סלחו לי, אבל היום יש לי מה להגיד.
חידת האופנה והסקס לא עוזבת אותי. אני מנסה לפצח אותה, אבל נראה שבכל חודש יוצאת הפקת אופנה חדשה באחד מהמגזינים ומבלבלת אותי עוד יותר.
חידת האופנה והסקס לא עוזבת אותי. אני מנסה לפצח אותה, אבל נראה שבכל חודש יוצאת הפקת אופנה חדשה באחד מהמגזינים ומבלבלת אותי עוד יותר.
למה סקס ואופנה קשורים כל כך חזק יחדיו? ברור שהכל קשור בדימוי גוף והם הולכים יש ביד, אבל מה הקשר הישיר בין אופנה לסקס? אני לא חושבת שיש אחד כזה. נתקלתי השבוע בהפקת אופנה שטובעת בסקס קשוח ובדסמ, ואיזו הפתעה...ואני לא מוצאת את המרכיב העיקרי ה"אופנה" כמו שמתייחסים אליה היום. האופנה היא מנהרת הטרנדים שכולנו עוברים בה כל חודשיים-שלושה, והיא לא מתפרשת על ידינו כ"מערכת לבוש להבעת רעיון מקורי".
אז מה אנחנו רואים במגזינים? האם זו באמת אופנה? אני חושבת שלא. אני חושבת שמוכרים לנו דרך חיים, או יותר נכון מוכרים לנו פנטזיה. פנטזיה על דימוי גוף שאינו נמנה עם המציאות, פנזטיה על לבישת בגדים שעולים הרבה יותר מהמשכורת שלנו ושל ההורים שלנו ביחד, פנטזיה על סגנון חיים מתקדם ובלתי אפשרי לרובנו (מלבד ליידי גאגא, שעושה הכל חוץ מלחיות חיים נורמלים).
במילים אחרות, מוכרים לנו את האוונגארד.
אוונגארד יכול להתפרש באלף ואחת דרכים, אבל הדרך הכי חתרנית ופרובוקטיבית להשיג תשומת לב של מישהו הוא ללחוץ לו על כפתור ה"סקס" שמפעיל קצת את הראש, מגזין אופנה שמנסה למכור לנו דרך חיים יכול להשתחל בקלות לשיחת היום כשנושא הסקס עומד במרכזו.
אז למה התכוון המשורר (או עורך המגזין והסטייליסט) כשהוא בחר להציג את התמונה הזו בשער של מגזין Vouge איטליה החודש?
אין כאן סקס מרומז. אין בתמונה אפילו איבר חשוף. אבל הדבר הראשון שחשבתי עליו הוא הפרובוקציה והסקס המרומז שההפקה הזו מוכרת לנו.
במילים אחרות, הדעה שלך כל כך מעניינת שעדיף שתסתמי את הפה שלך ותתנהגי כמו רהיט.
הנה עוד דבר שאת, הבחורה ממוצעת, לעולם אל תשיגי בחייך: גוף מעוות יותר מהרגיל, יכולת לשכב על אבנים עם פרצוף די מרוצה.
אישה מאושרת היא אשה רזה. מה, לא?
במילים אחרות, מוכרים לנו את האוונגארד.
אוונגארד יכול להתפרש באלף ואחת דרכים, אבל הדרך הכי חתרנית ופרובוקטיבית להשיג תשומת לב של מישהו הוא ללחוץ לו על כפתור ה"סקס" שמפעיל קצת את הראש, מגזין אופנה שמנסה למכור לנו דרך חיים יכול להשתחל בקלות לשיחת היום כשנושא הסקס עומד במרכזו.
אז למה התכוון המשורר (או עורך המגזין והסטייליסט) כשהוא בחר להציג את התמונה הזו בשער של מגזין Vouge איטליה החודש?
אין כאן סקס מרומז. אין בתמונה אפילו איבר חשוף. אבל הדבר הראשון שחשבתי עליו הוא הפרובוקציה והסקס המרומז שההפקה הזו מוכרת לנו.
האשה הקטנה והחנוטה. תכירו את סטלה טנאנט, היורשת של את'ל גריינג'ר, שיאנית עולם בהיקף מותן צר (עד מותה ב-1982).
סטלה טנאנט לובשת מחוכים עשרות שנים ועשתה מגוון פירסינג בחלקה גופה, "על מנת לרצות את בעלי", על פי טנאנט.
האם זו האופנה הבאה? להיות שוב האישה הקטנה והמדוכאת שדוחסת את עצמה למחוך כדרך חיים כדי שבעלה יהיה מרוצה מספיק?
במילים אחרות, הדעה שלך כל כך מעניינת שעדיף שתסתמי את הפה שלך ותתנהגי כמו רהיט.
הנה עוד דבר שאת, הבחורה ממוצעת, לעולם אל תשיגי בחייך: גוף מעוות יותר מהרגיל, יכולת לשכב על אבנים עם פרצוף די מרוצה.
אז זהו, שעבדו עליכם.
כמו סטירה בפרצוף, ההפקה הזו כנראה מכוונת להציג את החיים שלא קיימים ולא יכולים להיות קיימים באמת. סטנאנט היא דוגמנית ותיקה שחורשת את מסלול הדוגמנית (ושאנל בפרט) שנים רבות. המתניים שלה? בערך פי שלוש מ-13 האינצ'ים של את'ל גריינג'ר השברירית.
הפקת "Lady Grey", למגזין ווג איטליה, מרץ 2010.
הג'קט שעשה גלים בלוקבוק: הורוד הבוהק של זארה, מהעונה שעברה.
תשאלו את עצמכם בפעם הבאה אם ההפקה במגזין מוכרת לנו את האופנה הבאה, או שתמורת 40 ומשהו שקלים אנחנו מקבלים עוד אשליה?
הפקת "Lady Grey", למגזין ווג איטליה, מרץ 2010.
הג'קט שעשה גלים בלוקבוק: הורוד הבוהק של זארה, מהעונה שעברה.
תשאלו את עצמכם בפעם הבאה אם ההפקה במגזין מוכרת לנו את האופנה הבאה, או שתמורת 40 ומשהו שקלים אנחנו מקבלים עוד אשליה?
וכמו שאמרתי לאמא שלי אתמול: מה זה שווה אם אנחנו יוצאות לעבוד, אם אנחנו מצביעות בבחירות, אם אנחנו יכולות להתחתן מתי שבא לנו ועם מי שבא לנו אם אנחנו נותנות לאיזה גבר להחליט לרגע, פעם אחת, מה טוב בשבילנו.
השבמחק[את ההקשר אם את רוצה אתן לך בפרטי כי זה רכלנות וכאילו, ריכולים זה לא לאינטרנט :P]
תשמעי, המחוכים האלו זה אחד הדברים המבעיתים שיצא לי לראות. מחוך יכול להיות יפה, יכול להיות סקסי, פה - הוא פשוט מטריד ברמה שאי אפשר להסתכל.
השבמחקאיזה סקס ואיזה נעליים
השבמחקהיא נראית כמו נמלה
לא מושכת בשיט
זה נראה כאילו מופעל לחץ נוראי על האיברים בפנימיים שלה כאילו תכף יתפוצצו.
את חייבת להודות במשהו אחד, נישת הבדסמ זה התחום של המין שהכי קשור לאופנה מכל הנישות השונות, וגם הכי שיקי (ובכן זה כבר תלוי)
השבמחקאין מה להתנצל - בהחלט יש מה לומר!
השבמחקממליצה בחום על הספר ״מיתוס היופי״ של נעמי וולף שם היא מסבירה מה המטרה הסופית של מכירת האשליה ומה הקשר לסקס.
אוהבת את הבלוג שלך כי הוא מראה מה כן והמסר של הפוסט הזה נמצא גם בשאר הבלוג.
תכתבי קצת על פאנק.. מתה על זה (למרות שאני לא מספיק מגניבה בשביל ללכת עם זה).
דיי אמיץ לומר את הדברים ככה בפשטות..
השבמחקהגבול הוא דק, לפעמים באמת קשה להבחין, מה אשליה ומה לא..
אפשר לומר שהכל אשליה, אפשר לומר שאופנה זו אשליה,פאנק זו אשליה, הכל זה בעצם עוד דרך ביטוי שלנו שבמקרים מסויימים היא סוג של הסתרה של ה"אני" האמיתי...
אבל זה מה שכולנו בחרנו לעצמנו בדרך זו או אחרת...
אנה
@דני, אין שם באמת משהו סקסי, הרפרנס לסקס הוא האישה המקורית שהמתניים שלה באמת היו כל כך צרים ועשתה את זה למען בעלה.
השבמחק@Shoshan, תודה על ההמלצה! יצא לי לדון במיתוס היופי בעקבות הפוסט ואני מרגישה שעוד לא מיציתי.
@אנה, זה בדיוק מה שמישהי אמרה לי אתמול. שהכל היא דרך הסתרה, אבל אנחנו בוחרים את הדרך לעצמנו. כיוון מחשבה מעניין. :)
התמונות האלה זה כמו התמונות של האיברי גוף מבותרים. זה מגעיל אבל אי אפשר להוריד את העיניים.
השבמחקסקס היא הדרך הכי קלה למכור היום מוצר, אני לא חושבת שיצא לי לראות הרבה פרסומות שאין בהן קונוטציה מינית כלשהי (או שאולי זה פשוט המוח הכחול שלי).
באיזשהו מקום האידיאל שמוכרים לנו הוא בדיוק הסיבה שאין לי דירה בישראל היום, אנחנו משקיעים כל כך הרבה בלרדוף אחרי מה שאנשים מכתיבים שצריך להיות לנו שבאיזשהו מקום אנחנו שוכחים מה אמיתי ומה אנחנו באמת צריכים.
מזכיר לי דיאלוג משעשע שהייתי עדה אליו אתמול, בחנות נעליים כלשהי, בין מוכרת ללקוחה קשישה.
מוכרת: יש מבצע שני בחמישים אחוז, תקחי עוד זוג נעליים, זה חסכוני.
קשישה: לא, חסכוני זה לקנות רק את הזוג שאני צריכה.
:)
נהנתי לקרוא, את כותבת טוב וחודר.
השבמחקוכמובן שאופנה זאת אשליה. על זה נשענים קופיקייטרי העולם! אם הם ימכרו לך את האשליה באופן מספיק חודר, את באמת תלכי ותקני ותאמיני שעם הבגדים האלה את נכנסת לתוך דמות... ואם זה לא פירסומאים, אז זה תוכניות טלוויזיה, וקליפים. הוינטג' מכה גלים בשנים האחרונות כי אנשים רוצים לחזור לעולם הטרי והתמים של פעם... זאת לפחות התחושה שאני מקבלת כשאני שמה על עצמי מראה של שנות ה-60, תחושה של תום ורוך ושל נוסטלגיה, לפחות עד הרגע שבו אוריד את הבגד.
אני חושבתשבתחילת רשומה כזו צריך להזהיר על תמונות קשות. ברצינות, היה לי ממש קשה לראות את זה, לכל הזמן ניסיתי לגלגל למטה...
השבמחקאת מעלה רעיונות מעניינים, אין לי ממש דעה מגובשת בנושא אבל לדעתי ממילא מקשרים כל דבר לסקס בימינו, כמעט אין לשום דבר לגיטימציה להתקיים אם הוא לא קשור איכשהו/מקושר בדרך-לא-דרך למין.
נעמה