טרנספורמציה: האקססוריז שמשנים את ההבעה

כשאני מדברת על טרמספורמציה, אני מתכוונת לשינוי הפיזי הויזואלי של הגוף שלנו והתפיסה של הגוף שלנו. אנחנו בני האדם מתים על הטרנספורמציה הזו... ההיסטוריה מלאה בבגדים שנועדו לשכתב ולשנות את צורת הגוף שלנו.

אפשר לדבר על התופעות הקיצוניות בעולם האופנה כמו נעלי הלוטוס הסיניות שאיכלסו את כפות רגליהן הכפותות של הנשים ועל מחוכים ששינו את הטורסו של גוף האישה, כולל מחיצת והזזת איברים פנימיים ממקומם. 

אבל אפשר לדבר גם על התופעות שאנחנו חווים ביום יום: קו המותן שלנו זז הלוך ושוב למעלה ולמטה בכל עשור, ואנחנו משנים איתו את התפיסה שלנו לגבי הגוף. בגדים שהיו כל כך באופנה בשנות התשעים נחשבים למגוחכים היום.
תפיסות לגבי איפור הפנים משתנות בכל שנתיים. זוכרות שפעם צללית היתה מותאמת לצבע העיניים? לאפר שפתיים עם עיניים היה ביג נו נו אחד גדול? מי עושה את זה עכשיו?

החזיות שאנחנו לובשות לא נוחות,  אבל זוהי תפיסה כללית של החברה, וכך אנחנו צריכות להראות: עם חזיה ובנעלי עקב שמשנות את היציבה שלנו, ובדרך לוחצות על עמוד השדרה ומעוותות את כפות הרגליים.

אז למה אקססוריז שמשנים את ההבעה ומשתלטים על הפנים והגוף כל כך מפחידים אותנו? מה ההבדל בין עיוות כפות רגליים לשינוי הפנים שלנו? האם זה רק עניין של זמן עד שהבגדים שלנו ישתלטו על ההופעה החיצונית שלנו לחלוטין?

מתי נציב את הקו האדום ונכריז שלא נעשה עוד שינויים לגוף שלנו? 

האקקסוריז כולם של קטרזינה קוניצ'ה (סלחו לי אם כתבתי לא נכון, שם פיני ומסובך. Katarzyna Konieczka).

עבודות נוספות אפשר למצוא בפרופיל שלה.