בעלת נוכחות. את קארל לגלפלד אני אוהב בגלל העוצמה והאימג' שהוא משדר, יש אצלו גם משהו מאוד אצילי, חלוצי-ראשוני ונקי בקולקציות שלו, אני מאוד אוהב את התרגום שלו.
מבחינת מתלבשים אני מאוד אוהב את דפני גינס, ממשפחת האצולה הסקוטית בגלל אורח החיים חסר הפשרות והייחודיות האקסטרווגנטית שלה לאופנה ולאמנות בכלל, היא משלבת תמיד בין השניים באופן שגורם לי להחסיר פעימה כל פעם מחדש. היא מצליחה לשמור על חלוציות וייחודיות גם בפרטי הפרטים הקטנים ביותר.


איפה אתה קונה ומשיג את הבגדים שלך?
הבגדים שלי יכולים להיות מהאינטרנט/ חנויות יד שנייה/ טופמן/ אייצ' אנד אמ וזארה. אין לי מגבלה ואף פעם לא תשמעו אותי אומר "את זה לא הייתי לובש"- נאבר סאי נאבר, אני תמיד הולך עם הכל ולא שולל ללבוש כלום. פרי יור מאינד, הכל הולך עם הכל ואין חוקים.

מה אתה אוהב באופנה?
מה שאני אוהב באופנה זה את חופש הבחירה הטמון בה את המגוון האפשריות הבלתי נגמר את הדינאמיות והשינוי שיש בשילובים הרב תרבותיים הגלומים בה, הביטוי העצמי, הוראציות השונות לאותה השראה, האפשרות לשקף ולערטל את ההבעה שלך תוך הבעת מסר ייחודי.
אני אוהב באופנה גם את האפשרות לגבש חוקים מסוימים כדי לנפץ אותן שוב ושוב.


מה הוביל אותך לפתוח בלוג אופנה משלך?
למה פתחתי את הבלוג אופנה שלי? מכמה סיבות, אמנה את 2 המרכזיות שבניהן:

1. אני קורא בלוגים של אופנה משהו כמו 5-6 שנים, וחי את ההשפעות השונות והטרנדים, ההשראות וכו'. אנשים שלא נוהגים לחשוב יותר מידי על הלבוש כאמצעי הבעה שואלים אותי "מה חשבת לעצמך שהתלבשת ככה?" או "למה יצאת דווקא ככה מהבית?" - שהשאלה הזו החלה לחזור על עצמה שוב ושוב בתדורת גבוהה (מאוד) הרגשתי צורך להשיב ולהסביר באופן "ממוסד" יותר ולא על רגל אחת.. הכוונה בבלוג היא להסביר את הדרך שבה אני מתרגם את הלך החיים וההוויה סביבי מרגשות ללבוש.

2. חלק מהרעיון של הבלוג הוא לנסות למתוח את גבולות המקובל ולהרחיב את מעגל הנורמה המוכרת, ליצור ולהציג שילובים ורעיונות שונים שיסייעו להנחיל עוד עקרונות ורעיונות חדשים ולהרחיב את מאגר הידע השגור והמוכר= לא עוד רק שילובי שחור-לבן-כחול-חום אלא ורוד עם כתום וכו'..
לאתגר את התפיסה והחשיבה האנושית.

האם יש לך איזו אמרה שאתה הולך לפיה כשאתה מתלבש/קונה בגדים?
כשאני קונה בגדים אני מנסה לתרגם טרנדים להוויה שב ה אני נמצא, ולמה שקורה סביבי או מקיף אותי. לדעתי אסור לעולם לומר "אני לא קונה בחנות XYZ" או "לעולם לא אלבש XYZ".
צריך להתאים את הבגד לאופיו של האדם ולא לשאול אנשים "איך הבגד בעיניך"- חשוב שהגזרה תהיה נוחה, אך חשוב לא פחות שהאדם הלובש את הבגד יהיה שלם וירגיש איתו בנוח, כך שידע שבגד מהווה חלק מהחזות הויזואלית שלו ולא של מי שהוא רוצה להיות.
התפיסה שלי היא ש"חיים פעם אחת - נא להתלבש בהתאם". אל תוותרו לעצמכם כדי להתכופף מול מוסכמות או תכתיבים חברתיים, תהיו תמיד מי שאתם ואל תתביישי או תצטדקו - חיו עם האמת שלכם ואל תחשבנו לאף אחד. יש מקום לטעויות וזה מקסים לראות אנשים שמעיזים וטועים אז אל תתביישו לנסות. תמיד תזכרו שכל יום הוא קסום ומיוחד מעצם טבעו החד פעמי והבלתי חוזר - נצלו את התחושה הזו להרכבת לבוש ייחודי מהול בטעם ואמירה אישית - ללא פחד וללא חשש.

מי ההשראה שלך?
ההשראה שלי בלבוש מאוד מגוונת. כל מה שמעניין או מגרה את המחשבה שלי, זה יכול להיות נושא/דמות משפיעה שלמדתי עליה, הסבים שלי משני הצדדים, אדם מעניין שראיתי ברחוב או שדיברתי איתו/ה ספר מעניין שקראתי, חוויות טובות/רעות שקראו לי או אפילו זיכרון ילדות שעבר לי בראש.
או סתם פרשנות שלי למתרחש לנגד עיני- הכל מתערבב למיקס אחד היברידי שמשפיע על בחירת הלבוש שלי.

לבלוג Qua Qua


חג שבועות שמח!

12 במאי 2012

Circle of life



סשה פיבוברובה בתמונת הריון מקסימה

מישה ברטון מדגימה את הטרנד החדש: ילדים כאקססוריז

מגזין TIME מנסה לעורר פרובוקציה ומצליח בעיקר לצאת מגעיל:
האם את אמא מספיק? כי אם את לא מניקה, על פי מגזין TIME, את לא אמא טובה!
 נעורים.
מירנדה קר למגזין Numero טוקיו

דפני גינס בתמונה לג'וזף ללי

נשות החברה הגבוהה
לירחון Ponystep, אביב/קיץ 2012

12 באפריל 2012

אותה דוגמנית, אותם צלמים: שיתוף פעולה עוצר נשימה

החג השני של פסח תמיד נשמע לי כל כך מוזר. לא באמת חוגגים אותו אבל הוא פשוט שם על הלוח. לאף אחד לא באמת אכפת מהחג השני אלא ממה שבא אחריו: המימונה. בתור אשכנזית מצויה לא הייתי מעולם במימונה וגם לא טעמתי מופלטה בחיי, ומרגישה כל כך לא קשורה לכל ההתרחשות של סוף פסח...

החלטתי ללכת עם ההרגשה של ה"תלישות" מפסח ולהביא שתי הפקות אופנה תלושות מהמציאות בכיכובה של דפני גינס בת ה-40+, מה שעושה אותה לשונה ומוזרה בעולם האופנה בצורה אוטומטית, עוד לפני שרואים את ההבעות והשיער המוזר שלה.

ההפקה הראשונה נעשתה למגזין Muse והשניה נעשתה למגזין ה-Tatler, אך שתיהן צולמו ע"י מרקוס ואינדראני, צמד צלמים שעובדים ביחד ומייצרים תמונות אייקוניות ובלתי נשכחות, מה שגרם לשתי ההפקות להראות כמו הפקה אחת ארוכה ומרהיבה, תלושה מן המציאות ועוצרת נשימה.

Daphne Guinness by Markus + Indrani
Muse Magazine






Daphne Guinness by Markus + Indrani
Tatler Magazine








התמונה האהובה עלי.

חג פסח שני שמח!

21 במאי 2011

טרנד הדוגמניות הזקנות: דפנה גינס

[עדכון: מסתבר שעברתתי (?) לבחורה את השם, מבטאים אותו "דפני" ולא "דפנה" :)]

דוגמניות מסלול זה דבר די משעמם. יש להן פרצוף של פלקט, במקרה הטוב הן נראות כאילו יצאו לתור אחר חסה במבט מזוגג ורגליים ארוכות שבצורה מפתיעה לא נתקעות אחת בשניה. הן לא אמורות להיות מעניינות, הן בסך הכל הקולב שמציג את הקולקציה החדשה של בית האופנה. 
יותר מזה - כשמעצבים משתמשים בדוגמניות "שם שם" ו"עם פרצוף" כדי להציג את הבגדים שלהם קצת מעצבנים אותי. בדרך כלל מדובר בנסיון לא מוצלח להסוות קולקציה לא טובה, לא גמורה ולא מעניינת.

דפנה גינס היא אחת מבובות התצוגה של עולם האופנה, שנעשה בה שימוש ברהיב להדגשת קולקציות מסוג מסויים או הסוואת חסרונות כמו שעמום טוטאלי באחרות.
גינס היא עוד אחת מהדוגמניות של טרנד האופנה שמהלל את הדוגמניות הזקנות, ילידת 1967 מה שהופך אותה לבת 44. את האמת? הייתי בטוחה שהיא לפחות בת חמישים.

מה מעניין בדפנה גינס? לא הרבה, בהתחלה. דוגמנית ככל הדוגמניות, בלונדינית וחייכנית וסתם עוד פרצוף. 
ואז הכל השתנה. כמו ליידי גאגא, גינס מצאה את דרך המלך - את לא מעניינת אף אחד? תתחילי להתלבש כמו מישהי שיצאה ממוסד סגור. כמו ליידי גאגא, שנכנסה להיכל התהילה כשהפכה לפריק שואו מהלך, דפנה גינס הפכה למי שלובשת אופנה גם כשהיא לא ממש לבישה.
לא שיש לי בעיה עם הבגדים של שתיהן, כן? הן יותר מעניינות מרוב האנשים שרואים ברחוב וגם יותר ממני.

היתרון בלהיות אשה מבוגרת בתעשיה היא שניתנת לך ההזדמנות לפתח לעצמך אישיות ולהיות ידועה בציבור כאישיות מסויימת. דפנה גינס, בת לשושלת גינס (כן, אותה אחת של הבירה!) היא אשה עמידה מאוד (בסביבות עשרים מליון פאונד רק מהסכם גירושים, לא כולל כספים משפחתיים ועבודה עצמאית שלה) ובעיקר ידועה באהבתה לאופנה קיצונית.
היא אוספת פריטי לבוש יחודיים ומקוריים ולא מעט הוט קוטור (במילים אחרות - חתיכות בגדים שאי אפשר ללבוש לשום מקום), וידועה בעניין המיוחד שלה בפיסות שכוללות שריונות של לוחמים.
איפה אפשר למצוא דברים כאלה? ניחשתם נכון - אלכסנדר מקווין.


בתמונה, גינס הוזמנה להציג את בגדי אלכסנדר מקווין בתצוגת האמנות שנערכה לכבודו החודש לזכרון מותו הטרגי למדי. הדוגמנית שימשה כמיצג חי של האמנות התלת מימדית של אלכסנדר מקווין, והסתובבה הלוך ושוב ברחבי החדר השקוף לעיני הצופים ברחוב.

זו לא המחווה הראשונה שגינס מככבת בה:




אז מה עשתה דפנה גינס כדי להפוך לדוגמנית יצוגית לבגדים מופרעים? הפכה לרוזנת גותית, מעריצת אלכסנדר מקווין ושאר מעצבים דומים, והגיעה לכל אירוע אפשרי בבגדים לא אפשריים. התוצאה: סלבריטי עם אופי שמציגה סטייל יוצא דופן, שמככבת בשלל מגזינים, הפקות אופנה, מדורי רכילות וקמפיינים של בתי אופנה.

 דפנה גינס בנעליים של אלכסנדר מקווין, שהופיעו גם בקליפ Bad Romance של ליידי גאגא

גינס לקמפיין לבית האופנה ארקיס.
 

 שניה משמאל: הפקת אופנה לבית האופנה פורד

תראו לי בחורה גותית שלא תרייר על השמלה הזו.

אז זו השיטה: 
להיות חייכנית וחמודה יעשה לך כמה מליונים. 
להיות אפלה, מסתורית ועמוקה גם יעשה לך כמה מליונים, אבל אנשים יזכרו מי את וידברו עלייך. את תהיי אייקון.


הייתי חייבת: גינס על המסלול בתצוגה של Giles Deacon. אפילו היא לא הצליחה להאפיל על קולקציה כעורה.

דפנה גינס ברחוב: