היי, חזרתי!
ברודוס היה חופש אמיתי. לקום בבוקר, ללכת לאכול, ללכת לבריכה, ללכת לישון, לקום, ללכת לאכול, ללכת לישון. לא לעשות כלום, בקיצור. המצלמה טסה איתי, אבל לא הרגשתי צורך לצלם שום דבר וזה הרגיש לי כל כך הרבה יותר חופשי מהתיעוד האינסופי של כל פיפס באי הזה.
הדבר היחיד שתקבלו מהחופשה שלי הוא תמונה עם שמלת סמרטוט מפוארת שהחזיה שלי מבצבצת ממנה, וחיקוי לנעלי קרוקס שאני נועלת בבית כשאני עושה ספונג'ה (ובמקרה זה, עומדת להכנס לתעלה עם מים קפואים עד אמצע השוק ולא מתכוונת להקריב את אחד מזוגות הסנדלים שלי לעניין).
אז מה עשיתי בשבועיים האחרונים? חיפשתי משהו לעשות עם החיים שלי, פחות או יותר. הסטרטאפ שעבדתי בו עזב לניו יורק, מה ששהשאיר אותי מחוסרת עבודה ומבולבלת קלות. היקום כנראה חשב שאין צורך להלאות אותי בחיפושים יותר מדי, וביום ראשון כבר חתמתי חוזה בחברה מבטיחה ומגניבה לחלוטין, מה שהשאיר לי את השבוע הזה לנוח, ולנוח הרבה.
כשאני מתכוונת לנוח, זה לעוט בכל יום על חלק אחר בבית ולארגן בו משהו, במקרה זה מגירת התחתונים שלי שלאט לאט הפכה למפלצת שאין לה התחלה ואין לה סוף.
מגירת התחתונים כמשל לחיים שלי - מבולגנים עד שאי אפשר לשאת בזה יותר.
מקיאה את המחשבות שלי החוצה.
זהו. אפשר ללכת לנוח עוד קצת.
