6 בפברואר 2011

בגדים מויצ"ו, שיעור על גרביונים

יום לפני הביקור המתוכנן בויצ"ו, ראיתי המלצה לחנות גרביונים חדשה שנפתחה בקינג' גורג' 45 - ממש צמוד לביגודית. עצרתי בדרך לבדוק, ונראה שזהו גן עדן חדש לגרביונים!
רוב מחירים הגרביונים נעים בין 20-30 ש"ח, והם באים בשלל צבעים, צורות ועוביים. הבעיה: הם נמכרים כ-one size. המידה הידועה כ"חחחח פרה מי יעלה עלייך בכלל". החלטתי להמר ולקנות שני זוגות גרביונים משתי חברות שונות על מנת לבדוק אם שווה לקנות גם בצבעים אחרים:


ואלה הממצאים:
השמאלי עם הלבבות הצליח לעלות עלי, אך בקושי רב. אין ספק שבחורה עם ישבן גדול יותר משלי לא הייתה מצליחה להכנס אליו. מה שכן, כשקראתי את האריזה גיליתי שהגרביון כן מיוצר במידה גדולה יותר, והחנות פשוט לא מייבאת אותו. 
הימני הורוד היה במידה שלי (42-44), ואני לגמרי מאמינה שהוא יעלה גם על מידה 46. הבעיה: הוא אמנם עבה אך עשוי מניילון שעשוי מאוד לא להחמיא למי שאין לה רגליים מושלמות אלא מחביאה צלוליטיס או סתם עור לא חלק מתחת לחצאית.
לבעלות רגליים יפות אך לא מושלמות לחלוטין הייתי ממליצה ללבוש גרביונים מצמר - עד כה נראה שלא משנה עם מה אני לובשת אותם הם מחמיאים לרגל הרבה יותר מאשר גרביונים חצי אטומים שאפילו מתיחה לא נכונה שלהם יכולה לגרום לרגל להראות איום ונורא.


ואלה הבגדים שקניתי בויצ"ו:

שמלה מזארה, ספרד. אני לא יודעת אם זו אשליה אופטית או לא, אבל על התוית כתוב S. בזארה ישראל אני לובשת XXL, ולפעמים גם זה לא עולה עלי.




צעיף מנומר ומזוברר בו זמנית. לחלוטין פרחי ושיק בו זמנית.
חצאית קפלים של J. Crew מצמר, מעולם לא נלבשה. גם המידה שלה הזויה, 12US. וזה גדול עלי. נקנתה למטרת שבתות אצל המשפחה הדתית שלי.


את החולצה גנבתי מהארון של אמא, כך שאני מניחה שכל התלבושת הזו היא יד שניה :)

 כן. אני נראית כמו דיילת. רק אחרי שהצטלמתי הבנתי את זה.



5 בפברואר 2011

איפה קונים בגדי יד שניה, זולים, וינטג', במידות גדולות?

ויצ"ו! 
עד כדי כך ברורה התשובה. הביגודיות של ויצ"ו הן חנויות הבגדים שמוכרות את התרומות שנמסרו לארגון. אתן קונות את הבגדים - והכסף הולך לארגון שמפעיל מוסדות חינוך, קווי מצוקה לנשים, ארגון העצמת נשים ועוד. אני בעצמי הייתי בצהרון של ויצ"ו כשהייתי קטנה :).

אני הגעתי לויצ"ו קינג ג'ורג' בתל אביב, שנחשב הסניף הכי יקר של הביגודיות. הבגדים שמוצגים בו הם בעיקר התרומות שנמסרות אליו אך חלק מהבגדים נמסרים לביגודיות אחרות. לי נמסר שאם אני מעוניינת במותגים אני צריכה ללכת לויצ"ו רמת אביב. מבטיחה לבדוק!
אני דמיינתי לעצמי חנות יד שניה כמו שיש ביפו בשוק הפשפשים. הרבה בגדים זרוקים בערימה בגובה אדם ממוצע, ולכי תעברי עכשיו על הכל ותשלפי משהו שהוא לא קרוע, לא מוכתם ולא מסריח ברמה שלא תאמן. כשהגעתי לביגודית האירו עיניי בשמחה - היא נראית כמו חנות בגדים רגילה! הבגדים מסודרים בקפידה על המדפים (וכשאני אומרת מסודרים, הם מסודרים. לפי צבעים. וואו) ועל כל בגד מוצמד פתק של הביגודית עם מחיר. הבגדים כולם מריחים מצויין, למיטב הבנתי הם עברו כביסה עם אבקת כביסה "אריאל" שפרשו את חסותם על הביגודיות.

ולגבי המידות - יש שם מגוון עצום של מידות. ראיתי מכנסיים במידות מזעריות שלא יעברו את הברך שלי, אבל מדדתי גם כמה בגדים שהיו גדולים עלי, חלקם אפילו מאוד (בהם שמלת וינטג' משנות ה-70, בורוד עתיק. משהו מהמם. אוף!!!). באיזור החצאיות והשמלות אפשר למצוא מידות ממש גדולות, אני מעריכה שעד מידה 50-52 לחלוטין אפשר למצוא שם בגדים.

אני יצאתי בשלל נכבד של שמלה (35 ש"ח), צעיף (20 ש"ח)  וחצאית (50 ש"ח). תמונות בפוסט הבא!

הכניסה לביגודית. מוכרים גם ספרים!




מוכרים בגדי ילדים ותינוקות, אביזרים וצעצועים
כלי בית ב-10 ש"ח בממוצע
הקופה ועמדת מיון התרומות

זוהי רשימת חנויות הבגדים של ויצ"ו, רוצו!

3 בפברואר 2011

לעשות פוזה בעבודה

יש שלושה סוגים של מקומות עבודה: אלה שמחייבים תלבושת אחידה, אלה התאגידיים שכולם מתלבשים בהם בבגדים שלא היו מביישים סמרטוטי רצפה ואלה שכיף לבוא אליהם כי לאנשים אכפת ממה שהם לובשים (אפשר להוסיף גם את הסוג האחרון של עבודות שלאף אחד לא מתחשק להתלבש בהן יפה כי הן מחורבנות, ומי שכן מתלבש יפה נאה כמו קרקס בהשוואה לשאר העובדים הממורמרים. סקרים טלפוניים, לדוגמא).

יצא לי לעבוד בעבודה מהסוג הראשון בתיכון בתור קופאית. שנאתי את זה. יותר מהעבודה המייגעת והתשלום הסמלי, שנאתי את התלבושת האחידה והמכוערת שאין לה שום צורה ולא מחמיאה בשום גזרה.
בסוג העבודה השני יצא לי לעבוד גם כן, שם היו אנשים שהנגיעה שלהם לאופנה הסתכמה ברכישת קרוקס בכל צבעי הקשת. שנאתי את המקום הזה עוד יותר מהראשון, ורק בגלל שאני עצמי התעייפתי מלנסות ולהתלבש יפה (על חולצה מכופתרת אמרו שאני נראית כמו פקידת שירות של סלקום, על נעלי עקב אמרו שאני עושה רעש "של משרד אמיתי") והדרדרתי מהר מאוד לג'ינס, נעלי ספורט וטישרט בלויה. לא שזה כזה קשה כשאת שמנה וגם כשבא לך ללבוש משהו יפה שום דבר בקניון לא עולה עלייך, ואת פשוט מתפשרת על כל חתיכת בד שלא נצמדת לך לנשמה ולא חושפת איברים שלא התכוונת לחשוף.
 ואז הגעתי לעבודה הנוכחית, שלחלוטין שייכת לסוג האחרון של העבודות. אנשים מספיק מעריכים את חבריהם לעבודה כדי לבוא עם בגדים שעברו כביסה בשבוע האחרון, ואף לא קרועים.

מאז אני לחלוטין במסע חיפוש אחר הבגד התלבושת המושלמת לעבודה. העניין הזה מסובך יותר משנראה כיוון שתלבושת כזו צריכה לכלול כמה שכבות, כי במשרד הטמפרטורה תמיד שונה מהטמפרטורה בחוץ בלי קשר לעונה העכשווית, והיא צריכה להיות ייצוגית מספיק ולא חושפנית מדי, והיא גם צריכה להראות בסוף היום בדיוק כמו שהיא נראתה בתחילת היום - כלומר לא מתקמטת יותר מדי. אין דבר יותר מבאס מלראות את עצמך בסוף היום ולגלות צל של הבחורה שיצאה מהבית בבוקר, הכל פרוע, האיפור נמרח והכל זז מהמקום.
נראה שלאחרונה התאהבתי בשילוב השמלה והג'קט. כמה פשוט, ככה קל. אין צורך להתאים יותר מדי בגדים ביחד, רק את השמלה והג'קט והגרביונים וסייימנו. לא פעם יצא לי לראות בנות מתלבשות כך וחשבתי לעצמי "שיואו, כמה מלאות שיק הן נראות" כשלמעשה הן בחרו באופציה הכי בטוחה ועצלנית שהיתה להן.

ואלה המציאות האחרונות שנראות לי לחלוטין מושלמות: