בת הים הקטנה: אידיאל יופי אחר

אסטריד ברג'ס פריזבי.
היא בת עשרים וחמש, שחקנית ודוגמנית, ולא עשתה שום דבר מיוחד בחיים שלה חוץ מלתפוס לי את העין ולא לעזוב לי את הראש.

היופי שלה כל כך שונה ממודל היופי העכשווי. היא לא נראית כמו מייגן פוקס, היא לא משרבבת שפתיים וחושפת חזה עצום וישבן עסיסי, היא בכלל לא שזופה ואין לה ריסים מזוייפים מודבקים לכל אירוע. 

ראיתי אותה לראשונה בסרט "שודדי הקאריביים: זרמים זרים" ונשביתי בקסם.

היא שברירית ועדינה, ולא משתמשת באידיאל היופי האמריקאי בכח. במקום לאמץ אותו, אסטריד היא היופי הצרפתי בהתגלמותו. כשחקנית בטלוויזיה הצרפתית מזה כמה שנים, לא היה לה קשה להשתלב בנוף היופי העלום והתמים יותר.

קצת כמו אלקסיס בלדל (רורי גילמור), אבל עם הרבה יותר חן.

המראה הקבוע על השטיח האדום:
שמלה לבנה ולא צמודה שמשדרת "היוש, אני לבנבנה ולא אכפת לי, ויותר מזה - יש לי גוף מהמם אך אין לי צורך עז לחשוף אותו לציבור הרחב". כה חינני שבא לי לחבק אותה.

בגזרה הצפונית תמיד יהיה קן ציפורים לא מאורגן על הראש, מראה א-לה "יש לי ספר, אבל אני לא רוצה שתדעו שיש לי אחד כזה, אז עשינו מראה כאילו-קמתי-עכשיו-מהמיטה-אבל-בעצם-מה-זה-לא". כה נונשלנטי ולא מתאמץ, מעצם הידיעה שהיא כל כך שווה ולא צריכה להוכיח את עצמה בכל רגע.

מעניין איפה נראה אותה עוד כמה שנים.

היופי הטבעי הזה הוא נכס כל כך חזק אך כל כך עדין ונזיל.  אם היא רק תשכיל לא לנתח אותם בעוד חמש שנים ולא תהרוס את עצמה כמו מיטב הסלביות ההוליוודיות, היא תצליח כל כך.