14 ביוני 2011

וידוייה של שמנה מתוסכלת עם ווישליסט לקיץ

הסיבה שלא הפציע שום פוסט חדש בזמן האחרון היא קצת מוזרה. לרוב מדובר בתירוצים של זמן מסיבות שונות ומשונות, אבל זמן הוא לא הבעיה שלי. מחשבות בנושא אופנה יש לי כל יום, כל היום. אבל נראה שלאחרונה המחשבות שלי עוסקות בדבר אחד: תסכול.

התסכול העמוק של "השמנה שלא מוצאת בגדים" מקנן בתוכי מזה שבועות, פחות או יותר מהרגע שבו עליתי במשקל. מהצד זה נראה כאילו אני מתעסקת בזוטות, למי לעזאזל אכפת שהשמנתי בכלל? עליתי ארבעה קילו. אבל את ארבעת הקילו האלה עליתי אחרי מאבק ממושך במשקל שלי. בניגוד להרבה בנות אחרות אני לא מחזיקה מדפים שלמים של בגדים שגדולים עלי, לא שומרת "למקרה שאצטרך". כשיש לאן לגדול, גדלים. כשיש בגדים שיכסו את מה שהעלית, יהיה לך נוח לעלות.
 המשקל מבחינתי הוא דבר קבוע, ולעלות במשקל, מעבר לכשלון החרוץ שלי במשימה לחיות חיים בריאים ולאהוב את עצמי, הוא פשוט גזרה על עצמי ללבוש את בגדי ברירת המחדל שלי. 
מכירות את זה, שיש לכן בארון את הבגדים הפשוטים האלה שמספיק רחבים או מספיק חזרה גזרה שאפשר ללבוש גם במידה אחת יותר? טישרטים פשוטים כאלה, והכי גרוע – טייצים. דברים שמתרחבים עד בלי די.

מצאתי את עצמי משועממת מעצמי. משועממת מהמבחר המצומצם שנשאר לי בארון, משועממת רק מהרעיון להתחיל לחפש בגדים (טוב, שמלות. אני לא באמת קונה משהו אחר) כשהמידה שלי בחלק העליון היא 46 (אפילו 48 בחלק מהחברות). פתאום נזכרתי מה זה להיות באמת שמנה. 
לפחד להכנס לחנות ולא למצוא כלום. 
להכנס לחנות, ושכל המוכרות יתעלמו ממך.
לחפש בגדים באינטרנט, ולא למצוא שום דבר זול כי הבגדים הסיניים מיוצרים לבחורות קטנות בלבד.
היו לי בגדים חדשים בארון ממפגשי החלפות שרציתי לצלם, אבל לא התחשק לי להעלות תמונות עם הסנטר הכפול החדש שלי לאינטרנט.

יכולתי לפתור את העניין במלחמת חורמה בתאגידי הביגוד הגדולים ולהאיר ליקום את העיניים – לנשים מלאות ושמנות אין מספיק אופציות ביגוד בארץ, אבל בחרתי בדרך הנכונה בשבילי והיא פשוט לחזור למשקל שלי. 
בראיה מהצד אני רואה בחורה שנשברת ונכנעת למוסכמות חברתיות של הרזון כיופי אבל במבט מבפנים אני יודעת שפשוט לא היה לי טוב שם. לא היה לי טוב.

אני לא יודעת אם הגנטיקה שלי עקומה, או שהבגדים בחנויות פשוט לא מיוצרים לפרופורציות שלי. גם כשאני לובשת מידה "רגילה יחסית", 42-44 אני לא מוצאת בגדים. בפעם האחרונה שהלכתי לקנות ג'ינס, מדדתי אחד עשר זוגות. אף אחד לא התאים. האם זו רק אני שמוצאת את המדידות מתישות ממש? עד שכבר מצאתי פריט הוא לא נסגר לי על החזה, מוציא לי שניצלים מהצדדים, המתניים נמוכים מדי או שזה קצר מדי. 

מה הייתי לובשת ביום יום, בלי להיות מוגבלת במידה?  (וכסף, כמובן)
כנראה שאת כל אלה.




לחצו על התמונה ללינק


4 תגובות:

  1. אני לא חושבת שאת נכנעת למוסכמות חברתיות בכך שאת רוצה להרגיש יותר טוב עם עצמך. נושא המשקל נהיה מעין "פרה קדושה", כל אחת אמורה להישבע אמונים לעצמה ולהצהיר כי היא אוהבת את עצמה "בדיוק כפי שהיא". מה לעשות שלפעמים המצב הרצוי הוא לא המצוי בין אם זה משקל, זוגיות או קריירה וכל מה שנדרש זה שינוי.
    שיהיה לך בהצלחה
    אגב לא נראה לי שהגנטיקה שלך עקומה :)

    השבמחק
  2. בעניין המדידות - זה לא רק את.
    אין לי מכנסיים בכלל, יש לי זוג אחד מחו"ל - כי אני פשוט לא מצליחה למצוא גזרה נורמלית בשבילי. הכל או קצר מידי למטה, או קטן מידי בתחת, גזרה נמוכה מידי, או גזרה גבוהה מידי - אף פעם אין שום דבר שעולה לי על התחת ויושב טוב בשאר המקומות... :-/
    ואני מידה 38-40 ככה שאמור להיות לי ממש קל למצוא דברים. אז לא - זה לא בעיה של שמנות, זה בעיה של ביגוד בארץ בכללי, שמתאים רק לאוכלוסיה מאוד מסוימת... :-/

    השבמחק
  3. אני מסכימה עם אולגה בכל מילה (באמת נמאס כבר מהפרות הקדושות, וסליחה על משחק המילים המזעזע)
    בכלל - גם אם המשקל הוא בסדר, לרצות להראות טוב יותר זה לא חטא.
    בעניין הבגדים והמידות - מה שהולך כאן הוא מופרך לחלוטין. מי לעזאזל הבחורה שאמורה להיכנס לג'ינס במידה 32? אני נוטה לחשוב שהכל נובע מקמצנות, תפירה זולה ורצון לחסוך בבד ובגזרות עם קצת מחשבה. הכי פשוט לתפור בגדים דו מימדיים.
    (אגב, אני חושבת שבארץ הבעיה חמורה מבחו"ל. הייתי בקיץ בברלין והמידות שם שפויות ומפרגנות יותר)
    ולסיום - מאוד אהבתי את שמלות ההשראה שכאן :)
    (אבל אני חייבת להעיר שלדעתי צווארון פיטר-פן סגור כמו בשמלה השחורה המנוקדת, כמה מקסים שהוא, לא מחמיא במיוחד לבחורה עם ציצים. אני לא מסוגלת ללבוש כאלה..)

    השבמחק
  4. אויש, שכחתי להגיב בחזרה.

    תגיות - זו קצת הכנעות, כי המשקל ש"הלוואי והייתי בו" לא קרוב אפילו למשקל שלי, ואני די בטוחה שהתמונה שישש לי בראש של גוף "בריא ורזה" באה מהתקשורת ולא כל כך נכונה.

    סמדי - האמת שזה ממש מעודד לשמוע את זה. אף פעם לא הבנתי איך לבנות יש כל כך הרבה בגדים, איך יש להן כח למדוד חצי חנות כשחצי לא מתאים?

    מרג'ורי - שמחה לראות אותך! לפני שבוע נעלם הבלוג שלך והתבאסתי נורא.
    גם אני הייתי בקיץ בברלין, אבל עם החבר, כך שלא באמת ראיתי כמה בגדים יש ובאיזה מידות.

    לגבי צווארון פיטר פן, כן, הוא די סוגר את המחשוף ומבליט אותו. אבל זה כל כך חמוד שלפעמים ל אכפת לי ללבוש את שמלת הפיטרפן שלי.

    השבמחק

שיהיה לך יום קסום מלא בנצנצים וחדי קרן מעופפים!