תהיי שמנה, קבלי את עצמך: Plus Model Magazine

מגזין Plus Model קיים כבר חמש שנים, אבל שמעתי עליו לראשונה רק לפני שנה וחצי. הקונספט הכללי שלו הוא איגוד כל הנשים השמנות בתעשייה לעיתון אחד, להציג לראווה את החברות שמייצרות בגדים לשלל מידות ולהיות מקור הידע שממנו ישאבו כל הנשים השמנות את האהבה שלהן לאופנה.

הרעיון נחמד, אבל אני לא מתה על הביצוע - למה לתקוע את כל השמנות במגזין אחד, או במילים אחרות לשים אותן בכלוב שכל האנשים יצפו בו מבחוץ? 

אם רעיון קבלת הגוף היה מתפשט גם לתעשייה האמיתית של האופנה היתיי מרגישה הרבה יותר נעים, בניגוד למצב הנוכחי בו אני לא שווה יחס מהמגזינים הרגילים, וצריך לייצר לי מגזין משלי (שמבחינתי הקשר בינו לבין תכתיבי אופנה והפקות מדהימות מכאן והלאה).

ההפקה במגזין האחרון קצת שינה את דעתי לגבי המגזין, שכל כולו "שמנות". 

הנשים שצולמו אינן נשים שמנות. הן נשים רגילות, עם גוף רגיל (טוב לא באמת - הן חסרות צלוליטיס וללא צמיגים מיותרים כמו כל דוגמנית וכנראה עברו פוטושופ רציני, אבל הן לא רזות בצורה קיצונית).

הנשים האלה מייצגות את מה שהיה פעם מודל היופי ההגיוני.

What's Wrong With Our Bodies Anyway?

Plus Model Magazine, January 2012

לפני עשרים שנה הדוגמנית הממוצעת שקלה 8% פחות מהאשה הממוצעת.

היום היא שוקלת 23% פחות.

לפני עשרים שנה, דוגמניות במידות גדולות היו במידה 12 עד 18.

היום המגוון מתמעט, ורוב הדוגמניות ה"גדולות" במידה 6 עד 14 (42 בישראל, לשם ההשוואה),

כשהלקוחות ממשיכים להביע את חוסר שביעות רצונם. 

המשקל של רוב דוגמניות המסלול תואם את קריטריון האנורקסיה (18.5 BMI).

50% מהנשים לובשות מידה 14 או יותר, אבל רוב חנויות הבגדים מוכרות מידות 14 או פחות.

שינוי דעת הציבור לא יקרה ביום אחד,

אבל כולנו אחראים לעזור לשינוי הזה לקרות.

קבלו את עצמכם, את היחוד שבכם, ותאהבו את הגוף שלכם.