6 ביולי 2011

סטימפאנק - האופנה שמעולם לא התקיימה

אחרי הפוסט על הבגדים שאני באמת אוהבת ללבוש, חשבתי שיהיה נחמד לספר על זרמים בלבוש האלטרנטיבי, שלא רואים ברחוב כל יום.

סטימאפנק (Steampunk) הוא אחד מהסגנונות העולים ופורחים במחוזות האופנה האלטרנטיבית, ומתאר טרנד שלמעשה... מעולם לא היה קיים. לא כמו טרנד הבגדים הויקטוריאניים, הלבוש הגותי המסורתי, אופנת הסטימפאנק היא לחלוטין מומצאת ולא התקיימה מעולם.

סטימפאנק במקור הוא ז'אנר ספרות מד"ב ספקולטיבי, כלומר "איך היה נראה העולם אם...".
הדמויות חיות בתחילת המהפיכה התעשייתית עוד בתקופה הויקטוריאנית, והמדע מתפתח במהירות אך לא בכיוון שכולנו מכירים. מהפיכת החשמל עוד לא מתרחבת לכלל העולם, והמדע ממשיך להתפתח על בסיס מכונות הקיטור. 
מומצאות מכונות שלא מתקיימות בעולם שלנו כמו ספינות אוויר (אם כי אלה התקיימו לתקופה קצרה), ומכונות שקצת דומות לדברים שהמצאנו גם אנחנו כמו חרקים קטנים שמורכבים ממתכת ומופעלים על ידי גלגלי שיניים ומרגלים אחרי האויב.



ספינת אוויר. לא קיים בעולם שלנו, אבל אם צפיתם בסדרה פרינג' (Fringe) ייתכן ואתם זוכרים שבעולם המקביל יש ממש כאלה.

היופי הנהדר בתרבות הזו הוא היכולת להמציא בעצמך. זו לא תרבות אמיתי, מדובר בקוספליי, התחפשות לדמויות מתוך ספרות וסרטים והמצאת דמויות בעצמך. למה שלא תהיה לוחם סטימפאנק? למה שלא תהיה פיראט ספינת אוויר? למה שלא תהיה חובל ספינת אוויר, או רופא סטימפאנק, או מדען סטימפאנק? 



אקססוריז: משתמשים במציאות קיימת, כמו אקדחים שהיו קיימים בתרבות הויקטוריאנית, אי שם במאה ה-19, ומשדרגים אותם בטכנולוגיה שלא הומצאה, הסטימאפנק.

החומרים העיקריים של תרבות הסטימפאנק הם הפליז (המתכת), הברזל ומקורות מן הטבע - עץ ועורות. פלטת הצבעים העיקרית של העולם הזה היא חום, זהב וכסף.
הבגדים הם פונקציונאליים ונועדים לשרת את איש הסטימפאנק במשימתו, ולכן תראו ווסטים, מחוכים עם אבזמים, רצועות ומתלי כלים שתלויים על הרגל כמו נדן חרב, גוגלס (משקפי רתכים). הכל כמובן ברוח העולם הויקטוריאני.


ספרות הסטימאפנק כוללת גם קומיקס, וזו דוגמא מהממת ללוחמת סטימאנק.




הנעליים דומות לנעליים שנעלו באותה תקופה - מגפיים עם עקב נמוך ובד מקושט.
הנעליים מימין, הנעליים משמאל

וכך נראים אנשים בתלבושות המלאות:

מכסחי השדים, אם היו מומצאים בתקופת הסטימאנק.

סטימפאנק קלאסי: מחוך, בדים חומים ושימוש בעור, שעונים ואמצעים אנלוגיים, מתכת וגוגלס.
 המחוך נמכר ממש כאן.




עוד תמונות מפסטיבל Wave Gothic Treffen שהתקיים לפני מספר שבועות בגרמניה:


זה למעשה המקום האולטימטיבי להתלבש סטימפאנק: זה כבד, זה חם, זה לא ליום יום אלא תחפושת בלבד. פסטיבל מוזיקה גותית וקהל שמעריץ את התקופה הויקטוריאנית ומת על מחוכים יאהב גם את הסטימפאנק.


כובעי צילינדר: פסו מן העולם והאופנה, אבל תכלס מגניבים טילים.


וסתם, ככה, אוסף של אקססוריז שאספתי מפוליבור (לחצו על התמונה בשביל לינקים לכל הפריטים)


Steampunk Accessories


מקווה שעשיתי חשק לעוד מישהו ללבוש קצת סטימפאנק :)




30 ביוני 2011

להיות שונה: החיים כפריקית במסתור

קודם כל, בואו נבהיר משהו על הפוסטים הקודמים והבאים: על אחריות הקוראים בלבד לזהות ציניות בין שורות הבלוג הזה. אין לי שום כוונה לכתוב התחנפויות, ואין לי שום רצון ללכלך על אנשים מסויימים. יש לי רצון בלתי נשלט להצביע על תופעות חברתיות, ותצטרכו להסתדר עם מה שיש.

אני לא יודעת מה קורה לי בזמן האחרון. ייתכן וזה היאוש הקל מהאופנה המשמימה שנמצאת כרגע על הקולבים. ייתכן והאשמה בעליית מחירי הכותנה או במצב הכלכלי העולמי, בסופו של דבר מה שאני מקבלת בתור מוצר הוא קופי פייסט של אותם בגדים, אותו שעמום, אותה תפירה מחורבנת ובדים לא נעימים, וכבונוס חצי מהבגדים בחנויות הרגילות לא עולים עלי.
הסיבוב בקניון הפך למתיש. לא כיף לי. לא כיף לי לגעת בבדים, לא כיף לי לראות שמלות שנמכרות בסין בשקל וחצי נמכרות בחנויות בגדים (הלו, רנואר, ראיתי את השמלה שלכם נמכרת ב-20 ש"ח ב"טאו באו") ב-250 ש"ח לכל הפחות.

אני מפנטזת על בגדים אחרים, כל כך אחרים שהם לא לגיטימיים ליום יום. הלוואי ויכולתי להגיע למשרד (המקום בו אני מבלה חצי משעות העירות שלי אם לא יותר) עם שמלה ענקית וקרינולינה, עם מחוך, עם בגדים ודוגמאות שלא מקובלים ביום יום.
מעבר לעובדה שהמבטים שיתקעו בי ברחוב יהיו לא נעימים, זה פשוט לא פרקטי. אי אפשר לשבת עם מחוך יום עבודה שלם, אי אפשר לשבת על שמלה שמתנפחת חצי מטר מהגוף.

האמת היא, שאנסטסיה אמרה על זה משהו עוד לפני. לכו לראות מה היא תפרה!

 היחידה שמוצאת את את הנעליים והחצאית הגיוניים, ליידי גאגא.


אם היתה לי טירה במדינה חסרת שמש, כנראה שזה מה שהייתי לובשת בה.
הבונוס הוא שלא צריך לנקות את הרצפה, השמלה כבר תגרור הכל.



2008, 15 קילו יותר, המחוך הראשון (והמחורבן) שלי. מן הסתם, המקום היחיד שלגיטימי ללכת ככה בישראל זה למסיבה.


2008, וזו דוגמא למגפיים האהובות שלי שהייתי מתה לנעול כל יום. הן נוחות להפליא, הסיבה האמיתית שהיא שאני לא מסוגלת להתמודד עם המבטים המוזרים כל בוקר מחדש.


 אפריל 2010, עוד מחוך!


החדשות הרעות הן שאין חדש תחת השמש ואני אמשיך ללבוש ביום יום דברים נוחים אך משעממים.
החדשות הטובות הן שמצאתי לי את המקום המתאים להתלבש כמו קוקו אמתית, מקום שאף אחד לא יתקע בי מבטים מוזרים.



המקום: גרמניה, יולי 2010. האירוע: פסטיבל פריקים ומוזיקה אלטרנטיבית על טהרת הגות' ואלקטרו. 
לשמחתכם, אני חוזרת לשם עוד שלושה שבועות כדי לצלם את הקרקס האנושי הזה.



דצמבר 2010, מפגש פורום אופנה אלטרנטיבית. המחוך מגרמניה (וכבר רואים שהוא גדול עלי, וכן, הוא למכירה), החצאית גם. החולצה באדיבות אמא.


ככה היו נראים החיים שלי אם לא היו סיבות כמו מזג אוויר ואנשים עם דעות חשוכות מרפא שיעצרו אותי.
:)

21 ביוני 2011

הגיע הזמן לפוסט חסר תובנות

אם אני כותבת בלוג אופנה, אולי כדאי שאתנהג כמו בלוגרית אופנה ואפסיק להעלות תובנות משמימות על עולם האופנה ועל הפילוסופיה שמאחורי עולם הזוהר והחומריות. 
מה בלוגריות אופנה עושות?

- מפתחות טעם זהה בבגדים ונוהות אחרי טרנדים כעורים במיוחד 
- מרכלות אחת על השניה
- הולכות להשקות של חומרי ניקוי לשירותים ויוגורטים
- מצלמות את עצמן ומעלות תמונות עם בגדים סתם for the sake of להעלות תמונה של עצמן לאינטרנט עם בגדים.

עשיתי אן-דן-די-נו והחלטתי לבחור באופציה האחרונה כדי להכנס להיכל התהילה של בלוגריות ש.. מצלמות את עצמן.





השמלה נמכרה כטוניקה (פתח תקווה ארץ הדתיים המסורתיים, כל מה שמגיע מעל הברך הוא לא שמלה!) ב... אבוי לבושה, לא קניתי בזארה/מנגו/משהו יקר אחר/באינטרנט אלא בהאנגר.



הגיע הזמן לנוהג המסורתי של המצלמות למיניהן: פוזה עם פרצוף תוהה ומתנשא, כזו שאי אפשר לראות כלום ממה שאת לובשת.

אגב, אין עכבר מת על הרצפה מאחורי, מדובר בצעצוע של מלכת הבית, החתולה ג'ני.