שמנות! אולי תפסיקו לשעמם אותי?

אם אתן קונות בגדים במאות שקלים, לפחות קנו בגדים ששווים את הכסף.

הו, הזכרונות העגומים ממידה 50. כל כניסה לקניון הרגישה כמו היפופטם שהלך לטיול, הכל מיועד לרזות ומקומי לא שייך לשם. כשכן מצאתי חנות שמוכרת מידות מעבר ל-42 נפלו פני. שחור. שק. ויסקוזה ולייקרה. אלוהים, במה פשעתי שבגיל 17 אני צריכה להתלבש כמו המורה שלי? ובכלל, למה המורות שלי צריכות ללבוש את זה? רציתי משהו מיוחד, אבל במידה שלי כל מה שנותר לי הוא להאשים את עצמי על היותי פרה גדולת מימדים ולהשלים עם הגזירה.

נשים קונות. נשים קונות, ועם כמה שהן מתלוננות הן קונות עוד קצת ויוצאות ממתאים לי או עונות עם חשבון של 1000 ש"ח מינימום, ושלושה פריטים מקסימום. למה לא לעשות שימוש בכסף הזה לבגדים שיעשו לכן את היום?

כשאני מחפשת בגדים ,אני רוצה שהם ירגשו אותי כל כך עד שלא אכניס אותם לארון כדי שאוכל להסתכל עליהם כל הזמן. וכשאכניס אותם לארון, אוציא אותך להצצה מדי פעם רק כדי לראות כמה שהם יפים.

קבלו כמה אופציות אחרות שקיימות ברשת. היתרון? מעצבים פרטיים, הכסף הולך לכיסם בלבד ולא לחנות שמציגה את הבגד שלהם, הבגדים הרבה יותר מיוחדים ומעניינים, מבדים איכותיים, ואפשר לבקש customization - בגדים לפי המידה שלך. החסרון? עולה בדרך כלל כמו בגד בעונות.

שימו לב שרבים מהבגדים מצויינים עד מידה מסויימת שבד"כ נגמרת ב-44, אבל למעשה גם נכתב באותו תיאור שהמעצב מייצר גם custom maid. זה אומר שלמעשה אפשר לבקש בגד שיתאים לכן בדיוק! (תתכן תוספת במחיר)

אזהרה: אפשר להשוות את החיפוש המייגע הזה לנבירה בחנות בגדים, ולא לכל אחת יש את הסבלנות לחפור בגד בגד באינטרנט כדי לראות אם הוא יפה ויתאים לה. לכן קטגוריות השופינג ממעצבים פרטיים מומלצת לאוהבות אופנה ובעלות סבלנות בלבד.

missbrache , מעצבת ממיאמי.

Kupra, מעצבת תל אביבית.

PettiBear, מעצבת חיפאית.

 

איך התאהבתי בבחורה

באוגוסט 2010 פגשתי אותה לראשונה במגזין Dazed&Confused, פזורת שיער ולבושת פרווה, עם מבט רעב בעיניים ותנועה של טורף.

אני חייבת להתוודות ולומר שגם אני התבלבלתי בהתחלה. מצאתי גבר שרירי ויפהפה להפליא עם שפתיים מדהימות ושיער נהדר. הצבע האפור כל כך מנוגד לפנים הצעירים והמסותתים, ומיד מעמיד את העיניים במרכז הבמה והשפתיים הבשרניות.

ואז גילו לי שזו בחורה.

זה לא ממש הרס לי את ההתלהבות מהחייזר המדהים הזה, והקראש השקט שלי נמשך.

להפקה המלאה

אין ספק שקריסטן מקמנמי היא אחת האושיות המדוברות של עולם האופנה בימים האלה, הדוגמנית האנדרוגינית בת ה-46 שמחזיקה גוף מלוטש וגברי ופנים שקשה להבחין במינם במבט ראשון. בעולם האופנה שנשלט על ידי גברים, במקרים רבים לחלוטין לא נוטים לכיוון הנשים, הפנטזיה הפנימית של מעצבי האופנה שכולנו רואים על המסלול הוא הגוף הצעיר, השטוח, האנדרוגיני, הגוף החלול של הדוגמניות שלמעשה מציג גוף נער צעיר חסר נשיות אמיתית.

אחרי שנגמר ההייפ הגדול על שמנות ועולם האופנה שכח שהוא פתאום אוהב נשים גדולות או נשים בגודל ממוצע עברנו לאנדרוגיניות וטרנסג'נדריות (ראו קייט מוס וליה טי, מתנשקות על שער המגזין LOVE).

הגדיל ועשה קארל לאגרפלד (הידוע בחיבתו לבחורים צעירים) בתצוגה האחרונה לשאנל שהיתה כולה בהשראת בלרינות ועולם הבלט השברירי והעדין, והכניס את קריסטן לבגד המטשטש את הגזרה ומדגיש את הכתפיים הרחבות.

בגיל הזה בתור דוגמנית את לא שווה הרבה (אלא אם את קייט מוס/היידי קלום, וזה כבר סיפור אחר) ורוב הנשים יוצאות לגמלאות/מוציאות ליין בגדים על שמן/חיות על תהילת העבר, אבל קריסטן עולה מחדש מהאוב (בתור חביבתו של אלכסנדר מקווין, דוגמנית של שאנל ועוד) ומככבת בשנה האחרונה בהפקות עוצרות נשימה.

ווג איטליה, ספטמבר 2010.

ל-Victor & Rolf

קריסטן בקולקציה החדשה של לואי ויטון. טראש, זוהר ותהילה.

זהירות, טרנד: שובה של התחרה

נתחיל במה שחשוב באמת - קניתי שמלה מ-ASOS ב-104 ש"ח, היא בדרכה אלי ואני כל כך, כל כך מקווה שהיא לא תהיה עלי מכוערת. הבעיה בלרדת במשקל היא שזיהוי הגוף שלי שווה פחות או יותר לכלום. אני מהמרת בגזרות שבחיים לא לבשתי (כי למה, לעזאזל, שמישהו בתעשיה יטרח לייצר משהו שהוא לא שק למידות גדולות?) וקולעת רק לפעמים. לא פעם ראיתי בגד וידעתי שהוא לא יסגר עלי, או שחשבתי שהוא יראה עלי נהדר ונראה עלי פשוט איום ונורא.
השמלה נמכרת עד מידה 18UK, שמקבילה ל46 הישראלי פחות או יותר. אין ספק שמידות הביניים יוצאות מורווחות מהאתר הזה, ויש עד חלק שלם רק למידות גדולות יותר.

ולעניינו, מדברים על שובם של הפרחים באביב הזה, אבל נראה שאנחנו הולכות לראות בקרוב תחרה, תחרה, ועוד קצת תחרה. נראה שבכל עונה האופנה לוקחת את הוינטג' הרומנטי למקום אחר. פעם זה היה הורוד והקרם, נעלי הבובה, הפרחים, הקשתות השיער ותכשיטי הזהב העדינים, ועכשיו הגענו לבד-לא-בד הזה, שבאיכויות המתאימות יראה נהדר ובאיכות יצור של סין יהיה מגרד על הגוף ומכוער על הבגד.

תחרה בגרסה הלא לבישה, Amato Haute Couture

חולצת תחרה עדינה, Vogue UK

גופיית תחרה עדינה,Le blog de Big Beauty

עליונית תחרה שקופה, מעל בגד גוף אטום,L’Officiel Brazil

תמיד סקסי, אף אחת לא באמת לובשת את זה, Muse's (winter issue)

שמלת תחרה עדינה, Guess Spring 2011 Campaign

גימור תחרה עדין לשמלה, Charles David Spring 2011 Campaign

שאנל אימאן, כמו הברבור השחור, רק בלבן. Elle UK February 2011

אין לשלב תחרה בבגדי עבודה, Elle UK February 2011

לפעמים ללבוש רק חזיה מתחת זה לגמרי בסדר. Blank Magazine

לבד, עדין, בוהק. שימוש בצבע הגוף שמתחת כחלק מהבגד. Alexander McQueen Spring 2011 3



כמו ללבוש מפת שולחן. Vogue Russia February 2011


שמלת תחרה, חולצת תחרה. כנראה שנראה את זה הרבה בזמן הקרוב. Warehouse Spring 2011


שמלת תחרה עדינה, Stella McCartney Pre-Fall 2011


Vogue UK February 2011

תכשיטי גוף אינטגרטיביים

עוד לא יצא לי לראות תכשיט שיכול לשמש גם כבגד, אבל לא בדיוק אלא כתוספת, עם אמירה משלו. נו... תכשיט.
זנה ביין מייצרת תכשיטי עור עם נגיעות בדסמ שמתורגמות לעולם האופנה בצורה שאינה מפחידה להפליא ואפילו משדרות סוג של רכות. כל היצירות שלה משתלטות היטב על ההופעה כולה, אך לא יכולות לעמוד בפני עצמן כפריט לבוש.

זנה מדגמנת על עצמה, ומוכיחה שלא רק דוגמניות יכולות להראות בזה טוב.









את התכשיטים האלה אפשר לקנות בחנות.

אוף, עוד בלוג אופנה?

המילים "אני" ו"אופנה" לא תמיד היו טריוויאליות. גדלתי בתור ילדה שמנמנה, הפכתי לנערה שמנה, והתבגרתי להיות גם בחורה שמנה. כמו כל שמנה במדינת ישראל, היה לי די ברור שלא מגיע לי להתלבש יפה כי אני שמנה, וגם לא מגיע לי להיות שמחה ומאושרת בחלקי. אם לא טרחתי להראות כמו הבחורות במגזינים אלא להתהדר במידה 50 במכנסיים, לא מגיע לי להנות מהפירות שהן קוצרות - הבגדים היפים והמחמיאים והמבטים המעריצים. במקום זה קיבלתי ערימת שקים שחורים, חסרי צורה, מבדים מלאי פלסטיק ולא נושמים שאני עסוקה רק לא להזיע בהם כל היום.

ואז עשיתי דיאטה.
אני בטוחה שלא חשבתם שזה מה שאגיד, אלא שהשלמתי עם עצמי כמו שאני ומצאתי לעצמי בגדים. לצערי הרב את עולם הבגדים באינטרנט והבלוגים לשמנות גיליתי כבר אחרי שירדתי את רוב המשקל הרצוי, ולא זכיתי לנסות ולהתלבש גם במידה מפוארת שלא נחשבת בשום חנות "ביניים". אבל כמו שאומרים, מי שהיה שמן ישאר שמן בראש, ואני תמיד אשאר שמנה. לי תמיד יצבוט בלב שהחברות השמנות (והיפות) שלי לא יכולות לקנות בגדים בכל חנות, תמיד יכעיס אותי שהמוכרות מתעלמות מהן, תמיד יכעיס אותי שהרשתות למידות גדולות מוכרות בגדים שלא מדברים לגילאים הצעירים והמחירים הם אסטרונומיים ללא שום פרופורציה לשוק.

בנוסף לסאגת "אני שמנה ואין לי מה ללבוש" שחוויתי כל בוקר, ניחנתי בטעם אסתטי שלא משתלב תמיד באסתטיקה הציבורית. כלומר גם כשמצאתי בגדים - הם פשוט לא היו לטעמי. אני לא חושבת שיש לי טעם מוגדר, אני פשוט חושבת שהוא סוטה מהמיינסטרים. אני לא מתפשרת על בגדים מהחברות בגדולות "כי זה מה יש וזה מה שכולם לובשים". אני מעדיפה לחפור עוד קצת וללבוש את הבגדים המיוחדים שעושים לי את זה באמת מאשר להשתעמם מול הארון כל בוקר. לפעמים אני עושה קצת "דווקא", ובכוונה לא מתלבשת כמו במיינסטרים. כן, אני מודה, אני אוהבת למשוך את תשומת הלב הזו. אבל מי חובבת אופנה ולא חוטאת בזה בעצמה?

אז זו אני - אולי קצת פחות שמנה היום, אבל לא מתאימה למידה שעולם התקשורת כיום הנחיל לנו כ"יפה ומוצלחת", עם זוית קצת שונה על עולם האופנה. אני רוצה שכולם ידעו על העולם הנפלא של האופנה שקיים שם בחוץ, אני רוצה שכולם ידעו שאין צורך ללכת אחרי העדר ולקנות מותגים רק כי הם מותגים או לקנות אוהל שחור מויסקוזה כי זה מה שחנות בגדים מציעה במידה שלהם.

אפשר גם לא להתפשר. מבטיחה להוכיח את הטענה הזו!