אופנה היא מן דבר כזה הפכפך. היא זמנית מאוד, בגדים גזרות וצבעים נשארים "באופנה" לחודש-חודשיים ואחר כך מתחלפים באופנה הבאה, ומצד שני היא על זמנית. בגדים תמיד העסיקו את האנושות. בגדים תמיד יעסיקו את האנושות. הקונספט של שמלה, חצאית, חולצה, מכנסיים תמיד היה ושום דבר לא התחדש מאז. אנחנו אמנם חושבים שהאופנה מתחדשת כל יום וממציאה את עצמה מחדש, אבל זה תמיד אותו מוצר עם חזות אחרת.
היה לי נחמד לחשוב על אופנה בצורה שהיא לא זמנית מאוד אבל גם לא נצחית. בגדים שנוצרו על מנת ליצור אמירה, אבל לא נוצרו די שמישהו באמת ילבש אותם. אי אפשר ללבוש אותם. הם עבודת אמנות חיה ובועטת שמפליאה את המתבונן, אבל נובלת ומתייבשת בימים שאחרי. זה כמו לפסל פסל בחול או לחצוב בקרח. איתני הטבע יעשו את עבודתם נאמנה ויפרקו את העבודה שלך בתור מספר ימים....
ניקול דקסטרס מייצרת אמנות חיה ונושמת. הבגדים עשויים מעלים, פרחים וענפים, והם לבישים לחלוטין. אך לא לזמן רב, כמובן.
דקסטרס מנסה להציג את הטבע לצופים בצורה אחרת, להעלות את המודעות לחשיבות של הטבע. להדגיש שהטבע אינו נצחי ועלול להתייבש בדיוק כמו הבגדים האלה אם לא נטפח אותו ולא נמנע מהאנושות לחרב אותו.
מעניין, שהאנושות עסוקה ביופי כל כך שהיא מעדיפה ליצור בגדים ודברים חומריים במקום לפעול לטובת האנושות וכדור הארץ. יש ביטוי "ארץ אוכלת יושביה", במקרה שלנו זוהי "ארץ אכולת יושביה".
דקסטרס מציגה את הטבע כחי ונושם וקיים, ומעלה את הבעיות הקשות של האנושות: הצורך לשלוט, הצורך להראות שאנחנו יצוריים חזקים מעל הכל ומתעלים גם מעל הטבע עצמו.
האם זה כתב האישום האלטרנטיבי נגד האנושות?
מה יהיה גזר הדין שלנו?
אולי בגדים זה לא הדבר הכי חשוב ביקום.
Wow, very cool!
השבמחק♥ Leia