בחזרה לגיל 16: המטאל לא מת

לכולם יש את הבגד הזה מגיל שש עשרה שמסמל תקופה שהיתה ונגמרה ולא תחזור לעולם. לחלק זו החולצה של הצופים, לחלק חולצה שהם קנו בטיול הראשון עם חברים לבד. אצלי בארון זו החולצה של מטאליקה, החולצה השחורה והכבדה עם ההדפס המאסיבי של להקה שאף פעם לא באמת חיבבתי יותר מדי.
לכל חולצה יש זכרון מיוחד משלה. החולצה הזו מזכירה לי את הבחורה שמהארון שלה הגיעה החולצה הזו, ואת היום הראשון של הקיץ. כל אחד והאסוציאציות שלו...

אם מחלקים את התיכוניסטים לטייפקאסטים, כנראה שאותי היו מכניסים תחת הפריקים. הייתי ואני עדיין אוהבת ללבוש בעיקר שחור, הייתי ואני עדיין אוהבת את תרבות האנדרגראונד והמטאל, אבל אז זו היתה דרך חיים, היום אני חיה בידיעה שזה סוג של הזיה.
עם כל האהבה לעולם הזה, החולצות האלה לא באמת נוחות וגם די מכוערות על הגוף, להיות מטאליסט קשוח ואפל לא יעזור לך להתקבל בראיון עבודה לשום מקום, ולהתחבר לקהילת המטאל הישראלית זה סיכון בריאותי לכבד (אלכוהול) ולריאות (סיגריות) שלי, ולא התחשק לי.

השנה חגגנו לבן-זוג-שיחיה-עד-מאתיים-ועשרים יום הולדת אולד סקול, עם דרס קוד: שחור ומטאל.

הזכר לעולם המטאל נגמר בארון שלי באותה חולצאת מטאליקה, והשילוב בין חולצה ענקית ונוקשה למשהו קצת פחות בהמי היה קשה במיוחד, במיוחד לאור החום ששורר על פתח תקווה כבר כמה ימים.

מה לבשתי:

חולצת מטאליקה מתקלפת עם צווארון גזור, חגורה (באמת שאין לי מושג מאיפה), סנדלים, סתם כאלה שנוחים וחצאית מ-H&M בגרמניה.
החצאית נקנתה בסייל היסטרי, 3€  (15 ש"ח) בלבד. בארץ במבצע הכי היסטרי מצאתי אותה ב-40 ש"ח. בקיצור, אל תקנו בארץ אם יש לכם אפשרות שלא, וחכו לטיסה הבאה שלכם לאירופה. משתלם לארנק!

וגם אנשים אחרים השתדלו להתלבש בצורה קשוחה ואפלה (כלומר, עם צמידי ניטים שקנינו לתחפושת לפני שנתיים):

וכמובן שלמלכת הבית היה קישוט על קרטון הדיוטי פרי שלה :)