30 בנובמבר 2012

התנגשות הטיטאנים: קייט מוס ונעמי קמפבל

הייתי מצפה שדוגמניות על לא יהיו החומר המשותף שירכיב הפקת אופנה שכזו, אבל נראה שזמנים קשים או סתם התרפקות על גלי הנוסטלגיה הביאו את השתיים להתרפק זו על זו בהפקה מהממת חושים ומקסימה למגזין Interview הרוסיה החודש.

Kate Moss & Naomi Campbell
Interview Russia
December 2012

בדיוק כשתהיתי מה יהיה עתידה של קייס מוס, עכשיו שהחוזה שלה במנגו לא חודש והגרסה הצעירה שלה, מירנדה קר, הוחתמה במקומה, והגיל שלה תפס מיקום מרכזי בדיון לגבי היכולות שלה כדוגמנית בעולם הזה.

לא נראה שלקייט מוס זה הפריע, או שקריירה שלה קרובה לקצה...

האם ההפקה הזו היא בעצם חלק מטרנד הדוגמניות הזקנות? אני מקווה שלא. 


שיהיה לכם משהו חכם להגיד בפעם הבאה שאתם פוגשים פאשניסטה פלצנית:
מגזין אינטרוויו הוקם במקור על ידי אנדי וורהול, וברוב השערים אפשר למצוא את החתימה שלו מתנוססת מעל שם המגזין








שבוע נעים!

24 בנובמבר 2012

איזון עדין / הפקת אופנה רגועה בניקרגואה

תו הסיום של השבוע הפרוע הזה הוא השקט המוזר הזה. אף אחד לא יודע אם להאמין להפסקת האש, אם לחזור מהמקלט לבית, אם בטוח לנסוע הביתה באוטובוס, אבל הזכרון הקולקטיבי של כולנו כאילו נמחק - המדינה שלנו כבר התחילה להתעסק בבחירות כאילו שום דבר אחר לא קרה בשבועיים האחרונים ושום דבר אחר לא חשוב.
מדהים שנבחרי הציבור שלנו מסוגלים לבצע את השינוי המהיר הזה לטובתם האישית בלי לדאוג לשניה אחת לכל מי שנשאר מאחור במבצע הזה, שכמעט הפך למלחמה.


מצאתי הפקת אופנה מקסימה שצולמה החודש למגזין T Travel, שאינו נכלל בשורת מגזיני האופנה אלא נרשם תחת שורת התת מגזינים של New York Times. ההפקה יוצאת כל כך מההקשר של החיים שלנו עכשיו, עם הרגשה של רגיעה אמיתית.

ההפקה צולמה בנופי ניקרגואה, רפובליקה ששוכנת במרכז אמריקה. הרשיתי לעצמי לחפש אותה במפה ולמצוא איפה היא שוכנת בדיוק, כי אף פעם לא טרחתי לבדוק איפה שוכן הפלא הזה:



ההפקה צולמה על ידי ראיין מקינלי, בן 35, בוגר בית הספר לעיצוב פארסונס היוקרתי בניו יורק במגמת עיצוב גרפי. מקינלי גרף בחייו מספר פרסים שונים על העבודות הנהדרות שלו, בניהם "צלם השנה" של מגזין הצלמים האמריקאי לשנת 2003, "הצלם הטוב ביותר" על ידי מרכז הצלמים העולמי.



הנה תמונה מקסימה שהוא צילם בלי קשר להפקה הנוכחית, ועבודות נוספות שלו אפשר (וכדאי) למצוא בטאמבלר המעריצים שלו.

"A Delicate Balance" 
Karlie Kloss for T Travel Magazine
Winter 2012

אני לא יודעת כמה פוליטיקלי קורקט מה שאני הולכת להגיד עכשיו, אבל יש לי הרגשה שאני צריכה חופש מאופנה. אני מבלה שמונה שעות ביום בממוצע בלימודים, צורכת אופנה כאילו אין מחר, ואז מבלה עוד שש שעות בבית בכל יום כדי להשלים את המטלות וההגשות לכל קורס. אופנה אופנה אופנה כל היום!
אחרי חודש (וואו! הזמן עובר מהר) אני מרגישה שאני חייבת איזון עדין (סליחה על הקיטשיות, אני יודעת שזה השם של ההפקה) בחיים כדי להשאר שפויה.

ההפקה הזו באה בדיוק בזמן, להיות יפה, בלי דגש רק על הבגדים. התמונות מדברות בעד עצמן ויפהפיות מספיק כדי להיות הרקע על הדסקטופ שלי בשבועות הקרובים.












שיהיהלנו שבוע טוב ושקט :)

17 בנובמבר 2012

תלוש מהמציאות / איריס ואן הרפן

אני מניחה שזה לא הכי פוליטיקלי קורקט לספר שאני בפאניקה, אבל אני לא יכולה לשקר לכם. את היומיים האחרונים אני מבלה בבהלה, ולצערי הרעיון שכולנו מבוהלים כאן ביחד לא מעודד אותי במיוחד.
האזעקה הראשונה בתל אביב תפסה אותי באמצע רחוב דיזנגוף, כשטיילתי עם החבר וחיפשנו לי זוג נעליים. הכי פיצוץ בועה שאפשר. התחלתי להתחרפן בצורה לא פרופורציונלית למצב, ניסיתי להתקשר מיד לאמא וכמובן שהרשת הסלולרית כבר נפלה. כולם היו מסביבי עם מבט אטום בעיניים.

בבוקר עוד דיברנו על האפשרות שטילים יגיעו למרכז והרעיון נראה לי כל כך אבסורדי ששכנעתי את עצמי בבטחה שזה ממש, אבל ממש לא הולך לקרות. חצי שעה לפני עוד דיברתי עם מוכרת מבוהלת בחנות נעליים ששמעה שנפל טיל בראשון לציון ואמרתי לה שיהיה בסדר.

הכל כל כך תלוש מהמציאות.
אני יודעת שנעים להתעסק בדברים שהם לא רק חדשות וחשבתי להנעים את זמני (וזמנכם) בהסחת דעת קלה, אבל לא יכולתי לחשוב על נושא שלא נראה פאתטי מול המצב הנוכחי.
אופנה זה דבר די שטחי, לא? הדבר הכי פחות רלוונטי כרגע זה ללכת להצטלם ולהראות את המגפונים החדשים שקניתי.


דגם מתוך הקולקציה "אסקפיזם" של איריס ואן הרפן


מתוך התלישות למציאות הזו, עלתה לי איריס ואן הרפן לראש. ון הרפן, בת 28 מהולנד, היא מאותן מעצבות שסביר להניח שהכרתם את העבודות שלה אם שוטטתם מספיק זמן באינטרנט, אבל אינה ידועה כמו מעצבי על אחרים כיוון שלא מעצבת בגדים שמיועדים לקהל הרחב וליום יום.
אם יורשה לי לומר, אני בספק אם רוב הבגדים שלה מיועדים למשהו מערב להוכחת הקונספט והאמנות לכשעצמה.

ואן הרפן למדה עיצוב אופנה באקדמיית ArtEZ שבהולנד, התמחתה אצל אלכסנדר מקווין, ומשם עברה להתמחות אצל קלאודי יונגסטרה - מעצבת אופנה שמתמחה בפיתוח טקסטילים.
אי אפשר לפספס את ההשפעה של ההתמחויות בעבודות של איריס ואן הרפן: הבגדים שלה מדברים בשפה התלת מימדית של אלכסנדר מקווין, ואת החומרים שמרכיבים את הבגדים (לאו דווקא בדים) היא מפתחת פעם בשיטות ניסיוניות וחדשניות.

ראיון מרתק עם איריס ואן הרפן על דרך העיצוב ופיתוח החומרים שלה:



ההתמחויות אצל השניים הובילו אותה להקמה של המותג שקרוי על שמה בגיל 23. בשנתיים האחרונות ואן הרפן מנויה ברשימת המעצבים המצומצמת המורשים להציג בתצוגת ה"הוט קוטור" הפריזאית.

לחצו על התמונה לצפייה בפרטים!




שיהיה לנו שבוע שקט.

14 בנובמבר 2012

קסם הפורצלן בווג רוסיה / Enchanted Doll

אחד התחביבים הפחות ידועים שלי הם בובות. מכל הגדלים והמינים, אבל עם עדיפות לכאלה גדולות עם דמיון אנושי מופלא עד מפחיד, לבושות במיטב המחלצות המדהימות והקטנטנות שאפשר לתפור להן ומאופרות כיד הדמיון.


אחת מיוצרות הבובות האהובות עלי, מריה בישקובה הידועה בשם Enchanted Doll לקחה את אמנות פיסול הבובות האלה לרמה אחרת שמתעלה על כל המתחרים שלה: הדיוק והירידה לפרטים בעבודות שלה פנומנלים ומעוררי השתאות.









מריה, רוסיה-קנדית ומושפעת מאוד מהפולקלור הרוסי והאסייתי שמסביבה. 
היא מפסלת את הגוף על כל חלקיו השונים, מחברת את כל החלקים בצורה כזו שתאפשר לבובה להתקפל בצורות טבעיות ואנושיות, צובעת אותו, מאפרת את הפנים, מחברת שיער ותופרת שלל בגדים קטנים ומפורטים ברמות היסטריות שמתאימים בדיוק לגוף הקטנטן של הבובות שלה. בנוסף לבגדים הוא מפסלת תכשיטים קטנטנים שמתאימים לאאוטפיט הכללי.





העבודה האחרונה שלה היתה סדרת הקיסריות מסין,  חמש בובות כאלה כשכל אחת שונה מהשניה בביגוד, בדרך בה הפנים מפוסלות, בשיער... כשהבובה הראשונה עמדה למכירה באיביי המחיר ההתחלתי שלה היה 11,000$. היא נקנתה תוך כמה שעות.



כשהאמנית הגיעה לפסטיבל אמנות ברוסיה עם מלאי הבובות שלה, שאר הבובות נמכרו תוך פחות מיממה, משאירות את הדוכן שלה ריק למשך שאר הימים של הפסטיבל...

שיתוף פעולה מקסים שנוצר לאחרונה בין האמנית לבין מגזין ווג יצר פוטושוטס מקסימים עם הבובות שלה למגזין לכבוד גליון הכריסמס של דצמבר. הצילומים לקחו יומיים שלמים (בכל זאת, זו לא דוגמנית שפשוט אומרים לה להזיז קצת את הראש ימינה או את הגוף שמאלה).

מה דעתכם?










11 בנובמבר 2012

שבוע האופנה בפתח, וכולנו במתח!

כפי שכבר שמעתן, אלא אם שהיתן בפלנטה אחרת בחודש האחרון, שבוע האופנה הישראלי הראשון (בעוד שבועיים יתקיים השני) של שנת 2012 נפתח היום ביריית הפתיחה המרהיבה ומלאת הניחוח האיטלקי של מעצב העל מוסקינו.



שבוע האופנה יתקיים במשך יומיים וחצי, כשאורח הכבוד יציג היום בערב ושאר המעצבים הישראלים יציגו החל ממחר בצהריים ועד יום שלישי בערב.
ההתרגשות געשה בשבועות שלפני כשכולם ניסו להשיג את המקומות הכי טובים לתצוגות הכי מעניינות, ולא מן הנמנע שלתצוגה של מוסקינו מספר המקומות שנשאר לאורחים ישראלים היה קטן מהרגיל - מה שיצר סיטואציה בה הוזמנו מקבץ קטן ולא ממצה של בלוגרי אופנה לביקור בתצוגה עצמה, ומקבץ גדול יותר של בלוגרים שזעמו ברגע שגילו שהם נשארו בחוץ.

האירוניה שבדבר היא שהתצוגה של מוסקינו היא היחידה שלא ממש מעניינת אותי בשבוע האופנה: רוצים לראות את הבגדים? תפתחו את האינטרנט! התצוגה הוצגה על המסלול ממש לפני כמה חודשים וגלויה לעיני כל. הדוגמניות יהיו מקומיות ואף אחד פה ישאף אוויר איטלקי לריאותיו וינשום שיק איטלקי טהור.

הנה כמה דברים שאתם באמת צריכים להתרגש מהם:
יש לנו סצינת עיצוב בארץ! הסצינה הזו פורחת ומתפתחת ושבוע האופנה הוא הכלי שלנו לגלות את כל המעצבים שלא הכרנו, או לראות סוף סוף את הבגדים של המעצבים שתמיד שמענו אץ השם שלהם אבל אין לנו מושג מה הם באמת עושים.
מתוך ההוויה היחודית של החיים בישראל והרוח העיצובית כאן בארץ יכולים לפרוח דברים נפלאים, ואנחנו צריכים להתרגש מהתצודות שיוצגו ביום שני ושלישי.

ומה איתי?
אני רשומה בכניסה לכל התצוגות, אבל הקשר בין הרצון שלי להגיע לתצוגות לבין היכולת שלי למצוא את הזמן לזה מקרי בהחלט, ואת ההחלטה אם אני מגיעה לראות ממבט ראשון את היופי של התעשייה שלנו כנראה אעשה בשעות שלפני התצוגה :)

התצוגה שאני מרגישה שאני באמת חייבת לראות היא ה-Up Coming Designers, שבה יציגו אדווה ברונר, דנה הראל, יעל זיסר, מארק גולדנברג, מריה ברמן, מוסלין ברדרס, פירסט קיס, נילי בן סימון, נדב רוסנברג, סבינה מוסייף ועוד - כולם מעצבים צעירים בתעשייה הישראלית.
המציגים משתתפים בתחרות שהזוכה בה יעצב מיני קולקציה שתמכר ברנואר.

נדב רוזנברג

נילי בן סימון


First Kiss

מארק גולדנברג

דנה הראל






ואם כבר על תעשיה ישראלית: על הבימוי בסרטון הקודם אחראי נמרוד פלד, חבר בלהקת Hybrid Lava שגיליתי בזכות הסרטון הזה וחרשתי עד כלות את שיריה ביום האחרון. אלקטרוני שכמעט ונופל לתהום ההיפסטר המעצבן, אבל לא. מוצלח ממש.




9 בנובמבר 2012

דיוקן עצמי / מכתב פתוח על קבלה עצמית ודימוי גוף

השבועיים האחרונים היו מלאים תהפוכות. השוק הראשוני התרחש כשהבנתי שכשכולם אמרו לי שלא יהיו לי חיים, או חברים, או כל דבר אחר חוץ מהלימודים בזמן התואר, הם באמת התכוונו לזה וזה באמת נכון. 
מצד שני, אני לומדת סוף סוף משהו שאני באמת אוהבת. מגשימה את החלום הזה שתמיד חשבתי שישאר בגדר "החלום הלא מוגשם" הזה שאספר לילדים שלי יום אחד איך אמא חלמה להיות מעצבת אופנה ולעשות תואר בעיצוב אופנה... אני גם קצת אוהבת את האקט עצמו של הלמידה. יש מצב שאני קצת חננה.

למה אני מספרת את כל זה?
אחד מתוך אחד עשר הקורסים (כן...) שאני לומדת בסמסטר הזה הוא רישום עירום. יצאתי מנקודת הנחה שזה הולך להיות שיעור נחמד שכזה. סוף הסיפור הוא שאחרי השיעור הראשון של הקורס מצאתי את עצמי בוכה, כי אני לא יודעת לצייר בכלל. ואז בוכה עוד קצת. ואז עוד. ואז מספיקה לבכות ולרחם על עצמי ומתעשתת על עצמי.

להגשה לשבוע הבא קיבלנו משימה לצייר דיוקן של עצמנו בגודל מלא. 
החלטתי לצייר את עצמי בשמלה שיהיה לי מעניין לצייר, הכחולה ששיפצתי לפני כמה שבועות. עמדתי מול המראה במשך עשר שעות בערך, כמה שעות בכל פעם במשך כמה ימים. בכל זאת, זו פעם ראשונה שאני מציירת בצבע, בכזה גודל, בפסטל שמן (פנדה). 
בכל הזמן הזה היה לי די נוח. אני מכירה את הפנים שלי, אני מכירה את הגוף שלי, אני יודעת איך אני רואה את עצמי (ועדיין מופתעת לגלות איך אני נראית באמת בתמונות או כשאנשים אחרים מציירים אותי).

רק כשהגשנו את הדיוקנאות שלנו, ודיברנו עליהם במשך שעתיים שלמות הבנתי כמה ברת מזל אני בעצם. לא חשבתי על המשמעות של ההגשה בעצם, על העובדה שהייתי צריכה כביכול להתמודד עם הגוף שלי בגודל מלא במשך כמה שעות ולצייר אותו. זה לא הפריע לי! זה לא היה האישיו בהגשה בשום שלב מבחינתי. 
רק כשהבנתי שבנות אחרות התמודדו (או שלא התמודדו) עם דימוי הגוף שלהן ואיך שהן רואות את עצמן והיכולת שלהן להתבונן בעצמן הבנתי שאני שלמה עם עצמי

זה לא משהו חדש לי. אני יודעת שנוח לי עם עצמי כבר הרבה זמן והרבה מזה בזכות הבלוג והחברים שלי והמקום שמצאתי לעצמי בעולם והחקירה שלי לגבי הגוף שלי ולגבי בגדים וגזרות ולגבי דימוי גוף בחברה. אבל לא ידעתי שכל כך נוח לי, שהנושא לא עלה בשום שלב בזמן שהייתי צריכה לעמוד מול המראה במשך שעות ארוכות ולבהות בעצמי.


באיזשהו תיאום קוסמי מושלם, כשיצאנו להפסקה בשיעור ראיתי שקיבלתי הודעה בפייסבוק, שהפילה לי את האסימון לגבי כל מה שחוויתי בשיעור הזה:

היי מיכל,
היום מצאתי את הבלוג שלך לראשונה והייתי חייבת לכתוב לך שעשית לי מצב רוח טוב.
יש לנו מבנה גוף דומה מאוד ובתקופה האחרונה אני פשוט לא מוצאת את עצמי בגוף שלי (ילדתי לא מזמן ואני לא מצליחה לרדת את כל הקלוגרמים העקשניים שהתחברו איתי במהלך ההריון). 
הייתי קצת במלכודת של אותו מכנס, אותן שתי חולצות כל הזמן כל הזמן אבל נתת לי השראה.
תודה, את יפיפיה!

את התפיסה שלי לגבי עצמי בניתי אחרי שהבנתי דבר אחד מרכזי: רזה זה מאוד יפה, וגם מלאה זה מאוד יפה, וגם שמנה זה מאוד יפה -אבל את בחיים לא תהיי יפה אם יש לך חרא של אופי.

רציתי להגיד לכן ולכם, קוראי וקוראות הבלוג היקרים תודה על זה שאתם כאן בשנתיים האחרונות - אני אוהבת אותכם כמו שאתם אוהבים אותי.

5 בנובמבר 2012

שבוע בחיי: משלחת בלוגרים, לימודים והופעה

עבר שבוע וחצי מאז שהתחלתי ללמוד, ותפיסת הזמן שלי נמתחה כמו מסטיק. אין לי מושג איזה יום בדיוק, אני רק יודעת שיש לי כך וכך שעות עבודה להיום, מחר, וכל הימים הבאים כדי לסיים את כל ההגשות לכל אחד מהקורסים שאני לומדת.
אני לגמרי בשוק של ההתחלה, אבל אל תטעו - אני גם קצת נהנית מלהיות בשוק הזה. הלימודים כל כך מעניינים שקשה לי להתלונן על המטלות :).

מה עוד עשיתי השבוע? הנה כמה דברים:


ביקרתי במלון הבוטיק ברוטשילד 96 בת"א, שם התקיים ערב שארגן שנקר לכבוד משלחת הבלוגרים שהגיעה מחו"ל לבקר.
אני לא אספר על המשלחת כי סיקרו כל אחד מהבלוגרים בכל מקם אפשרי, ואם תסלחו לי - הם היו הרבה פחות מעניינים ונגישים משחשבתי שיהיו, ואת העניין מצאתי במבנה המקסים והמוזמנים האלגנטים.

מי שרוצה לשחק איפה אפי, כמה אנשים כבר זיהו אותי בסרטון...





השתדלתי לא לצלם שום דבר לא הכרחי, אבל השמלה של דורין פרנקפורט פשוט ריגשה אותי והייתי חייבת לצלם אותה. 
אני חייבת כזה דבר. 
מעבר ללבוש הנהדר, פרנקפורט עשתה דבר נהדר בעת הפרזנטציה שלה למשלחת הבלוגרים וארחה מבחר מעצבים צעירים אצלה בסטודיו שיציגו את העבודות שלהם לצד שלה.


דגם מקולקציית הגמר של אחד מבוגרי שנקר השנה שהוצג בחלל המלון


מנורה שהקסימה אותי במדרגות


בסוף השבוע התייחדתי עם קופסת גירי הפסטל האלה. בוא נגיד שלכל אחד במהלך השבוע הראשון של הלימודים היתה איזושהי נקודה של שבירה. ואז התעשתתי על עצמי.


גם החתולה שלי עזרה לי בשיעורי הבית באיורי אופנה וניסתה לשכב לי על הדפים בזמן שציירתי


ביום שישי החבר ואני נסענו לבארבי וחיכינו עד שההופעה של VNV Nation תתחיל


זו היתה ההופעה הכי טובה שראיתי בחיים שלי. אבל בחיים. אין לי מילים לתאר את החוויה המדהימה שעברתי בהופעה הזו.
זו הפעם השניה שראיתי אותם מופיעים (הפעם הראשונה בפסטיבל האמפי - הנה אסופת פוסטים בנושא), ואני לא מפסיקה לחשוב מתי הולכת להיות הפעם הבאה...

חלק מהתמונות הופיעו אצלי באינסטגרם, מוזמנים לעקוב אחרי גם שם: Shushonet@

ולסיום,