26 בפברואר 2011

איך למצוא בגדים בחינם?

לפני שנה בערך הבנתי שאני מבזבזת המון כסף על בגדים. שמתי לב שמחיר ממוצע לשמלה הוא 350 ומאמיר צפונה, ג'ינס בחנות למידות גדולות לא יעלה פחות מ-250 ש"ח, וחולצה פשוטה תעלה כמו גליל בד שלם. הבנתי שאם אני שמנה, גורלי הוא להתרושש. לא פעם הייתי מגיעה לקופה והאשה שלפני בדיוק היתה חותמת על חשבונית של 1000 ומשהו ש"ח. מספר הפריטים - שלושה. 
אמנם זכיתי לעבוד במשרה שמאפשרת לי לחיות בכבוד ולא לרעוב ללחם, אבל רבאק - למה אני לא יכולה לקנות בגדים בבאזרים כמו כל הרזות? למה יש רק One size?
ואז גיליתי את פורום אופנה מלאה בתפוז, שמהווה פלטפורמת שיחה והיכרות עם נשים נוספות שלא מתחשק להן ללבוש בגדיםב איכות זבל במחיר של מותגים. 

מעבר להיכרות עם הקניות באינטרנט ופינת המבצעים הקבועים שמעדכנת איפה יש הנחות בארץ ובאיזה חנויות מוכרים במידות 42+, הפורום מתכנס כל כמה חודשים להחלפת בגדים. הרעיון יובא מהחלפות הבגדים ההמוניות שנהוגות בערים כמו אוסטרליה ונוחל הצלחה מסחררת בארץ, ומתבסס על עקרון "הזבל של אחד הוא האוצר של האחר".

ביום שישי נסעתי לתיאטרון הקליפה בתל אביב, למפגש ההחלפה מצויידת בשתי שקיות מלאות בגדים. אני שמחה לבשר שחזרתי בחזרה הביתה עם שתי שקיות מלאות בגדים חדשים!
זה, אגב, מה שלבשתי. סלחו לי שפיטשפתי את הכתם באמצע החזה שהצלחתי לייצר באמצעות סלט ביצים מסנדוויץ' ארומה. אוף.

נעליים (כבר ראיתם בעבר)
שמלת פיטר פן בצבע חלודה (ASOS)
ועגילי גלידה (שוק אקססוריז)

מעל לבשתי ג'קט טוויד (שהשגתי בגאווה רבה במפגש ההחלפה הקודם!)


אז כך נראה המפגש. כל אחת מגיעה למפגש עם בגדים שהיא לא רוצה ללבוש יותר/קנתה והתחרטה/קטנים עליה/גדולים עליה, מניחה את השלל על השולחן ומתחילה לנבור בבגדים שאחרות הביאו. הבגדים, האקססוריז, הנעליים והתיקים שלא מצאו בית חדש - נארזים בשקיות ומועברים לתרומה (הפעם ל"לשובע", בפעם הקודמת לויצ"ו).

 
 הבנות עטות על המציאות


 מודדת את המציאה החדשה

 נילי, בלוגרית אופנה ותרבות, מדגמנת את השמלה החדשה שמצאה

לאחר שכתבתי את הפוסט על עולם הלוליטות נשאלתי על ידי מספר אנשים איך אני מגיעה לאירועים מעניינים כאלה. העקרון החשוב ביותר הוא פשוט להחזיק כמות מכובדת של חברים מגניבים שמתעניינים כמוני בנושאים שמחוץ לזרם המיינסטרים הרגיל.
הפעם התגלגלתי איכשהו עם החברה הכי טובה למסיבת הפתעה של בחורה שלא הכרתי, שאורגנה על ידי פורום היפה והחנון בתפוז. מילא ההפתעה שבמסיבה - אבל גם החנונים הגיעו לחגוג איתנו!

אור שוחט, אני ואלון בלומנטל

שבוע טוב שיהיה :)

23 בפברואר 2011

עליתה ונפילתה של ממלכת השמנות

בשנה שעברה נראה שהיתה מהפיכה בעולם האופנה. שמנות, עד כה מגורשות למקום מהן באו, התקבלו בברכה בתצוגות האופנה ובהפקות האופנה למגזינים, סלבריטאיות עם קימורים התראיינו על אהבתן לתחת השופע שלהן ועל כמה שהן שונאות דיאטה, והעולם תיזז סביב ממלכת השמנות החדשה שקמה לתחיה. עולם חדש קם בממלכת האופנה הסגורה למושלמות בלבד.


קריסטל רן, לשעבר דוגמנית עם אנורקסיה ולאחר מכן דוגמנית מלאה (מידה 16. אותה מידה בדיוק כמוני.) שמוציאה ספר על ימיה כדוגמנית מורעבת ולא מאושרת. הקריירה שלה פורחת, ואפשר היה לראות אותה בכל מגזין שמכבד את עצמו כהשוואה לדוגמניות רגילות ורזות, כהוכחה לבוטילישס עסיסי, ליחסים טובים עם דימוי גוף.


 בת' דיטו, סולנית להקת ה-Gossip ובעלת ליין הבגדים Evans שמיוצר למידות גדולות בלבד, התראיינה יותר ויותר בציבור. הבחורה הפכה ל"סלבריטי רצינית" והתקבלה בברכה לכל מקום שרק הגיעה אליו. העולם סער וגעש, ובת' וקריסטל אף זכו להלך על במת התצוגה של ז'אן פול גוטייה בשנה שעברה.


כהודאה בדבר הטרנד החדש, מגזין גלאמור הציג את השמנות בקול גדול עם שער שכולל את קריסטל (משמאל) ועוד רבות אחרות, "שמנות" בעולם האופנה, ערומות לגמרי עם סיוטה של כל דוגמנית רגילה - צמיגים, ירכיים, ישבן, בטן, זרועות.



ואז זה נגמר.
העולם הבין שמדובר בטרנד, וזהו טרנד חולף. את שמנה? הגיע הזמן שתחזרי למידות המקובלות. את כמו מיצג בקרקס, ונמאס לנו לראות אותך.
לא תראו שמנות השנה. לא תראו מגזינים חובקי שומנים ואהבה עצמית. השנה היא שנת הסקס והתאווה והבלבול המיני (להלן פוסט על עולם האנדרוגינים והטרנסג'נדרים), ולציבור הרבה יותר קל לקבל את זה בתור תופעה מאשר את השמנות. אימפריית השמנות נופלת אט אט.
קים קרדישיאן יורדת במשקל בהתמדה. ג'ניפר האדסון, הסלבריטי שלא עניינה אף אחד, השתתפה ב"רוקדים עם כוכבים" האמריקאי וירדה עשרות קילוגרמים. קלי אוסברון, מרשמלו חמוד בעבר, הפכה לסוכריה על מקל (ראש ענק, גוף צנום).


קריסטל רן הפכה את עורה וחזרה למידה "שפויה" יותר בעולם הדוגמנות, מידה 8 (36 בארץ) בסוף השנה שעברה והצטלמה למגזין ההארפר בזאר כהצלחה גדולה.



כבחורה רזה, היא הפכה לפנים של זאק פוסן לקולקציית החורף 2011, בנוסף לדוגמניות בגודל רגיל לחלוטין.


בתור קונטרה לנפילת ממלכת השמנות, צץ בחודשים האחרונים טרנד הבלט כמקור הנשיות והעוצמה. למי שעוד לא ראה את "ברבור שחור" - בוודאי ראה תמונות פה ושם של מילה קוניס, רזה בהרבה מימיה בסדרה "שנות ה-70" ונטלי פורטמן. העולם מחבק שוב את הכוכבות כשהן קטנות, שבריריות ומוצלחות יותר. מילה קוניס הופכת ל-IT girl הנוכחית והשמנות שוב נשכחות מאחור, כגימיק בידורי שעבר זמנו.

אם פספסתם את כתבת הענק של דוכס עולם האופנה קארל לאגרפלד, והמטיף לרזון (הגבר היחיד ששמעתי שאמר לבחורה שהרקסוליים שלה שמנים מדי) למגזין ההארפרס באזאר, קבלו את אחת משאלות המעריצות, ואת תשובתו החד משמעית של מעצב הדעה:
ש: מרפקים משופשפים, טי-שירטס לבנות וג'ינס בשטיפת אסיד הם הדברים הכי חמים עכשיו, אבל אני בלחץ שהלווּק הזה יגרום לחברות שלי לחשוב שהתרוששתי. איזה רושם אעשה? האם החברות ישפטו אותי?
ת: הטי-שירט יכולה להיות מושלמת, והג'ינס גם. הגוף חייב להיות מושלם גם הוא - זה מסייע רבות. אם הוא אינו כזה, קני מידות קטנות ופחות מזון.

(התרגום הנהדר באדיבות מיכל רונאל

והמילה האחרונה מקריסטל רן היא הסרטון שלה מדברת על עצמה, דימוי הגוף שלה ודעת הקהל.


בחלק העיקרי היא מדברת על הלחץ מהציבור שבנה לעצמו תדמית של עולם המידות הגדולות וציפה ממנה - הבחורה שמייצגת את עולם האופנה המלא, כתבה ספר בנושא והתראיינה בכל טוק שואו ראוי - והיא לא הצליחה לעמוד בציפיות האלה.


"I think by placing a title on my head, and also which is plus size, and then the picture that these people have created about what plus size actually is - I basically fail you, just with that, because I couldn’t possibly live up to that... I would actually had to have another eating disorder to live out to that expectation... I would have a binge eating disorder."

במילים האלה, עם כל ההבנה והאמפתיה שלי לקריסטל רן, היא חתמה את הגולל על גזר דין המוות של עולם האופנה המלאה כשהכריזה שלהיות "מלאה" (להזכירכם, שוב, במידה שלי. 16 באנגליה. 42 בישראל. פאקינג מידה שפויה וממוצעת) דרש ממנה להיות בחורה עם הפרעות אכילה ובולמוסים.

אז איך זה לדעת שאת כבר לא באופנה?

21 בפברואר 2011

דברים שבא לי בארון #2.



1. שמלה מושלמת לאירוע מושלם, Guishem, חורף 11'
2. הג'קט הזה. אלכסנדר מקווין, קדם חורף 11'
3. לדייט רומנטי. וינטג', איביי
4.  ליום יום. קרמקומה
5. שמלת עור וחגורות. אלכסנדר מקווין, קדם חורף 11'
6. וינטג', איביי
7. שמלה עדינה, ג'קט גברי. דיון לי, חורף 11'.

19 בפברואר 2011

צבעים של שקיעה

ימי שישי ושבת הם היחידים בהם אני זוכה לראות את השקיעה. אמנם החלון של המשרד גדול ואפשר לצפות גם למערב וגם למזרח, אבל אני לא יכולה לבלות חצי שעה בבהיה בצבעים השוקעים לאט לאט לשחור. בסופי השבוע אני מנצלת את השקיעה כדי להזכר שיש עולם יפה בחוץ וכמה אני אוהבת את הצבעים של הטבע ומסוגלת לעמוד ולהסתכל בצבעים במשך דקות ארוכות.

את הקולות של הגשם איבדתי כשעברתי לגור בקומה האחת עשרה. אני כבר לא יודעת אם יורד גשם ומגלה רק אם אני מסתכלת על האספלט ברחוב, לרוב גם אם אעמוד במרפסת הגשם לא יטפטף עלי. אבל בקומה האחת עשרה אפשר לראות את השקיעה טוב יותר...

 ג'ני, מלכת הבית, משתזפת בשמש החורפית.
כך היא נראית מהמרפסת, אגב.


 ביום שישי הזה ביליתי את הבוקר והצהריים עם החבר בתל אביב, וזה מה שלבשתי:

 שמלה (המשביר לצרכן)
גרביונים בצבע עור (Cacharel)
מגפיים צבאיות (גזית)
שרשרת אנקור (דיוה)





שבוע טוב (:


18 בפברואר 2011

ללבוש פיג'מה לעבודה (וכמה הגרלות חינם)

כשמתחילים לגור לבד מתחילים להכיר לאט לאט את החיים האמיתיים. לחזור בשמונה מהעבודה רצוצה ועייפה, להכין אוכל, לשעשע את החתולה, לנקות את הבית, לשטוף כלים, לעשות כביסה. אני מודה ומתוודה שאני עדיין לומדת איך לעשות את כל זה בדרך הקשה. האתגר האחרון - לעשות כביסה.
בהתאם לתכנית שלי לרדת עוד במשקל, כנראה ואחליף עוד מידה או שתיים ולכן התכניות שלי הן לקנות כמה מעט בגדים שאפשר. כמובן שהמשימה הזו כמעט בלתי אפשרית כי תמיד חסר לי משהו בארון, או תמיד יש מבצע, או תמיד יש משהו ממש יפה שבא לי עליו עכשיו. אבל בצורה מדהימה אני עדיין מחזיקה מלאי בגדים מצומצם ביותר ולכן למלא מכונת כביסה זה הרבה יותר מסובך לי - לוקחים לי שבועיים ללבוש את כל הבגדים כמה פעמים עד שיהיו מלוכלים וימלאו לפחות מכונה אחת, וצריך למלא כמה צבעים. האפשרות השניה היא כמובן להפעיל מכונה חצי ריקה אבל חשבון החשמל ירקיע שחקים ולא זכיתי בלוטו לאחרונה.
כך הגעתי למצב שהיום בבוקר פתחתי את הארון והבנתי שאין לי מה ללבוש, אבל באמת. כל החולצות לוכלכו, כל המכנסיים מחכים לכביסה. הפתרון? להמציא בגדים מחדש.
מסתבר שאף אחד לא שם לב שלבשתי היום את הפיג'מה שלי - חולצת טריקו שחורה ופשוטה לחלוטין. נהגתי ללבוש אותה עם 20 קילו יותר ונראיתי קצת פחות טוב בה כך שמעולם לא חשבתי שאוכל לצאת איתה לציבור הרחב בלי להראות נורא.


 אז מה אני לובשת?
- גופייה אפורה (ראלף קטה)
- חולצת פיג'מה שחורה (האנגר)
- ג'ינס קרם (גולף). מטונף, אבל אף אחד לא ישים לב אם אלבש את זה עוד יום אחד לפני הכביסה
- ג'קט מחוייט (ASOS). לא עבר כביסה יותר מדי זמן, אבל ממש לא מסריח
- נעליי אוקספורד (קליגולה)

 כן, הג'ינס כבר גדול עלי.

 מימין: אירוע חד פעמי של חיוך על הבוקר
משמאל: שיטה בטוחה לא להצטלם עם הבעה מטומטמת

 עגילים (דיווה)

טבעות (H&M)

ולחינמים שהבטחתי: בלוגי האופנה חיים ותוססים השבוע, ומארחים מגוון הגרלות -
1. ASOS בפייסבוק מגרילים פריט חינם בכל שעה
2. POPE LOVE מחכים לfan ה-500 שלהם בפייסבוק, ומגרילים אייטם חינם מהחנות!
3. שרונה מחלקת מפגש חינם עם הסטייליסטית רביד מנשה
4. photo.fashion.passion מגרילה חזיה (גם במידות גדולות!!) לבחירתך

בהצלחה!

16 בפברואר 2011

עולם הסאדו כזרם מיינסטרים

נראה שעולם האופנה מתחלק לשני חלקים כרגע. החלק הראשון הוא החלק הרך, הנשי, האוהב והרומנטי שמתבטא בתנועת הוינטג' הפורחת מסביבנו. אנחנו הולכות לראות את הפרחוני והצבעים הפסטליים גם בעונה הבאה, בערבוב של כתום וסגול בוהקים במחווה לשנות ה-70 השמחות. החלק השני שמעניין אותי קצת יותר הוא מתקפת הסאדו. 
בעולם בו מגזיני האופנה מציגים לראווה סצינות סקס שלא יביישו את פלייבוי, עולם הסאדו, השליטה והכניעה נכנס לאט לאט למיינסטרים ומתקבל על הדעת בפריטים בודדים.בעונה האחרונה ראינו עור, הרבה עור (לדוגמא זארה), חיקויי עור אבל גם הפריטים המטאליים החלו להכנס לאט לאט. הדבר החזק שאני רואה לאחרונה הוא הרוכסנים החשופים בתור חלק מהותי בעיצוב הבגד ונראה שהם לא הולכים להעלם בזמן הקרוב.

ואיך הסאדו נראה בעולם האופנה?

 
נעליים של Masaya Kushino
שיער אסוף גבוה.

 נעמי קמפבל, Elle Russia February 2011

פתאום זה לגמרי לגיטימי להראות בגדי פטיש בפריים טיים (Glee)

Herve Leger, קולקציית חורף 2011

ליה טי, דוגמנית טרנסקסואלית בג'יבנשי.

קייט מוס, ליה טי  (שוב). מגזין LOVE האחרון.

אל תזוזי.

ממגזין LOVE האחרון

13 בפברואר 2011

הטיול שלי בלה-לה לנד

ביום שישי הלכתי לטייל בלה לה לנד. ארץ  החמידות (kawaii), ההדפסים המשגעים והתכשיטים העדינים התקיימה באותו יום בתל אביב, במפגש לוליטות מסורתי שכלל אוכל (בעיקר מילקשייקים ורודים) ובגדים יפים.
לוליטה היא תרבות שהגיעה אלינו מיפן, שמתמקדת בבגדים יפים בגזרות ויקטוריאניות, בדוגמאות עדינות ובהערכה רבה לפרטים הקטנים שבבגדים. לא, אין שום קשר לספר "לוליטה", והרעיון עצמו אינו מיני אף על הקרבה לנושא הילדותיות. השמלות מגיעות עד אורך הברך, פוזות הצילום המסורתיות רגועות וחמודות וההדפסים מספרים על עולם רחוק של חלומות, חדי קרן, צמר גפן ואליס בארץ הפלאות. 
מה שכל כך מסקרן אותי בתרבות הזו שלא קיים בתרבות אחרת, הוא הקשר הרופף מאוד למרכיבי תרבות כמו מוזיקה, ספרים ומפגשים חברתיים. נראה שאת הלוליטה לובשים כדי ללבוש בגדים יפים, ולא כדי להתאים לחלק מקבוצת תרבות גדולה יותר (לדוגמא כמו תרבות הפאנק שהבגדים הם רק חלקיק ממנה). אמנם ניתן לראות את הקשר בין הלוליטה לעולם היפני (חמש דקות עם הבנות וכבר ראיתי  את הבנות מבצעות את חיקויי הדמויות האהובות עליהן בסדרות האנימה) אבל אין כאן שום הכרח - את יכולה ללבוש שמלה עם מלמלה ולהצטלם בה, וביום יום להיות אזרחית מן השורה בג'ינס וטי שרט.

עולם הלוליטה שנראה פשוט  במבט ראשון צופן בתוכו חוקים נוקשים של מראה הבגד (אורך מסויים, צורה מסויימת), ותת קטגוריות סבוכות ורבות שלכל אחת חוקים משלה שעל הלוליטה לעמוד בכולם. אם לא - את לא נחשבת לוליטה אלא וונאבי בלבד ולא תזכי להערכה רבה בקהילה הבינלאומית שנוצרה באינטרנט. להכרות קלה עם עולם החלומות האינטרנטי, אפשר לעקוב אחרי קומונת ה-EGL - elegant gothic lolita.

אם עשיתי לכן חשק לרוץ ולקנות שמלה, כדאי שתדעו שני דברים:  הראשון הוא שחלק מהבנות תפרו את הבגדים שהן לובשות, והשני הוא שתצטרכו למשכן את הבית שלכן בשביל שמלה, שמחירה נע בין 150 ש"ח בחנות שמייצרת חיקויים מבדים זולים יותר, ל-1500 לחנות מותג. כמובן שלא ניתן ללבוש שמלה בלבד אלה להשלים את כל ההופעה עם אביזרים כמו גרביים, נעליים, תכשיטים, קשתות וסרטים לשיער, חצאיות טול (לניפוח השמלה מלמטה) ועוד.
למקרה שלא נבהלתן מהמחיר, להלן רשימת חנויות שישלחו לכן את הבגדים עד הבית.

ולתמונות (זהירות, יש הרבה!) שצילמתי (מלבד אלה שאני מופיעה בהן, כמובן) -

לבוש עם מאפיינים גותיים

הדפסי קלפים, שמזכירים את אליס בארץ הפלאות

פרחוני, עדין, מתאים לסרוויס של סבתא

הרסה לי את הריאות כשגילתה לי שאת החצאית היא תפרה בעצמה.


פאנק לוליטה


מתוקה כמו צמר גפן...








 גאיה ואני, לובשת שמלה כחולה כהה של זארה, גרביוני צמר ועליונית מ-H&M.
מזל שיש תמונות כאלה כדי להגיע למסקנה שזו תלבושת איומה ונוראה ולעולם לא אצא כך מהבית שוב




12 בפברואר 2011

דברים שבא לי בארון.

טבעות ושרשראות. זה מה שאני רוצה לאחרונה.


אני כל כך סלקטיבית בתכשיטים שאני בקושי עונדת כאלה.
לא, בוא נתקן את מה שאמרתי - אני כל כך לא יודעת להתאים תכשיטים לבגדים שאני לא עונדת כאלה. אני חושבת שבאמת לא נולדתי עם החוש שיודע להתאים שרשרת לחולצה ועגילים למכנסיים. אין לי מושג איך המשוואה הזו עובדת ומרוב פחד לצאת מתלהבת מדי עם תכשיטים אני פשוט לא הולכת עם כלום.

עכשיו כשמצאתי דברים שאני אוהבת אני נתקלת בבעיה קשה יותר - איזה מהם לקנות?