חוויית הקניה המחורבנת במשביר לצרכן

עבר חודש מאז שהכרזתי על אתגר חדש שהצבתי לעצמי - לא לקנות בגדים.

אז עכשיו אני יכולה לספר את האמת ולגלות ששנשברתי באמצע החודש, אבל למטרה שלא יכולתי לוותר עליה ולכן מבחינתי היא לא נחשבת - הייתי חייבת לקנות חזיית סטרפלס (אחרי שהזמנתי אחת מ-Brastop, לפני חודשיים, היא היתה גדולה עלי, החזרתי אותה, ושכחתי לקנות אחת חדשה) שלא תלחץ לי על הקעקוע החדש. כיוון שלא היתה לי ברירה (לא, ללכת בלי חזיה זה לא שיק ולא מגניב) הלכתי לקנות אחת.

ב-H&M יש חזיות סטרפלס עד מידה D. הן לא עלו לי על הציצי. הלכתי למשביר לצרכן. 

"שלום, אני מחפשת חזיית סטרפלס"

"כן, איזה מידה להביא לך? B? C?"

זה השלב שבו הלבנתי לחלוטין. כאילו, סיריוסלי? אגב, היא טרחה לעשות את זה מול החבר שעמד לידי. למה שלא תלכי לקופה ותכריזי במגפון מה דעתך על מימדי החזה שלי?

"אני כרגע לובשת מידה E, חשבתי יותר בכיוון הזה"

"אה באמת? זה לא נראה ככה!"

פתאום נזכרתי מי זו. זו אותה מוכרת שבגיל חמש עשרה נכנסה לי לתא המדידה, דחפה לי ידיים, שכנעה אותי לקנות את המידה הלא מתאימה ותקעה כאלה מבטים נוראיים. 
אני את הציצים שלי גידלתי בשלב די מאוחר, עד גיל שש עשרה בערך לבשתי מידה B וחשבתי שבזה אצטרך להסתפק כל חיי (וזו ההזדמנות שלי לעודד את כל הבנות שקוראות כאן - יש לכן עוד סיכוי!). מיותר לציין כמה חסרת בטחון הייתי בנוגע לחזה שלי, וכמה כל החוויה הזו לא תרמה לקניה הזו.

אז למוכרת מהמשביר לצרכן - חתיכת חולרע, אני מאחלת לך שהציצי הנפול שלך יגיע לך לפופיק בגיל שישים ואז נראה כמה תהיי בטוחה בעצמך וכמה תרצי להמשיך להעליב קונות שלך.

הבעיה היא שבאמת הייתי לחוצה לקנות חזיה. זה היה יום לפני ערב חג, ואני לא יודעת מה אנשים אחרים סיפרו לכם - קעקוע זה דבר כואב. בשעתיים הראשונות של הקעקוע הייתי בסדר, אחרי שש שעות הגוף שלי כבר נכנס לטראנס משל עצמו ורעדתי כמו משוגעת.  יום אחר כך זה כאב, אבל פחות. גם יומיים אחר כך.

אז קניתי חזיה.

אחת החזיות המחורבנות שקניתי בחיי (תפירה פשוטה מדי, הבד בקושי מחזיק בעומס, והיא הוציאה המון צבע בכביסה), וגם אחרי הנחה של 7% היא עלתה לי 204 ש"ח. של חברת סלוגי, אגב.

אני במשביר לצרכן כבר לא אקנה יותר חזיות. אני מעדיפה להזמין מהאינטרנט ולהסתכן שהחזיה לא במידה שלי, מאשר לעבור את החוויה הזו שוב.