‏הצגת רשומות עם תוויות קריסטן מקמנמי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות קריסטן מקמנמי. הצג את כל הרשומות

1 במרץ 2012

הפקת אופנה לסופ"ש: The Origin of Monsters

אהבה עצמית.
במהלך חיי הלא ארוכים כל כך גיליתי שקל לי הרבה יותר לשנוא את עצמי וללבעוט לעצמי ברגל בכל פעם שאני רק עושה משהו טוב, פשוט כי זה הרבה יותר קל מלהתמודד עם העצמי האמיתי שלי בגבורה ולהעריך את עצמי בזכות דברים חיוביים שאני עושה. 

בתיכון הבנות שנראו לי מלאות בטחון היו המקובלות שמרחוק החיים שלהן היו מושלמים. חשבתי שאין לי את זכות לאהוב את עצמי כמוהן כי החיים שלי לא מושלמים. אני לא נראית כמוהן, אני לא מתנהגת כמוהן. היה לי הרבה יותר קל לשנוא את עצמי מאשר לקבל את האומץ ולהבין למה בעצם אני חושבת שאני לא שווה להן.

השנאה העצמית היא כמו האש הזו שהעש מסתובב סביבה, מתרגש מכמה שהיא בוהקת. היא הרבה יותר קלה מההתמודדות עם עצמנו. הבעיה שאש, כמו אש, שורפת.

הבטחתי לעצמי שבסופ"ש הזה אוהב את עצמי קצת יותר ואתנהג פחות כמו העש שמנסה לשרוף את עצמו.

The Origin of Monsters
דוגמנית: קריסטן מקמנמי (Kristen McMenamy), אהובתי הנצחית
צלם: טים ווקר (Tim Walker)
למגזין Love, פברואר 2012












תמונות נוספות וההפקה המלאה (והארוכה מאוד יש לציין).

26 בינואר 2012

WTF, שאנל?

הפוסט היום הוא פוסט WTF שכזה.

הסרטון של שאנל הוא ענתיקה במושגי עולם האופנה (ממאי), וכשצפיתי בו לראשונה לא ידעתי מה להרגיש לגביו והמשכתי בחיי בלי לחשוב עליו יותר מדי. היום נתקלתי בסרטון שוב ופתאום הבנתי - זו הפנטזיה הסיוטית הכי מוזרה שראיתי בימי חיי.

שאנל הפיקו סרט קצר בשני חלקים (מגבלות יוטיוב, אני מניחה) שמציג את החברה הגבוהה האמיתית.
הנשים קריסטן מקמנמי המהממת ופרייה בהה בתור הפנטזיה הנשית (כולל קטע לסבי... וטפ?) ואחרות חיות את החיים שכולנו חולמים עליהם. אנחנו הנשים של העולם הרגיל מסתכלות על קולקציות הcruise (החופשה בתרגום חופשי) של בתי האופנה הגדולים וחושבות "לאן אני אלבש את זה?", הן הנשים שיש להן לאן ללבוש את כל מה שנראה לנו מהודר או יקר מדי.

הכל נראה כל כך יפה ומושלם... ולאט לאט מתגלים כל הסדקים במסיכת היופי והפאר הזו.

גם אם אין לכן חצי שעה לצפות בסרטונים, ממליצה לקפוץ בדקות ולא להתרכז בעלילה - לראות את הבגדים על גוף חי זו חוויה אחרת לחלוטין.



29 בדצמבר 2011

Blast from the Past: סיכום שנה בניינטיז

שנת 2011 נגמרת ועם סופה מגיע גל השטפון של סיכומי שנה.
אני מצטערת, אבל שנת האופנה הזו לא היתה מרגשת במיוחד. היא עברה תהפוכות של בחורה לא החלטית ומעצבנת, וכך גם נראה הארון שלי בסופו של דבר. 

סיכום השנה שלי הוא סיכום אלטרנטיבי - הוא סיכום משנת 1995 שנעשה ע"י מגזין ווג, והוא מדהים לקריאה. היחס לאופנה היום לעומת היחס אז, הטרנדים שהיו ונמאסו על כולם והיום חוזרים בגדול - נשבעת שמגניב לגמרי לקרוא את זה.

התמונות כולן בגודל מלא, לחצו עליהן כדי לקרוא כל עמוד בנפרד.


הטרנד הכי טוב של שנות ה-90: שמלות ערב של ג'ון גליאנו
איך זה נראה היום: קודם כל, למי יש כסף לקנות שמלת ערב? ודבר שני, ג'ון גליאנו לגמרי אאוט מאז שפוטר מדיור אחרי שהתבטא נגד יהודים בבית קפה בעודו מסטול

קריסטן מקמנמי מימין

הטרנד הגרוע של שנות ה-90: הגראנג', הפרחים, הוינטג' החבוי
איך זה נראה היום: אפשר למצוא שמלות כאלה בכל חור וזה לגמרי באופנה

הטרנד הלוהט של שנת 1990: פוצ'י, המעצב ששלט בסצינה יצר בגדים בצורת התקף אפילפסיה למתקדמים.
איך זה נראה היום: לשמחתנו הרבה כל הכיעור הזה לא יחזור לארון שלנו

סקאלת אורך החצאית לפי שנים. אם צריך להשוות, אנחנו אי שם בשנת 1995 כרגע


הטרנד הלוהט של שנת 1991: עור, מטאל ואופנוענים
הטרנד הגרוע של שנת 1991: חזיות הבונדג' של מדונה
איך זה נראה היום: עור ומטאל נחשבים גסים מדי, אך תכשיטי גוף בסגנון הבונדג' והבדסמ שולטים לחלוטין בסצינה ואף נמכרים באסוס!



הטרנד הלוהט של שנת 1992: ג'מין היה המילה הלוהטת ל"נערה המופרעת". שיער פיקסי קצר, בגדי גראנג', ג'ינס ובגדי ראפ גדולים היו ה-דבר!
איך זה נראה היום: הנערה הפוחזת כאן כדי להשאר. כדי להתפרסם את צריכה להיות מופרעת מספיק, וככל שתעשי דברים לא מקובלים כמו לקצר את השיער (מישל ויליאמס, אמה רוברטס, נטלי פורטמן) כך תצליחי יותר
לגבי בגדי ראפ - פחחחחח. המקום היחיד שרואים כאלה דברים הם במשחק אייסי טאוור




הטרנד הלוהט של שנת 1993: שמלות פשוטות שנראות כמו קומבניזון פשוט, שמלות חושפות גוף, צמודות ומחבקות, שקופות
הטרנד הגרוע של שנת 1993: הטרנד הנזירי, מחזור של בגדים על ידי פירוק והרכבה שהוא חלק גדול מאופנת הפאנק
איך זה נראה היום: אף אחת לא תעז ללבוש שמלת קומבניזון, כי רק בחורה עם גוף של הרואין שיק יכולה ללבוש אחת כזו בלי להראות כמו היפופוטם כלוא במשי. לעומת זאת, ככל שתלבשי יותר שכבות שיחמיאו לגוף שלך כך תראי יותר מתוחכמת.


הטרנד הלוהט של שנת 1994: שמלות נשף
הטרנד הגרוע של שנת 1994: חזרתם של שנות ה-70 לארון, פרווה מזוייפת
איך זה נראה היום: ההפך המושלם: אף אחד לא לובש שמלות נשף. שנות השבעים השתלטו על זארה ומנגו ומסרבות להעלם. הפרווה שולטת ביקום פחות או יותר.




הטרנד הלוהט של שנת 1995: מינימליזם והשמלה הפשוטה
הטרנד הגרוע של שנת 1995: יותר מדי רטרו!
איך זה נראה היום: ההפך המושלם, שוב: אף אחד לא מתלבש פשוט מדי. המינימליזם לא כאן, כי החברה שלנו חומרנית מדי והפכנו לאנשים שנהנים להראות כל הזמן כמה כסף יש להם. 
רטרו? הוא כאן ובגדול. לא נפטר ממנו גם ב-2012!

כל התמונות הגיעו מTFS.

שתהיה לכם שנה אזרחית מוצלחת וחגיגות מהנות!

4 בדצמבר 2011

כוכב עולה בשמי האופנה: צ'יו האו

הקולקציה האחרונה של צ'יו האו לחורף 2011, שנקראה "Serperns" (קבוצת הכוכבים בשמיים שנקראת "הנחש") היא סוג של מיקס בין העבודות המוקדמות והמופשטות של אלכסנדר מקווין לעבודות הארכיטקטוניות של ג'ארת פו והאפלה של יוז'י יממוטו.

האו, יליד שנחגאי יצר קולקציה ששובחה והופיעה בכל מגזין אופנה חשוב כמו ווג, אל, הארפרז באזאר, מגזין V והוול סטריט, הוכרז כאחד מ-25 הסינים החשובים בעולם וזכה ממש לאחרונה בפרס "Breakthrough Designer Award" (משהו כמו המעצב החדש והמוצלח בשטח) בערב המעצבים הבינלאומי של ה-WGSN.

אם כולם אומרים שזה מדהים, זה חייב להיות מדהים, לא?
אני מרגישה קצת שבויה ומחזיקה בדעה הלא אופנתית שיש כאן קצת יותר מדי רפרנסים לגארת' פו ומעצבים אחרים ופחות מדי שפה יחודית אישית. העבודות מרשימות, אבל ההרגשה היא שכבר ראיתי את כל אלה במקום אחר...

QIU HAO Autumn/Winter 2011






התמונות מ-popbee.




אלה העבודות של גארת' פו, מהשנים 2009-2010.
איכשהו אחרי שחיטטתי קצת בארכיונים של גארת' פו, התמונות של הקולקציה של צ'יו האו נראות פשוט... לא מקוריות מספיק.

13 באפריל 2011

טרנד הדוגמניות הזקנות: טילדה סוינטון

דוגמניות זקנות מגניבות אותי נורא. בתור מודל לעולם שמעריץ את היופי, חלקן מצליחות להשאר ה-it girls של הסצינה הרבה אחרי גיל ה-30 שלהן. איך אין עושות את זה?  בעיקר על ידי החצנת אישיות גורפת וסוחפת, או על ידי אינספור ניתוחים, כנראה מוצלחים למדי.

ומי היום בתפריט?
טילדה סוינטון.
ילידת 1960, מה שעושה אותה בת 51.

הגברת מקבלת את זכות הראשונים פשוט כי היא הפקת האופנה הראשונה שראיתי סתם מתוך שיטוט מקרי באינטרנט, שגרמה לי להתאהב באופנה מחדש. באותה תקופה התעניינתי בבגדים אבל לא יכולתי לסבול את דרך ההצגה שלהם. במגזינים דיברו אלי בשפה גבוהה מדי, התמונות נראו גרוטסקיות ולא הבנתי למה הדוגמניות עומדות בפזוות כאלה מטופשות בכדי לגמן בגד, בסך הכל. פתאום גיליתי שמעבר להפקות זולות של נשים פעורות פה, מחומצנות שיער ולבושות בסמרטוטים קטנטנים שמכסים פטמה ולפעמים גם זה לא, קיימות הפקות עם רעיונות עמוקים ובגדים שאי אפשר לראות ביום יום.

טילדה לימדה אותי את השיעור הכי חשוב שיכולתי ללמוד מהפקות האופנה: את לא חייבת להיות יפה.
סוינטון היא אשה עם גוף מתוחזק ופרופורציות של חייזר מצוי (רגליים באורך קילומטר), אבל הפנים שלה בכלל לא דומות למודל היופי היום יומי שלנו (תנסו להשוות אותה למייגן פוקס. בלתי אפשרי). היא סימטרית מאוד, וזה מה שעובד לטובתה. 
היא לא צריכה להיות יפה. הכח שלה בהבעות הפנים הוא עצום, האופי שלה פשוט מוקרן החוצה.

התמונות הבאות לקוחות ממגזין AnOther Magazine, גליון  קיץ/אביב 2009.


גוף של דוגמנית,  פנים של אשה בוגרת.
אי אפשר לפספס עם השיער הלבן.



שיער לבן, מראה אנדרוגיני.  אני לא אתכחש ואצהיר שזה סוג האנשים שמרתק אותי ממש. כבר כתבתי על קריסטן מקנמי.

מה שמענין בתמונות האלה הוא שהן לגמרי מעבירות את סגנון החיים והלבוש של טילדה - ביזארי, אמנות או נמות שכזה (היא תקעה את עצמה במשך שבוע בקופסת זכוכית כמיצג אמנותי). היא קצת קרה, היא אפלה, יש לה סטייל לגמרי שונה.



רוב הדוגמניות כיום מנסות לחלוש על כל זרועות עולם הבידור. כל אחת היא גם מגישה, כתבת, זמרת ושחקנית לעת מצוא. את טילדה סוינטון אלוהים חנן בכל כך הרבה כשרונות והיא לא מבזבזת זמן - ומשתמשת בכל אחד מהם. נראה שהיא המציאה את מושג המולטי-טאלנט. מאיפה הפנים שלה מוכרות לכם?
כנראה שמהסרט אורלנדו, החוף, ונילה סקיי, נרניה, המקרה המוזר של בנג'מין בוטון ועוד.


 טילדה ב- I am love. הכשרון להפוך ממלכת קרח מקפיאת נשמה במבט אחד לאשה רכה ונעימה הוא כל כך נדיר, וטילדה עושה את זה במעבר כזה חלק ומרשים.


טילדה, מלכת החורף של נרניה.


 אותה אשה, פנים רבות.

26 בינואר 2011

איך התאהבתי בבחורה

באוגוסט 2010 פגשתי אותה לראשונה במגזין Dazed&Confused, פזורת שיער ולבושת פרווה, עם מבט רעב בעיניים ותנועה של טורף.
אני חייבת להתוודות ולומר שגם אני התבלבלתי בהתחלה. מצאתי גבר שרירי ויפהפה להפליא עם שפתיים מדהימות ושיער נהדר. הצבע האפור כל כך מנוגד לפנים הצעירים והמסותתים, ומיד מעמיד את העיניים במרכז הבמה והשפתיים הבשרניות.
ואז גילו לי שזו בחורה.
זה לא ממש הרס לי את ההתלהבות מהחייזר המדהים הזה, והקראש השקט שלי נמשך.


אין ספק שקריסטן מקמנמי היא אחת האושיות המדוברות של עולם האופנה בימים האלה, הדוגמנית האנדרוגינית בת ה-46 שמחזיקה גוף מלוטש וגברי ופנים שקשה להבחין במינם במבט ראשון. בעולם האופנה שנשלט על ידי גברים, במקרים רבים לחלוטין לא נוטים לכיוון הנשים, הפנטזיה הפנימית של מעצבי האופנה שכולנו רואים על המסלול הוא הגוף הצעיר, השטוח, האנדרוגיני, הגוף החלול של הדוגמניות שלמעשה מציג גוף נער צעיר חסר נשיות אמיתית.
אחרי שנגמר ההייפ הגדול על שמנות ועולם האופנה שכח שהוא פתאום אוהב נשים גדולות או נשים בגודל ממוצע עברנו לאנדרוגיניות וטרנסג'נדריות (ראו קייט מוס וליה טי, מתנשקות על שער המגזין LOVE).

הגדיל ועשה קארל לאגרפלד (הידוע בחיבתו לבחורים צעירים) בתצוגה האחרונה לשאנל שהיתה כולה בהשראת בלרינות ועולם הבלט השברירי והעדין, והכניס את קריסטן לבגד המטשטש את הגזרה ומדגיש את הכתפיים הרחבות.



בגיל הזה בתור דוגמנית את לא שווה הרבה (אלא אם את קייט מוס/היידי קלום, וזה כבר סיפור אחר) ורוב הנשים יוצאות לגמלאות/מוציאות ליין בגדים על שמן/חיות על תהילת העבר, אבל קריסטן עולה מחדש מהאוב (בתור חביבתו של אלכסנדר מקווין, דוגמנית של שאנל ועוד) ומככבת בשנה האחרונה בהפקות עוצרות נשימה.


ווג איטליה, ספטמבר 2010.





ל-Victor & Rolf




קריסטן בקולקציה החדשה של לואי ויטון. טראש, זוהר ותהילה.